התחזיות מאתמול התגשמו והבוקר של היום השביעי למסע שלי בסנודוניה היה… אפור וגשום מאוד.
אני נמצאת ב- Pen-y-Pass, בלב Snowdonia וממש מתחת להר Snowdon שלפסגתו כל כך רציתי לטפס.
האכסנייה הגדולה ומאוד מוצלחת שלי – YHA Snowdon Pen-Y-Pass – נמצאת במיקום המושלם כדי לטפס במעלה ההר; ממגרש החנייה ממש ממול לאכסנייה יוצאים שניים משבילי הגישה לפסגת ההר.
אבל בחוץ יורד גשם חזק; אפילו המדרונות הנמוכים – מכוסים עכשיו בערפל…
אתמול, כשהבנתי שמזג האוויר לא ישתף גם היום פעולה – ניסיתי להזמין כאן מיטה גם להלילה; בתקווה שאולי מחר יתבהר… אבל מתחיל סוף שבוע והאכסנייה כולה מוזמנת ביומיים הבאים. איש הצוות מזמין אותי ״להשאר בסביבה״ ולהמתין לביטולים, שיתכן ויקרו בגלל מזג האוויר. אבל לי אין סבלנות להמתין...
הגעתי לכאן אתמול בגשם שוטף – ונראה שאעזוב היום בגשם.
-
אלה שבעוד אתמול מאוד נהנתי בהליכה בגשם, גם כשזה התחזק מאוד לדקראת ההגעה שלי לפה – הבוקר אין לי שום כוונה לצעוד.
אני קמה מוקדם, מתארגנת מהר וכמה דקות לפני השעה 8 עולה על אוטובוס שמוביל אותי ל- Bewts-Y-Coed, כפר תיירותי מקסים, כ- 11 מייל (~18 ק״מ) מזרחית ל- Pen-Y-Pass.
הכפר סומן על ידי כיעד לביקור, ומלכתחילה חיפשתי איך לשלב אותו במסע. הבוקר החלטתי שזו ההזדמנות שלי – מה גם שמזג האוויר פה צפוי להתבהר מהצהריים, בעוד שעל ההר צפוי להיות סוער כל היום.
בד״כ, כשאני יוצאת לטרק, אני לא אוהבת ״לשבור״ את רצף ההליכה ע״י ימים עירוניים אבל… בד״כ לא יורד עלי גשם, לעיתים חזק, במשך שישה ימים רצופים!
-
הנסיעה לוקחת כ- 40 דקות, אם אני זוכרת נכון. כשאני מגיעה ל- Bewts-Y-Coed יורד גשם שוטף ואני ממהרת להכנס לבית הקפה הראשון שאני רואה, ליד לתחנת האוטובוס (ירדתי בתחנה שמול תחנת הרכבת).
אני מזמינה ארוחת בוקר וולשית מלאה (בגירסה הצמחונית) ומתיישבת ליד שולחן שמשקיף החוצה.
אני יושבת שם למעלה משעה, מזמינה ב- booking חדר ב- B&B קטן קרוב למרכז הכפר, קוראת ספר, כותבת קצת, מחליפה הודעות עם הבית…
כשאני יוצאת החוצה עדיין אפור מאוד אבל הגשם פסק.
אני הולכת קודם כל ל- info center כדי להשאיר שם את התרמיל הגדול שלי.
מצויידת בכמה המלצות ועם תרמילון זעיר עם מינימום ציוד, אני יוצאת להסתובב בכפר.
הכפר ידוע בבתיו היפים ובעיקר בטבע שמסביבו המצטיין בריבוי יערות, נהרות ובייחוד – מפלים.
אבל ראשית אני נכנסת לחנות ציוד (Cotswold Outdoor, רשת לא זולה אבל מאוד מוצלחת שאני כבר מכירה), אחת מיני רבות שיש בכפר (יחסית לגודלו). התכוונתי רק להציץ אבל… כבר ביום הראשון למסע גיליתי שמעיל הגשם שלי דולף; וזה בדיוק המסלול הגרוע ביותר ללכת בו עם מעיל גשם שלא ממש עושה את העבודה. לכן, כשהמוכר מראה לי מעיל גשם בצבע וורוד-עתיק מהמם של פטגוניה, אני לא באמת יכולה להשאיר אותו בחנות (את המעיל, לא את המוכר; אף כי גם המוכר ממש חמוד!). אני נפרדת מכמה פאונדים ויוצאת מהחנות מכוסה במעיל חדש.
ואם אין די ברכש בלתי מתוכנן ומוצלח שכזה כדי לשפר לי את מצב הרוח, שהוא קצת ירוד מהבוקר בגלל שעזבתי את השביל, אז השיפור במצב השמים שאני מגלה בחוץ כבר מחזיר אותי לגמרי לעצמי.
אני מחליטה לצאת למסלול הליכה בן כ- 4.5 ק״מ (בכיוון אחד) לאורך הנהר השוצף שעובר בכפר – לכיוון Swallow Falls המפורסמים.
השביל עובר ביער, במקביל לנהר ורוב הזמן בצמוד לו, חולף לצד כמה מפלים – והוא ממש משגע!
היער עשיר, רענן, ירוק ויפיפה והנהר – זורם בעוצמה מרשימה עד מאוד, כמעט עולה על גדותיו.
יש בהחלט גם יתרונות לטיול שמתבצע בתקופה כל כך גשומה!
Swallow Falls הם סידרה של מפלים סמוכים, די נמוכים אבל רחבים ולגמרי מדהימים! (שווים בעיני את דמי הכניסה הלא גבוהים)
הזרימה שם כל כך מרשימה, אפילו מאיימת, ואני מבלה במקום שעה ארוכה, לפני שאני חוזרת לכפר.
כמובן שהשביל בוצי וחלקלק לעיתים, אבל מזג האוויר מוסיף להשתפר; כשאני חוזרת לכפר המעיל החדש והוורוד שלי כבר קשור לי מסביב למתניים.
המסלול הזה מומלץ ביותר!
אחרי שאני חוזרת לכפר ומסתובבת בו קצת ואוכלת ארוחת צהרים בבית קפה מוצלח, אני אוספת את התרמיל הגדול שממתין לי ב- info וניגשת ל- B&B אחרי שתיאמתי בוואטסאפ את שעת ההגעה עם בעלי הבית (מכיוון שהיה עדיין יחסית מוקדם).
ה- B&B שלי, Bryn Llewelyn, מתגלה כאחד המוצלחים בשורה של B&Bs מוצלחים שפגשתי בווילס; החדר שלי מתוק ונוח, נקי ומפנק; המארחים שלי הם זוג מקסים שמארח מכל הלב, בנדיבות רבה והמון נועם.
וכך, יום שהתחיל מבאס – הפך למוצלח ומהנה במיוחד :)
