יום ראשון, ה- 9.9.

הלילה בבקתת Orgere עבר בנעימים. בחדר הדורמיטורי שלי (מיטות קומותיים נפרדות) ישנו 6 צרפתים בקבוצה של מטיילי יום שהגיעו לבקתה ברכבים פרטיים. למזלי גם הם הלכו לישון מוקדם וקמו להתארגן בערך איתי. ישנתי עם אטמי אזניים, כהרגלי, וקמתי רעננה, בלי אף כאב, מוכנה ונלהבת לקראת יום שני של הליכה – שאף הוא צפוי להיות קצר.

ב- 7 או 7:30 אכלתי 2 פרוסות לחם יבשות עם ריבה ושתיתי קפה עם חלב מקערה (אל תשאלו...). וב- 7:50 יצאתי לדרך!

גם הבוקר מזג האוויר ממש מושלם – עם שמים צלולים למדי וטמפרטורות מעולות להליכה (קצת מתחת ל- 20 מעלות). יצאתי בחולצה מנדפת קצרה ואיתה הלכתי כל היום.

השביל בבוקר הוא בהתחלה המשך די ישיר של העלייה לבקתה מיום האתמול – נכנסים ליער ממש ממול לבקתה ומיד מתחילים לטפס בשיפוע משמעותי, בכיוון מערב.

אלא שהפעם זה קצר ואחרי לא יותר מחצי שעה – השביל מגיח מהיער, נפתח לנופים נפלאים ובערך באותו זמן גם פונה צפונה ומתמתן מאוד (לפחות לבינתיים angel).

בזאת למעשה נפרדתי מהמקטע המיוער האחרון שאראה עד שאשוב לאותה ירידה למודן בשעות האחרון של המסלול שלי… אולי אני מקלקלת לכם טיפה – אבל בעצם בכל הימים הבאים הנוף הוא פתוח וממש נפלא פשוט כל הזמן!

השביל שלי עולה ויורד במתינות עכשיו, בעמק מימיני (מזרח) זורם נהר (ובמעלהו גם רועה לו עדר כבשים); מעבר לעמק – מצידו השני – הרכס של Aiguille Doran (אני מגלה שהוא ארוך יותר לכיוון צפון מכפי שנראה מהכיוון ממנו הגעתי אתמול, והוא הולך ונגלה לי ומשתנה לו מול עיני ככל שאני מתקדמת); למרות שההרים סביבי סלעיים, השביל שלי חלק ונוח, מוקף בעשב ומעט פרחים; אני פוגשת marmot ראשון (מבין רבים שאפגוש בימים הבאים); הנוף בכיוון שלי – צפון – נראה יותר ויותר פראי ועל רכסי ההרים/צוקים מופיעים כיסי שלג קטנים, פש ושם.

אחרי שאני כובשת את שיא הגובה למקטע זה (לא נק' מאוד מובהקת) – השביל מתחיל לאבד גובה. השביל עדיין קל אבל ברור לי שזה גובה שאצטרך “להרוויח” אחר כך שוב…

ממול הולך ונגלה לי מעבר ההרים לי להיום – Col de Chaviere, אף כי בשלב ראשון לא לגמרי ברור לי מה הנק' המדויקת שבה אני אחצה את הרכס. זה גם לא מעסיק אותי בינתיים יותר מידי – אני מוקפת בהרים נפלאים ממש מכל עבר! ההרים עם כיסי השלג, השמים הכחולים ואפילו איזה מפלון או שניים (הזרימה בעונה זו כבר די מינימלית) – מתחברים למחזה נפלא שבו אני שקועה עכשיו. עם העלייה ל- col אתמודד אח”כ.

אני עוקפת את הרכס של Tete Noire על המדרון המזרחי שלו ויורדת בשיפוע משמעותי את כברת הדרך האחרונה עד למפגש עם GR55 שמגיע משמאל (ובוא התכוונתי להשתמש כאשר תכננתי ללכת את שני הימים האלו ביום אחד).

מעט לאחר מכן אני מגיעה לפיצול נוסף – ישר (צפונה) לעבר מעבר ההרים ובקתת Peclet-Polset שמהעבר השני שלו, ימינה – סטייה קטנה ל- Lac de la Partie.

אני פונה ימינה לכיוון האגם. מכיוון שפיצלתי את יום ההליכה הראשון שתכננתי במקור לשני ימים קצרים – הרי שאני מרשה לעצמי מסלולי צד ועצירות “בלי לדפוק חשבון” blush

15 דקות הליכה מהשביל שלי ואני לחופו של אגם קטנטן ירקרק שלו ויפיפה. השעה היא בערך 9:45.

המים צלולים, האגם מוקף הרים בחצי קשת. שקט מאוד.

בעלייה ביער מיד אחרי היציאה מהבקתה עקפתי 3 מטיילים שיצאו לדרך כמה דקות לפני באותו כיוון. אבל פרט להם לא פגשתי אף אחד הבוקר על השביל וגם כאן אני לגמרי לבד.

אני מורידה את התרמיל ועושה הפסקה בת כחצי שעה. לא ממש יושבת אלה מסתובבת סביב האגם שמפלס המים שלו נמוך עכשיו ויש סביבו כמה חופים קטנים (המים כמובן קפואים).

לבסוף אני מעמיסה שוב את התרמיל וחוזרת אל השביל.

-

בזמן שנחתי לי ליד האגם הגיעו די הרבה מטיילים שעושים עכשיו את דרכם במעלה או במורד ההר. זה מעט מפתיע אותי כי האגם נמצא רק כמה דקות הליכה מהשביל ושם כל כך נטוש ושלו…

אני פונה ימינה וחוזרת לצעוד על GR55 – בעלייה לכיוון מעבר ההרים.

השיפוע מאוד משמעותי! וביחד עם השפעת הגובה – אני די מתקשה. אני הולכת לאט ובסבלנות, עוצרת שוב ושוב לאסוף את עצמי ולהסדיר נשימה.

הנופים – ממש מהממים לכל הכיוונים!!! מפצים בקלות על המאמץ.

השביל מצוין רוב הזמן, פרט למקטע סלעי וקצת מתפורר ליד ערימת קרח לקראת סוף העלייה – שמתמשכת ומתמשכת ומתמשכת…

אני חושבת שבסביבות 11 או 11:15 הגעתי סוף סוף לראש מעבר ההרים – Col de Chaviere בגובה של כ- 2800מ'!

ואם הנוף בעלייה היה משגע – אז איך אפשר לתאר את המראה שנשקף אלי מכאן?!?!?!

זה בקלות אחד ממעברי ההרים היפים ביותר שזכיתי לטפס אליהם בחיי – ואולי הנקודה המדהימה ביותר בכל הטרק בשבילי (אם כי היו כמה מתחרים מאוד-מאוד צמודים!).

אני מוצפת בהתרגשות כשאני מגיעה למעלה, מסירה את התרמיל ו”בולעת” את המראות המהפנטים.

יש כאן 360 מעלות של סלעים בכל מיני צבעים, קרחונים וכיסי שלג, פסגות וצוקים בגבהים וצורות שונות עד קצה האופק ועמקים מרוחקים – כל זה על רגע של שמים כחולים מנוקדים בעננים לבנים: זה מראה מ ו ש ל ם !

אני מבלה שם למעלה חצי שעה לפחות. מטפסת קצת על הסכין ממזרח למעבר ההרים הקטן. או סתם יושבת על סלע ומתבוננת בנוף.

השמש יוקדת. לא חם אבל אני מרגישה שאני ניצלת לי לאט לאט, אני מוסיפה עוד שכבה של קרם הגנה ושותה הרבה.

כשהגעתי למעבר ההרים הופתעתי מאוד לגלות שבקתת Peclet-Polset כבר נראת מפה, הרחק למטה. כך שהיעד שלי להיום כבר לא רחוק, והשעה מאוד מוקדמת. בהתאם לזאת אני מרשה לעצמי לסיים את טיפת המים האחרונה שהיתה לי בפאוץ' אבל מכיוון שאין עוד מקור מים בדרך לבקתה אני לא מרגישה נוח עם זה – ואני מחליטה לקום ולצאת לדרך (יכולתי להמשיך לשבת שם עוד איזו שעה...).

המקטע הראשון בדרך למטה, בצידו הצפוני של מעבר ההרים – מאוד מאוד תלול וחלקלק (דרדרת מתפוררת של אבנים קטנות). השביל צר מאוד ומצריך מאמץ ובעיקר תשומת לב.

די מהר אחכ המקטע מעט מתמתן – אם כי עדיין במגמת ירידה בולטת, ועדיין לא קליל. השטח מאוד סלעי כאן.

כמה דקות אח”כ ישנו פיצול שביל וצריך לבחור בין שתי אופציות:

להמשיך ישר עם מה שנראה כמו השביל ה”ראשי” (שהוא כאמור תלול פחות כבר אבל עדיין בעל אותו אופי) או להתפצל ממנו שמאלה – למקטע קצר שהוא שוב מתפורר ותלול מאוד-מאוד שמוביל לעמק מאוד סלעי שאין בו שביל בולט לעין והדרך בו מסומנת ע”י רוג'ומים.

נראה שהשביל ה”ראשי” בעצם מאגף את העמק שיש בו בולדרים, סלעים ואבנים בכל מיני גדלים שיש למצוא דרך על פניהם/בינהם – ומכאן נראה לי שהשניים מתאחדים איפשהו, לא מאוד רחוק בהמשך, כי במורד העמק יש שביל “רך” יותר וברור שמוביל לבקתה.

הבחירה לא נראית לי ממש קריטית בגלל שהמרחקים לא מאוד גדולים והיעד כאמור כבר בולט לעין.

אני בוחרת להתמודד עם סלעים גדולים ולא עם מדרון חלקלק מלא אבנים קטנטנות – ופונה בחדות שמאלה. במטרים הראשונים זה טיפה מאתגר, בגלל השיפוע – אבל בהמשך אני נהנת מאוד למצוא לי דרך בין או ע”ג הסלעים היפים כשאני מקפידה לעקוב אחרי תילי האבנים.

זה מקטע מאוד-מאוד כייפי של הליכה! פשוט תענוג של ממש. והנופים… surprise

אני עוצרת פה ושם להוסיף אבן או שתיים לתל אבנים כזה או אחר – כפי שאני עושה לעיתים קרובות כשאני צועדת בדרך שאינה מסומנת על הקרקע ע”י שביל (ויכולה להיות מאתגרת לאיתור בתנאי מזג אוויר שונים מאלו להם אני זכיתי).

בסופו של דבר אני מתחברת לשביל שמגיע מימין באיזור שטוח שבו השביל מוקף בעשרות רבות של תילי אבנים קטנים.

משם והלאה הדרך קלה מאוד (ובכלל אחרי המקטע הראשון התלול בסמוך למעבר ההרים – השביל לא קשה). המדרך הופך רך וחלק יותר ויותר, השביל בולט על הקרקע ויש פחות ופחות אבנים ויותר אדמה. בהדרגה מופיעים גם עשב וקוצים יפים ופה ושם אפילו איזה פרח אלפיני קטן.

במהלך הירידה, הבקתה נעלמת מהעין, לפחות חלק מהזמן, מכיוון שלמרות שהמגמה היא למטה – השטח אינו בעל שיפוע אחיד; ישנן עליות וירידות וגבעות שמסתירות את הדרך קדימה.

לבסוף אני מוצאת את עצמי צועדת על שביל מוקף עשב כשהבקתה מולי.

מדובר ב- Refuge גדול מאוד! שיושב במעלה עמק מוקף הרים מרשימים כשהוא מחובר לציבילזציה בדרך לא סלולה שמובילה עד אליו.

לא הבקתה הכי נידחת ומבודדת בעולם – אבל התפאורה היא כל כך מושלמת שגם בצהרי יום ראשון, במזג אוויר כל כך מושלם, כשדי הרבה מטיילים, הרבה מהם מטיילי יום, מסתובבים מסביב או יושבים במרפסת של הבקתה – המראה הוא נפלא ומשובב נפש והאווירה היא רגועה ומזמינה ולגמרי לא המונית.

לפני השעה 1 בצהרים אני כבר בבקתה – Refuge Peclet-Polset (נמצאת בגובה 2470מ').

לא הזמנתי פה מקום ולרגע אני מתלבטת אם להמשיך ללכת, בגלל השעה המוקדמת. אמנם קצת התקשתי בעלייה ל- Col de Chaviere, אבל ההליכה לבקתה אוששה אותי לגמרי מכיוון שהיתה קלה וכל כך מהנה.

במרחק כשעה וחצי הליכה, במורד דרך הג'יפים (שהוא ה- GR55), בכיוון צפון-מזרח – נמצאת בקתה נוספת (Le Roc de la Peche, בגובה ~1900מ'); אילו הייתי מכוונת לשם – הייתי נשארת להסתובב סביב בקתת Peclet-Polset כמה שעות (יש המון מה לראות ולעשות בסביבה וממש לא כדאי למהר לברוח!) וממשיכה אחר כך למטה – עוד היום (אחרי שהייתי מזמינה שם מקום).

אבל לי יש תוכניות אחרות.

אני מתכננת לעזוב כאן את GR55 ולפנות לכיוון מעבר ההרים Col du Soufre – ולהמשיך ממנו לבקתת Le Saut (בכיוון צפון-מערב) ומשם ל- Lac Merlet – לפני שאני אחזור, לפי התכנית דרך ה- Petit Mont Blanc, לכיוון בקתת Le Roc de la Peche. זה איגוף של יום וחצי / יומיים – אבל אחד שאני מאוד מעוניינת לעשות!

ע”פ כל הבירורים שעשיתי לפני הטרק, מבקתת Peclet-Polset לבקתת Saut מוביל שביל קצת מאתגר והצוות של בקתת Peclet-Polset מאשר את הערכות הזמנים שיש בידי – כ- 5 שעות עד לבקתת Le Saut. כך שאני מוותרת…

בדיעבד זה לקח לי הרבה פחות זמן ובעיקר לא היה לי ממש קשה אז לטעמי מטייל “חזק” עם קצת “מוטיבציה” יכול לשקול שילוב של המקטעים למקטע אחד ארוך ומאתגר.

ומצד שני… המיקום של בקתת Peclet-Polset לגמרי “דורש” יותר זמן מאשר חצי שעה מנוחה והמשך הלאה… לפחות לטעמי.

בכל מקרה, אני מודיעה לצוות הבקתה שאני מעוניינת להשאר פה הלילה. אחרי צ'ק-אין זריז, אני משאירה את רוב הציוד שלי בבקתה – ויוצאת להסתובב בחוץ.

במשך כשעתיים-שלוש אני מסתובבת בקירבת הבקתה. מבקרת באגם Lac Blanc היפה (רק ~15 דקות צפונית-מערבית מהבקתה, בשביל קליל – לא לפספס!), מטפסת על סלע זה או אחר, פוגשת מרמות' ומיני ציפורים וגם לא מעט בני אדם, יושבת קצת באיזו פינה שקטה – ובולעת את הנופים המהממים שלא נמאס מהם אף פעם.

כשאני חוזרת לבקתה כבר די קר בחוץ, למרות השעה המוקדמת והשמש שעדיין מנצנצת בשמים.

דווקא החוויה בבקתה עצמה היתה פחות מהנה מבדרך כלל.

ראשית, התור למקלחת (6 דקות של מים חמים באמצעות token שקונים ב- 2-3 יורו) לקח מעל שעה… (היו רק 2 מקלחות פעילות והן זמינות מהשעה 5; עד שחזרתי מטיול אחה”צ שלי והתארגנתי כבר הצטבר שם תור רציני; אבל היי – מקלחת חמה מצוינת באמצע טרק… זה פינוק בפני עצמו!).

אח”כ הושבתי לארוחת ערב בשולחן עם עוד 3 מטיילים, זוג צרפתים ועוד בחור צרפתי שטייל לבד, שבקושי ידעו כמה מילים באנגלית. כך שישבתי בצד ולא יכולתי להשתתף בשיחה. גם האוכל היה בערך באיכות של הערב הקודם – לא יותר מסביר…

ועדיין – המיקום הכל כך מושלם של הבקתה הזו מפצה בקלות, בעיני, על כל היתר!

גם הצוות מסביר פנים ומסייע בעצות מסלול (יש שם בחור אחד, לפחות נכון לספטמבר 2018, שדובר אנגלית טובה ובקיע במגוון השבילים – גם אלו הפחות ידועים).

סיכום יומי

נק' התחלה: Refuge de l'Orgere

יציאה ב 7:50

נק' סיום: Refuge Peclet-Polsets

הגעה ב 12:45 בערך (מעל שעה הפסקה מצטברת בדרך)

דרך: אגם Partie ו- Col de Chaviere

מרחק משוער: 9.5 ק”מ

עלייה מצטברת כ- 950מ'

ירידה מצטברת כ- 420מ'

הנ”ל כולל את הסטייה (הקצרה) ל- Lac Partie אבל לא כולל את סיור אחה”צ בסמוך לבקתה

זה יום הליכה שמקבל אצלי ציון של 10 מ- 10. מעולה!