ב- 12.9 הייתי מתוכננת לצאת לטרק ה- Berliner Höhenweg.
מדובר בטרק אלפיני מאתגר בהרי Zillertal (טירול אוסטרי; מעגלי מ-/ל- מיירהופן).
אלא שאיתרע מזלי ובדיוק באותו יום הסופה העוצמתית ״בוריס״ הכתה בעוצמה באוסטריה ובשכנותיה.
בתאריך המתוכנן התייצבתי בתחילת המסלול, ובחוסר יכולתי לוותר מיד - אף התחלתי ללכת. צעדתי בגשם, שהתחלף אחכ בשלג, במעלה ההר כשעה-וחצי / שעתיים, אבל לצערי בוריס ״ניצחה״.
במהלך העלייה (ביער יפה, בשיפוע משמעותי) פגשתי 4 זוגות מטיילים (כל זוג בנפרד) - כולם בדרכם למטה מהבקתה הראשונה (Gamshutte) אליה הגיעו אתמול בערב בכוונה להמשיך במסלול המעגלי. כולם דיווחו שאפשר להגיע לבקתה, אף כי היא עטופה בכמויות שלג משמעותיות - אבל אין שום סיכוי להמשיך לבקתה הבאה (הכוונה היא לסכנת חיים אמיתית ומשמעותית! לא פחות, עבורי).
החלטתי להמשיך לטפס עוד קצת (קשה להפרד כשרק הגעתי...) אבל הבנתי מהר מאוד שאין שום הגיון (!) להמשיך. הרי גם אם אגיע היום בשלום לבקתה הראשונה - מחר יהיה קשה יותר לרדת, שכן הגשם/שלג ירד וירד וירד, ללא הפסקה - והיה צפוי להמשיך לרדת. ואני רק עולה בגובה.
הסתובבתי על עקבותי וחזרתי למיירהופן מבולבלת מעט ומאוכזבת - אבל גם שלימה לגמרי עם ההחלטה.
תמיד אמרתי לעצמי שאם אני בוחרת בתחביב outdoor-סי - אני מקבלת על עצמי את תכתיבי הטבע (אותו אני מוכירה ומכבדת, אפילו מעריצה). הגיעה שעת מבחן - ואני קיבלתי את המצב בהכנעה (והרי קיבלנו כולנו השנה - שנת ה-7 באוקטובר - שעור מזעזע בפרופורציה).
בערב, בצימר שעזרו לי למצוא ב- info היעיל בעיירה מיירהופן (שם גם עזרו לי להודיע לבקתה, בה הזמנתי מקום לינה, שלא אגיע), ניסיתי למצוא לי יעד אחר להמשך החופשה.
טרק משמעותי כבר לא עלה בידי לארגן, לצערי (הסופה פגעה באיזור גדול ואני מצאתי עצמי בליבה...).
חיפשתי איזור לא גדול מידי שיהיה פחות או יותר יבש ובמרחק פחות או יותר סביר ממיירהופן...
מקום שיהיה לי מעניין מספיק, כזה שרציתי לבקר בו ממילא...
כזה שייתן לי מנוחה מתלאות וקושי (שבעתי מאלו השנה!)...
מקום שיימלא את המצברים הככ ריקים שלי...
מקום שיבטיח לי רוגע ושלווה...
בקיצור: איטליה !
איטליה אף פעם לא אכזבה אותי. הייתי בה כבר הרבה פעמים - לטרק, חופשות סקי רבות, פסטיבל מסכות וחופשות עירוניות-בעיקרן אחרות.
תמיד כיף לי באיטליה.
לאגם גרדה רציתי להגיע כבר מזמן. חלפתי על פניו כמה פעמים, בדכ בחורף, בדרך ל- או חזרה מחופשת סקי. אף פעם לא יצא לי לעצור.
כשימי החופשה מאוד מוגבלים - צריך לבחור. הבחירה אף פעם לא נפלה על אגם גרדה, אבל הוא הופיע במחשבות שלי פה ושם. זה יעד שסימנתי לעצמי להגיע אליו, יום אחד.
בירור קצר, באותו ערב סוער בצימר, הראה שמזג האוויר סביב האגם צפוי להיות טוב למדי בימים הבאים.
קשה להגדיר את המרחק ממיירהופן לאגם גרדה כ... קצר. בייחוד כשלא מטיילים עם רכב (אני פה לטרק כאמור). ואני בכלל אמורה לחזור בתום 7 ימים למינכן... שהיא רחוקה עוד יותר!
אבל אחרי בדיקה של כל האפשרויות האחרות שעלו במוחי - החלטתי שהפעם הגיע תור האגם.
זה המקום שהכי הלהיב אותי ובמכלול שיקולים גם הכי התאים לתנאים שנכפו עלי.
אז אולי זה לגמרי לגמרי לגמרי לא מתוכנן אבל...
Lake Garda - here I come !