SWCP - חלק 6

יום שישי שלי על השביל, קמתי לבוקר מעט אפרורי אבל לא רטוב. גם זה טוב!

בסביבות השעה 8, אחרי ארוחת בוקר ואריזה של התרמיל (כל הציוד כולל האוהל היו פרושים בחדר לייבוש) יצאתי לדרך.

ההליכה מתחילה בכבישי Barnstaple ואחר כך על שביל סלול, שהולך ומתרחק מהעיירה, לאורך שפך הנהר Taw.

השביל הוא רחב ודי מיוער משני הצדדים או מיוער מהצד השמאלי – שפונה אל היבשה, ופתוח מהצד של שפך הנהר.

יש די הרבה אנשים שרצים או רוכבים על אופניים לאורך השביל, בשעה מוקדמת שכזו.

אני חולפת על פני שטח ביצתי שהוא שמורה של ציפורים ועושה שם סיור קצר off trail על טיילת עץ, מחפשת ציפורים מעניינות לצפייה וצילום.

ההליכה היא שטוחה וקלילה אבל המדרך הסלול הקשה מתחיל להכביד על כפות הרגליים שלי והנוף הוא נחמד אבל לא הרבה יותר מזה.

אני מגיעה ל- Instow - עיירת חוף קטנה שבתיה מסודרים לאורך הכביש שעובר בצמוד לנהר הרחב – River Torridge. החוף פה חולי ורחב ודי הרבה אנשים מסתובבים עליו (לבושים בגדים ארוכים, קר מידי היום לרחצה או רביצה על החוף) – יש עדיין bank holiday היום.

על החול וגם במים “חונות” סירות ומהצד השני של הנהר נמצא הכפר החמוד Appledore שבתיו הצבעוניים מאוגדים סביב הנמל על גבעה ירוקה. המראה יפה מאוד.

Instow – ומהצד השני Appledore – נמצאות עלמשני צידיו של שפך הנהר הרחב, כשהלאה במעלה הנהר, כ- 5 ק”מ דרומה, נמצאת עיירה גדולה בשם Bideford. ה- SWCP ממשיך לאורך הגדה המזרחית של הנהר ל- Bideford שם השביל חוצה, על פני גשר גדול, אל הצד השני של הנהר וחוזר לאחור (צפונה), במעין “סיבוב פרסה”, לאורך הגדה המערבית עד ל- Appledore – שם הוא מתרחק מערבה, לאורך הים.

אבל זה קטע הליכה עירוני למדי ואני שכבר הלכתי על משטח סלול (כביש, מדרכה או שביל) מספיק להיום מחליטה לדלג על המקטע Instow-Bideford-Appledore ע”י מעבורת.

המעבורת – שהיא בסה”כ סירה קטנה – פועלת בין חג הפסחא לאוקטובר, בתדירות די גבוה ובעלות של 1.5 פאונד לאדם (בכיוון אחד). השיט הנעים לוקח כמה דקות ואני חולקת אותו עם עוד כמה מטיילים וגם שני כלבים חמודים שאחד מהם מבסוט לאללה והשני ממש מבוהל.

-

אני עושה את דרכי ברחובות הקטנים של Appledore ומגיעה לבסוף ללשון ירוקה שמהצד האחד שלה – שפך הנהרות Torridge ו- Taw ומהצד השני – הים.

יש כאן מועדון גולף וכמה סוסים שרועים חופשיים על הדשא ודי הרבה מטיילים.

אני מאגפת את הלשון החולית, מקיפה את מגרשי הגולף הנרחבים ויורדת אל החוף.

ההליכה אל !Westward Ho נעשית לאורך רצועת החוף החולית הזו והיא מהנה מאוד. ה- SWCP הולך בד”כ ע”פ צוקים, מעל הים (אם כי בשעת שפל, אפשר לפעמים ללכת במקביל – על החוף). בקטע הזה ההליכה היא ממש על החוף החולי מרחק די ארוך. נוף הים הוא הפתוח ואינסופי מקו המים; יש אבנים עגולות מאוד וחלקות מאוד שמפוזרות על החול; יש אנשים שמפוזרים, בזוגות, קבוצות קטנות או יחידים – ולעיתים קרובות על כלב – לאורך החוף הרחב מאוד. רובם סתם מתהלכים, אחרים מעיפים עפיפונים וקרוב יותר ל- !Westward Ho יש אפילו קבוצה לא קטנה של אמיצים בחליפות גלישה שמנסים לתפוס גלים. המים קרים מידי לרחצה.

ככל שאני מתקרבת אל העיירה, החוף מתמלא ביותר ויותר אנשים – בעיקר משפחות עם ילדים שמשחקים בחול. העיירה עצמה תוססת – אבל בסגנון משפחתי צעקני… (זה יום חופש). נדמה לי ש- !Westward Ho (סימן הקריאה הוא חלק מהשם) נחשבת (בעיני האנגלים) ליעד משפחתי מהסוג ה… red-necky (אם להשאיל את הביטוי האמריקאי), כך לפחות התרשמתי. מענין איך המקום נראה בסתם יום של חול.

אני מגיעה בסביבות השעה 15 ומתיישבת לאכול איזה טוסט בבית קפה קטן שהוא מרוחק יחסית מהמולת החוף ועדיין קצת מבולגן.

לפי הספר שלי, יש כאן אתר קמפינג ואני מתכננת להקים את האוהל שלי שם. אבל כשאני קמה ללכת אני מגלה שהאתר היחיד שיש פה מיועד רק לקרוונים.

השעה היא כבר ארבע והרגליים שלי די כואבות היום, כנראה בגלל שהלכתי יחסית הרבה על משטח סלול. אני יכולה להרחיק לאתר קמפינג off trail או לקחת אוטובוס לאחד כזה או להמשיך ללכת וללון בשטח איפשהו לצד השביל. בגלל שאין לאורך המסלול אגמים וכמעט שאין נחלים מהם ניתן לאסוף מים – כשלנים בשטח צריך לסחוב הרבה מים ואין אפשרות להתקלח. אחרי היסוס, אני מחליטה להשאר ללון ב- !Westward Ho ולהשאיר את לינת השטח למחר (אין מצב שאני לא מתקלחת יומיים קצוף...).

בגלל החג רוב המקומות מלאים אבל אני מוצאת חדר יחסית זול (רק 45 פאונד, כולל ארוחת בוקר) ודי מפואר (בשבילי) במעלה העיירה במקום יפה שנקרא The Village Inn.

כשיצאתי לשביל תכננתי ללון הרבה באוהל. גם כדי להוזיל עלויות. לא כל כך חשבתי על הנושא של העדר מקור מים בלינת שטח. זה שהשביל הוא שביל חופים והים הוא כל הזמן קרוב כל כך – לא אומר שיש היכן להתרחץ ומהכין לאסוף מים. בשבילי זה היווה מחסום לא קטן… (כשהולכים, תדירות העיירות היא כזו שמספיקה כדי למלא מים לשתייה. כשלנים בשטח וצריך גם מים לבישול ורחצה – זה שונה). בנוסף, בשביל הזה הבנתי סופית שאני לא כל כך נהנת מקמפינג – לצערי הרב! קיוויתי שאתרגל ובמידה מסוימת התרגלתי אבל אני לא יכולה להגיד שאני נהנת מזה. אני מוכנה ללון באוהל כדי לזכות ביתרונות של הלינה באוהל או כדי ללכת שביל שמחייב לינה באוהל, אבל ב- SWCP, כשזמינות של חדרים היא גבוה כל כך, והעיירות/כפרים מזמינות כל כך – היה לי די קשה שלא להתפתות… (וזה כמובן העלה במידה ניכרת את עלות השביל עבורי).

-

סיכום היום:

נק' התחלה: Barnstaple.

נק' סיום: !Westward Ho.

מרחק משוער: כ- 21 ק”מ.

דיולוג: כ- 10 ק”מ באמצעות סירה-מעבורת (מ- Instaw ל- Appledore).

לינה: !The Village Inn, Westward Ho.

סיכום מסלול: יום קל ונחמד אבל יותר מידי עירוני לטעמי. די הרבה הליכה על משטח סלול (קשה).

-

להמשך המסע