אחרי יום ב- Engelberg, אני מוכנה לחזור להתקדם בשביל שלי - Via Alpina #1.

את הבוקר אני פותחת בהליכה זריזה לפאתי העיירה, אל תחנת הרכבל. אני שוב מדלגת הבוקר. תחילה, בגונדולה ל- Trübsee - שעכשיו, יום שני בבוקר (עליתי ברכבל עם פתיחתו, בשעה 8:30) - הוא שקט וקסום לחלוטין.
ההבדל בין האגם שעזבתי אתמול, בשעת צהרים - כשהוא הומה אדם, לבין המראה שמקבל את פני עכשיו - הוא עצום. זה כמעט לא אותו מקום! וגורם לי לשמוח מאוד על ההחלטה לבלות את יום א׳ באנגלברג - ולחזור לשביל היום, כשהוא נטוש ורגוע.

אני צועדת לחלקו המערבי של האגם ומדלגת שוב - ברכבל-כיסא הפעם - ל- Jochpass.
שם אני מתחילה לצעוד.

השביל מוביל אותי במגמת ירידה בכיוון דרום-מערב, מתחת לקו של רכבל-כיסא נוסף. כן, האיזור עמוס ברכבלים...
לשמחתי, אחרי זמן לא רב, השביל מתרחק מהרכבל כשזה יורד לתוך ערוץ וממשיך לאורכו - בעוד השביל ממשיך בכיוון מטה על המדרון בקו גבוה יותר מצפון לערוץ (יש שביל נוסף שממשיך מתחת לקו הרכבל, כדאי לשים לב ולא לבחור בו).
השביל עצמו הוא שביל עיזים נחמד ונוח והנוף הוא נהדר - כשאת מירב תשומת הלב, לפחות זו שלי, תופס כאן Engstlensee היפיפה - אשר לחופו הצפוני מועדות פני.

במורד השביל, אחרי שעברתי 3/4 מהירידה בערך - עומד אוהל יחיד שחונה לו בשטח כ- 30-40 מ׳ מהשביל - משמאל. אישה וכלב יושבים לידו - ואני מנופפת להם לשלום.
פרט אליהם, אני לבד לגמרי. מזג האוויר מושלם והשלווה מוחלטת וכיף לי!

אני מגיעה לתחתית המדרון והשביל שלי פוגש שביל חצצי, רחב שמגיע משמאל - מהיכן שמסתיים הרכבל. המקטע הבא - לאורך חופו הצפוני של האגם, עדיין מעט למעלה ממנו ובמרחק מה (לא מגיעים ממש אל המים) - הוא על הדרך הזו שהיא מתונה וקלילה ומהנה להליכה.

קרוב לצד המערבי של האגם עומדים שני אנשים ודגים. במים שטה לה סירה קטנה. אבל אני על השביל לבד - בעצם מאז התחלתי ללכת, למעשה - מאז עליתי על הגונדולה הראשונה, למטה באנגלברג.

לבסוף אני מגיעה לצידו המערבי (ליתר דיוק: צפון-מערבי) של האגם, למגרש חנייה גדול ליד מלון-הרים יפה ב- Engstlenalp.
יש לכאן כביש (כמובן שקט מאוד) שמגיע ממורד העמק (Gental) וכמה אנשים מסתובבים בשטח, סביב המלון. אני עוצרת כדי למלא מים אבל לא מתעכבת מעבר לכך.

אחרי שכל הבוקר צעדתי לבד, בהמשך השביל היום - מהמלון והלאה, ישנה תנועה יחסית עירה של מטיילים מסביבי.
כל האיזור שבו עובר השביל מקושר היטב לעיירות/כפרים/עמקים שבסביבה, בעזרת רכבלים. זה הופך את השביל כאן לנגיש מאוד למטיילי יום ואני פוגשת די הרבה כאלו, בהמשך היום.
לשמחתי, הרכבלים לא פוגעים כאן יותר מידי בנוף - שהוא ממש מרהיב! וכמות האנשים היא לא כזו שפוגמת בהנאה שלי מההליכה.

המקטע הראשון אחרי המלון, קצר ודי שטוח - מוליך אותי בין אסמים ומבני חווה אחרים, שניצבים בין השדות הירוקים.
הלאה, מעבר לנחל, השביל שלי מתפצל לימין (משולט) משביל אחר שצונח כאן לכיוון העמק שמשמאלי. אני מתחילה לטפס, בשיפוע נוח על שביל מרפסת מתחת לצוק יפה.

זה מקטע ממש נפלא מכיוון שאני רואה היטב לאחור - אל האחו שחציתי, המלון, האגם; לשמאל - במורד המדרון אל העמק המיוער; ולפנים - ככל שאני צוברת גובה, מופיעים עוד ועוד הרים עצומים מכוסי קרחונים ושלג !
העלייה קצרה וקלילה - עד אני מגיעה לקצהו המרוחק של הצוק, ועוקפת אותו עם השביל שלי.

המקטע הבא הוא אפילו מרהיב יותר!
אני צועדת, בעלייה מתונה, על כביש/דרך עפר בין מבני עץ שמפוזרים במרווחים במה שהוא עמק/אחו גבוה - האיזור נקרא Tannalp. מכיוון שצברתי גובה והנוף נפתח - אני רואה הרחק לכל הכיוונים. לאחור - את כל הדרך שעברתי מהבוקר - מ- Jochpass וההרים שמקיפים אותו; בכיוון המשך ההליכה שלי (דרום מערב) - אל הרכס שעליו מתפתל השביל שלי בהמשך ושרשראות ההרים האדירות שמעבר... ולכל כיוון אחר - יש עוד ועוד הרים, צוקים, עמקים, רכסים...

אני עדיין לא זקוקה למנוחה אבל אני מחליטה להתיישב כאן - בבקתה שהמרפסת שלה משמשת, כרגיל - כמסעדת הרים.
אני לוגמת כוס של ice-tea, כותבת ביומן ונחה - ובייחוד ״בולעת את הנופים״.

לא שמתי לב כמה זמן עצרתי שם במרפסת, אני לא חושבת שהיתה לי סבלנות לשבת יותר מכ- 20 דקות. כשאני קמה אני ממשיכה לצעוד בכביש שמוליך דרום-מערבה באחו - לכיוון אגם יפה בשם Tannensee.
אני עוקפת את האגם ממזרח ומתחילה לטפס לכיוון צלב שניצב בראש גבעה עגולה וירוקה שנקראת Erzegg (בגובה 2140מ׳) - לעיתים בשביל, לעיתים על דרך ג׳יפים או כבישון.
מימין - במורד הגבעה (מצפון-מערב לה) - מופיע אגם גדול בשם Melchsee שלצידו המרוחק (הצפוני) יש כמה מבנים גדולים מאוד במה שנראה כמו אתר נופש ומצידו הדרומי מפוזרים עוד אי אלו בתים קטנים.
כן - יש כמה כבישים שקטים ודרכי גי׳יפים ורכבלים מסביב - אבל כל כך יפה פה!

אחרי שהגעתי למעלה, אני עוזבת את הגבעה ופונה באותו כיוון (דרום-מערב) בירידה לכיוון רכס דקיק - Erzegg/Planplatten ridge.
המקטע הבא - לאורך הרכס הזה, הוא קטע הליכה מרהיב ומלהיב במיוחד!
השביל מתגלגל לו (במתינות בדכ) - במשך כמה קילומטרים טובים - לאורך הרכס הדקיק. משני צדדי יש רוב הזמן תהום! ה- drop הוא אדיר במיוחד לשמאל (לעמק Gental שבמעלהו המלון היפה ואגם Engstlen שלאורכו צעדתי הבוקר). השביל לעיתים רחב, אבל לעיתים הוא די צר! הוא חוצה את הרכס ממש ברומו, על ה״הידרה״ - או מעט ימינה ממנה. ומכל הכיוונים - בייחוד לפנים - הפסגות העצומות של ה- Bernese Oberland.

אני צועדת וצועדת וצועדת לאורך הרכס. ממש בהתרגשות! נהנת מכל שנייה, מכל מטר של שביל.
ולבסוף אני מגיעה לתחנת רכבל גבוהה ב- Planplatten.

יש כאן הרבה מטיילים, ואני מחליטה לעצור שוב למנוחה בצל, על המרפסת - להערך לקראת ירידה ארוכה-ארוכה שצפויה לי. קטעי הירידה האלו - קשים לי יותר מאשר קטעי העלייה.

אחרי קטע גבוה קצר נוסף, אחרי תחנת הרכבל - השביל פונה בחדות למטה.
המשך השביל שלי מחר - מהעיירה Meiringen בתחתית העמק, דרך Grosse Scheidegg, וההרים האדירים שמעל Grindelwald - מלווים אותי, בעיקר בקטע הראשון.

בהדרגה, במה שנראה כמו דפוס קבוע במסלול ההליכה הזה - הנופים הפראיים הולכים ומתחלפים בנופים ירוקיים-כפריים-פסטורליים, ככל שאני מנמיחה גובה, אל העמק.
שבילי עיזים מתחלפים בדרכי עפר ושדות ואחכ - כביש. אני חולפת ע״פ חוות - ולבסוף מגיעה לכפר בשם Reuti.

השביל ממשיך בירידה מ- Reuti אל היעד שלי Meiringen בפסטורליה הכפרית הזו. עוד כשעה הליכה, כ- 5 ק״מ וכ- 400 מ׳ הפרש גובה. אני בטוחה שהנופים נחמדים גם בקטע הזה - אבל לי הספיקה הירידה עד כאן להיום (מאחורי כבר מינוס 1700מ׳! הפרש גובה, רוב הזמן בשיפועים משמעותיים). הברכיים שלי כבר מתלוננות.

בלי הרבה התלבטות, אני עולה על רכבל-קרון גדול שלוקח אותי לפאתי Meiringen.
אני מוצאת עיירה גדולה וחביבה ועוד מגייסת כוחות להסתובב בה, אחרי שאני מתארגנת בחדר המלון שלי.


סיכום יומי (ע״פ מדידה ב- OutdoorActive):
מ- Engelberg ל- Meiringen דרך Tannalp ו- Erzegg/Planplatten ridge, עם דילוג ברכבלים מאנגלברג ל- Jochpass ומ- Reuti ל- Meiringen

23 ק״מ
+ 561 מ׳
- 1,708 מ׳
5:25 שעות הליכה נטו
6:53 שעות ברוטו על השביל