יום 2 - בשביל הגבוה ל- Pregasina

המסלול שבחרתי לי להיום הינו הרחבה משמעותית של המסלול הפופולרי: 'Sentiero del Ponale' אשר מחבר בין Riva del Garda לעמק Ledro (והלאה לכפר Pregasina). ניתן למצוא פרטים על המסלול המקורי (במתכונת הלוך-ושוב) כאן.

אני הוספתי סטייה משמעותית במעלה עמק לדרו לכפר Biacesa, שגם אותה בחרתי לבצע בשביל הליכה גבוה, אלטרנטיבי (מס׳ 405 + 472).

בחלק השני של המסלול, אחרי Biacesa, בחרתי לחבור לשביל הררי-גבוה אלטרנטיבי נוסף (מס׳ 429), דרך Passo di Le. אני סיימתי ב- Pregasina (כלומר לא שבתי ל- Riva) בה נשארתי ללון וממנה המשכתי לטייל ביום המחרת.

ביחד עם שיטוטי בכפרים Biacesa ובעיקר Pregasina (קטנים אבל הרריים) הנתונים הטכניים של המסלול כפי שאני הלכתי אותו הם:

מרחק - 17.1 ק״מ
הפרשי גבהים - פלוס 1180 מ׳ / מינוס 800 מ׳
זמן הליכה כולל כ- 6 שעות

--

אל תתנו לנתונים הנ״ל לבלבל או להרתיע אותכם!
קל מאוד לבצע התאמות מסלול לפי דרגת קושי וזמן.
אפשר אפילו לדלג על חלק ניכר מהמסלול בעזרת אוטובוס (תדירות נמוכה - כדאי לבדוק פרטים מעודכנים ב- info).
בנוסף - ניתן לבצע את המסלול (הנמוך, סלול) באופניים. למעשה, רוכבי האופניים שולטים ביד רמה מבחינה מספרית. הולכי רגל הם המיעוט.

--

יצאתי לדרך בערך ב- 8 בבוקר, אחרי ארוחת בוקר במלון, שהיה ממוקם בצד המזרחי של העיירה Riva del Garda.
מזג האוויר היה אפרורי וקריר. הטמפרטורה - מושלמת להליכה.
צעדתי לאורך האגם בסידרה של פארקים מטופחים בשקט ובשלווה של הבוקר ואחכ במרינה המרכזית של העיירה היפה שהיתה עדיין ריקה כמעט לגמרי.

לבסוף הגעתי לצד המערבי של העיירה והתחלתי מתרחקת ממנה עם השביל הסלול שמחבק את האגם כשהוא משותף כאן עם שביל האופניים (יש הפרדה נתיבית).
מיד עם היציאה מהעיירה השביל מתחיל לטפס במתינות.

הנוף במקטע הזה פתוח לגמרי אל האגם בחלקו הצפוני. מקסים !

בשעת בוקר שכזו חלקתי את השביל עם מעט הולכי רגל ורוכבי אופניים, ההליכה היתה קלילה ומהנה מאוד מהרגע הראשון.

אחרי כ- 4 ק״מ על הדרך הסלולה, הגעתי לנק׳ פיצול.
שביל רגלי (מס׳ 405) הוביל אל המדרון המיוער מימין לדרך כשהוא מסומן ל- Cima Capi.
למיטב הבנתי השביל ל- Cima Capi הוא טכני ומצריך ציוד טיפוס. אולם אני בחרתי לטפס איתו מקטע לא טכני ולהתפצל ממנו בהמשך.

השינוי מהרגע בו עזבתי את הדרך הסלולה - היה דרמטי: השביל שלי צר, מעט over-grown ומעט מתפורר לעיתים במקטע זה ותלול מהרגע הראשון. נידמה לי שמעט בוחרים בו... הרוב הגדול נשארים במסלול הסלול שעובר ממש מתחת, במקביל. אבל בסה״כ מדובר בשביל ברור וקל למעקב. אמנם הוא מצריך מעט ריכוז ומאמץ לא זניח - אבל לא הרבה מעבר.

טיפסתי לי בהנאה ביער, שהיה רטוב כאן מאוד, מכל פינה טיפטפו מים.
לשמחתי, למרות שהמדרון מיוער, יש הרבה מאוד נק׳ נוף.

ככל שצברתי גובה זווית הראייה לאחור - אל החוף הצפוני של האגם, על עיירותיו היפיפיות והצוקים שמקיפים אותן - הלכה ונפתחה והתרחבה. ופה ושם גם ניגלו לעיני נופי הגדה הצפונית-מזרחית.
ממש כיף לטפס ככה בשביל כשכל כמה מטרים מגיעים לנק׳ אחרת בה נגלה הנוף המשגע הזה בין העצים - קצת שונה מכפי שהוא נראה קודם.

ב- 9:30 הגעתי לנק׳ הפיצול המיוחלת:
ימינה, המשכו של שביל 405 ל- Cima Capi.
או שמאלה - בשביל מס׳ 472 ל- Biacesa.

פניתי שמאלה והתחלתי לרדת ביער.
בקטע הזה פגשתי 2 קבוצות קטנות של מטיילים שהיו מצויידים בציוד טיפוס - ככל הנראה זה הנתיב הפופולרי יותר ל- Cima Capi.

אחרי קטע לא ארוך ללא נוף הופיע מולי עמק Ledro הירוק והיפה וכמה דקות אחכ כבר הבחנתי בבתי הכפר Biacesa הטובלים בצמחייה העשירה במעלה העמק. מראה נהדר !

(יש כאן לפחות 2 אפשרויות לקיצור המסלול; לא חייבים להגיע לכפר)

אני בחרתי לרדת מהשביל לכביש השקט שמטפס (שיפוע קל) בין בתי האבן של הכפר, חוצה אותו לאורכו עד לקצהו המערבי - ואז חוצה את הנהר וחוזר לרדת - מצידו השני של הכפר בכיוון האגם (יעני: סיבוב פרסה).

במקטע הזה יש המון (!) רוכבי אופניים. וממש מעט הולכי רגל. מכיוון ששוב מדובר במקטע סלול.
בכפר ניתן (ורצוי!) למלא מים בכמה מקומות (כולל אחרי הגשר, במקטע הירידה לאורך הנהר; אין מים בהמשך השביל).

לקראת השעה 11, הגעתי לפיצול שביל הליכה נוסף מהדרך הסלולה: שביל מס׳ 429.

שוב, מיד כשעזבתי את הדרך ימינה אל השביל - מצאתי את עצמי מטפסת בשיפוע משמעותי בשביל יער. הפעם, במשך כל העלייה אין כלל נוף.

השביל מתחיל רחב ומאוד נוח, למרות השיפוע. ניכר שהשימוש בו רב בהרבה מאשר במקטע הראשון של שביל 405 אותו בחרתי בבוקר. ואכן, 2 מטיילים צעירים צעדו במעלה השביל לא הרחק לפני.
בהמשך השביל מעט מדרדר באיכותו והופך מעט מתפורר פה ושם ולפעמים הוא מלא במכשולים (סלעים, שורשי עצים וכו׳) - אך בסהכ, פרט לשיפוע, אין פה שום קושי משמעותי והיער יפה ונעים.

היכנשהו במהלך העלייה הפתיעו אותי ואת 2 המטיילים שצעדו לפני בשביל שלושה פרטים יפיפיים ממש של Chamoix. הם הגיחו מהמדרון מימין בדהירה כשהם מדרדרים אבנים קטנות לכיווננו. אחרי שחצו את השביל מעט לפנינו - הם המשיכו בריצה אל המדרון משמאל ובמהרה נעלמו בין העצים. זה היה מפגש קצר אך מלהיב מאוד מבחינתי.

בערך ב- 11:45 הגעתי לנק׳ הגבוהה בשביל - Passo di Le (רק 810מ׳... זה לא שביל אלפיני ;-). רציתי לעשות שם מנוחה ואחכ אולי אפילו לזרוק את התרמיל בתוך הצמחייה ולטפס מעט הלאה משם ל- Cima di Le Nodic (פסגה קטנה שאמור להיות ממנה נוף יפה; זכרו: עד כה לא היה לי כל נוף מאז התחלתי שוב לטפס). אבל למרות שהייתי עדיין תחת כסות עצים - הרוח הכתה בחוזקה והיתה קרה מאוד! אחרי כמה דק׳ בהן אני מנסה להנות מחטיף בעודי מסתתרת מאחורי סלע גדול, ויתרתי על הנסיון לנוח והמשכתי ללכת...

מכיוון שצברתי את שיא הגובה של המסלול הרי שנותר לי רק ״להתגלגל״ למטה :)

הירידה היתה די נוחה למרות השיפוע הלא זניח. לשמחתי, דקות ספורות אחרי תחילת הירידה נפתח הנוף משמאל אל הכפר הקטן Pregasina אותו סימנתי לי כיעד וכמובן אל האגם העצום הפרוש מתחתיו.

המראה : משובב נפש.

עוד לפני שהגעתי למטה, מצאתי לי ספסל קטן תחת עץ בפינה שהשקיפה מלמעלה על הכפר ואיכשהו הייתה מוגנת מעט מהרוח. התיישבתי לי שם כדי לסיים את החטיף שניסיתי לאכול קודם לכן.

ישבתי שם כרבע שעה ואז סיימתי את המקטע האחרון לכפר (תלול לעיתים; בשביל ואז כבישון).

מכיוון שהגעתי מוקדם מאוד (בערך ב 12:45!), ולא רציתי להמשיך ללכת לכפר אחר, אחרי שהבטחתי לעצמי מקום במלון Panorama - המשכתי להסתובב בכפר הקטן וסביבו במשך שעה ארוכה מאוד.

בין היתר נהנתי לצפות ברוכבי האופניים הרבים שנאבקים במעלה הכביש שמוביל אל הכפר - או דוהרים במורד הכביש למטה...
החנייה של המלון שלי היתה עמוסה כל הזמן בעשרות (!) זוגות אופניים. למעשה נדמה לי שאני הייתי האורחת היחידה שהגיע לשם ברגל... (אפשר להגיע גם עם רכב)

למען האמת הכפר Pregasina לא מציע הרבה עניין. הוא כן מציע נוף משובח והמון (!) שלווה. כזו שאין בעיירות ובכפרים שעל שפת האגם. בשבילי זה היה מושלם.

במלון שלי - Hotel Panorama - ממש התאהבתי.
מלון צנוע, פשוט ולבבי הממוקם ממש במרכז הכפרון ומשקיף אל הנוף; הצוות מסביר פנים, דובר אנגלית, שמח לייעץ - מלון כלבבי :-)
בקומה הראשונה - יש מסעדה עם אוכל טוב.
הנוף מהמרפסת הקטנה של החדר הקטן שלי היה - to die for !

--

לסיכום: מסלול מעולה! הייתי מאוד מרוצה מכל ההרחבות שבחרתי והיה לי יום נפלא (אולי קצת קצר מידי). יש עוד שבילים בשטח ואני מאמינה שגם האופציות האחרות טובות. רק שיש לשים לב לכך שחלק מהשבילים הגבוהים כוללים מקטעי טיפוס ודורשים ציוד. גם השביל הסלול שנשאר כל הדרך למטה הוא מעולה בוודאות. מומלץ!