קמתי מוקדם בבוקר אחרי לילה שקט ונעים בחניון הקמפינג בצד המערבי של מפרץ אמרלד, על שפת אגם טאהו.
אני זוכה לצפות בצבעים היפים של הזריחה מעל המפרץ לפני שאני מתחילה לארגן את עצמי ליום נוסף של הליכה.
ב- 7:30 בערך אני עולה על השביל שמוביל אותי מאתר הקמפינג שלי בחזרה לכיוון הכביש וממשיכה משם למגרש החנייה של Eagle Falls והלאה - במעלה השביל, לאורך ערוץ Eagle, מעבר לאגם שנושא את אותו שם...
אני יודעת שצפוי לי בוקר לא קל - שרובו בעלייה, בשיפוע לא זניח; אני צריכה "להרוויח" מחדש את הגובה ש"הפסדתי" אתמול.
-
לוקח לי כשעתיים להגיע לפיצול השביל ל- Bay View ואני עוצרת שם למנוחה.
אני יודעת שהחלק הקשה של היום כבר מאחורי ואני מאוד מרוצה מה"עבודה שנתתי" על הבוקר.
לא עובר הרבה זמן ואני מגיעה לפיצול השביל (ימינה) ל- Velma Lake.
אני יכולה להתעלם מהפיצול ולהמשיך ישר, בדרך בה ירדתי אתמול - עד ל- Dicks Lake שם אחבור ל- PCT או שאני יכולה לפנות כאן ימינה, ולחבור ל- PCT קצת הלאה בשביל, ליד Middle Velma Lake.
אני מחליטה לפנות ימינה.
-
קצת הלאה בשביל אני פוגשת ריינג'ר שבא ממולי. אנחנו עוצרים לשיחה קצרה והוא מעדכן אותי, כבדרך אגב, ש"יש שריפה ליד ג'קסון". "ואיפה נמצאת ג'קסון?" חצי התעניינתי. "מערבה מכאן" הוא עונה בלי לפרט יותר מידי.
לא ברור לי איך, אחרי חוויות האש שלי על ה- JMT, קיבלתי את הבשורה בכזו שלווה, אדישות אפילו... אבל אחרי כמה דקות נפרדנו וכל המשיך לצעוד בכיוון שלו.
-
אני חולפת ע"פ שני אגמים נוספים.
בשני מבינהם - Middle Velma Lake, קצת אחרי שאני חוברת שוב ל- PCT, אני עושה עצירה ארוכה לאיסוף מים (שאני מסננת אל תוך הפאוץ' שלי). מלאכת הסינון היא סיזיפית ולוקחת זמן והנקודה בה נעצרתי כדי לאסוף את המים רחוקה מלהיות אידאלית - כי גובה המים נמוך, אין פה סלעים שבולטים אל תוך האגם והקרקעית היא די בוצית - כך שהמים לא צלולים בכלל. אבל אני סומכת על הפילטר שלי (מיני סוייר) שיעשה את העבודה.
בקטע הבא - כ- 7.5 מייל, עד לאגם ריצ'רדסון - אין מקורות מים! הערוץ היחיד שעל פניו השביל חולף בדרך - Phipps Creek - יבש לגמרי עכשיו.
אחרי שמלאתי מים בפאוץ' התרמיל שלי נעשה כבד וכשאני חוזרת לצעוד בשביל אני מרגישה שאחרי בוקר שבו הלכתי מצוין אני די "נגררת" עכשיו. נראה שמאגרי האנרגיה שלי קצת הדלדלו ואני קצת מתקשה - דווקא עכשיו כשהשביל ממש קל.
אחרי פרק זמן כלשהו שבו אני “גוררת” את עצמי לאורך השביל, אני מתיישבת לנוח על גזע עץ ששוכב לו בצד.
אני לא רעבה אבל אני מכריחה את עצמי לאכול כמות נכבדה מתערובת הפירות-היבשים-אגוזים-קוביות-חלווה שהכנתי לעצמי בסן פרנסיסקו (ב- Whole Foods market המוצלח) ואח"כ שותה די הרבה.
-
הקטע שאחרי אגמי ולמה הוא פחות מלהיב מהקטעים הקודמים בעיקר מפני שאני צועדת בתוך יער ואין כמעט נופים. גם היער פה יותר מאובק ופחות רענן ויפה.
כמו שקורה לי לעיתים במקטעים שכאלו אני שוקעת בהירהורים; אני יודעת שסיום ההליכה שלי מתקרב, ואחרי קיץ עמוס במסלולים - נראה לי שאני צריכה לעשות בראש איזשהו "סיכום". אבל בפועל המחשבות שלי מתפזרות ואני לא מגיעה לאיזושהי תובנה מאלפת מעבר למסקנה שכבר הגעתי אליה מזמן: אני אדם בר מזל! 
-
ב- 2 אני עושה הפסקה אחרונה להיום בפיצול השביל ל- General Creek וכשאני חוזרת ללכת אני שמחה לגלות שבקטע הבא היער נפתח לעיתים יותר קרובות ומאפשר הצצה אל הנופים היפים שמסביב.
וקצת לפני השעה 4 אני כבר מגיעה ליעד: Richardson Lake.
האגם קצת גדול מכפי שנראה במפה ויש מקומות מצוינים לאוהל מסביבו.
יש כאן כבר שני אוהלים קטנים שעומדים באיזושהי פינה אבל אני מתרחקת מעט ומוצאת לי את הפינה המושלמת שלי.
צמד עופות מים יפים שטים במים ואח"כ יוצאים ועומדים להתייבש על גזע עץ - לא רחוק מהפינה שלי, מאפשרים לי להתבונן בהם במשך שעה ארוכה.
האוהל שלי חונה ממש בצמוד למים והתפאורה מסביב היא נעימה מאוד - היער דליל עם עצים מכוסי טחב ירקרק, האגם ירוק כהה ומצידו המרוחק הוא מוקף צמחייה עשבונית מצהיבה.
האגם לא מאוד מתאים לרחצה מכיוון שהקרקע שלו חולית-בוצית והמים לא נראים ממש צלולים. אני מסתפקת בעמידה על סלע סמוך למים ושטיפה של הגוף במי האגם שאני אוספת בידים. לא מושלם אבל עושה, בערך, את העבודה.
אחרי שאני מסיימת להתארגן, עם כוס תה ביד, אני מתיישבת על גזע עץ שוכב, מתבוננת במפה ומתפנה לחשוב על ההמשך. יש לי אספקה לעוד 3 ימים של שביל אבל במקטע הבא יש מחסור רציני במים. אם אמשיך לצעוד צפונה - אצטרך לשאת איתי בפאוץ' כמה קילוגרמים טובים של מים מסוננים ובערבים אצטרך לחנות dry. המחשבה לא מאוד משמחת אותי ואני חושבת שאולי עדיף לי להמשיך ללכת מחר איזה מרחק שיתחשק ואז, אחה"צ, לחתוך מהשביל למטה - ימינה/מזרחה, באחד השבילים / דרכי ג'יפים שמגיעים לכביש 89, לשפת אגם טאהו. משם אני אצטרך להגיע, איכשהו, לאיזושהי נקודת ישוב…
-
לקראת ערב, אני שמה לב, שהשמים שהיו כחולים וצלולים בשלושת הימים האחרונים מוארים עכשיו באור כתמתם מוזר של שמש שמנסה לחדור דרך איזשהו מעטה עכור...
--
סה”כ הליכה היום: כ- 15.5 מייל / 25 ק”מ.
---
יום שבת, ה- 12 לספטמבר. בערך 6:40 בבוקר.
אני חונה לצד Richardson Lake השליו, כ- 7 מייל דרומית ל- Barker Pass, ממערב ל- Lake Tahoe - על ה- PCT.
אני כבר ערה זמן די רב אבל שוכבת בתוך האוהל הקטן שלי, לא ממהרת לשום מקום.
לבסוף אני מחליטה שהגיע הזמן להציץ החוצה. אני פותחת את דלת האוהל כדי "לבדוק" את היום.
בחוץ אור מטושטש, מוזר וריח של... עשן. ע-ש-ן !!!
לוקח לי חלקיק של שנייה לעבור ממצב של "ניוטראל" לדריכות מלאה.
אני נזכרת בריינג'ר שפגשתי אתמול על השביל, הוא סיפר לי שליד עיירה בשם ג'קסון משתוללת שריפת יער.
פתאום מאוד דחוף לי לדעת איפה זה בדיוק ג'קסון - וכמה רחוק זה מכאן.
בכל הבקרים בהם לנתי באוהל השנה - והיו לא מעט כאלו - אף פעם לא קיפלתי את המחנה שלי מהר כל כך...
אם היה לי עוד ספק אתמול בערב מתי בדיוק אני מסיימת ללכת ויורדת מהשביל - הספק הזה נבלע בבוקר בעשן.
אני בוחרת את המסלול הכי קרוב לפה שיוביל אותי לאגם טאהו.
בצעד מהיר, אחרי שדחפתי קצת אוכל לפה, אני מתרחקת מהאגם, מהמחנה שלי, משאירה את ה- PCT מאחור.
תחילת ההליכה היא על דרך ג'יפים מאובקת להחריד. אני מרגישה שאני בורחת, שזה שוב לא הסיום ה"ראוי", וענני האבק שעוטפים אותי עם כל צעד מבאסים אותי נורא. אבל קצת הלאה משם אני מוצאת את הפנייה לשביל הליכה שמסומן לי על המפה, מתחברת איתו למסלול שיורד במורד General Creek מזרחה. זה מסלול נחמד ולאט, לאט אני נרגעת. אין שום סיבה לפצוח במנוסה, ככל שאני מתקדמת מזרחה האוויר מתבהר, את ריח השריפה אני כבר לא מרגישה ותכננתי לסיים ללכת במילא היום או מחר או לכל היותר בעוד יומיים.
בשעה 10 בבוקר, אחרי כ- 7-8 מייל, אני מוצאת את עצמי ב- Sugar Pine Campground. זה אתר קמפינג גדול שממוקם לצד כביש מספר 89 שמקיף את אגם טאהו ממערב.
לפי הריינג'ר הצעיר שאני פוגשת בכניסה למתחם - הדרך היחידה להגיע מפה לאיזושהי נקודת ישוב בגודל סביר (כנראה Tahoe City) היא בטרמפים. אבל כשאני מתחילה לצעוד בכביש הגישה לאתר הקמפינג אני מבחינה באוטובוס שחונה על כביש 89.
אני פורצת בריצה - מהירה ככל שאני מצליחה עם התרמיל הגדול על הגב, תוך שאני מנופפת בידים שאוחזות במקלות ההליכה שלי. משום מה הנהג מצליח להבחין בי… 
אני חוצה בזהירות רבה את הכביש ושואלת אם אפשר להגיע איתו ל- Tahoe City או ל- Truckee.
כשעתיים ורק 3.5$ מאוחר יותר אני ב- Truckee!
זו עיירה תיירותית מערב-פרוע-style.
בכ- 100 מטר שמפרידים בין תחנת האוטובוס (שהיא גם ה- info center) לבין המלון שלי שממוקם במרכז העיירה, אני מספיקה לבלוע בייגל עם scrambled eggs ובייקון וגם smoothie בטעם פינה קולדה וכמה כוסות של קפה (רק הייקר "אמיתי" יבין…).
כמה דקות אח”כ אני כבר מתמקמת בחדר מלון נוח, עם מיטה לבנה וממהרת לאמבטיה...
זהו - המעבר בחזרה לציביליזציה הושלם. אני תולה את הנעליים. זה היה יום ההליכה האחרון שלי לקיץ 2015!
תם ונשלם...
