CdF - סיפור מסע - יום 5

מבקתת Colomina לבקתת Josep Maria Blanc

ערב ראש השנה, יצאתי לי לבדי ב- 7:50 בבוקר, מבקתת Colomina, לכיוון בקתת J. M. Blanc.
 ההשתקפות של בקתת Colomina באגם שלה בשעות הבוקר – הוא מראה קסום שמשרה המון-המון שלווה... פתיחה מושלמת ליום מופלא.



 עקפתי את אגם Colomina ואת Estany de Mar בשביל שצמוד להם מצפון-מזרח והתחלתי לטפס על הדופן הסלעית לכיוון Pas de l'Os.
 אין שום קושי מיוחד בטיפוס הזה, אע"פ שהדרך היא כמובן סלעית. אחרי ארבעה ימים מלאים של הליכה ב- Aiguestortes,סלעים זה מדרך שאני כבר פשוט כל כך רגילה לו...
 הנוף שמושך את העין בכל המקטע הזה הוא כמובן לאחור: אל האגמים שנראים אפילו יותר שלווים מלמעלה - כשהם מוקפים במעט ירוק והרבה מאוד אבן.



 מכיוון שהיה לי די זמן, בחרתי להיפרד לפרק זמן קצר מה- GR11.20. פניתי צפונה – בקצה אגם de Saburo בואריאנט שמטפס ל- Pic de Saburo. צלע ההר היא (איך לא) סלעית מאוד ותלולה והסימונים הם רק באמצעות ערימות אבנים קטנות שדי התקשתי להבחין בהן.
פעם או פעמיים לא הייתי בטוחה שאני בדרך הנכונה לפסגה (פתחתי מפה וגם אז לא הייתי משוכנעת ב- 100%) אבל בסופו של דבר הגעתי!
למרות הסימון הלוקה, אי אפשר ממש ללכת לאיבוד בואריאנט הזה – האגמים בולטים מאוד והם משמשים ציון דרך מעולה – פשוט לא הייתי בטוחה שאני מגיחה בדיוק במיקום הנכון – שיאפשר לי לרדת מהפסגה לאגם שבצד השני (כדי שאוכל לחבור למסלול הראשי מבלי לחזור על עקבותיי).
הירידה הייתה תלולה מאוד וע"ג סלעים בגדלים משתנים אבל כאמור... בשלב זה כבר התרגלתי.

 המשכתי ללכת, חולפת ע"פ עוד כמה אגמים יפים (...) בדרך קלילה עד שהגעתי למעבר צר עם עצים. לפנים ולמטה הבחנתי (בין העצים) בצבע כחול עמוק מרהיב של אגם (שהיה ברור לי שהוא גדול) – Estany Negre de Peguera.
 כבר אמרתי לכם שבין כל הרבה האגמים היפים של ה- Aiguestortes יש כאלו שבכל זאת מצליחים לבלוט. Estany Negre de Peguera הוא בקלות אחד מהם.
עוד אני משפרת עמדות, בין העצים, כדי להיטיב לראות את האגם, תוך שאני פונה שמאלה, ניגלה לעיני מחזה שהדרך היחידה שאני יכולה לתאר אותו היא... מרהיב! שני אגמים כחולים מהממים מוקפים בהרים חומים ויער ירוק כהה מהאגדות... הרגשתי את הלסת שלי נשמטת לרצפה.
צמרמורת.

 ברור שראיתי לפני הטרק תמונות (יפות מאוד!) של בקתת Josep Maria Blanc ושל האגמים שמקיפים אותה... לא ברור לי איך הצלחתי להיות מופתעת ככה אבל... הצלחתי.



מבחינתי, המראה הזה, מהזווית הזו - במעלה השביל שמגיע אל הבקתה מכיוון דרום-מערב - הוא המראה הכי יפה בטרק, שיא השיאים, והוא גרם לי להתרגשות רבה.

 מאחר והגעתי (כהרגלי) מאוד מוקדם לבקתה (פרט לעצירות לצורך צילום, לא עשיתי עצירות בדרך ולקח לי – כולל המסלול העוקף ל- Pic de Saburo כ- 4 שעות מ- Colomina ל- J. M. Blanc) לא מיהרתי להכנס לבקתה.
 חלפתי על פניה אבל המשכתי ללכת. בחרתי לי סלע גדול, בצד הצפוני של Estany Tort de Peguera. הורדתי את התרמיל, חלצתי את הנעליים והורדתי את הגרביים. התיישבתי לארוחת פיקניק ארוכה ונינוחה על הסלע שלי – שבלט לתוך האגם. אכלתי, טבלתי רגליים, ניסיתי לצלם את הדגיגים (הרבים) ואח"כ נעלתי סנדלים ונכנסתי למים (שהיו שם רדודים) – הלכתי לאי קטן קרוב לחוף ושוטטתי על הסלעים שמסביב...



 רק כעבור כשעתיים נכנסתי לבקתה מסבירת הפנים – וגם אז, אחרי התארגנות קצרה – מיהרתי לצאת למסלול שמקיף את האגם ואח"כ לעוד אחד, מאולתר מעל אגם Negre...
לטעמי אפשר לבלות בשקט חצי יום מסביב לאגם הזה.

 ולזה אני קוראת... שנה טובה!




ובסוף מעגל שם הקו מתחבר לו... הפרק האחרון במסע!