VdF day 6 - Camaldoli to Rifugio Ca Santicchio

יום שני, ה- 5.5.2025.

...

היום לראשונה ירד גשם. והוא ירד לסרוגין כל היום, לרוב גשם קל, פה ושם היה מטח חזק יותר. בנוסף, הטמפרטורה ירדה משמעותית, לעיתים נשבו רוחות חזקות והיה ערפילו מאוד (בעיקר בבוקר).

ארוחת הבוקר במלון ב- Camaldoli הוגשה החל מ- 7:30 בבוקר והיתה נחמדה.
ישבתי עם מוניקה, אליזבט ולאה בשולחן קטן.
השלוש החליטו לדלג במונית עד לעיירה Badia Prataglia. אחכ התברר לי שגם שלושת הגרמנים דילגו על המקטע.

לי לא היתה שום כוונה או סיבה שלא ללכת ברגל :-)

כמה דקות אחרי 8, נפרדתי מהחבורה ויצאתי לדרך, עטופה בציוד הגשם שלי (כיסוי גשם לתרמיל ומעיל גשם עבורי; לא הבאתי מכנסי גשם).

כהרגלי, אני מחלקת את היום לשני מקטעים:

הראשון - עד לעיירה Badia Prataglia, שם אני מתכננת הפסקה ארוכה.
השני - מהעיירה למקום הלינה שלי, בבקתת Santicchio, הממוקמת בדד אי שם ביער.

הייתה לי התברברות קטנה די מיד עם היציאה, כשהאפליקציה (טענתי ל- outdoor active קבצי gpx מסיסרון) הפנתה אותי לשביל לא-קיים-במציאות ביציאה מהמתחם... בתנאים של גשם (שלווה גם בערפל ורוח), יותר קשה לבדוק באפליקציה ולחפש מסלול חלופי במפות.
הרגשתי שאני מתחילה את היום בתחושה קצת לחוצה וניסיתי להיות סבלנית.
ירדתי עם הכביש, בשיפוע משמעותי, כשאני מחפשת שביל שנכנס ליער משמאל. הלכתי הלוך ושוב פעמיים-שלוש עד שמצאתי את הסימון המיוחל (כ- 400מ׳ מהנקודה בה, לפי תכנית ההליכה שלי, הייתי אמורה להכנס ליער). לשמחתי הופיע על השלט ׳Rifugio Cotozzo׳, שהוא נקודת הציון הבאה שלי על השביל, כך שלא היה לי ספק שאני על השביל הנכון ובכיוון הנכון (כפי שתארתי אתמול, יש כמה ואריאנטים לקמלדולי, כך שחשוב לדעת לא רק שנמצאים על ה- VdF אלא גם את כיוון ההליכה ועל איזה ואריאנט אני).

השביל החל מטפס בשיפוע מאוד משמעותי שאחכ התמתן במידה רבה.

כל המקטע הראשון היה ביער. על שבילי הליכה אמיתיים.

מהר מאוד הרגליים היו ספוגות לגמרי במים. המכנס (מתחת לקו המעיל) וגם הנעליים. מכיוון שאני הולכת בנעלי ריצת שטח קלות ומאווררות - גם הגרביים נרטבו לגמרי כבר בחצי השעה הראשונה של ההליכה.

ברגע שמשלימים עם כך שכפות הרגליים תהיינה רטובות כל היום - זה לא באמת מפריע! תוך כדי הליכה, הגוף מייצר מספיק חום וגם בתוך נעל רטובה בכלל לא קר לי. הקושי היחיד הוא כאשר רוצים לעשות הפסקות. אבל לי היתה את התכנית שלי שכללה הפסקה בבית קפה בעיירה בתום המקטע הראשון.

צעדתי בקצב נמרץ ביער הרטוב כשאני עוקבת בתשומת לב אחרי הסימונים. אחרי העלייה הראשונה השביל מתגלגל, עולה ויורד, לרוב די במתינות.

מכיוון שהייתי מרוכזת בסימון, כמעט דרכתי על סלמנדרה, בצבעי שחור-צהוב. היא עמדה לה בלי לזוז ממש באמצע השביל.

בתוך היער הייתי מוגנת רוב הזמן מהרוח החזקה שנשבה לעיתים.

היער היה יחסית חד גוני, אבל יפה ונעים מאוד. חלפתי על פני כמה ערוצי נחל חמודים.

הערפל, שהיה כבד כשיצאתי לדרך, הצליח לחדור פה ושם בין העצים - והוסיף נופך של מסתורין.

מידי פעם היו הפוגות קצרות בגשם אבל לעיתים הוא התחזק ואף לווה בקולות רעם חזקים. זה גרם לי להחיש את הקצב אבל אחרי ההתחלה שהיתה טיפה לחוצה הרגשתי את עצמי נרגעת ומתמסרת לתנאי השביל.

מהר מאוד מצאתי את עצמי נהנת לגמרי. אפילו התנאים הרטובים תרמו להנאה שלי גם כי התמודדתי איתם בצורה מאוד טובה, מה שגרם לי סיפוק, וגם בגלל המראה המיוחד של היער כשהוא רטוב ועפוף ערפילים.

מיותר לציין כי לא פגשתי אף אדם במשך כשעתיים של הליכה עד שמצאתי את עצמי צופה מלמעלה על העיירה Badia Prataglia - בסוף המקטע הראשון שלי להיום.

העיירה כולה טובלת ביער סבוך שעוטף את בתיה והיא נראית חמודה מאוד. אבל אני מיהרתי להכנס לבר-קפה במרכזה.

השעה היתה בערך 10:20 כשנכנסתי, נוטפת מים, לבר (שהיה מעוצב מקסים, מעץ, עם תמונות שתלויות מסביב וחלונות אל הנוף המיוער, עטוף הערפל).

מיותר לציין שכל העיניים הופנו באחת אלי - אישה יחידה עם תרמיל גדול ומקלות הליכה, עטופה בציוד גשם ורטובה מאוד. בבר ישבו 3 גברים קשישים, סביב שולחן, ושיחקו קלפים. עוד גבר אחד, מבוגר קצת פחות, ישב לבדו ליד שולחן אחר.

הכניסה המפוארת שלי מעט הביכה אותי, במיוחד כשכל זוגות העיניים המשיכו ללוות אותי.
מיהרתי להסיר בצד את התרמיל והמעיל והנחתי את המקלות. ניגשתי אל הבר והזמנתי לי קפה וקוראסון וחזרתי אל השולחן שלי איתם.
אחכ הוצאתי את המטען וביקשתי מהברמן רשות להטעין את הסלולרי.
האדם שישב לבדו ועדיין די נעץ בי מבטים, מיהר לפנות עבורי את השולחן שלו, אף כי ניסיתי להתנגד, כי היה לידו שקע טעינה. אחכ הוא הביא לי לשם את הקפה והמאפה ואז הלך אל מאוחרי הבר ואני הבנתי שהוא עובד במקום (אולי אפילו הבעלים?).

השעה הבאה עברה עלי במנוחה נעימה תוך כדי ״שיחה״ ללא מילים אם הקשישים שניסו להבין מאיפה אני באה ומה התכניות שלי להמשך היום.
הם סימנו לי תנועות של נהיגה ברכב (בפנטומימה, סובבו ׳הגה׳ דמיוני), וחזרו על השם 'La Verna' - המנזר אליו אגיע מחר עם השביל. מנסים כנראה להבין אם אני מתכננת להגיע לשם ברכב. כשסימנתי בפנטומימה משלי - תוך שאני מצביעה על המקלות - שאני הולכת ברגל וחזרתי על שם השביל שלי - הם סימנו עלייה למקום גבוה ואולי גם ניסו להסביר שהגשם צפוי להמשיך, לא לגמרי הבנתי. חזרתי כמה פעמים על שם הבקתה שבא אעצור היום אבל אין לי מושג אם הם הבינו.

בכל מקרה זה היה מפגש די משעשע.

אחרי כשעה התעטפתי שוב בציוד הגשם שלי ויצאתי בחזרה לדרך.

מאחר שצלחתי די בקלילות, בתוך קצת יותר משעתיים, מחצית מתכנית ההליכה שלי להיום (כמעט 10 קמ! וגם כחצי מהפרש הגובה, בשני הכיוונים) - וגם נחתי שעה, ועדיין לא 12 בצהריים, הרי שהרגשתי מאוד בטוחה בעצמי. למרות שהיה עדיין רטוב לגמרי בחוץ לא ראיתי צורך מיוחד למהר. החלטתי להוריד מעט את הקצב בחלק השני של היום.

ירדתי במורד העיירה מרחק לא רב לפני שהשביל שלי הוביל אותי שוב למעמקי היער.

עם הכניסה ליער הבחנתי ב- 2 איילים יפיפיים. האחד היה גדול עם קרניים מסועפות מרשימות והשני קטן יותר. הם מיהרו להפנות לי ישבנים לבנבנים עם זנב קטן וחמוד ונעלמו תוך פחות מחצי דקה בין העצים.

המשכתי לצעוד בשביל, שחזר לטפס (ואחרי עליה ארוכה אך נוחה חזר שוב לרדת).

גם המקטע הזה היה רובו ביער יפה ועל שבילי הליכה אמיתיים כמעט כל הזמן.

אחרי כשעה הליכה הבחנתי במעלה השביל ב- 3 דמויות עטופות בפונצ׳וז (מעילי גשם גדולים).

היו אלו מוניקה, אליזבט ולאה!

אחרי שסגרתי את הפער, המכשנו ללכת ביחד, משוחחות בהנאה.

אחרי קטע קצר לאורך שלוחה בשיא הגובה - עם נוף פתוח, יפה מאוד, לעיירות הקטנות שבעמק למטה, הגענו לכנסייה בנק׳ יישוב קטנה שנקראת Frassineta.

לאה ואני - שהזמנו לנו לינה בבקתה ביער, כ- 4 קמ בירידה מכאן - התפצלנו ימינה עם השביל המסומן לבקתה שלנו. מוניקה ואליזבט פנו שמאלה ולמטה עם הכביש השקט ללינה ב- b&b ליד הכפר Rimbocchi בהמשך הדרך. קבענו להפגש שוב מחר בבוקר ב Rimbocchi.

הגשם המשיך לרדת לסרוגין אבל היה די זרזיפי מאז הצהריים.

היער המשיך להיות יפיפה, ואף כי במקטע האחרון שוב לא היה כלל נוף - הוא היה מהנה לגמרי.

הגענו אל הבקתה שלנו - Rifugio Santucchio - בסביבות השעה 2.

המיקום של הבקתה נהדר - בלב היער ב׳שום מקום׳.
זהו מבנה אבן דו-קומתי מקסים, עטוף צמחייה פרחונית.
בצמוד אליו מבנה קטן, חד קומתי, בעל חלונות רבים - שהוא חדר האוכל.
יש גם pod לינה קטן ולידו ׳גיגית׳ רחצה גדולה. וגם מעגל כסאות עץ מסביב למעגל אבנים מסודר למדורה.

אני בטוחה שבקיץ די מדהים לבלות שעות מחוץ לבקתה. אבל אנחנו הגענו ספוגות במים ומיהרנו להכנס פנימה.

גם בפנים ממש מקסים!
ליד חדרי השינה הנוחים יש סלון יפה עם ספות וכורסאות לישיבה ומטבחון ושולחן עץ גדול וכסאות נדנדה מעץ. הכל עטוף עץ ומשדר חמימות ובכל פינה יש ערמות של שמיכות פליס שמזמינות להתכרבל מול אחד החלונות שמשקיפים אל הירוק שבחוץ.

קיבלתי חדר חמוד לעצמי עם מיטת קומות שהיה לי מאוד נוח. את השרותים/מקלחת חלקתי רק עם לאה.

בחדר אחר (שהיו לו שירוקלחת משל עצמו) לנו שתי צ׳כיות נחמדות שהגיעו קצת אחרינו.

היינו ארבעתינו האורחות היחידות במקום באותו היום.

כחצי שעה אחרי שהגענו לבקתה, נפתחו ארובות השמים וגשם חזק מאוד החל לרדת. הגשם ירד וירד וירד בשעות הבאות ואל תוך הלילה ופסק רק למחרת בבוקר.

---

נק׳ התחלה: Camaldoli.

נק׳ סיום: Rifugio Santucchio.

מרחק: 20~ ק״מ.

עלייה: ~1100מ׳.

ירידה: ~1200מ׳.

זמן הליכה (נטו): ~4:50 שעות

...

הגשם לא הפריע לי בכלל וממש נהנתי! יש לא מעט קסם בהליכה ביער רטוב.

---

לינק ליום 7