אחרי ארוחת בוקר מצוינת ב- Broom Parc B&B, אני יוצאת שוב לדרך.

השעה היא בערך 8:30, בוקר כחול-לבן יפיפה וחמים.

היום ה- 30 למסע שלי!

-

אני עושה את דרכי בשביל, בחזרה ל- Portloe ובסביבות 8:50, עוזבת את הכפר מצידו המרוחק, הצפון-מזרחי.

השביל הבוקר הוא המשך ישיר של סיום היום הקודם – עם הרבה עליות וירידות ונופי ים יפים.

בסביבות 11:50 אני מגיעה ל- Dodman Point. זו נקודת תצפית שממוקמת בראש גבעה על לשון יבשה שבולטת דרומה מקו החוף אל תוך המים. צלב גדול עשוי גרניט מסמן את הנקודה אבל כשאני מגיעה לשם אני מוצאת הרבה מטיילי יום ישובים בכל פינה. אני מעיפה מבט אל הנוף וממהרת להסתלק…

-

אחרי נקודת התצפית השיפועים של השביל מתמתנים וההליכה מכאן והלאה היא קלה יותר.

האיזור הוא שמורה של Shetland Ponies ומעט אחרי Dodman Point אני פוגשת בסוסת פוני קטנה בעלת בטן עצומה שעומדת בסמוך לשביל. מכיון שה- SWCP עובר ברובו בשטחים חלקאיים זה ממש לא נדיר לצפות בסוסים שרועים בשדות אבל זה המקום היחיד שבו ראיתי את הזן הזה.

-

הקטע שמוביל לכפר בעל השם המבטיח Gorran Haven מצטיין בחופים סלעיים שהמים בהם מציגים שלל מרשים של גווני כחול.

המראה הוא כמובן אדיר.

ב- 12:30 בערך אני מתיישבת להפסקה ארוכה בבית קפה בכניסה לכפר המנומנם ששוכן לחופו של מפרץ חולי שקט ויפה מאוד.

במשך שעה אני יושבת עם רגליים יחפות בחצר הנעימה, אוכלת, שותה, כותבת… נחה. וסתם בוהה.

-

בימים האחרונים ישנו שינוי ניכר במזג האוויר. נראה שהאביב חלף והקיץ כבר כאן. עדיין לא חם מידי להליכה אבל האוויר בהחלט חמים יותר ומתחיל להיות לח.

-

ב- 13:30 אני קמה ויוצאת שוב לדרך. חוצה את הכפר וממהרת לחזור לשדות...

בפעם המי-יודע-כמה אני מוצאת את עצמי צועדת קטע שביל שמצליח להפתיע אותי בגדול!

אני ממש לא יודעת לאן להפנות את המבט – לאחור אל החופים החוליים היפים של הכפר, אל השדות המתגלגלים עד קצה האופק שהם שילוב של ירוק רענן ופיסות של צהוב שמח או אל המים שנעים להם בשלווה בגוונים אינסופיים של כחול…

פה ושם רועות כבשים לבנבנות ואני צועדת לי בשדות ודי מתקשה להכיל את כל היופי הזה.

אני כמעט בטוחה שאי אפשר להנות יותר מהליכה מאשר נהנתי בקטע הבלתי מיוחד לכאורה הזה.

-

אחרי כל כך הרבה ימים של הליכה אני כבר לא ממש מתעמקת בלימוד מוקדם של קטע השביל שצפוי לי בכל יום. אני עוקבת (מבעוד מועד) אחרי נקודות הציון (עיירות, נקודות תצפית, פיתולי שביל) כמעט בלי לשים אליהן לב ופשוט נותנת לשביל… לזרום.

וכך אני מוצאת את עצמי מופתעת שוב כשאני מגיע ל – Mevagissey.

אי אלו ימים לאחור בוודאי קראתי אודות הכפר הזה במדריך שלי אבל הוא נשאר עוד שם אחד ברשימה ארוכה…

כשאני מגיעה אל הנמל הגדול שלו, בסביבות 14:30, אני מוצאת כפר גדול, ססגוני ושופע קסם! הנמל העתיק מוקף בבתי אבן יפים, חלקם צבעוניים ובקצהו הבולט למים עומד מגדלור קטן. הסירות הרבות שעומדות עכשיו, בשעת שפל, על הקרקעית החשופה בחלק הפנימי של הנמל – אף הן מוסיפות צבעוניות ועניין. מסביב הרחובות הם שוקקי פעילות, עליזה, נינוחה, מעניינת.

כמטיילת ותיקה blush אני מתעשתת מהר ומצטרפת ליתר הנופשים: אני קונה גביע עמוס בגלידה ומתיישבת על ספסל בסמוך למזח, צופה במתרחש סביבי בלא מעט הנאה.

-

בהליכה לכאן, לאורך הכביש, בין הבתים – כף רגל שמאל, שכמעט לא הפריעה לי הבוקר, שבה להציק. למודת נסיון, אני בודקת במפה ובמדריך שלי, לפני שאני קמה ומעמיסה שוב את התרמיל וחוזרת לשביל (בסביבות 15:20).

אני יודעת שכדאי לי מאוד לעצור בקרוב ואני בוחרת להמשיך עוד כק”מ–שניים הלאה עד לאתר קמפינג שמסומן לצד רצועת חוף חולי גדולה במקום שנקרא Pentewan Beach.

-

אתר הקמפינג הזה הוא Holiday Park. כבר כתבתי בעבר על המגה-אתרי-קמפינג שנקראים Holiday Park כאשר לנתי באחד כזה, שהיה אז כמעט נטוש לגמרי, בתום היום השני שלי למסע. חלפתי ע”פ כמה כאלו בהמשך השביל ואני כבר מכירה אותם היטב. מדובר בכפרי נופש של ממש, הם מיועדים בעיקר למשפחות, מאוכלסים במיני מבנים טרומיים, קראוונים ואוהלי ענק ומשופעים במיטב הפסיליטיז ומתקני הנופש (חנות מכולת, בית קפה, מסעדה/פאב, בריכת שחייה, מקלחות חמות, שרותים עם מים זורמים, חדרי כביסה וכו וכו – לפי האתר/פארק הספציפי). אין בהם שום דבר שדומה ל”אינטימי” ובשורה התחתונה: הם די מפלצתיים ולא כל כך מתאימים להייקרים כמוני.

אבל אמרתי לכם: הגעתי לשלב במסע שאני בנירוונה מוחלטת… זורמת.

-

כשבחרתי את היעד שלי להיום לא ממש הפנמתי את סיומת השם. במפה מצוירת תמונה של אוהל – אז יש גם ציור של קרוואן וליד רשום “Holiday Park” – וואט-אבר!

הלסת שלי כמעט נשמטה עד לקרקע כשפנייה בשביל הביאה אותי לראשו של הצוק הירוק שמשקיף על Pentewan Beach.

החוף הלבן היה תחום ע”י שורות-שורות, מסודרות מאוד, של אוהלים וקראוונים בגדלים שנעים בין גדולים לגדולים מאוד. ואני מתכוונת לעשרות רבות!

לא בדיוק מקום שמתאים לאופי שלי…

עמדתי שם בראש הצוק כמה דקות ארוכות כשאני מעט המומה מה”תגלית” אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה שזה… די משעשע. אז… משועשעת למדי, התגלגלתי במורד השביל, אל הכביש שמוביל אל תוך האתר ההמוני.

-

מלמטה, אני חייבת להודות, זה מרגיש… די דומה למראה שנשקף אלי ממרומי הצוק.

צעדתי, עם המקלות והתרמיל הענק ונעלי הטרקים הגבוהות, בין מבני הנופש השונים, בשבילים הסלולים שמחלקים את המדשאות הנרחבות לחלקות-חלקות, לפי הסוג (אוהלים פה, קרוונים שם, מבנים טרומיים בקצה ההוא...). מסביבי התרוצצו המוני נופשים צוהלים, בשלל גילאים, כמעט כולם בבגדי ים. הגעתי עד לחוף של האתר – חולי מאוד, לבן מאוד, רך – שם מצאתי מסעדת חוף הומה ושלל גולשים ומתרחצים.

התיישבתי בפינה בצל ו”ספגתי” את האווירה.

“טוב, זה לא ממש נורא” חשבתי לעצמי. “אולי אני בכל זאת יכולה, איכשהו, להשתלב פה...”.

קמתי וניגשתי אל משרד הקבלה.

הצגתי את עצמי כמי שצועדת את ה- Coast Path ושאלתי בחיוך אם יש פה חלקה שמיועדת להייקרים. הרגשתי טיפה מטומטמת עם השאלה שלי מכיוון שהרגע חציתי את כל האתר וברור לי שהאוהל הכי קטן פה הוא לא משהו שאדם ממוצע, בטח לא אישה קטנה כמוני, מסוגל לסחוב על הגב אפילו מילימטר. אבל צריך לפתוח שיחה איכשהו… הפקידה הנחמדה ממש לא התבלבלה והציעה לי חלקה, בשורה שמיועדת דווקא לקרוונים, ממש בכניסה לאתר, ממול למשרד הקבלה. היא הראתה לי שהחלקה תחומה מצד אחד ע”י גדר חיה די גבוה ומכל צד אחר שלה יש שתיים או שלוש חלקות שהן פנויות. כך שהאוהל הקטן שלי לא יעמוד בצמוד לאף “ענק” ותהיה לי פרטיות יחסית וסוג של שקט. בנדיבותה הרבה היא הבטיחה לשמור את החלקות מסביב פנויות – גם אם יגיעו נופשים לא צפויים.

כל זה + מקלחת חמה + האפשרות לעשות כביסה + חנות + מסעדה + מים זורמים + שקע חשמל משלי + חוף ים נפלא… ב- 10 פאונד!

לקחתי!

בחצי-שעה – שעה הבאה מצאתי עצמי נאבקת להקים את האוהל הקטן שלי (נשבה רוח חזקה!) כששוכני הקרוון שלצידי יושבים בצל, במרפסת האוהל העצומה שצמודה לקרוון הענק שלהם, על כסאות פיקניק מתקפלים לצד שולחן פיקניק גדול – ומתבוננים בי בעניין/סקרנות/גיחוך/שעשוע.

לא הם לא חשבו לרגע לקום ואולי לסייע לי… גם לא כשהאוהל קרס שוב ושוב כשאני מנסה להשחיל מוט מצד אחד מבלי שהצד השני יתרומם ברוח, גם לא כשכמעט התעופפתי עם האוהל המתנופף!

אני חייבת להודות שברגע כלשהו זה די עלה לי על העצבים! גם המאבק להקים את האוהל וגם העובדה שיש לי קהל צופים ועוד קהל צופים אנוכי כל כך.

לזכותי אומר ששוב ניצחתי במאבק (ולראיה התמונה קצת למעלה) – ולזכות שכניי יש לציין שכשסוף-סוף סיימתי את המלאכה הם הזמינו אותי לכוס של משקה קר (והתגלו כזוג חביב לחלוטין).

סיכום היום:

נק' התחלה: Broom Parc, Portloe.

נק' סיום: Pentewan Beach.

מרחק משוער: כ- 22 ק”מ.

לינה: Pentewan Sands Holiday Park (עצום והמוני; פסיליטיז מצויינים; חוף ים חולי ויפיפה; 10 פאונד לאוהל הקטן שלי; הייקרים – הישמרו על נפשכם, או תביאו איתכם, כמוני, כמויות נדיבות של שלווה פנימית! blush)

סיכום מסלול: ים חלומי בגווני הכחול שלו. שדות ירוקים מופלאים. כפר גדול, מעניין ויפיפה. יום מושלם!


המשך המסלול