אני עוזבת את ה- Bunkhouse ב- Platt's Farm בעיירה Llanfairfechan, בערך ב- 7:45 בבוקר.

בדרכי ל- Conwy, בקצה הצפוני של Snowdonia ובסוף המסלול חוצה-סנודוניה שלי.

אני מתחילה לצעוד במגמת עלייה ברחובות העיירה; היא גדולה יותר מכפי שחשבתי, מטופחת ונעימה; לצידי הורים, ילדים ונוער, בדרכם לבתי הספר, לגנים, למקומות העבודה.

בחלק העליון של Llanfairfechan אני צועדת על כבישים צדדיים, בין חוות, והנופים נפלאים לגמרי!

השדות גדולים ורחבים מאוד, ירוקים מאוד, פתוחים לנופי ים – מצד אחד – והרים מהצד השני.

המדרונות מכוסים בצמחייה בצבעי ירוק-חום-צהוב-אדום של סתו – וזה יפה כל כך.

ברגע שעזבתי את מרכז העיירה, אני לבד. אני והכבשים והשדות, וג׳ק ראסל חברותי יחיד, ש״מטייל את עצמו״, ליד איזה בית חווה, מלווה אותי קצת.

אני מטפסת עוד, נפרדת מבתי החווה, עוזבת את הכביש הצדדי לטובת שביל, וממשיכה הלאה, ל- moorland בנופים שממשיכים להיות נהדרים.

גם מזג האוויר משתף היום פעולה. השמים מעורבים, עם הרבה אפור אבל גם פיסות כחולות ועננים לבנים; הרוח נושבת, לעיתים ממש בחוזקה, אבל לא יורד גשם.

אני מאוד נהנת מההליכה, השבילים נוחים – לניווט ולהליכה, השיפועים נוחים ולא רטוב או בוצי מידי.

ליד Pensychnant Nature Reserve, אני חוצה מדרון תלול על שביל צר במיוחד. המדרון כולו מלא שיחי שרך שצבועים עכשיו בחום-אדום מוזר. הרחק למטה משמאלי יש כפר עטוף עצים וקצת הלאה ממנו הים. כשאני ממשיכה לחתוך את המדרון על השביל – אני מוצאת את עצמי פתאום מוקפת שיחים עמוסי פרחים וורודים-סגולים.

זה אחד המקטעים הכי מלהיבים בכל השביל!

אני ממשיכה משם הלאה – כמו מהבוקר ובעצם כל היום, בכיוון כללי מערב/צפון מערב – ל- Sychnant Pass, שם אני חוצה כבישון וממשיכה לצעוד על שביל – מתקרבת ב״צעדי ענק״ ליעד שלי.

עוד עלייה קצרצרה ומתונה ואני מתחילה בירידה ל- Conwy, על שביל עשבוני.

גם הקטע הזה קליל ונהדר!

השביל מוביל, לצד גדר אבן, מעל לעמק הארוך והירוק של Conwy שהולך ונפרש מימיני. הבתים של העיירה, וגם הטירה שלה, כבר נראים לעין אי שם במורד העמק, בהמשך הדרך שלי, הולכים וגדלים ומתקרבים אלי.

אחרי עשרה ימים של עמקים ירוקים אני שמחה לגלות שאני עדיין נרגשת למראה ״העמק החדש״. העמק הזה הוא אולי ״עוד עמק״ אבל הוא פשוט יפיפה ומרגש בעיני! אני מרגישה שזה סיום ראוי בהחלט למסע שלי.

לאט, לאט אני משאירה את ההרים מאחורי, אני נבלעת למקטע אחרון בתוך יער – ונשפכת לשולי העיירה הגדולה. אני חוצה גשר מעל פסי רכבת וממשיכה לצעוד, עכשיו על מדרכות, לעבר הנהר.

הסיום שלי – בדרך לטירה, הוא לאורך המים, על שביל סלול. האספלט קצת מכאיב לכפות הרגליים העייפות שלי אבל אני הולכת עם חיוך של מי שהלכה עשרה ימים, רצופי אתגרים, כדי להגיע לכאן.

צעדתי היום כ- 17 ק״מ, די קלילים.

אע״פ שהגעתי בעצם ליעד – המסע שלי, כך הסתבר, עוד לא הושלם!

להמשך המסע