יום חמישי, ה- 13.9.

מכל הימים הנפלאים בהם זכיתי בטרק הזה, אילו נאלצתי לבחור ביום היפה ביותר, ואף כי התחרות בהחלט קשה! – כנראה שהייתי בוחרת ביום הזה…

אבל כמובן שלא ידעתי את זה כשעזבתי את Refuge des Barmettes ויצאתי לי לדרך, בסביבות השעה 7:25.

בחוץ היה קצת אפור בבוקר והשביל הרחב (GR55) שטיפס במעלה העמק היה רטוב מעט פה ושם – עדות לגשם שירד אתמול בערב בעוצמה.

אבל ככל שהתקדמתי, מזג האוויר הלך והשתפר.

המקטע הראשון להיום – בין Refuge des Barmettes לבין Lac des Vaches – הוא מקטע בן כ- 2.5ק”מ, במגמת עליה; אולם הפרש הגובה הינו כ- 330מ', כך שבשום שלב לא תלול באמת.

השביל רחב ומשובץ אבנים “קצוצות”; לעיתים ישנן שתי גדרות אבן שתוחמות את השביל משני צידיו. המדרך לא נעים במיוחד ואני עושה שימוש ב”שבילי עיזים” שמתפצלים מהשביל הראשי שוב ושוב לאורך המקטע, חוזרים ומתאחדים איתו רק כדי להוביל לפיצול אחר, קצת הלאה.

לאורך כל ההליכה הנופים קדימה הם של צוקים מחודדים רבי עוצמה.

כעבור פחות משעה, אני מגיעה ל- Lac des Vaches – אחד המראות המפורסמים של הפארק.

מפלס המים נמוך מאוד עכשיו ואני צועדת לי על גבי האבנים שחוצות את האגם בהנאה רבה, כשאני מצלמת כמה וכמה תמונות. כמה פעמים, במהלך החודשים האחרונים, דימיינתי את עצמי צועדת בדיוק כאן… והמראה לא מאכזב כלל!

השביל שהוביל אותי בבוקר בכיוון צפון-מזרח, ממשיך לטפס פה בשיפועים משתנים, כשהוא פונה עכשיו מזרחה ובהמשך מתעקל לכיוון דרום-דרום-מזרח, ליד Lac Long, בואך Refuge du Col de la Vanoise.

מדובר בכ- 2 ק”מ נוספים של הליכה במגמת עלייה – וכ- 200מ' נוספים בגובה – עד לבקתה שהיא בגובה 2520מ'.

-

השמש – שפילסה לה את דרכה מבין העננים ועלתה מעל לפסגות העצומות שמקיפות אותי, שולטת עכשיו בשמים ואני עוצרת ליד הבקתה כדי למלא מים, למרוח שכבה חדשה של קרם הגנה ולהחליף את החולצה הארוכה איתה יצאתי לדרך בבוקר, בחולצה קצרה.

הפסקה בת כ- 10 או 15 דקות, ואני חוזרת לצעוד בשביל.

השעה היא בערך 9:10.

כאילו שהשביל לא היה נפלא עד כה, בשעות הבאות הוא הולך ומשתפר ומתעלה על עצמו!

זה מתחיל בקטע המקסים שאחרי בקתת Vanoise.

אני צועדת לי במה שנראה כעמק/אחו גבוה, רחב מאוד ושופע מים.

משני הצדדים מלווים אותי הרים סלעיים-צוקיים. המדרונות שמקיפים אותי מכל עבר מרתקים!!! – בצבעים שונים של סלע, בתצורות שונות; פה ושם יש כיסי שלג או מקטע שהתרחשה בו מפולת או שהמדרון מכוסה בעשב ירוק.

השביל כאן שטוח – כך שהמאמץ שלי אפסי ואני הולכת בהנאה שאין לה סוף ובולעת את הנופים!

אני חולפת על פני כמה אגמים, בגדלים שונים, ומתקרבת או מתרחקת מהיובל הראשי של הנהר שמלווה אותי. אני חוצה פה ושם פלג קטן של מים צלולים שמגיח מאי שם ומצטרף ליובל המרכזי.

אני לא חושבת ששביל הליכה יכול להיות יותר רגוע ומתגמל מזה!

כמובן שמזג האוויר – שהוא עכשיו ממש מושלם – תורם רבות להנאה העצומה שלי.

המקטע השטוח הזה, לאורך הנחל, בכיוון דרום-מזרח, הוא בן כ- 2.5ק”מ.

ככל שאני מתקמת לאורך השביל, הולך ומושך את תשומת ליבי רכס כהה, צוקי ותלול מאוד – שתוחם את המקטע המישורי בו אני הולכת מצפון, ונמשך ממנו מזרחה, עד שנראה שהוא מסתיים בפסגה סלעית, כהה ובולטת מאוד.

זהו – Le Grande Motte, בשיא הגובה – 3653מ'. ואני פשוט מהופנטת על ידו! לא מסוגלת להסיר את העיניים מההר הזה, הרכס התלול שלו – והעמק שהולך ונגלה אלי מתחתיו. אם אפשר “להתאהב” במראה – הרי שהתאהבתי!

ה”עמק הגבוה”, הפסטורלי, השליו שלי – מסתיים לו באחת. הנחל עושה את דרכו לתוך נקיק סלעי צר גבוה-דפנות, שצונח פה לעמק נמוך שנקרא – Vallon de la Leisse.

Vallon de la Leisse הוא עמק שיש בו עיקול גדול שמחבר מקטע עמק בכיוון צפון-דרום (אנכי) ומקטע עמק בכיוון מערב-מזרח (אופקי; כמו 'ר' בכתב מראה). השביל שלי משקיף אל העמק מלמעלה, ממש בנקודת העיקול הזו.

בהמשך העמק, בצידו הצפון-מזרחי, ישנה בקתה (Refuge de la Leisse) שממוקמת (ע”פ המפה) ממש מתחת ל”הר שלי” (Le Grande Motte). לרגע עוברת בי מחשבה – לזנוח את התכניות, ופשוט… ללכת לשם! אבל אין לי אפילו מושג אם הבקתה פתוחה עכשיו.

אני “מסמנת” לי בראש את העמק הזה, כמקום שארצה, יום אחד – להגיע אליו! אבל פונה, עם השביל שלי, דרומה – ומוותרת על הפיצול התלול, שאני פוגשת מעט הלאה, שמוביל שמאלה/למטה (מזרחה) – לעבר תחתית Vallon de la Leisse (ובכך אני נפרדת מ- GR55).

במורד Vallon de la Leisse (מדרום) נמצאת בקתה נוספת – בעלת השם הבלתי אפשרי Refuge d'Entre-Deux-Eaux – שאותה, כמו גם מבני חווה מבודדים נוספים, אני רואה היטב מלמעלה.

השביל שלי מוביל אותי עכשיו דרומה.

את הפסטורליה השארתי מאחור, ובמקטע הבא הדרך מעט יותר מאתגרת.

למשך קצת יותר מ- 3 ק”מ, אני צועדת גבוה מעל לעמק Leisse בשביל שמכתר מדרון מאוד סלעי. השביל חוצה במקטע זה שני שדות בולדרים, שהראשון מבניהם בהחלט ארוך ועשוי להיות מאתגר כשרטוב או בתנאי ערפל. למזלי השמים עדיין צלולים והראות מושלמת – כך שאני נהנת מאוד למצוא לי דרך ע”ג הסלעים הגדולים או בינהם. חשוב פה לעקוב אחרי תילי האבנים (רוג'ומים), כדי לצאת משדה הבולדרים בנקודה הנכונה שתביא אותכם להמשך השביל.

בין מקטע בולדרים אחד לשני, השביל הוא בעיקר שביל מרפסת קליל למדי ומהנה בהחלט. הפרש הגבהים הוא כמעט זניח (משהו כמו +170 ו- -40).

אני ממשיכה “להגניב” מבטים לאחור – לכיוון Grande Motte וגם אל העמק שמתחתי, עד שאני מגיעה לפיצול שבילים נוסף – בצורת צומת T, כשאני על ה”רגל” המאונכת של ה- T והקו האופקי הוא ה GR5.

שמאלה – מזרחה – מכאן ,השביל יורד בשיפוע חד לתחתית המדרון שמתחתי.

אבל אני פונה ימינה – בשביל שמתחיל לטפס בכיוון דרום-מערב ואח”כ ממשיך מערבה.

-

מבט, אפילו חטוף, במפה – היה צריך לרמוז לי על ההבטחה שטומן בחובו המקטע הבא... שכן השביל מוביל אותי הישר לאיזור של הפארק שמכיל הכי הרבה קרחונים!

אבל כשפניתי ימינה, השארתי מאחור את עמק Leisse והרכסים המרהיבים שמצפון לו. אז בחלק הראשון של העלייה אני צועדת בסוג של חוסר עניין, אפילו עם טיפה של עצב…

רק כשאני צוברת קצת גובה, וממול מתחילים לבצבץ קצותיהם של הרים, עדיין מרוחקים, מכוסי שלג, אני מחליטה להתיישב על איזה סלע, לעשות הפסקה קטנה וסוג של “restart” לקראת החלק הבא של היום.

עדיין לא לגמרי מודעת להמשך (למרות כל סיפורי הדרך שקראתי...), אני מכרסמת לי חטיף אנרגיה ובוחנת את המפה – והסקרנות מתחילה לפעפע בתוכי emoji

אני קמה אחרי כ- 15 דקות, מעמיסה תרמיל – וחוזרת ללכת.

אחרי שצברתי את מירב הגובה, השביל שוב קליל למדי.

בשעה – שעתיים הבאות (הערכה כללית למדי, אני יודעת) אני הולכת ומתקרבת – ואח”כ מכתרת מבפנים – את מה שאפשר לתאר, אני חושבת, כ” מאין אמפי תאטרון עצום של קרחונים “.

מדובר באחד ממקטעי ההליכה המופלאים ביותר שזכיתי לצעוד!

שום תמונה שצילמתי שם – לא קרובה להעביר את היופי שמקיף אותי.

קרחונים, מפלים, אגמים, קירות סלע, שמים כחולים, עננים לבנים, עשב ירקרק, פרחים אלפיניים קטנים, פלגי מים צוננים…

ואני שם לבד! ואין מילים!

(כל היום לא פגשתי ולו אדם אחד על השביל)

מי שמגיע למסלול כלשהו ב- Vanoise – ההמלצה הכי חמה שלי היא להכליל את המקטע הזה בתכנית ההליכה!

השביל שלי שהוביל אותי מערבה לכיוון הקרחונים התפתל והתעקל למולם וכשאני משאירה לבסוף את המקטע הקרחוני הנפלא מאחור אני מוצאת את עצמי צועדת בכיוון דרום.

השביל מוסיף להיות מאוד מהנה ומעניין!

אני צועד במעלה הדופן המערבית של עמק מאוד צר – כמעט קניון/נקיק – שבתחתיתו זורם נהר (Doron de Termignon). הקירות של העמק הזה, שכאמור לאורכו של אחד מהם אני צועדת, כל כך אנכיים – וכל כך קרובים זה לזה – עד כי אני יכולה להבחין באגמונים ואלמנטים אחרים שזרועים על ההר הירוק מהצד השני של העמק (הרכס שם נמוך יותר).

הללו מתווסים לעניין שמספק לי הרכס שעליו אני הולכת – שפלגים רעננים זורמים במורד מדרונותיו הסלעיים, פה ושם.

-

לפתע אני מזהה תנועה הלאה בהמשך השביל. אני קופאת במקום ושניות אח”כ מגיחים בין הסלעים, כ- 100 מ' ממני, יעל (Ibex) ושני עופרים.

השביל כאן מתפתל בין סלעים גדולים מאוד, כך שאני מצליחה לצמצם, באטיות ובשקט, את המרחק כשאני “מתגנבת” בין הסלעים.
 במשך דקות די ארוכות אני מצליחה לעקוב אחריהם בהנאה עצומה בעודם מטפסים על המדרון שמימין (מעל) לשביל, עד שלבסוף הם נעלמים מהעין.

המקטע הקצר האחרון, עד ל- Refuge de L'Arpont (בגובה 2310מ') – המחסה שלי ללילה זה, לאורך אותו רכס, מעט יותר מאתגר – עם כמה קטעים מעט חשופים וסלעיים וירידה קצרה לסיום.

בשעה 14:30 – אחרי יום לגמרי מושלם!!! – אני מגיעה לבקתה המודרנית הגדולה.

-

בינתיים התרבו בשמים העננים. מתישהו היום צפוי להתחיל גשם – שימשך, אם להאמין לתחזיות, כל היום מחר.

אמנם כבר צעדתי כ- 18.5 ק”מ היום, בכ- 7 שעות (ברוטו) עם הפסקות די קצרות, ואני מרגישה את זה היטב עכשיו… אבל בשל “איום הגשם” אני ממהרת לעשות check-in ומתארגנת בזריזות לקראת יציאה למסלול צד במעלה ההר שצמוד לבקתה – לכיוון Lac de l'Arpont.

מסלול הצד הזה הוא טיפה ברוטאלי לשלב זה של היום… בייחוד כשאין אפשרות לעשות הפסקה ראויה.

מדובר בכ- 2 ק”מ של עלייה וכמעט 400מ' הפרש גובה – בכיוון אחד. ובשלב זה של היום – זה די מתיש.

אבל אני נחושה להגיע לשם! וצועדת בקצב נמרץ מכיוון שהשמים הולכים ומאפירים ככל שאני מטפסת…

זה אכן מסלול צד נפלא שממש לא כדאי להחמיצו ואני מבלה לצד האגם כחצי שעה – האגם יותר גדול מכפי שחשבתי ונחמד מאוד להסתובב לאורכו! – לפני שאני מעמיסה שוב תרמיל וחוזרת, באותה דרך אבל הפעם בירידה, אל הבקתה.

בשעה 17:15 בערך אני סוף-סוף מסירה את התרמיל מהכתפיים בפעם האחרונה ביום המופלא הזה!

סיכום יומי

נק' התחלה: Refuge Barmettes

יציאה ב 7:25

נק' סיום: Refuge de l'Arpont

הגעה ב 14:30

מרחק משוער: 18.5 ק”מ

עלייה מצטברת כ- 860מ'

ירידה מצטברת כ- 560מ'

בנוסף, מסלול הצד ל- Lac de l'Arpont:

כ- 4ק”מ הלוך ושוב; +390מ' / -390מ'; לקח לי כשעתיים ורבע ברוטו.

--

שלמות! 100 מתוך 100 בקלות! יום הליכה שאין מתגמל ממנו!