WHR Day 7

יום מנוחה בהליכה...

 שישי, ה- 9 לספטמבר.

אני יוצאת מהמלון, אחרי ארוחת בוקר טובה, רק בסביבות 9. היום צפוי יום קל וקצר ואני משתדלת לקחת את הזמן.
אני מתגלגלת ביער המקסים לכיוון Arollaשמתגלה כעיירונת זעירה, חמודה ומטופחת היושבת בנוף נפלא.

השמים כחולים, השמש מנצנצת, אני מרימה את הראש ובחלון של בית המלון משמאלי אני מבחינה ב... טוניה (מ- Team Alaska). הבטחתי להם אתמול שאמצא אותם כבר איכשהו הבוקר "בדרך" רק שלא תיארתי לעצמי כמה קל זה יהיה...
אני עולה אליהם לחדר האוכל, מארחת להם חברה, עד 10 בערך.
אחרי יומיים קשים, היום הם מתכננים לצאת לדרך מאוחר, וללכת בדרך הקצרה ביותר, בעמק עד La Sage.
אני הולכת בדרך הגבוהה יותר -; דרך Lac Bleu -; וברור לכולנו שאני אגיע ליעד לפניהם.

 אנחנו שוב נפרדים בהבטחה שאמצא אותם ב- La Sage (שבה יש מלון אחד -; בה הם ישהו, ואכסניה אחת -; בה הזמנתי לי הבוקר מקום; קלי קלות!).


אני יוצאת שוב לדרך, נכנסת במהרה ליער מעל Arolla. ההליכה בשביל יפיפה וצר -; עולה קצת, יורד קצת -; מהנה כל הזמן.
הנוף היפה ביותר הוא לאחור -; אל Mont Colon ו- Pigne d'Arolla אליהם התוודענו אתמול -; בחלק האחרון של היום.

אחרי כשעה ורבע (כשאני הולכת לבד בד"כ אני גומעת את המרחקים מהר יחסית) אני מגיעה ל- Lac Bleu -; אגם יפה, בצבע טורקיז. המקום נחשב ל- highlight של המסלול אבל אני אהבתי את ההליכה ביער -; אפילו יותר מאשר את היעד עצמו.

 משום מה, אין לי ממש סבלנות לשבת -; מעבר לעצירה המינימאלית של מים וקרם הגנה -; לכן אני מקיפה את האגם הקטן כולו בשביל המתפתל.

ואז ממשיכה ללכת...

שביל היער הגבוה, בין Arolla ל- Lac Bleu, היה ריק לחלוטין ממטיילים אחרים אבל סביב האגם כמו גם בדרך העולה אליו ישירות מ- La Gouille -; התנועה היא ערה. במיוחד ביום שמש יפה שכזה ביום שלפני סוף-השבוע. ובעודי עושה את דרכי (התלולה) למטה -; אני פוגשת זרם מתמיד של מטיילים שבאים מולי.

ב- La Gouille, יישוב קטנטן וחמוד (שיש בו מסעדה וגם אכסניה), אני עוצרת רק כדי למלא את פאוץ' המים. ושוב ממשיכה ללכת...

 תחילה קטע קצר לאורך הכביש ואז -; מוצאת את השביל שנכנס שוב ליער.
ההליכה היא קלילה, בירידה מתונה על שביל רחב, ומתחיל להיות לי חם. אבל אחרי כחצי שעה, אני כבר רואה את היעד -; בעמק לפני. וכשעה אחרי שעזבתי את La Gouille, אני מגיעה ל- Les Hauderes -; עיירה גדולה יותר, יפה ומעניינת. עירוב של בתים ישנים וחדשים, בתי קפה, רחוב ראשי עם כמה חנויות, מלונות. יש לי craving לאינטרנט... ואני משוטטת ארוכות בעיירה, מחפשת אינטרנט-קפה ללא הצלחה. גם כספומט אין כאן, אני פוגשת בשיטוטי את Team Portugal -; רנטו וג'ורג' -; שמחפשים ללא הצלחה אחד כזה.

בסופו של דבר, לאחר שמילאתי שוב את פאוץ' המים, ונחתי טיפה בצל, אני חוזרת לצעוד...
הדרך עולה שוב ביער, הרבה פחות מלהיב מזה בו הלכתי בבוקר, ל- La Sage.
בקטע האחרון, לאורך כביש בכניסה לעיירה -; חם לי מאוד -; השמש היום יוקדת. אני מאוד שמחה שלא "זכינו" למזג אוויר טוב שכזה ביומיים האחרונים, בזמן חציית ה- Grand Desert...

בסביבות 2 בצהריים אני מגיעה לאכסניה שלי -; Café-Restaurant L'Ecureuil -; מקום ישן ופשוט שנע איפשהו על הגבול הדק שבין מוזנח ל"אטמוספרי". אני ממהרת להתמקם בחדר (שוב קיבלתי חדר dormitory, עם שתי מיטות קומות -; כולו לעצמי), להתרענן במקלחת ולנצל את השמש החזקה לייבוש כביסה במרפסת.

 מאחר שהיה לי יום קל, והגעתי ליעד כ"כ מוקדם, אחרי כשעה של מנוחה אני יוצאת לשוטט בעיירה שבמבט שני היא חמודה ממש. הטרק הזה עובר בכ"כ הרבה עיירות כאלו ובד"כ אין לי זמן ו/או כוח להסתובב בהן הרבה -; וזו הזדמנות מצוינת.
La Sage בנויה ממש על צלע ההר ונדרש מאמץ מסוים כדי להסתובב ברחובות התלולים. יש כאן את אותם בתי עץ כהים שיש בכל העיירות. רובם ישנים ולא גדולים אך מלאי קסם, עם גינות מעניינות והרבה פרחים.
ונוף!
ויש ב- La Sage גם חנות "מכולת" מפתיעה (נראית כמו חור אבל יש בה מצרכים החל מכלי כתיבה ועד חטיפים) ואפילו Tourist Info Office במבנה קטנטן, ישן ומקסים -; שהיה סגור.

בסופו של דבר אני חוזרת לאכסניה, מתיישבת בקומה השנייה, ליד החלון. קוראת וכותבת ונחה. ומעיפה מדי פעם מבט לכביש הגישה לעיירה.
בסביבות 17:30, כשהשמש כבר לא כ"כ לוהטת, אני מזהה במורד הכביש, ארבעה הולכי רגל עם תרמילים גדולים -; Team Alaska הגיעו!

אני יוצאת לקבל את פניהם ומובילה אותם למלון היפיפה שלהם (הוכתר ע"י הרביעייה כמלון הטוב ביותר בטרק כולו). אחרי התארגנות קצרה ננסי, מרק וג'ים מצטרפים אלי לשיטוט חוזר ברחובות הנעימים.

 לקראת 7 בערב, הבטן כבר מקרקרת. אני פונה לאכסניה שלי, לאכול ארוחת ערב (ממש טובה!), והם -; בחזרה למלון.
ואנחנו שוב נפרדים.


 לפני ארוחת הערב, אני מבקשת מבעל המסעדה/אכסניה להזמין לי מקום למחר בערב ב- Cabane du Moiry והוא חוזר אלי עם הבשורה המפתיעה שהמקום מלא... מחר סוף-שבוע ומאחר שיש גישה לרכבים (ואפילו קו אוטובוס) עד למרחק של כשעה וחצי הליכה מהבקתה המאוד אטרקטיבית הזו -; היא מלאה במטיילי סוף שבוע (כולל משפחות עם ילדים).

 אני מתעשתת מהר ומזמינה מקום באלטרנטיבה הבאה בתור -; Chalet du Barrage.
ואני הולכת לישון, רגועה ומרוצה לגמרי, בידיעה שמחר יהיה יום של שינוי תכניות...


ליום ההליכה השמיני