-

הקדמה:

ה- Kungsleden ('שביל המלך') הוא שביל הליכה ארוך בן כ- 440 ק”מ בצפון הרחוק של שבדיה (לפלנד השבדית).

המסלול מחבר את העיירה Abisko בצפון אל העיירה Hemavan – בקצה הדרומי של השביל; הוא תוכנן, נוצר ומתוחזק ע”י ה- STF (ארגון התיירות השבדי).

-

החלק הצפוני של השביל, בין Abisko ל- Kvikkjokk – הוא פופולרי יותר מהחלק הדרומי (בין Kvikkjokk ל- Hemavan); כאשר מתוך המקטע הצפוני הנ”ל, פופולרי במיוחד הוא המקטע שבין Abisko לבקתת Singi – ויציאה מהשביל בנקודה זו (לאחר כיומיים נוספים של הליכה), דרך Kabnekaise (ההר הגבוה בשבדיה), אל העיירה Nikkaluokta (ממנה ניתן לעזוב את השביל בתחבורה ציבורית; מסלול בן 5-7 ימים). נק' יציאה נוספת במקטע הצפוני היא בקתת Vakkotavare שנמצאת ליד כביש (תחבורה ציבורית בתדירות נמוכה; גם זה מסלול בן 5-7 ימים).

-

בתחילת ספטמבר 2017, הלכתי את המקטע הצפוני של השביל – בין Abisko ל- Kvvikjokk (כ- 180 ק”מ; במשך 10 ימים).

הסקירה שלי תתמקד לכן רק במקטע הנ”ל, אף כי רוב מקורות המידע שאצרף מספקים אינפורמציה גם לגבי יתר השביל.

-

סקירה כללית של מקטעי השביל בצרוף מפה סכמתית ניתן למצוא כאן: Kungsleden trail - sections overview.

-

* חשוב לי לציין: אינני מתיימרת לתת כאן סקירה מקיפה/מלאה! יש עוד מקורות אינפורמציה ברשת (לאלו שאני מצאתי כטובים/מועילים – צרפתי לינקים). אתם תצטרכו להשלים את התמונה עבור עצמכם – וחשוב לא פחות: להתעדכן בשינויים!
 המטרה שלי היא לסייע באינפורמציה בעיברית ולהציג את השביל לאנשים שאולי אחרת לא היו נתקלים בו. אני כמובן אשמח לענות על שאלות ספציפיות ולסייע, עד כמה שאוכל.

הסקירה הזו באה להשלים את התאור היותר חווייתי של ימי ההליכה שפרסמתי כאן באתר בצורה של 10 פוסטים (אחד עבור כל יום הליכה); זהו הפוסט שמתאר את היום הראשון שלי להליכה ואתם כמובן מוזמנים לקרוא גם את אלו.

אופי כללי של השביל, ייחודיות וכו':

מקטע השביל אותו הלכתי, אינו עובר בכפרים ו/או עיירות של ממש; הוא חוצה רק כביש (נידח) אחד (ליד בקתת Vakkotavare) ואינו המוני – אפילו בקצהו הצפוני, היותר פופולרי.

מידה של הסתייגות: החלק הצפוני בהחלט אינו “נטוש” ואתם תפגשו עוד אנשים, בכל יום. ועדיין – כמות ההולכים פה נמוכה משמעותית בהשוואה לשבילים היותר פופולריים ב”אירופה הקלאסית” (דוגמת ה- TMB וה- AV1). בנוסף, יש לציין כי אני הלכתי די בסוף העונה, החל מתחילת ספטמבר. אני מניחה שבאוגוסט עמוס יותר (בייחוד הנק' הקרובות ל”תחנות ההרים” הגדולות, שהן פופולריות בקרב מטיילי יום).

ועדיין – השביל נותן תחושת ריחוק טובה מאוד!

אני חושבת שבימינו זה די נדיר, בוודאי באירופה, למצוא שביל כל כך מסודר שנותן תחושה של ריחוק ופראיות ברמה שכזו ועדיין לא מחייב סחיבה של אוהל.

-.

מבחינה נופית, פרט לאבחנה (הסובייקטיבית שלי...) שמדובר בשביל יפה מאוד! – השביל מציע נוף ארקטי ייחודי: עמקים רחבים מאוד, ולעיתים גם ארוכים מאוד, על רקע הרים (נמוכים יחסית בד”כ; מעוטרים בכיסי שלג); צמחייה נמוכה (טונדרה) לצד מקטעים מיוערים; ואולי בעיקר: הרבה מאוד מים!

ישנה גם אפשרות (בעיקר בסוף העונה) לצפות באורות הצפון – בונוס שווה, אני חושבת, שלצערי לא זכיתי בו (אף כי אנשים שהלכו במקביל אלי – זכו גם זכו).

-

בשיא הקיץ (יולי-אוגוסט) שעות האור הן ארוכות מאוד! למעשה יש תקופה בה אין חושך כלל – “midnight sun”. 

בספטמבר שעות האור הולכות ומצטמצמות במהירות; ועדיין, כשעזבתי את השביל ב- 11 לספטמבר – היה עוד אור מספיק טוב להליכה לפחות עד 7 – 7:30 והזריחה היתה בסביבות 6.

-

מבחינת בעלי חיים – הייתי אומרת שהשביל לאו דווקא מצטיין בתחום הזה… אבל כמה פעמים בחיים יצא לכם לראות איילי צפון?!?! הם בהחלט אלמנט משמעותי בשביל ותענוג גדול לפגוש בהם.

פרט להם – זכיתי לראות גם מוס! (אף כי, די מרחוק). עוד בעל חיים שלא רואים כל יום.

אפשר לצפות לפגוש גם במעט ציפורי שיר, ברווזים ו- grouse (או ציפור דומה); הנהרות/נחלים שופעים דגה ו… זהו פחות או יותר. כמובן שיש גם מיני טורפים ומכרסמים ואפילו – מעט דובים (!!) – אבל די נדיר לראות אותם.

אוכלוסיית ההולכים היא די מגוונת: הן מבחינת גילאים, הן מבחינת ארצות מוצא והן מבחינת אופי ההליכה ומידת הנסיון.

יתכן שאם תלכו בשיא הקיץ – או במידה ותלונו באוהל – תפגשו יותר אנשים צעירים; אני, שהלכתי בספטמבר ולנתי רק בבקתות – התרשמתי שמרבית ההולכים הם מעל גיל 40 או 50; אף כי פגשתי גם צעירים רבים – בגילאי ה- 20! (מדובר רק בהתרשמות שלי, כמובן – לא במידע מדויק).

שומרי הבקתות עושים סוג של “סקר” לגבי הארצות מהן מגיעים ההולכים; באחת הבקתות היותר דרומיות במקטע אותו הלכתי, סיפר לי אחד מהם כי הם זכו לביקורים של אנשים מ- 26 מדינות בקיץ 2017! 

אין לי מושג עד כמה המידע מדויק או מייצג (רבים מההולכים עם אוהל לא נרשמים בכלל בבקתות) – והוא לא מתייחס כלל לחלק היחסי של ההולכים מכל מדינה. אבל זה מה שנאמר לי…

לתחושתי – לפחות מחצית מההולכים בשביל הם שבדים (אני נוטה לחשוב שאפילו משמעותית יותר; אבל כמובן ששוב מדובר בתחושה בלבד!). בנוסף לשבדים פגשתי: אוסטרלים, נורווגים, אמריקאים, גרמנים, אוסטרית אחת, בריטים, שוויצרים, פולנים, פינים, ו… שתי ישראליות חמודות (!!!). אולי שכחתי עוד מדינה או שתיים (ויש כמובן אנשים שראיתי על השביל ואין לי מושג מהיכן הם באו...). 

הגעה ועזיבה:

Abisko נמצאת על קו של רכבת וניתן להגיע אליה משטוקהולם בנסיעת רכבת שאורכת משהו בסביבות 20 שעות… אלה אם כן יש ברשותכם המון זמן (ולא פחות סבלנות...) – כדאי לבדוק את האפשרות של רכבת לילה (בקרון שינה).

זהו האתר של חברת הרכבות השבדית שם תוכלו לבדוק מחירים ולוחות זמנים. שימו לב: אם אתם יוצאים לדרך ברכבת מיד עם ההגעה לשבדיה בטיסה בינלאומית לשדה התעופה Arlanda הרי שאין צורך לסוע לעיר – הרכבת עוצרת בשדה התעופה בדרכה צפונה.

אופציה אחר, בה בחרתי אני, היא טיסה לעיירה Kiruna (טיסת פנים בת כשעה וחצי). מקירונה לאביסקו ניתן להגיע ברכבת או באוטובוס. פרטים אודות נסיעה באוטובוס (לו”ז ומחיר) בלינק הזה.

הדרך היחידה לצאת מ- Kvikkjokk היא באוטובוס (אותה חברה, פרטים בלינק הנ”ל) דרך Murjek או Jokkmokk. דרך הללו ניתן להגיע (ברכבת ו/או אוטובוס) בחזרה לקירונה (אם אתם רוצים לטוס ממנה לשטוקהולם) או ברכבת לשטוקהולם (שוב – את הפרטים הרלוונטיים עבורכם תמצאו בלינקים הנ”ל).

אופציה נוספת (וזה מה שאני עשיתי) היא טיסה מהעיר Lulea (אליה ניתן להגיע באוטובוס מ- Jokkmokk; טיסה פנימית שאורכת כשעה).

נשמע מעט מבלבל אבל פשוט תריצו חיפושים על האופציות השונות (רכבת מול טיסה וכן שעות האוטובוסים ליעדים השונים) בשני האתרים שציינתי – ולפי המחירים והשעות והעדיפויות שלכם, תבחרו את מה שמתאים לכם בתאריכים הספציפיים הרלוונטיים עבורכם.

שימו לב שככל הנראה אתם תבזבזו כמעט יום בכל כיוון… (במיוחד ביציאה מקוויקיוק ובמיוחד אם אתם הולכים, כמוני, בשולי העונה – או אז זמינות האוטובוסים די מוגבלת). 

אם יש לכם קצת כסף “ספייר” אתם מוזמנים לבדוק עלויות של שימוש במסוק! (כלי תחבורה בהחלט נפוץ באיזורים אלו).

עונה ומזג אוויר:

בהכללה – מסוף יוני עד סוף ספטמבר. זה הזמן בו הבקתות פתוחות (מותנה כמובן בשנה הספציפית – חובה לבדוק בעת התכנון את התאריכים המדויקים!), וגם אם אתם עם אוהל – לא סביר שיהיה אפשרי עבורכם ללכת בתאריכים אחרים! (משיקולי מזג אוויר, זמינות אספקה, חציית אגמים וזמינות של תחבורה ציבורית בנק' היציאה).

בתחילת העונה, וכתלות בשנה הספציפית – גם עמוק לתוך יולי, יש לצפות (ולהערך) להרבה שלג על השביל! אמנם בדרך כלל לא מדובר במקטעים תלולים ומסובכים להליכה גם בשלג, וסכנת המפולות אינה דומה לזו שבאלפים או בדולומיטים (למיטב הבנתי) אבל, כישראלים, רובנו לא מורגלים להתמודד עם תנאים שכאלו ולכן – זהו גורם משמעותי, לטעמי. בנוסף – הנהרות נמצאים בשיא זרימתם בעונה זו, ואף כי חציות הנהר המשמעותיות בחלק הצפוני של השביל הן על גבי גשרים, בוודאי תתקלו באי אלו פלגים צדדיים שבתחילת העונה יהיו מעט מאתגרים לחצייה (אני נזדקקתי לחלוף נעליים רק פעמיים או שלוש פעמים לאורך המסע; ואף פעם לא היה מדובר בחצייה מאתגרת, רק ברצון לשמור על הרגליים יבשות עד כמה שניתן).

בשיא העונה – סוף יולי עד אמצע/סוף אוגוסט – תנאי מזג האוויר הם הנוחים ביותר, בדרך כלל. אבל גם העומס על השביל הוא בשיאו… ויש הרבה מאוד יתושים וחרקים מציקים אחרים.

שעות האור, כפי שכבר ציינתי – הן ארוכות מאוד! כך שהשעות שמתאימות להליכה ארוכות אף הן.

הסתו מגיע לצפון שבדיה כבר בסוף אוגוסט, בד”כ. הטמפרטורות צונחות בהדרגה ובאופן כללי מזג האוויר יציב פחות (אפשר לצפות לרוחות חזקות מאוד וגם לשלגים ראשונים!). במקביל: ההמונים נעלמים ואיתם גם החרקים :) הצמחייה בעונה זו נצבעת בצבעי סתו – שהם ממש נפלאים בחלק הזה של כדור הארץ! וכבונוס נוסף (למי שעדיין לא השתכנע): יש סיכוי סביר לראות את אורות הצפון!

אני בחרתי ללכת בסתו – ובעיני זו עונה נפלאה ממש. השיקולים העיקריים שלי היו: המנעות משיאי העומס של שיא העונה ומהשלגים של תחילתה ובצד השני – צבעי השלכת והסיכוי לצפות באורות הצפון.

מזג האוויר (אף שהיה קר) – היה רוב הזמן טוב או טוב מאוד מבחינתי: היו לי יומיים גשומים ויום אחד מעונן מאוד, ערפילי ואפור; יתר הימים היו מצוינים להליכה! גם אם ירד קצת טיפטוף הוא היה קצרצר וחלש, אם היה אפור או מעונן – זה לא היה במידה שהפריע להליכה או לנופים. כלומר: 70% – לא רע בכלל לצפון שבדיה! (לצורך ההשוואה: שבוע לפני כן – סוף אוגוסט – היה גשום בהרבה!)

-

עוד מילות אזהרה על מזג האוויר בשבדיה: חשוב לי להדגיש כי למרות הנ”ל אני בהחלט חושבת שמזג האוויר הוא האלמנט המאתגר ביותר בשביל הזה! אותי הוא בהחלט איתגר כל הזמן. די התקשתי למצוא את הביגוד האופטימאלי ולעיתים קרובות נעשה לי פתאום יותר מידי קר, לא תמיד הצלחתי לשמור על טמפרטורת הגוף ובעקבות זאת גם התקררתי. וזה כאמור – כשמזג האוויר הסה”כ מאוד האיר לי פנים.

בקצרה אני חושבת שאפשר לתאר את מזג האוויר שם כ: קר ובלתי-יציב. כל האמור לעיל לגבי עונות ותאריכים הוא נכון רק “בממוצע” או “בדרך כלל” – אבל הסטיות מה”מקובל לעונה”, לפי מה שהתרשמתי – הן די עניין שבשגרה.

שלג יכול לרדת תמיד – וגשם ירד בוודאות בכל עונה; קר (גם מתחת לאפס!) יכול להיות ממש בכל יום. לכן – חשוב מאוד להערך עם בגדים חמים וציוד גשם; ממש קריטי לא לזלזל בנושא הזה!!!

דרגת קושי:

עם כל ההסתייגויות הנחוצות (בכל זאת מדובר בספורט שדורש מאמץ כלשהו), ובהתאם לחלוקת הימים שתבחרו וכמות הציוד שתסחבו איתכם – הרי שמדובר בשביל קל יחסית!

הפרשי הגבהים הם יחסית זניחים – אף כי לא מדובר בשביל לגמרי שטוח.

אין אף מקטע טכני בשביל (חציית קרחונים, טיפוס סלעים וכו') ואין אף קטע חשוף.

לטעמי ללא כל ספק – מזג האוויר הוא האלמנט המאתגר ביותר בשביל הזה.

ניווט והתמצאות:

מאוד מאוד קל! השביל ברור ובולט על הקרקע 95% מהזמן. הסימון (נקודות /כתמי צבע אדומים) מופיע בד”כ בתדירות די גבוהה – ותמיד כשצריך. יש מעט נקודות פיצול והן ברורות (משולטות ו/או מסומנות). במקטעים סלעיים (שבהם השביל כן נסתר מהעין, לפרק זמן קצר יחסית) הסימון טוב במיוחד ולעיתים יש גלי אבנים – כסיוע נוסף. במקטעים רגישים רבים – יש קורות עץ שמונחות על הקרקע ומסמנות את השביל.

תוואי השטח קל להתמצאות לטעמי, גם למי שלא מצטיין בניווט. יש מאפיינים בולטים רבים יחסית – בצורת אגמים, נהרות, גשרים וכו' – שמסייעים מאוד באיתור מיקומכם המדויק על המפה. 

אישית, הרגשתי מאוד בטוחה על השביל כל הזמן.

מפות נייר:

ישנן שתי סדרות של מפות שמומלצות לשביל הזה.

  1. שלושה גליונות בהוצאת Lantmateriets Fjalkarta (מספרי הגליונות הם BD6, BD8 ו- BD10; רזולוציה 1:100K; מכסות את כל המסלול וניתנות להשגה גם באביסקו ומתחנות ההרים האחרות לאורך השביל).
  2. מפות של calazo ברזולוציה 1:50K מכסות את רוב השביל.

אני הלכתי עם המפה הראשונה של calazo ושתי האחרונות של Lantmateriets Fjalkarta. כולן טובות לטעמי, בייחוד לאור הקלות של הניווט לאורך השביל.

כמובן שהלכתי גם עם מצפן (אף שלא השתמשתי בו ולו פעם אחת… כמו גם באפליקציית ניווט אליה טענתי קואורדינטות של המסלול, כגיבוי).

לינה:

החלק הצפוני של הקונגסלדן נהנה מכיסוי מלא של בקתות מטיילים, במרחקים סבירים לגמרי זו מזו – כך שאין הכרח לקחת אוהל!

יש להבחין בין “תחנות הרים” – Mountain Stations / Fjällstation – שהם קומפלקסים תיירותיים גדולים ונגישים יחסית בהם יש חשמל, מים זורמים, wifi, סוגים שונים של חדרים (כולל פרטיים), חנות מצוידת יחסית בד”כ וכן מסעדה ו/או בית קפה – ועוד מיני שרותים, לבין “בקתות הרים” Mountain Cabins / Fjällstugan – שהן בסיסיות למדי, נגישות בהליכה בלבד, אין בהן חשמל או מים זורמים, אין מסעדה/בית קפה ורק בחלקן יש חנות (יחסית בסיסית) ו/או סאונה; הלינה בבקתות ההרים היא תמיד בחדרים משותפים, בד”כ יש כמה מתחמי/בקתות שינה – בגדלים ותנאים משתנים (יש שמיכות – יש להביא ליינר אבל אין צורך בשק”ש); בנוסף הבקתות מכילות בטבח בסיסי בו תוכלו לבשל את ארוחותיכם וגם לשבת; במטבחים יש גז לבישול וכן את כל כלי הבישול והאכילה להם תזדקקו (כולל סכום) ומצת ו/או גפרורים.

בקתות ההרים מאויישות בעונה ויש בכולן טלפון לווייני. 

לפחות לפי נסיוני, צוות הבקתה תמיד שמח לספק אינפורמציה, עיצה וכל עזרה שלה תזדקקו.

כדאי לקרוא בלינקים כדי להבין קצת יותר את “חוקי הבקתה”, דרכי ההתנהלות בהן וכו' – הם שונים מאוד מהבקתות המאויישות באירופה הקלאסית. בפרקי הבלוג שלי, בהם אני מתארת את חוויותי מההליכה בשביל – אני מתעקבת רבות על ההוואי המיוחד וההתנהלות בבקתות השונות.

שימו לב כי חברות בארגון ה- STF מקנה הנחה בבקתות; כמו כן חברות באחד מהארגונים השייכים לאגודת אכסניות הנוער העולמית (Hosteling International) – כולל גם האגודה הישראלית! – מקנים הנחה זהה (חובה להצטייד בכרטיס חבר שנושא את הסמל HI באנגלית, כלומר – הסמל באנגלית, אין שום בעיה עם הכרטיס הישראלי שרוב הכתוב בו הוא בעברית).
 תשלום מראש באינטרנט יתן לכם הנחה נוספת!

בלינק הבא תוכלו לבדוק את המחירים העדכניים של הלינה בבקתות: מחירי לינה בבקתות ההרים של ה- STF.

כדי לבדוק מחירים עדכניים של לינה בתחנות ההרים, יש לבקר בדף הספציפי של התחנה בה אתם מעוניינים ללון (כולן נמצאות בלינק של “תחנות ההרים” המצורף בראש פרק הלינה).

שימו לב כי ניתן לחנות באוהל לצד כל אחת מהבקתות, עבור תשלום כלשהו (המצוין בלינק הנ”ל). בתמורה אפשר להשתמש בשרותי הבקתה – סאונה, מטבח וכו'

בנוסף ללינה בבקתות ובתחנות ההרים – ניתן להקים אוהל בכל נקודה לאורך השביל שאינה בשטח הבקתות! (בחינם כמובן).

חציית אגמים:

אלמנט מיוחד נוסף של הקונגסלדן הוא הצורך לחצות סדרה של אגמים שהשביל פוגש בדרכו דרומה או צפונה.

את האגמים ניתן לחצות בסירת מנוע (תמורת תשלום) או באמצעות סירת משוטים (בחינם).

את סירות המנוע לאורך החלק הצפוני של הקונגסלדן מפעילים צוותי הבקתות (גם כאן תזכו להנחה במידה ואתם חברים). יוצאת מכלל זה היא החצייה של אגם Sitojaure אותה מפעילה אישה פרטית בשם אנה שמתגוררת בסמוך לבקתה ויש לתאם איתה את החצייה (ובהתאם – זוהי החצייה היקרה ביותר, 300 קרונות לאדם נכון לספטמבר 2017).

כל האינפורמציה אודות חצייה של האגמים לאורך השביל נמצאת בלינק הזה. שימו לב במיוחד לחוקי החצייה באמצעות סירת משוטים (במידה ואתם מתכוונים להשתמש בהן, אני ויתרתי על האתגר).

כמו כן, אנא קיראו את יום 5 בבלוג שלי – בו ניתקלתי בחוסר יכולת לחצות את האגם, עקב רוחות חזקות! תופעה לא מאוד שכיחה, למיטב הבנתי – אבל כזו שבהחלט יש להיות מודעים אליה!

אספקה:

כפי שציינתי, בחלק מהבקתות יש חנות ובחלק לא (יש לבדוק באתרי הבקתות, בלינק המצ”ב, אחת אחת). כאשר יש חנות, כמובן שלא מדובר בסופרמארקט עירוני מצויד היטב – אבל אפשר בהחלט לשרוד בהתבסס על החנויות הללו!

האספקה מגיעה במסוק בתדירות משתנה ופריטי מזון וציוד עשויים להיות חסרים מדי פעם אבל כהכללה, אפשר לצפות ל: ארוחות בסגנון freeze dried (מבחר די מצומצם, אבל בד”כ תהיה גם אופציה צמחונית), אבקות מרק, פסטה, אורז, דייסה ופירה אינסטנט; מעט קופסאות שימורים (ליפתן פירות, שעועית); חטיפי אנרגיה (מבחר מצומצם); מעט מיני אגוזים/צימוקים; שוקולד; לפעמים לחם פרוס; קרקרים; מיני ממרחים (מבחר מצומצם); משקאות קלים ובירה (לא תמיד!); ובתחום הציוד – שפתון, קרם הגנה, תרסיס יתושים, שרוכים לנעליים, כוסות/בקבוקי שתייה ואולי עוד אי אלו פריטים בסיסיים.

אם התמזל מזלכם והגעתם למי מהבקתות בסמוך למועד חידוש האספקה – אתם עשויים לזכות בביצים טריות (כ- 5 ש”ח לאחת!...) וכן מעט פירות טריים.

* לא עשיתי עבודה טובה במעקב ותיעוד של עלויות הקניה בבקתות. אבל מדובר מן הסתם במחירים גבוהים ביחס למקובל בשבדיה (שהיא מדינה יקרה!). אם עלויות הן קריטיות עבורכן תצטרכו להשלים את המידע ממקור אחר.

* שימו לב כי בחלק מהבקתות ניתן לשלם באמצעות כרטיס אשראי – אך לא בכולן.

טיפים נוספים:

* קליטה סלולרית? חח תשכחו מזה! יש רק בבקתת Vakkatovare ובתחנות ההרים.

* wifi – רק בתחנות ההרים.

* הטענת מחשירי חשמל – רק בתחנות ההרים.

* כמה דגשי ציוד:
- פנס ראש (גם מי שלן בבקתות).
- לטעמי כדאי גייטרס (יש הרבה רטיבות ובוץ).
- חובה ציוד גשם.
- חובה ביגוד חם!
 - מי שלן באוהל שיכפיל את שני האחרונים פי 3.

* במקביל לשביל הקיץ עובר גם שביל חורף (פתוח במרץ, עם מגלשיים). הסימון שלו – איקס אדום על מקלות עץ; הסימון בולט לעיתים יותר מהסימון של שביל הקיץ (נקודות אדומות) והוא יכול לסייע בכיוון כללי – אבל תשארו תמיד על שביל הקיץ! השבילים מתפצלים ומתאחדים לסרוגין ולעיתים שביל החורף אינו עביר בקיץ! (למשל כשהוא חוצה אגמים שבקיץ הם קפואים).

מקורות מידע נוספים:

* האתר הזה: Distant North – מכיל את האינפורמציה הכי טובה שאני מצאתי (באנגלית) על השביל.
 ניתן לרכוש בו גם מדריך דיגיטלי (pdf) של השביל; אף כי הוא לא מכיל הרבה מידע שאין כבר באתר, העלות הנמוכה שלו (כ- 50 ש”ח, נכון לתחילת 2017) והנוחות שבריכזו המידע, כמו גם עוד קצת תאור של ההליכה לאורך כל אחד מהמקטעים – הפכה אותו לכדאית עבורי.

* תריצו חיפוש על המילים 'Kungsleden' ו- 'קונגסלדן' (בעיברית ובאנגלית) באתר hike.co.il – יש שם כבר 3-4 שירשורים (בינהם גם אחד שאני פתחתי) אודות השביל.

* כנ”ל לגבי אתר סיפור דרך.

* ב- youtube יש כמובן כמות נאה של סרטונים… תריצו חיפוש באנגלית ולא תתאכזבו.

* בלוג (באנגלית) שאני אהבתי: בלוג (יש להם גם סרטון).

* בלוג (באנגלית) שמתאר הליכה מאביסקו לניקלאוקטה (דרך קבנקייסה, כולל עלייה לפסגה).

* עדכון ממאי 2019: הוצאת מדריכי הטיולים cicerone הוציאה מדריך חדש לשביל! מאחר ולא היה זמין כשאני הלכתי את השביל, לא רכשתי את המדריך ואני לא מכירה אותו. אבל עם המדריכים הכתובים של cicerone יש לי נסיון טוב מאוד ממסלולים אחרים. שווה לבדוק! : Kungsleden hiking guide book by Cicerone


לסיכום:

ה- Kungsleden הוא שביל ממש נפלאהן מבחינת איכות הנופים והן מבחינת החוויה האנושית והוואי השביל. הנוף מאוד שונה מאירופה הקלאסית (אלפים/פירינאים/דולומיטים וכו'). 

לטעמי השביל מתאים לקשת די רחבה של הולכים – גם מבחינת היכולת הפיזית וגם מבחינת רמת הנסיון הקודם (אבל חובה לתת את הדעת למזג האוויר!); והוא מתאים גם לאנשי בקתות וגם לאנשי האוהלים.

שבדיה יקרה (!) אבל תכנון הרבה מראש יקטין את עלות ההגעה ושימוש באוהל יקטין מאוד את עלות ההליכה על השביל.

באופן אישי – השביל הזה נגמר לי ממש מהר וביום האחרון מאוד רציתי פשוט... להמשיך ללכת! אני מאוד מקווה לחזור לשם ביום מן הימים...