אני קמה מוקדם ומתארגנת בחדר הנוח שלי באכסנייה YHA Idwal Cottage (מוצלחת מאוד!) ואוכלת דייסה שאני מכינה לעצמי במטבח של האכסנייה. נראה שחוץ ממני כולם עדיין ישנים.

כשאני מעמיסה תרמיל ויוצאת החוצה, בשעה 7:30 בבוקר, עדיין די חשוך בחוץ. ומאוד רטוב ואפור וגם די קר.

התחזיות מנבאות יום גשום. כלומר: עוד יום גשום :-)

הבוקר שלי מתחיל בהליכת כביש די ארוכה (כ- 4.5 ק״מ) בכיוון צפון. אבל הכביש מאוד צדדי, הוא מחבר כמה חוות, די מבודדות, והוא שקט ונטוש לחלוטין הבוקר.

מימין לי, בתחתית העמק היפה שאני חוצה, זורם נהר ומימינו הכביש (A5).

העמק תחום ע״י הרים – אבל אלו מכוסים לסרוגין בעננים גדולים ששטים להם בשמיים.

ההליכה, במגמת ירידה נוחה, מאוד מהנה. השלווה מושלמת.

בנק׳ בה הכבישון הנידח פונה בחדות ימינה, כדי לחצות את הנהר ולהגיע לכביש הראשי שלמטה – אני ממשיכה ישר, לשביל אופניים רחב.

השביל מוביל אותי למכרה slate ישן. יש שם ערימות עצומות של אבנים כההות בגדלים שונים. זה מעניין ובעיקר מוזר למדי.

אני ממשיכה לאורך הנהר היפה, עדיין מצידו השמאלי (מערבי) גם אחרי המכרה – על סדרה של שבילים טובים – לכיוון העיירה הגדולה Bethesda.

לבסוף אני חוצה את הנהר, כבר בצמוד לבתים, וצועדת ברחובות – מחפשת לי בית קפה.

אבל יום ראשון, השעה יחסית מוקדמת, והכל סגור. אז אני מתיישבת על גדר אבן ברחוב צדדי, ואוכלת חטיף ושותה קצת מים מהפאוץ׳ שלי.

אחרי המנוחה, אני מתחילה לטפס אל מעל לעיירה, מצידה השני (הכיוון הכללי היום – צפון-מזרח, אבל השביל כולל פיתולים משמעותיים).

אחרי שהשארתי את הבתים מאחור, אני מחליטה לטפס בשביל עשבוני לפסגת Moel Faban . את הפסגה הזו רואים מרחוק, עוד לפני שמגיעים ל- Bethesda (זו הגבעה השמאלית בתמונה הראשית של הפוסט הזה ואפשר לראות את השביל העשבוני שמתפתל למעלה). היא נראת מרחוק מחודדת אבל כשעולים למעלה מגלים גבעה ארוכה. אפשר לאגף אותה בשביל משמאל (מצידה המערבי) – אבל הנופים מלמעלה שווים את המאמץ הנוסף (לא מאוד רציני, לדעתי). אפשר להשקיף לאחור ולראות את כל הדרך שעברתי מהבוקר – כולל הכביש שיורד מ- Idwal Cottage – וכל ההרים שמסביב. לצערי הראות, במיוחד בכיוון הזה, לא היתה אידאלית – אבל זה עדיין מראה יפה מאוד. לצפון ומערב – אלו בעיקר נופי ים, וזו פעם ראשונה שאני מבינה כמה אני קרובה לים ובעצם גם לסיום המסע שלי. ממערב בולט האי הגדול Angelesy שמופרד מהיבשה ע״י תעלה צרה.

במעלה הגבעה נושבות רוחות חזקות וממש למעלה יש מכסה אבן נמוך (ללא גג); אני פוגשת שם גבר מקומי קצת מבוגר (ראיתי אותו מטפס כשהייתי עוד למטה); הוא מספר לי על הגבעות ותצורות הנוף האחרות שמסביב כמו גם הגשרים שמחברים את אנגלסי ליבשה (את אחד מהם תכנן ובנה מהנדס מפורסם מאוד שנחשב לגאון-הנדסי, לפחות לפי ה״מורה״ שלי); זה נחמד להקשיב ולהרגיש את הגאווה והאהבה שיש לאדם הזה כלפי המקום שבו הוא חי.

אחרי שיחה ארוכה, אני נפרדת מהאיש וממשיכה בכיוון צפון – במורד הגבעה.

הירידה לא ארוכה ויש שביל ברור. אבל אחרי שאני כבר למטה – השביל הברור שעליו המשכתי בכיוון צפון נעלם פתאום מהעין. וכמובן שהזה קורה בדיוק כשאני חוצה שדה מאוד-מאוד בוצי ובעל צמחייה עשבונית יחסית סבוכה.

בשלב זה כבר התרגלתי לתנאים האלו של השטח. אני לא טורחת לחזור לאחור ולחפש שביל אחר, טוב יותר, אני פשוט מתקדמת בכיוון ההליכה הכללי שלי – עד שאני פוגשת לבסוף שוב שביל ברור ונוח. זה עולה לי בלא מעט מאמץ ובנעליים מרוחות בבוץ, וקצת לחות מבפנים – אבל אני משתדלת להשאר שלווה וסבלנית ולא לתת לתסכול, שאני מרגישה פה ושם, להשתלט עלי.

השביל שלי חובר ל- North Wales Path. הוא מתפתל, עולה ויורד ברכות, על גבעות עשבוניות. הדרך מאוד ברורה עכשיו; ובד״כ ממש נוחה ונעימה להליכה. גם כשהשביל מוצף, רוב הזמן די קל לעקוף את הבוץ והמים.

משמאלי (מערבה) ולפנים (צפון), מעבר לשדות ירוקים מאוד – המנוקדים פה ושם ע״י מבני חוות או כפרים או צברי עצים, פרוש לו למטה הים האירי. זה גיוון נהדר לימים הקודמים מה גם שלא כל כך ציפיתי לו. כשבחנתי את המסלול במפה, הים נראה רחוק יותר מכפי שהוא מרגיש לי פה; אבל ההרגשה עכשיו היא שאני צועדת ממש מעל לים, כמעט צמודה אליו.

אני לבד על השביל, חוץ מכבשים שרועות פה ושם כמובן; השלווה היא עצומה.

במקביל, מזג האוויר מתדרדר בהדרגה. הרוח מתחזקת, נעשה יותר ויותר אפור ומטפטף לסרוגין.

בסופו של דבר, השביל הנהדר שלי מתעקל מזרחה ואז דרומה – לאורך עמק שבתחתיתו זורם Afon Rhaeadr-fawr. המקור של הנהר הזה הם שני מפלים עצומים – Aber Falls – שנשפכים ממעלה ההרים שתוחמים את העמק הקצר מדרום.

אני צועדת, עכשיו בגשם, בכיוון המפלים האלו. אמנם הנוף קצת נפגשם ע״י הראות שהיא קצת מוגבלת – אבל השביל הזה הוא תענוג של ממש. הוא מוקף בצמחייה נפלאה ובהרים יפים ונחצה ע״י כמה נחלונים ועם המפלים שנראים למרחוק – זו הליכה מאוד מלהיבה, גם בגשם.

אני חולפת ע״פ מפל אחד וממשיכה לשני; יש פה הרבה מטיילי יום, למרות מזג האוויר.

אני זקוקה למים וגם למנוחה אז למרות הטיפטוף אני עוצרת להפסקה של שתייה וחטיף בתחתית המפלים, מסתתרת מתחת לעץ שצומח בצמוד לנחל.

אני משוחחת שם עם אדם מקומי מבוגר שיושב לאכול ולנוח גם הוא, ואנחנו קמים ללכת ביחד, עכשיו בכיוון צפון שוב (במקביל לשביל בו ירדתי בכיוון דרום – אל המפלים, מצדו השני של הנחל). אבל אחרי כמה דקות אני נפרדת ממנו וממשיכה הלאה לבד.

זהו שביל הגישה העיקרי אל המפלים המרשימים ובקצהו יש מגרש חנייה, כך שהשביל מלא במטיילים.

ככל שאני מתקדמת צפונה, הגשם הולך ומתחזק וכשאני מתקרבת למגרש החנייה – הוא הופך למבול.

-

בשלב זה אני הולכת בגשם, גם אם לא חזק רוב הזמן, כבר למעלה משעה. ידעתי שצפוי היום גשם חזק אחה״צ, ולכן יצאתי יחסית מוקדם. תכננתי לחתוך מהשביל ללינה בחווה בעיירה בשם Llanfairfechan. מדובר בהליכת כביש בת כ- 3 מייל מכאן לאורך כבישים. לחלופין, ראיתי במפה כי אפשר להמשיך עוד קצת על ששביל ולחתוך משם (בהמשך) לעיירה. זה המסלול שתכננתי כי הוא כולל פחות כביש ויותר שביל.

אבל אני עומדת עכשיו במגרש החנייה ומתלבטת. יש לי מספיק זמן להמשיך ללכת אבל אני כבר ספוגה במים ולא רואה טעם בהמשך הליכה במזג האוויר הזה. הגשם גם לא נראה כמשהו שיפסיק בקרוב.

בעודי עומדת ככה בגשם ומהרהרת, מגיע מהשביל האדם שפגשתי ליד המפל, קולין שמו. הוא שואל מה התכניות שלי וכשאני אומרת שחשבתי ללון בחווה ב- Llanfairfechan הוא מציע להקפיץ אותי לשם ברכב שלו.

-

החווה בא אני לנה – Platt's Farm, נמצאת ממש בצמוד למרכז העיירה (יש סופר מצוין במרחק הליכה קצר וגם פאב וכמה מקומות נוספים לאכול); יש בה Bunkhouse וגם קמפינג. מבני האבן של החווה גדולים ומרשימים; משטחי הדשא (שעליהם מקימים בד״כ את האוהלים) נראים ממש נוחים ומזמינים. הכל מתוקתק ומטופח ובעלי הבית מסבירי פנים.

אני כמובן בוחרת ללון ב- Bunkhouse – ומכיוון שאני לגמרי לבד (אין אוהלים ואין אף אחד ב- Bunkhouse הלילה) התנאים מבחינתי ממש נוחים (יכול להיות צפוף לדעתי בתפוסה מלא).

צעדתי היום כ – 23 ק״מ והאמת שאין לי הערכה טובה בכלל לגבי הפרשי הגבהים. המסלול קל ומוצלח כל היום ובחלקו השני (אחרי בת׳סדה) הוא שונה למדי מהשבילים בהם צעדתי עד כה.

להמשך המסע שלי ב- Snowdonia