כשיצאתי למסע ב- Snowdonia, היו שלושה מקומות/מקטעים שציפיתי להגיע אליהם במיוחד.

בסדר עולה, היו אלו: פסגת Snowdon, פסגת Cadair Idris, ובמקום הראשון – Ogwen Valley.

קשה לי להגיד בדיוק למה, אבל המקטע שלו חיכיתי יותר מכל הוא המקטע לאורך Ogwen Valley, בין הישוב Capel Curig ל- Llyn Ogwen (שהוא חלק ממקטע 5 במדריך The Snowdonia Way של cicerone).

לכן, הייתי נרגשת במיוחד כשביום השמיני למסע שלי מזג האוויר סוף-סוף נראה מבטיח.

יכולתי לחזור באוטובוס מ- Bewts-y-Coed ל- Pen-Y-Pass ולנצל את ההפוגה היחסית בגשמים לעלייה לפסגת סנודון. אבל מזג האוויר על ההר נראה בתחזיות הרבה פחות מבטיח מאשר באיזור Capel Curig, ואני החלטתי לנצל את השמיים החצי-כחולים והאוויר היבש-חלקית כדי ״לכבוש״ את המקטע שלו הכי חיכיתי.

אחרי ארוחת בוקר מצוינת ב- B&B הנהדר שלי בכפר החמוד Bewts-y-Coed, נפרדתי מהמארחים מסבירי הפנים שלי והלכתי בחזרה לתחנת האוטובוס.

ב- 9:10 עליתי על אותו קו שאיתו הגעתי לכאן מ- Pen-Y-Pass אתמול, אולם הפעם ירדתי באמצע הדרך ב- Capel Curig.

האוטובוס הוריד אותי ממש בסמוך לשביל. חציתי את הכביש, עברתי בין כמה מבנים, המשכתי עוד כמה מטרים בכביש צדדי – ואז חברתי אל השביל שמוביל במעלה Ogwen Valley.

-

המקטע הזה ענה על הציפיות הגבוהות שלי מיד מהצעד הראשון.

העמק ארוך ורחב, נמשך הרחק לפנים אל תוך האופק; הוא תחום ע״י הרים יפיפיים, חלקם צוקיים, אחרים מעוגלים, עשבוניים. הדרך כולה (שביל מצוין) מוקפת צמחייה נמוכה, יש רק מעט כיסי עצים – והנוף פתוח מאוד, לכל הכיוונים.

השיפוע קליל, השביל ברור ונוח בד״כ; לעיתים קצת רטוב, אבל לא יותר מידי.

והצבעים… גוונים משתנים של ירוק רענן בתחלפים בשלל צבעי סתיו.

ביחד עם השמש שמנצנצת מלמעלה, והרבה כחול בין העננים, רובם לבנים – המראה היה ממש נפלא.

-

העמק מוביל מערבה, ובמרכזו זורם – Afon Llugwy (שבאופן די מפתיע, הוא לא אלמנט דומיננטי במקטע; הוא די נעלם בנוף ההררי-פראי, נבלע במרבדים האינסופיים של עשב צבעוני).

אני צועדת בצד הדרומי של הנהר, כשמצדו השני, במרחקים משתנים ממני – עובר כביש. הכביש לא מספיק קרוב כדי להפריע, למרות שהתנועה בו די עירה; ע״פ כיוון הרוח, אני שומעת קצת או לא שומעת בכלל את המכוניות.

סוף סוף אני מרגישה שזכיתי לנופים שכל כך ציפיתי לפגוש בווילס. זה מזכיר לי מאוד חלקים של ה- West Highland Way בסקוטלנד ואלו נופים שאני מאוד-מאוד אוהבת!

אני מתקדמת במעלה העמק מבלי לפגוש אף מטייל אחר, עד שרוכב אופניים חולף על פני בברכת שלום.

אני ממשיכה לצעוד בנוף המתחלף מסביבי, חולפת ע״פ שתי חוות שיש בהן אתרי קמפינג – ופוגשת גם שם כמה מטיילים בודדים.

עכשיו משמאלי נמצא ההר Tryfan – מחודד וסלעי. הוא יעד פופולרי לטיפוס סלעים ואני פוגשת לצידו 3 בחורים צעירים שנושאים ציוד טיפוס (חבלים, ווים וכו׳) וחובשים קסדות על הראשים.

עוד קצת הלאה והשביל מתעקל ימינה. אני מגיעה אל הכביש וחוצה אותו.

אגם Ogwen נמצא עכשיו משמאלי.

-

החלק השני של המקטע הוא לצד האגם, מצידו הצפוני (מימין לו) – עדיין בכיוון מערב.

לצד הכביש, שהוא עכשיו משמאלי, בצידו השני של האגם – חונה שורה ארוכה של מכוניות (סוף סוף יום שימשי ועוד בסופ״ש), אבל על השביל אני פוגשת משום מה מעט אנשים.

תחילה אני מטפסת קצת ועוקפת חווה, על גדרותיה והמבנים שלה, שנמצאת בצד המזרחי של האגם, משקיפה לנוף מהמם. ואז אני פונה מערבה.

השביל פה משתנה מאוד.

קודם כל, מתחיל טפטוף… לא חזק (לא לבשתי מעיל) ולא כזה שמפריע לי אבל הוא נמשך on and off – לסרוגין בחלק השני של היום.

מעבר לזה גם התוואי של השביל – אחרי שהיה שטוח, ברור ונוח כל הבוקר – יותר מאתגר עכשיו. הדרך שוב מלאה ב- boggs והיא רטובה או בוצית למדי לפרקים. השביל חלש והוא נעלם מהקרקע לעיתים קרובות. ויש הרבה סלעים.

אני מקפצת לי מסלע לסלע, הולכת על שביל כשיש כזה – שהוא גם עביר; את הדרך מסמנים כאן עמודי עץ לבנים – אבל אני לא ממש מתאמצת להצמד במדוייק לתוואי שהם מסמנים. אני מרוכזת במאמץ לשמור על הרגליים יבשות – ואני אכן מצליחה במשימה הזו עד סוף היום.

למרבה המזל הראות ממשיכה להיות טובה והנוף ממשיך להיות משגע כל הזמן.

ההתקדמות שלי הרבה יותר איטית בקטע הזה אבל בסביבות 12:30 (הערכה קצת גסה, לא ממש שמתי לב לזמן) – אני כבר בצידו השני של האגם.

-

אני מתקדמת עם השביל עד לכביש. הנהר שנשפך פה מצידו השני של האגם זורם במרץ רב ויש כמה מפלים יפים.

ש פה גם הרבה מכוניות והרבה מאוד מטיילים.

המקטע שהלכתי עד כה קצר מאוד (כ- 8ק״מ) וקל מאוד. אבל אני לא רציתי להפרד מ- Ogwen Valley הנפלא כל כך מהר. לכן, הזמנתי לי חדר ב- Idwal Cottage – עוד אכסנייה מצוינת של רשת ה- YHA שנמצאת ממש כאן, בקצה האגם מצידו השני של הכביש. לחלק השני של היום תכננתי מסלול צד (יש מבחר של שבילים! אפשר בקלות לבלות כאן יום שלם וגם יותר).

-

אני עוקפת את המבנים הצמודים לכביש ואת מגרש החנייה ונכנסת לחצר של האכסנייה שהיא טיפה מנותקת מההמולה שלצד הכביש.

הדלת נעולה עכשיו, הקבלה נפתחת רישמית שוב ב- 5. אני מורידה את התרמיל ומתיישבת על ספסל פיקניק בחצרלמנוחה ואוכל.

כעבור זמן לא רב, אחד העובדים של ההוסטל יוצא לחצר וכשהוא מבחין בי הוא ניגש ואחרי שאנחנו משוחחים מעט הוא מזמין אותי לעשות check-in מוקדם.

אחרי התארגנות בחדר אני משאירה את רוב הציוד שם ויוצאת בחזרה החוצה עם מעט פריטים בתרמיל-שקית קטנטן.

-

השביל שבחרתי לי לאחה״צ מטפס מעל לאסנייה לאגם Idwal. זה שביל מאוד פופלרי והוא אכן מעט עמוס במטיילים – נשים, גברים, קשישים, כלבים וטף.

השביל רחב, ברור ומצוין. בדרך פגשנו כמה סוסי פוני חמודים שעמדו לצד השביל, כשהם מלחכים עשב ולגמרי לא מוטרדים מהמטיילים.

האגם מוקף צוקים ויש שביל קליל ומצוין שמקיף אותו – עם אפשרות להגיע ממש קרוב לשני מפלים גבוהים מאוד שנשפכים מהמדרונות למטה אל האגן של האגם.

יש עוד כמה מסלולים, יותר מאתגרים, דרכם אפשר לטפס אל הצוקים שתוחמים את האגם, אבל אני בוחרת להסתפק בהקפה של האגם בלבד (בעיקר מכיוון שעדיין מטפטף).

לא כל המטיילים בוחרים ללכת מסביב לאגם, רבים מטפסים עד אליו ואז חוזרים למטה או ניגשים למפלים בדרך הקצרה ולא מקיפים את כל האגם. לכן השביל לא עמוס מידי, אף כי יש כאן בהחלט די הרבה מטיילים (למרות שנעשה בהדרגה שוב מעט גשום ואפור).

בכל מקרה זה מסלול ממש נפלא! במיוחד במזג אוויר טוב שכזה (הוספתי באף לצוואר ולבשתי את מעיל הגשם, בעיקר כי קר יותר עכשיו).

צעדתי בנחת ועצרתי די הרבה – כשאני סופגת את המראות ונהנת מאוד, ולבסוף ירדתי בחזרה לאכסנייה (המסלול לקח לי כשעה וחצי עד שעתיים).

בישלתי לי ארוחת ערב במטבח של האכסנייה, ישבתי קצת בחדר המשותף לכתוב ולקרוא והלכתי לישון מוקדם, כשאני מסכמת לעצמי יום הליכה מושלם שענה על כל הציפיות המאוד גבוהות שהיו לו ממנו.

המקטע הראשון של היום – מ- Capel Curig ל- Idwal Cottage הוא בן כ- 8 ק״מ עם הפרשי גבהים זניחים ביותר.

מסלול הצד לאגם Idwal הוא באורך כ- 4 ק״מ (כולל ההליכה מסביב לאגם) עם עלייה של כ- 120-140מ׳ (אין לי נתונים מדויקים אבל זה שביל קל, ולא חייבים להקיף את האגם כולו – מתאים מאוד ומומלץ מאוד גם למטיילי יום ועם ילדים).

-

לפרק המשך המסע