יום שלישי, ה- 13.5.2025
...
ממש מחוץ למלון שלי ב Gubbio, ישנו שלט של השביל. השלט מציין יעדים, בשני הכיוונים, והמרחקים אליהם. בין היתר, מופיעה שם Assisi - העיר בה אסיים את ההליכה שלי ב- Via di Francesco. קשה שלא להתרגש למראה המרחק שנשאר לי... רק 51 ק״מ ליעד!
(בפועל אגב, מדדתי קצת יותר)
רבים מחלקים את המקטע ל-3 ימים די קלים (זה מה שלאה וגם מוניקה ואליזבט בחרו). אלא שאני בטוחה לגמרי ביכולת שלי ללכת, בהנאה רבה, גם מקטעים ארוכים למדי.
מכיוון שהחלטתי לסיים בעוד יומיים, הרי שנותרו לי רק עוד שני מקטעי הליכה. חיפשתי לי מקום לינה שיחלק בצורה סבירה את המקטע שנשאר לי. אחרי בחינת האופציות החלטתי ללון הפעם ב- Agriturismo (חווה שמציאה ללון בשטחה) מבודד - גבוה מעל לאגם.
וכך, יצאתי לי לדרך, ליום לפני אחרון על ה- Via di Francesco, שלא צפוי להיות קשה במיוחד.
ויתרתי על ארוחת הבוקר (בתוספת תשלום) במלון ב- Gubbio מכיוון שזו מוגשת בשעה די מאוחרת והתחזית להיום צופה גשמים מהצהריים (ממילא אני מעדיפה לצאת מוקדם).
יצאתי לדרך מוקדם מאוד. בסביבות 6:15, אחרי שנכשלו ניסיונותי למצוא בר/קפה פתוח בגוביו :-(
צעדתי תחילה ברחובות העיר, אל פרבריה.
...
הקשר של פרנצ׳יסקוס הקדוש לגוביו הוא משמעותי מאוד. פרנ׳ציסקוס הגיע לגוביו בתחילת דרכו הרוחנית וכאן הוא החל בשרות הקודש (ministry) שלו (בהתחלה, בפני מושבת מצורעים).
אחד מהסיפורים הידועים אודות פרנצ׳יסקוס, מתרחש בגוביו. ע״פ האגדה, פרנצ׳יסקוס הצליח לביית זאב פראי אשר התיל מורא על התושבים. הזאב של פרנצ׳יסקוס הפך לסמל של שלום, אחווה ופיוס והוא מופיע ברבים מהאיורים שמתארים את חייו של הקדוש.
באחת מהכיכרות ביציאה מהעיר ישנו פסל של פרנצ׳יסקוס והזאב המבוית ׳שלו׳.
את המקטע של היום חילקתי במקור ל- 2:
עד ל- Eremo San Pietro (כ- 17ק״מ; שם אוכל לעשות הפסקה, גם אם ירד גשם) ומשם אל ה- Agriturismo (עוד כ- 7 ק״מ).
מכיוון שלא מצאתי בגוביו בר-קפה שהיה פתוח מ- 6 (אע״פ שהם לרוב נפתחים בשעה כזו, ולפי גוגל-מפס היו כמה ש׳אמורים׳ להיות פתוחים), הרי שיצאתי לדרך בלי ארוחת בוקר וגרוע מזה: בלי קפה !
רחמנא ליצלן קשים חיי הצליין ;~)
אי לכך, אחרי שבדקתי במפה, הוספתי לי מקטע ראשון: עד ליישוב הקטן - Ponte d'Assi (כ- 5 ק״מ מגוביו). שם יש בר-קפה שקיוויתי כי יהיה פתוח.
המחשבה על קפה גרמה לי להחיש צעד, וממילא היה זה מקטע קליל, במגמת ירידה מתונה מאוד (כמעט לא מורגשת, לרוב די שטוח). המקטע די אורבני, דרך פרברים וכפרים ומעט שדות. שום דבר מרגש עד כה.
...
אחרי הפסקה ארוכה בבר-קפה יצאתי שוב לדרך.
הלכתי לצד כביש די סואן וחסר מדרכה. לשמחתי, אחרי זמן לא רב, עזבתי את הכביש ופניתי אל השדות.
השביל מתחיל מיד לטפס בשיפוע מורגש.
סוף-סוף התרחקתי מכבישים ומהאורבניות שאפיינה את הבוקר, ופחות נעמה לי. תוך כמה דקות מצאתי את עצמי צועדת על דרך עפר רחבה, שהתחלפה בהמשך לסרוגין עם כביש סלול, צר ומתפורר, כשאני מוקפת שדות נפלאים.
מכיוון שצברתי גובה במהרה, הנוף לאחור היה מהפנט במיוחד: העמק, מרושת השדות, היה פרוש שם למטה. בתי העיר גוביו, ההולכים ומתרחקים, ניצבים על המדרון של Mount Ingino - שבקודקודו המנזר. ומהעבר השני של העמק - רכס ירוק של הרים מיוערים בשכבות עומק שונות, חלקם יותר מרוחקים. פה ושם, ענן קטן ׳מרחף׳ לו מעל איזה כפר או פסגה ירוקה - ולמעלה השמים הכחולים.
זה היה מקטע מקסים.
כך נמשכה לה ההליכה - כשאני ׳מתגלגלת׳ בהנאה על ההרים.
אחרי העלייה הארוכה ומקטע מתגלגל מתון יותר הגיע ירידה יחסית משמעותית ואז שוב מקטע יותר מתון...
הנוף נשאר בעיקר פתוח, ירוק ומטריף. כשכבר השארתי מאחור את העמק, פניתי להתרכז בשדות ובמורדות ההרים שהקיפו אותי, מקרוב. פרחוניים ורעננים אף הם. פה ושם חלפתי על פני בית חווה מבודד, או שראיתי כזה מרחוק.
מזג האוויר שהיה קריר בבוקר התחמם אבל רק מעט והיה בסה״כ ממש מושלם.
אף כי הנוף לרוב פתוח - חלק נכבד מההליכה הוא בצל, תודות לשורות של עצים יפים בצד הדרך.
מעט לפני שהגעתי לכנסיה המבודדת San Pietro in Vigneto, הגיעה מכונית קטנה מולי. נהג בה אדם שעצר לידי, שאל אם אני בדרך ל- Eremo. אמר שהוא לא נמצא שם כרגע אבל השאיר לנו בחצר קפה וכיבוד אחר :-)
...
הגיע הזמן לדבר קצת על משמעות המילה Eremo בהקשר של הדרך (הרי כבר ׳פגשנו׳ לא מעט כאלו ;~):
התרגום המילולי של המילה מאיטלקית הוא - hermitage. כלומר, מקום המשמש להתבודדות של נזירים (בהיבט הדתי).
מדובר במקומות-תפילה (כנסייה קטנה - chapel, או מנזר - לרוב קטן) שלצידם מגורים פשוטים; הם נמצאים במקומות מבודדים על ההרים, ביערות או באיזורים כפריים; במקור התגוררו בהם נזירים, אף כי היום לא כולם פעילים; רבים מה- Eremos שנמצאים לאורך הדרך של פרנצ׳יסקוס הקדוש - קשורים בחייו, באגדות שסובבות אותו או בכנסייה הפרנצ׳יסקנית שהקים.
בהיבט של ההליכה על ה- Via di Francesco - ה- Eremos תומכים במידה זו או אחרת בצליינים; רבים מהם מציעים מקומות לינה (פשוטים, לעיתים קרובות תמורת תרומה בלבד; San Pietro in Vigneto הוא אחד כזה), נקודות עצירה/מנוחה עם מים, עזרה במציאת לינה, אינפורמציה וכו׳
הגעתי ל- Eremo בסביבות 10.
המבנה היה אמנם סגור אבל בחצר הפנימית (מרוצפת ורחבה, סביב באר), עמד שולחן עם כיבוד קל.
כבר היו שם די הרבה מטיילים - 7-8~, ובמשך כשעה שישבתי שם בצל, הגיעו עוד שניים או שלושה. הרוב צליינים הולכי רגל, כמה היו עם אופניים (וללא ציוד).
בין יתר המטיילים, פגשתי שם לראשונה קבוצה של 5 נשים איטלקיות, כבנות 60, שמטיילות ביחד על הדרך, עם תרמילי גב קטנים (משתמשות בשרות העברת תיקים). מוניקה ואליזבט כבר פגשו אותן לפני כן, וסיפרו לי עליהן - אבל לי זו היתה פעם ראשונה. למרות שחלקן לא דיברו אנגלית הצלחתי לשוחח עם שתיים והן סיפרו לי שהן קבוצת חברות מאיזור טורינו (רק אחת גרה בעיר עצמה) והן חוגגות את היציאה של חלקן לפנסייה בשביל הזה (הולכות מלה-ורנה לרומא). כמו שמצופה מקבוצה של איטלקיות - הן היו רועשות וחייכניות :-)
עוד הצלחתי לשוחח עם בחור צעיר מאוד (באמצע שנות ה- 20) שכבר ראיתי בבוקר בבר/קפה בפונטה-דה-אסי. גם עליו מוניקה ואליזבט סיפרו לי... הוא גרמני במקור אבל חי באוסטריה עכשיו (בוינה אם אני זוכרת נכון), בחור גבוה בעל מבנה אתלטי ודובר אנגלית טובה. הוא סיפר לי שהוא התכוון ללון רוב הדרך בשטח, cowboy סטייל, ללא אוהל, אבל מצא שקר ו/או רטוב מידי.
אחרי שנהנתי מקפה, מיץ קר, עוגיות ואפילו בננה (כמקובל השארתי תרומה קטנה), אספתי לי מים לפאוץ׳ ומרחתי שכבה חדשה של קרם הגנה - ונהנתי מכמה שיחות נעימות, העמסתי את התרמיל וחזרתי לצעוד.
הדרך המשיכה תחילה על שביל עפר רחב ולאחר מכן - בשביל הליכה צר שהתפתל ביער עשיר בצמחייה, אפילו מגודל לעיתים. עליתי וירדתי לסרוגין, פה ושם דילגתי ע״פ פלג מים קטן; לפעמים היה מקטע קצר שהיה קצת בוצי. נחמד מאוד!
עקפתי בדרך את האיטלקיות ועוד גבר גרמני שראיתי ב- eremo.
בעת שהשתעשנו לנו ביער, הופיעו בשמים עננים אפורים מאוד ובשלב כלשהו התחיל לטפטף. עטפתי את התרמיל בכיסוי הגשם שלו, אך בעצמי לבשתי את מעיל הגשם שלי רק כשהייתי כרבע שעה מה- agriturismo שלי (כבר שוב על כביש שקט ונידח).
החווה בה אני לנה ממוקמת בנוף מטורף! על אוכף - בקצהו ניצב ארמון ישן, לא מאוייש. מצד אחד - עמק עם אגם כחול ועצום , ומהצד השני עמק חקלאי ירוק מאוד ובו כמה חוות נוספות.
קיבלתי דירה קטנה ונוחה לעצמי. יש גם בריכה אבל לא יצא לי להשתמש בה. אולי חצי שעה אחרי שהגעתי, הטיפטוף שליווה אותי לסרוגין בשעה האחרונה להליכה הפך למבול.
כל הצליינים שפגשתי ב- Eremo היו בדרכם ללינה בעיירה הבאה על השביל, כמה שעות הליכה עוד לפניהם; פרט לבחור הגרמני/אוסטרי הצעיר (שמגיע מגוביו), כולם.ן לנו ב- agriturismo בדרך בין גוביו לכאן ולכן הגיוני שבחרו להמשיך, אבל אני די ריחמתי עליהם, שם בחוץ, כשיצאתי מהמקלחת החמה ו׳נמרחתי׳ על הספה בדירה...
למרות שלא התקשתי בכלל במהלך היום, אחרי כביסה ומקלחת ורביצה ארוכה על הספה בדירה - תקפה אותי תשישות. לא הרגשתי עייפה מבחינת רצון לישון - אלא מצב של חוסר אנרגיה מוחלט, פשוט נגמרה לי הבטרייה ;-) כמו אחרי פעילות גופנית אינטנסיבית אבל הגוף התקשה להתאושש.
הבנתי שלמרות שאני הולכת יחסית בקלילות, הגוף מאותת לי שהגיע הזמן לעצור.
כשהולכים שבילים ארוכים, מקובל מאוד לקחת ימי מנוחה במהלך השביל (נקראים גם ׳יום אפס׳/zero-day, ביטוי שגור במיוחד בשבילים בצפון-אמריקה שמתייחס לכך שלא ׳צוברים׳/מתקדמים קילומטרים של שביל ביום כזה). הגוף זקוק למנוחה הזו, גם כשאתם לגמרי בכושר.
כנראה שהזמן שלי לקחת "zero" הגיע - אלא שלצערי, במקרה, מחר הוא יום ההליכה האחרון שלי.
אכלתי את שני חטיפי החלווה האחרונים שהיו איתי ופשוט... המשכתי לנוח.
בשעת אחה״צ מאוחרת/לקראת ערב, כשפסק הגשם ואני סוף-סוף התאוששתי, יצאתי לטייל קצת בחווה, לצפות אל הנוף. בחווה מתארחים פרט אלי זוג מטיילים שהגיעו במכונית. הם הגיעו אחרי וקיבלו דירה אחרת במתחם הקטן. היה שקט ורגוע ונעים מאוד. אכלתי בערב לבדי בדירה הקטנה שלי (ארוחת ערב חביבה שהזמנתי בחווה והגיעה אלי בסל פיקניק) ובעיקר נחתי לקראת ההליכה מחר וחשבתי על הסיום...
ק׳ התחלה: Old town Gubbio.
נק׳ סיום: Tenuto Biscina.
מרחק: 24~ ק״מ
עלייה: ~700מ׳.
ירידה: ~650מ׳.
זמן הליכה (נטו): 4:45~ שעות.
...
המקטע בעלייה אחרי שעוזבים את הכביש (מרחק קצת מ- Ponte d'Assi) משגע - ובעצם כל השביל אחרי שנפרדים מהכביש נפלא.
הנוף מה- Agriturismo נהדר וזה מקום מומלץ באופן כללי.
ליום ה- 15 (אחרון)
