לילה של רעמים וברקים ובוקר גשום.
ב- 7 בבוקר ״התייצבתי״ בקונדיטוריה/בייקרי הנחמדה במרכז Sankt Wolfgang (נפתחת ב 6:30, חלופה טובה מאוד למי שלא אוכל ארוחת בוקר במלון).
להפתעתי יש להם כריך טבעוני (חומוס וירקות, נחמד מאוד). הזמנתי גם קפה (סביר) וישבתי בכיף לאכול ארוחת בוקר.
על פי תחזית מזג האוויר, הגשם צפוי להפסק מתישהו לפני השעה 9 בבוקר. אז אני מכוונת ליציאה מאוחרת (יחסית אלי...).
אחרי ארוחת הבוקר חזרתי לחדר לסיים את ההתארגנות ובערך ב- 8:20 כבר יצאתי לדרך.
היה עדין אפור מאוד אבל הגשם פסק. עטפתי את התרמיל בכיסוי הגשם שלו אבל לא לבשתי מעיל.
צעדתי בהנאה לצד הכביש היוצא מ- Sankt Wolfgang בשביל האופניים. כמה רוכבים מקומיים חלפו על פני ותנועה קלה של מכוניות ליוותה אותי אבל לא הפרה את השלווה של הבוקר.
עברתי ליד אתר קמפינג ראשון, ממש ביציאה מהעיירה (בעיקר קראוונים, 2-3 אוהלים גדולים וגם 2-3 קטנים) ומעט אחר כן, עדיין לצד הכביש - ליד אתר גדול בהרבה שיש בו גם מלון, חנות, מסעדה (וכנראה עוד שרותים).
שניהם צמודים לחוף של האגם.
אחרי כמעט 3 ק״מ נפרדתי סוף סוף מהכביש, מיד אחרי אתר הקמפינג השני.
פניתי ימינה בשביל מגורגר נוח שחצה שדה והוביל אותי אל שפת האגם.
משם ועד לעיירה Strobl (כ- 2.5 ק״מ נוספים) השביל מלפף את גדת האגם והוא קליל לגמרי ומהנה ממש!
העיירה שלווה מאוד, מנומנמת. מרגישה הרבה פחות תיירותית מהעיירות בהן חלפתי עד כה.
אני מטיילת בה מעט אבל לא מוצאת הרבה עניין ומחליטה להתיישב שוב בקונדיטוריה המקומית, לעוד קפה ומאפה קטן.
השעה רק 9:40 בבוקר ולא התעייפתי כלל אבל הפרשי הגבהים של אתמול הותירו אותי עם ברך שמאל כואבת יותר מהרגיל (...) ואני נחושה לעשות הפסקות ככל שאצטרך.
בבוקר הזמנתי לי מיטה בחדר דורמיטורי באכסניה ב- Bad Ischl (לא מצאתי שם חדר פרטי שעומד בתקציב שלי והוא מרכזי מספיק כדי לתור את העיר אחה״צ מבלי להוסיף הרבה עומס על הגוף). יש לי רק עוד כ- 3.5 שעות הליכה, לא מאתגרות מידי, אני יכולה לשבת פה בכיף.
כמה דקות אחרי 10 יצאתי לדרך.
השביל נפרד מ- Wolfgangsee היפיפה ועוזב את סטרובל לצד הנהר, למעשה בערך חצי מהמקטע בין Strobl ל- Bad Ischl הוא לצד הנהר.
נעים לצעוד כשרעש המים מלווה אותי. הזרימה משתנה: לעיתים חלשה, לעיתים העוצמה עולה. מי הנהר נמוכים חלק מהזמן, עמוקים בהרבה פעמים אחרות. לפעמים גועש-רועש ממש ויש אפילו כמה אשדים.
את השביל ואת הגדה השנייה של הנהר תוחמים לעיתים עצים או שיחים, צפופים יותר או פחות; פעמים אחרות אני צועדת בצמוד לגדרות חיות של בתי התושבים ביישובים שבדרך, נהנת להציץ לחצרות המטופחות תמיד; פה ושם הצמחייה נמוכה, יש איזה שדה פתוח.
הדרך, כמעט כל הזמן בצמוד למים, משתנה כל הזמן, מעניינת וקלילה. אני חוצה את הנהר כמה פעמים, ע״ג גשרים, מחליפה גדה.
בשלב כלשהו שמתי לי אזניות והקשבתי לפודקאסט אחרי פודקאסט (לרוב אני מעדיפה ללכת בלי, אבל לפעמים אני במוד כזה...).
זה לא היופי המהפנט של המקטע שלפני Sankt Wolfgang - אבל ההליכה מהנה בהחלט.
לבסוף, אחרי כ-6.5 ק״מ לצד הנהר, האידילייה מסתיימת פתאום.
לפני העיירה Ramsau השביל פוגש איזור תעשייתי. כמה מבנים גדולים וחצרות עמוסות ציוד כבד (מנופים וכלי עבודה אחרים) חוסמים את הגישה למים.
אני צועדת כמה דקות, מתרחקת מהנהר, חוצה את איזור התעשייה, על כביש הגישה החצי סלול ומאוד פגום שלו. קולות המים התחלפו בדפיקות רמות, קולות ניסור ורעשים לא נעימים אחרים. באין מדרכה אני נאלצת להצמד לשולי הדרך כשטרקטור ואחר כך משאית גדולה ועמוסה עוברים לצידי.
מזל שהמקטע קצר...
אחרי איזור התעשייה אני חוצה כביש ראשי (יש מנהרה לחצייה) וחוזרת לצעוד בשדות של יישוב חקלאי כלשהו ובהמשך פונה לשביל רחב ונוח שמתחיל לטפס ביער שוב לצד נחל חמוד (Nussenbach).
השביל מוביל אותי לאגמון קטן מוקף ביער - Nussensee.
אני שם לבדי והשלווה עצומה.
אני מתיישבת לי על ספסל לצד האגמון, אוכלת עגבנייה שקניתי בסופר בסטרובל ונחה.
אחרי המנוחה העמסתי שוב תרמיל וחזרתי לצעוד בשביל שמתפתל עכשיו ביער לאורך הגדה הדרומית של האגם.
יש שביל גם לאורך הגדה הצפונית, והוא נראה לי קליל וקצר יותר, אבל אני שמחה שבחרתי בגדה הדרומית. השביל בה חמוד ומעניין, עולה ויורד, מלא מכשולים מהסוג שאני אוהבת: שורשי עצים, ענפים וקצת סלעים פה ושם אפילו מדרגות מעץ ו/או אדמה. בגלל הגשם שירד בלילה ובבוקר, רטוב וחלקלק אז אני הולכת לאט וממש נזהרת במקטע הזה.
המים של האגם מציצים כל הזמן בין העצים ויש כמה ספסלים שמשקיפים אל האגם. אפשר (ואף מומלץ) לעצור להפסקה גם כאן (במקום על הספסל בחוף המערבי של האגם, כפי שעשיתי אני).
לבסוף נפרדתי מהאגמון מצידו המזרחי. השביל נעשה רחב יותר אבל היה מוצף ובוצי מאוד ודי מעצבן למען האמת. התאמצתי להשאיר את הנעליים פחות או יותר נקיות או לפחות יבשות, אבל ההצלחה שלי היתה חלקית מאוד כשרגל שמאל שקעה בבוץ והוצפה חלקית ברגע של חוסר ערנות. ההתקדמות שלי היתה פה איטית מאוד ושמחתי ממש לפגוש כביש אספלט צר ושקט מאוד עליו צעדתי דקות ארוכות במורד היער שם הוא נפתח מעט אך הוסיף להיות סביר לגמרי עד שפגשתי בכביש הראשי שמוביל ל- Bad Ischl.
למרבה המזל, ישנו שביל הליכה טוב מאוד שאמנם מוביל במקביל לכביש הראשי הסואן אבל מבודד ממנו ע״י צמחייה וגם תודות להפרש גובה. אפשר לשמוע את שאון המכוניות ופה ושם הצמחייה נפתחת ויש נוף נחמד לכיוון הכביש, היישובים והשדות שלצידו - וההרים הנמוכים, המיוערים שמעבר, אבל ההליכה נעימה. אני פוגשת כמה וכמה מקומיים אשר צועדים פה, בזוגות, יחידים או עם הכלב.
לבסוף, הגעתי ל- Kalvarienbergkirche, כנסייה חביבה שכבר משקיפה על העיר Bad Ischl מלמעלה.
ירידה קצרצרה, תלולה, אחרונה - ואני בעיר.
השעה היתה לקראת 2 בצהריים כשהגעתי לאכסניה בה הזמנתי לי מקום אבל היה סגור - הקבלה נפתחת ב- 5. כך שנאלצתי לצאת להסתובב בעיר עם התרמיל הגדול (שאצלי הוא לא עד כדי כך גדול ;~), לא נורא.
השארתי לי הרבה זמן לביקור ב- Bad Ischl אבל לא כל כך התחברתי... היא גדולה ופחות חיננית לטעמי מהעיירות הקטנטנות שפגשתי בדרך ועליהן ״עפתי״ ממש. לא רציתי לעלות לנקודת התצפית שמעלייה, ולא היה לי חשק/סבלנות לבקר באחד המוזיאונים שהיא מציעה (לא היה משהו שהלהיב אותי מספיק; אני חושבת שלא הייתי במצב-רוח לעיר).
שוטטתי ברחובות כשעה ואחר כך מצאתי לי מסעדה שהיא vegan-friendly. המיקום של המסעדה היה נהדר, משקיף על הנהר בקטע יפה במרכז העיר. הצוות ממש מקסים. ישבתי שם שעה ארוכה, אכלתי ונחתי (המסעדה נקראת Trauntown. הזמנתי מיני המבורגר טבעוני שהיה מאוד בינוני בעיני אבל זה ממש לא סגנון של אוכל שאני אוהבת... לא יודעת למה היה לי פתאום חשק למשהו כזה. הישיבה והאווירה במקום ממש כייפים).
אחר כך יצאתי שוב להסתובב בעיר אבל די מהר התעייפתי ופשוט ישבתי עם כוס קפה בגן היפיפה שליד ה- Kongress & TheaterHause (יש שם גם שרותים ציבוריים טובים).
ארוחת ערב הרכבתי לי ממצרכי סופר ואכלתי בהוסטל שבו מטבח מאובזר ומקום לשבת.
מרחק: 23 ק״מ
הפרש גובה: +470 / 610-
אין ביום הזה את הנופים המהפנטים של חלק מהימים האחרים אבל הוא יפה ומהנה בהחלט.
Bad Ischl היא העיר המרכזית באיזור Salzkammergut. היא עיר-ספה קטנה בעלת היסטוריה משמעותית אבל אני מצאתי אותה סתמית לגמרי.
