אני מתחילה להבין שהזכרון הכל-כך חלש שלי הוא תכונה מצוינת כשמדובר בהייקינג. אחרת, אני לא לגמרי יכולה להסביר איך קמתי שוב בבוקר נכונה לצאת בחזרה לשביל.

המאבק בכאבים של סוף היום הקודם הונצח בכמה שורות של דיו ביומן שלי – אבל לא השאיר חותם כבד מידי על הנפש. נראה כי בשלב זה כבר השלמתי עם העובדה שההליכה שלי על ה- SWCP תהיה כרוכה – עד לצעד האחרון – במידה כלשהי של כאב.

במאזן הכולל של הנאה מול סבל – בבוקר הזה התברר לי ש – השביל ניצח! laugh

אחרי ארוחת בוקר טובה, נפרדתי ממארחיי הנחמדים ב- B&B בכפר Lizard, כולל מהכלב הידידותי Baster, והתחלתי ללכת.

מזג האוויר היה בסדר בסה”כ – לא ממש צלול, די הרבה עננים, קצת רוח – אבל גם לא מעט פיסות של כחול.

מצאתי את הדרך בחזרה לשביל, ב- Church Cove – ופניתי שמאלה – בכיוון צפון, כשהים, כרגיל, מימיני.

הקטע הבא, בין Church Cove לכפר היפה Cadgwith היה עשיר מאוד בצמחייה – לעיתים גבוהה ומשני הצדדים וכ”כ צפופה שההליכה היתה כמו במסדרון צר. בשביל שהוא ברובו מאוד פתוח ומוקף צמחייה נמוכה ורק לעיתים נדירות עובר ממש ביער – אני מוצאת את הגיוון למהנה מאוד.

המפרצים בקטע הזה הם כההים ומאוד סלעיים – בלי טיפה של חוף/חול.

בכפר עצמו, שהיה עוד מנומנם בשעת בוקר של יום ראשון, אני מתעכבת רק טיפה, ממלאה מים מברז, יושבת קצת על ספסל – וממשיכה לצעוד.

הנוף שוב משתנה כשהשביל נפתח והופך שוב חולי.

ב- 10:50 אני ב- Kennack Sands. יש פה חוף חולי רחב שיש בו שתי מסעדות חוף ושרותים ותנועה יחסית ערה של אנשים (כרגיל – כי מגיע לפה כביש).

אני עוצרת למנוחה של קפה.

-

כף הרגל כאבה לי מאוד במקטע האחרון אבל עצרתי ושיחררתי את הנעל במידה הכי רבה שאפשר מבלי שהיא תיפול לי תוך כדי הליכה… ממש עד קצה השרוך. זה הקל עלי מאוד ואני מאמצת, בליד ברירה, את ה”פורמט” גם בימים הבאים.

-

אחרי בוקר נפלא, המשך השביל קצת פחות מלהיב בעיני, מבחינה נופית, וגם השמים די מאפירים.

-

בדרך ל- Coverack (נק' הישוב הבאה) אני פוגשת על השביל זוג וולשי (גבר ואישה) שצועדים את השביל עם הכלב שלהם ומגיעים ממולי. בגלל שאני לא יכולה להתעלם מכלב… אנחנו מתחילים בשיחה שמתארכת מאוד גם כי הם מתגלים כזוג ממש מעניין ומקסים וגם כי הם מאוד מעוניינים לקבל מידע על השביל.

הם התחילו ללכת רק אתמול בעיירה Helford ויש להם עוד שבוע של הליכה. מעניין אותם במיוחד לשמוע על מקומות טובים לאוהל – בשטח או באתרים מוסדרים שמוכנים לקבל כלב.

לפני שאנחנו נפרדים סוף-סוף הם ממליצים לי על חניית לילה במטע של חווה שיש לה גם בית קפה שנמצא ממש בסמוך לשביל – “קצת אחרי Coverack”. זה לא ממש אתר קמפינג – אבל בעלי החווה מאפשרים להייקרים להקים את האוהל שלהם בין העצים (תמורת סכום נמוך) ואפשר להשתמש בשרותים של בית הקפה וגם לקנות שם אוכל.

אני ממש שמחה על המידע בעיקר כי כבר ממש מזמן לא לנתי באוהל –במידה רבה בגלל הפציעה ברגל, מה שמעלה מאוד את עלות השביל בשבילי ומשנה את האופי שלו ממה שהתכוונתי.

Coverack היא עיירה די גדולה – לא “סתם” כפרון – שיש בה הרבה בתים חמודים ומפרץ ממש רחב ונוף יפה. אבל ביום א' נראה שרוב השרותים שם סגורים. אני לא מוצאת סופר פתוח וגם לא כספומט…

אני עוצרת בבית קפה, על המזח כמובן, ל- cream tea (שזה כמובן אומר גם שני סקונז).

אני לא מתפתה לעצור פה באכסנייה של ה- YHA (טוב, למען האמת אני מתפתה לרגע… אבל מגלה שמלא) ואחרי המנוחה – ממשיכה ללכת.

-

כ- 18 ק”מ מאחורי ואני יודעת שכדאי להתחיל לתכנן עצירה – לפני שמצב הרגל יתדרדר לתהומות שכבר הייתי בהם…

אני מסתמכת על האינפורמציה שקיבלתי מהזוג הוולשי ומצפה להגיע לחלקת הקמפינג הקטנה שלי “עוד מעט”.

אבל ק”מ מצטרף לק”מ… ועשר דקות הופכות לשעה…

אחרי שהשארתי אתר Coverack מאחור אני חוצה שדה מרעה מלא חרא של פרות ומגיעה למחצבה ישנה ואפילו הולכת קצת לאורך כביש לפני שב- 16:30 אני סוף-סוף בבית הקפה – שהוא מתוק ומסביר פנים לגמרי – “Fat Apples” שנמצא ממש בפאתי הכפר Porthallow כשבעה ק”מ מ- Coverack.

oh well :)

בעל המקום מקבל אותי בחיוך ומזמין אותי לשבת לשתות משהו (את בית הקפה החמוד סוגרים ב- 17) לפני שהבן שלו מלווה אותי למעמקי מטע התפוחים, לחלקת הדשא הקטנה המיועדת לאוהלים. החלקה נטושה. יש שם ספסל פיקניק וערסל שתלוי בין שני עצים ונחל שזורם בסמוך ושוחים בו כמה ברווזים – ובעיקר הרבה שקט ושלווה.

אני מקימה את האוהל שלי בסמוך לספסל ומתיישבת לכתוב ביומן. קרני השמש חודרות בין העצים ומאירות את חלקת היער שלי בניצנוץ רך ונפלא.

כן, לא התכוונתי ללכת היום כ-27 ק”מ ו- 7 ק”מ זה לא בדיוק “קצת אחרי Coverack” בעיני (במיוחד שזה פחות מחצי ק”מ מ- Porthallow בכלל). אבל אני חייבת להודות: זה מקום די מושלם!

כשהערב יורד אני נגשת לבית הקפה שהוא סגור ונטוש עכשיו. בכיור הזעיר של השרותים (שנשארו פתוחים עבורי) אני מצליחה להנדס משהו שקרוב בצורה מפתיעה למקלחת (כולל אפילו לחפוף את הראש). אח”כ אני מנקה את הריצפה… כי בכל זאת – לא נעים.

לבושה בבגדי האוהל הנקיים שלי – אני צועדת במשך כ- 10 דקות, בסנדלים, לאורך הכביש שמוביל ל- Porthallow.

בנמל האבן של הכפר ניצב מוניומנט שמסמל את נקודת חצי הדרך בשביל!!! 

מכיוון שלא הלכתי את כל השביל עד לכאן (עשיתי כמה וכמה דילוגים) אני לא מחשיבה את עצמי “worthy” לנקודת הציון הזו. ועדיין – אני כאן.

אח”כ אני נכנסת לפאב לאכול ארוחת ערב.

בפאב אני פוגשת אדם שלגמרי מכיר אותי ולגמרי שמח לפגוש אותי ולראות שהגעתי עד לכאן… המפגש קצת מוזר בשבילי כי לגמרי ברור לי שנפגשנו כבר איפשהו על השביל – אבל גם במהלך שעה שאנחנו יושבים ואוכלים ביחד אני לא מצליחה להזכר מי הוא ואיפה נפגשנו… blush

אני מתנחמת בעובדה שהזכרון הקצר שלי יעזור לי מחר בבוקר לשכוח את הכאב ברגל (שהוא די נוראי כשאני עושה את דרכי בערב במעלה הכביש בחזרה לחלקת האוהל שלי בסנדלים) ולצאת לעוד יום הליכה על השביל…

--

סיכום היום:

נק' התחלה: The Lizard.

נק' סיום: Porthallow.

מרחק משוער: כ- 27 ק”מ.

לינה: במטע תפוח של ה- Fat Apples Cafe (חמישה פאונדס לאוהל; אין מקלחת; מים זורמים ושרותים בבית הקפה – כמה דקות הליכה מהאוהל; שקט ומקסים! חלקת הדשא לא מאוד ישרה ומעט מלאה בורות אבל… אם אני הסתדרתי...)

סיכום מסלול: עשיר בצמחייה ויפיפה בחלק הראשון של היום בערך עד Cadgwith, קצת מעבר. חביב בהמשך. קליל כל הזמן.

--

להמשך המסע