Via di Francesco - Info & Summary

מרחק:

כ- 550ק״מ מפירנצה לרומא.
אני מדדתי קצת יותר מ- 300ק״מ בין פירנצה לאסיסי (ללא דילוגים).

(יש כל מיני ואריאציות לשביל הזה, אני מתייחסת בעיקר לשביל כפי שהוא מתואר בספר של סיסרון, אבל גם שם מוצגות ואריאציות)

עונה:

לא בקיץ ולא בשיא החורף.
אביב. אפריל-מאי הם אידאליים. אני הלכתי במחצית הראשונה של מאי והיה מעולה. ירד גשם אבל רק יום אחד היה לגמרי גשום. הטמפרטורות לרוב מושלמות. הפריחה בשיאה. אני רגישה מאוד לשמש וחום אז הייתי מעדיפה כנראה את אפריל אבל הוא גשום יותר. מאי מומלץ מאוד, אולי החודש הכי מומלץ לרוב האנשים.
סתו. אמצע ספטמבר עד אמצע נובמבר. הטמפרטורות נוחות אבל יותר גשום בממוצע משמעותית בהשוואה לאביב (במיוחד בנובמבר).
אפשר כמובן למשוך את העונות הממולצות לכיוון שמתאים לכם (לפי העדפה אישית).

בקיץ חם מאוד. הרבה פחות גשום. הערים הפופולריות והפארקים יהיו עמוסים מאוד בתיירים ונופשים. להמנע.
החורף באפנינים קר וגשום.
* מי שממשיך דרומה - לרומא, שימו לב כי מתחמם.

גאוגרפיה:
*בחלק הצפוני - פירנצה לאסיסי
רכס האפנינים.
הררי ומיוער מאוד.
אבל אלו הרים נמוכים ועגולים (בהשוואה לאלפים/דולומיטים).
Santuario della Verna, בגובה ~1128מ׳ הוא הנקודה הגבוה ביותר, אם אני לא טועה.

היערות מלאים במים. אין כמעט אגמים במסלול (אלה שיש הם מלאכותיים) אבל יש הרבה נהרות ונחלים. לעיתים קרובות צועדים בערוץ לצד נחל ובעמקים ישנם נהרות גדולים יותר.

נוף:
*בחלק הצפוני - פירנצה לאסיסי

ירוק ומיוער.
הנוף הוא של הרים מיוערים ובינהם עמקים רחבים מוריקים. שכבות על שכבות של הרים ועמקים.
בחלק ניכר מהימים, צועדים שעות ארוכות ביער (בעיקר בטוסקנה באומבריה הנוף פתוח יותר).
היערות לרוב מאוד רעננים ויפים! לעיתים ממש נפלאים.
מכיוון שצועדים שביל הררי - יש גם המון נקודות נוף גבוהות. המקטעים הפתוחים נפלאים.

לעיתים צועדים באיזורים חקלאיים. שם בולטים הכרמים ומטעי הזיתים (במיוחד במקטעים הראשונים ביציאה מפירנצה, אבל לא רק). יש גם שדות עם גידולים אחרים.

הנוף הפתיע אותי לטובה! זה נוף שונה לגמרי משביל אלפיני - אין בכלל מקטעים תרשיים, אין צמחייה אלפינית, לא צועדים מעל לקו העצים, אין קרחונים ומעברי הרים דרמטיים.
היה לי ספק לגבי העוצמה-של/טיב הנוף בשביל כ״כ מיוער ודי אורבני אבל זו דרך פשוט יפיפייה.

*נדמה לי שהחלק הדרומי, אותו לא הלכתי, קצת יותר פתוח (פחות מיוער) וקצת יותר עירוני. מקווה שאני לא מטעה, ומקווה עוד יותר שאלך אותו יום אחד ואחזור לתקן או לאשר ;~)

ישובים (ערים/כפרים):
*בחלק הצפוני - פירנצה לאסיסי

בכל המקטעים חולפים על פני מספר נקודות יישוב (בגדלים שונים) וגם כמה חוות בודדות.
כשהנוף נפתח - רואים לא מעט יישובים קטנים או מבנים בודדים ש״מפוזרים״ על ההרים כשהם ״טובלים״ ביער.
הכפרים והחוות הם מבני אבן יפים, כך שהמראה שלהם מוסיף ולא גורע מהנוף.

היישובים הגדולים יותר מרוכזים בדרך כלל בעמקים, אף כי יש לא מעט hill towns קטנות בדרך.
פה ושם יש בעמקים גם איזורים מתועשים או כבישים סואנים. לרוב לא במידה שמפריעה מאוד ואם כן - אז זה די קצר.

מעבר לתאור הייבש הנ״ל, חשוב לי להדגיש: נקודות היישוב הן חלק אינטגראלי-משמעותי בדרך!
ראשית, לרבות מהנקודות העירוניות (כפרים, ערים וכן גם במנזרים/כנסיות) יש קשר הדוק עם הקדוש פרנצ׳יסקוס. גם אם אנחנו לא ״מאמינים״ - אנחנו הרי פה ״בגללו״.
מעבר לזה, נקודות היישוב הן אלו שמאפשרות לנו ללכת את השביל! (הן מספקות את השרותים להן הצליין זקוק - לינה, אוכל, תחבורה וכו׳).
ולבסוף - חלקן מעניינות ומצדיקות ביקור בפני עצמן (בין אם קשורות בסיינט פרנסיס או שלא). זה נכון בעיקר לערים/עיירות הגדולות/תיירותיות יותר (גוביו, צ׳יטה-די-קסטלו, סנסקולפרו וכמובן פירנצה ואסיסי) אבל לא רק.

כדאי ללמוד קצת על נקודות היישוב לאורך המסלול שלכם, גם כדי להבין אלו שרותים יש בהן (לא בכל יישוב בו תעברו יש היכן לאכול או לשתות) וגם כדי להשאיר זמן (וכוח) לבקר באלו שמעניינות אותכם.

חשוב לבדוק שעות פעילות של מוזיאונים, חנויות וכו׳ - לרוב סגור בצהרים (בערך מ- 1 עד 3).

לינה:

המון אפשרויות!
לינה משותפת או פרטית בכנסיות, מנזרים והוסטלים (לפעמים בתמורה לתרומה בלבד; לפעמים רק בתאום מראש; התנאים משתנים - לפעמים בסיסיים למדי; צריך לבדוק); צימרים (b&b); מלונות בכל הרמות והסוגים; דירות (סטייל airbnb) ו- Agriturismo (בחוות חקלאיות).
מי שקצת גמיש - ימצא אף יותר אופציות מעט offtrail.
לגבי קמפינג: ראיתי פה ושם אתרי קמפינג. אבל הכיסוי אינו מלא ואין לי אינפורמציה לגבי wild camping. לטעמי זה לא שביל ש״בנוי״ ללינה באוהל, אבל מי שרוצה לשלב לינות באוהל - בוודאי יכול.

אני לא הזמנתי את הלינות מראש. תכננתי בין יום לשלושה ימים קדימה. זה עבד מצויין, עם קצת גמישות.

אוכל:

הזמינות מאוד משתנה, לפי המקטע.
יש נקודות יישוב בהן ניתן לאכול רק במקום הלינה, לעומת הערים שבהן שפע מסעדות.
לפעמים יש בדרך, בין נקודות הלינה, מסעדות/בתי קפה או חנויות (סופרמרקט) - ולפעמים אין כלום.
צריך לבדוק לגופו של כל מקטע.
בכל מקרה, אין סיבה לסחוב יותר מאוכל לדרך ליום, ומקסימום כמה חטיפי אנרגיה או משהו כזה לגיבוי.
בסהכ זמינות המזון טובה מאוד.
אם אתם זקוקים לתזונה מסויימת - זה כמובן משנה את התמונה.

אני טבעונית אבל כשאני מטיילת אני לעיתים ״מתדרדרת״ לצמחונות וזה מה שעשיתי בשביל הזה (החלטתי מראש). איטליה לא vegan-friendly בכלל (מחוץ לערים הגדולות, שם יש הכל) אבל זה בערך החסרון היחיד שמצאתי בה עד כה, אז אני סולחת ;~)
כמובן שהאוכל לרוב טעים מאוד! לא נרשמה ולו נפילה משמעותית אחת. לרוב להפך - עפתי על האוכל. כך שאני גם לא יכולה להתלונן :-)

נקודה חשובה בנוגע לאוכל/אספקה:
חנויות לרוב סגורות בצהריים! זה נכון גם לסופרמרקטים.
לגבי ארוחת ערב. רבות מהמסעדות מגישות אוכל רק מ- 7 ולפעמים רק 7:30 בערב. יש כאלו שיגישו אוכל רק בערב, וכאלו שיגישו אוכל בשעות מסויימות בבוקר/צהריים ואז ייסגרו עד לערב.
- צריך לבדוק ולא להניח שהכל פתוח באופן רצוף - כמו בארץ (במיוחד כשבונים על חנות/מסעדה כנק׳ אספקה בדרך).

מים:
יש פה ושם ברזיות בכפרים/ערים שבדרך - אבל לא הרבה.
במקטעים בהם יש חנויות או בר/מסעדה בדרך - פשוט אפשר לקנות או לבקש למלא מים. למקטעים אחרים צריך להביא (לסחוב) מים.
יחד עם זאת, אולי גם תודות לקצב ההליכה היחסית מהיר שלי, וכדי לצמצם משקל, לא לקחתי באף יום יותר מליטר וחצי (לרוב פחות!).
האסטרטגיה שלי היא תמיד: בכל מקום שיש בו מים, אני שותה הרבה (גם אם אני לא בדיוק צמאה במיוחד) ואוספת מים לפאוץ׳/בקבוק ע״פ הצורך (לפי הצפי לנקודת המים הבאה).
פה ושם הרגשתי שחסרים לי קצת מים. לא באופן מסכן כמובן! לא התקרבתי לזה. אבל היו פעמיים או שלוש בהן הרגשתי שאני רוצה לשתות יותר והגבלתי את עצמי לפי הכמות שהיתה לי (אני באופיי ״לחוצת מים״; כשחסרים לי, גם אם לא באופן אקוטי, אני נוטה להלחץ קצת; אני כבר מכירה את עצמי אז אני יודעת להתמודד עם זה ומווסתת את הלחץ).
מי שהולך יותר לאט, צריך לסחוב יותר מים במקטעים שאין.
* בדיעבאד הייתי אולי מביאה את הפילטר שלי ומסננת - היו הרבה נחלים בדרך שאפשר לסנן מהם. זה פריט הציוד היחיד שאולי חסר לי קצת.

נגישות:

תלוי בנקודת היישוב הספציפית - בסהכ ניתן לומר כי השביל נגיש מאוד.
חלק מן הערים מקושרות ברכבת ואם לא - אז יש אוטובוסים.
בנקודות היישוב הקטנות - תדירות האוטובוסים נמוכה מאוד, כך שיש לבדוק בקפדנות! לא להגיע סתם לנקודה ולהמתין לאוטובוס (גם אם עובר שם כזה).
יש גם מוניות (וכנראה גם uber/grab, לא התנסתי).
לא מעט מהאנשים שהלכו במקביל אלי דילגו פה ושם על מקטעים (כדאי לדבר עם צליינים אחרים - אולי תוכלו לחלוק מונית או אינפורמציה).
אם זקוקים להקפצה - כדאי לנסות להעזר במקום הלינה. לעיתים קרובות בעל צימר יסכים להקפיץ אותכם מקטע בבוקר או לבוא לאסוף אותכם בערב מנק׳ נגישה על המסלול (זה יכול להיות בתשלום נוסף או כחלק מהשרות). גם אם לא - לעיתים קרובות הוא יוכל לעזור לארגן הקפצה. אם מדובר במלון/הוסטל - הם יוכלו לעזור לכם לארגן הקפצה במונית ולרוב יהיו מעודכנים גם לגבי התחבורה הציבורית, לפעמים עובד שמסיים משמרת יוכל להקפיץ אותכם (נהוג לפחות להציע תשלום).
אני לא סומכת על google maps כשמדובר בלוז של אוטובוסים באיטליה. זה נאמר מנסיון קודם, בשביל הזה לא ניסיתי. אם אתם בודקים בגוגל, נסו לאמת את המידע בדרך נוספת.

* הדילוגים הללו הם דרך מצויינת לשלוט ברמת הקושי.

מדרך:

יש בדרך הזו הרבה מקטעי כביש. כביש עפר או ממש כביש סלול.
* עבורי זה היה סימן השאלה העיקרי לגבי השביל.
בפועל - אהבתי מאוד גם את רוב מקטעי הכביש!
לרוב אלו כבישים קטנים, שקטים מאוד. כבישים בין חוות או כפרים, כבישים באיזורים חקלאיים. ההליכה בהם נוחה וקלה; אין מכשולים, השיפוע יהיה כמעט תמיד סביר, נדיר שהם בוציים.
לעיתים קרובות הכבישים הסלולים פתוחים לנוף של שדות והרים מיוערים, יפה מאוד.

הסירו דאגה מליבכם בנוגע לעניין הזה!

מה שכן - מנסיון העבר שלי, מכיוון שמדובר בכל זאת במדרך שהוא לעיתים קשה, בכבישים סלולים עלולות להופיע יבלות וכאבים של עומס בכפות הרגליים (לא רק בהם כמובן). זה נושא מורכב שלא אכנס אליו כאן - אבל קחו זאת בחשבון והערכו בהתאם, אם יש לכם צורך (תתייעצו אם אתם צריכים).

לטעמי: זה שביל אידאלי לנעלי ריצת שטח. אין שום הצדקה ל״נעלי טרקים״ /boots.

בנוסף יש כמובן גם שבילי הליכה ״אמיתיים״ :-)

דרגת קושי:

זה שביל הררי. העליות והירידות רבות. הפרשי הגבהים היומיים משמעותיים מאוד! לרוב בין 500 ל- 1000 מ׳ עלייה מצטברת ליום (כנ״ל לגבי ירידה).
אולם להפתעתי, גיליתי ש- 1000מ׳ הפרש גובה מצטבר בעלייה בשביל הזה הוא קל לי משמעותית מאשר פרופיל הליכה דומה בשבילים אלפיניים שהלכתי בעבר! (כנ״ל הירידות).
אני חושבת שהסיבות הן:
- השיפועים הם לרוב סלחניים בהרבה מאשר בשבילים אלפיניים. הפרשי הגבהים מתחלקים על כל היום בצורה מתונה יותר. לא מתמודדים עם מעברי הרים בסדר גודל של מעברים אלפיניים.
- הדרכים כמעט תמיד נוחות מאוד. אין שדות בולדרים או מכשולים אחרים בהם יש להשקיע אנרגיה.
- אפשר לצאת עם משקל תרמיל מינימלי. אין שום ציוד מיוחד שצריך. לא צריך לסחוב הרבה מים או אוכל.
- הגובה הוא כ- 1200 מ׳ בשיא. לא מטפסים באוויר דליל כמו שקורה באלפים/דולומיטים.
- התנאים הנוחים במקומות הלינה מאפשרים מנוחה ראויה בין מקטע למקטע.

בנוסף, השביל מאוד גמיש! אפשר להקל מאוד ע״י חלוקה מתאימה של המקטעים / מקומות הלינה. אל תתפסו לחלוקה למקטעים שראיתים (כולל שלי!). יש עוד מקומות לינה בדרך ברבים מהמקטעים.
בנוסף, אפשר להעזר בתחבורה ציבורית או מוניות כדי לדלג על חלקי מקטע (ובכך לקצר את היום).

כל מי שלא מוגבל בהליכה יכול לצעוד את השביל הזה! עם הרבה רצון וקצת גמישות/תכנון (ראו סעיף ׳אוכלוסיה׳).

ציוד:

המינימום של המינימום (וכנראה אף פחות ממה שחלקכם חושבים).
אני לא אתן פה רשימת ציוד מלאה, יש מליון באינטרנט.
כמה דגשים:
1. מעיל גשם (קל משקל! ללא שכבה מחממת) הוא חיוני וכמובן כיסוי גשם לתרמיל. מכנסי גשם זו כבר הפרזה לכזה שביל בעונה הזו.
2. שכבה מחממת (מיקרו פליס או down jacket קל משקל) נחוצה לערבים. שיטת השכבות.
3. ראיתי נשים עם בקבוקי שמפו וקרמים גדולים. זה לא נורמלי! שימו הכל בבקבוקים קטנים. יש סבונים בכל מקום לינה. דאודוראנט ומשחת שיניים וקרם הגנה - הכל בקטן. המשקלים מצטברים כמו הפרשי הגובה :-) מקסימום - נגמר? קונים בדרך, אתם לא במקום נידח. ולא צריך פאקינג בושם ! בבקבוק זכוכית כבד, מילה שלי: במילא תסריחו :)
4. ספר שביל: דיגיטלי בסלולרי. על מפה ויתרתי לגמרי כאמור.
5. אל תסחבו עודף מים ואוכל. תלמדו את המקטעים ותראו מה יש בדרך.
6. כובע הוא חיוני (אבל לא צריך כובע חם).
7. בגדים מנדפים הם קלי משקל ומתייבשים מהר.

ההתנהלות שלי היא: כביסה כל יום. לפחות של כמה פריטים. ומשתדלת מיד עם ההגעה, ביחד עם מקלחת.
זה מצמצם למינימום את כמות הבגדים שאני סוחבת (בלי להסריח יותר מידי, שזו גם אופציה שעדיפה בעיני על פני משקל עודף ;~).

בחיים לא צעדתי עם תרמיל במשקל נמוך כל כך - זה היה תענוג וכנראה עזר לי מאוד להתמודד כל כך טוב עם האתגר.
לא שקלתי את התרמיל לצערי (טעות שלי, זה היה ממש מועיל פה). אבל אם עברתם את ה- 7~ ק״ג משקל יבש (ללא מים ואוכל) - אתם בחריגה!

ניווט:

״ניווטתי״ רק בעזרת הסלולרי. לא לקחתי איתי מפה אחרת.
כן עקבתי אחרי השילוט והסימונים ואני חושבת שלרוב השביל משולט ומסומן באופן סביר ואפילו יותר.
קראתי בעבר שהשילוט בשביל הזה לוקה מאוד בחסר. לאור החוויה שלי - אני מאמינה שסימון השביל השתפר מאוד בשנים האחרונות.

אוכלוסית השביל:

הרוב הגדול: פנסיונרים אירופאים.
השביל מאוד פופולרי בקרב דוברי גרמנית: גרמנים ואוסטרים. אולי גם הולנדים.
וכמובן איטלקים.
השפה בהחלט היוותה מכשול עבורי, שלא דוברת גרמנית או איטלקית. חלק מהאנשים שפגשתי לא דיברו אנגלית ולו הבסיסית ביותר.
לא פגשתי ישראלים בכלל (עד אסיסי).

גם בלי גרמנית/איטלקית - חוויית השביל משמעותית. פוגשים שוב ושוב את אותם אנשים ולעיתים קרובות נוצר קשר מסויים, גם כשיש קושי לתקשר מילולית.
אם אתם מחפשים את זה או לפחות פתוחים לזה - סביר שתיצרו לעצמכם ״חברויות שביל״ (ארוכות יותר או פחות, עמוקות יותר או פחות) עם אנשים דוברי אנגלית (גרמנית ו/או איטלקית ירחיבו את המעגל החברתי שלכם).

לי היתה חוויית שביל מדהימה מהזווית החברתית (לא חיפשתי אבל באתי פתוחה).

השביל עצמו לא היה עמוס בכלל. היו מקטעים שלמים אותם צעדתי לבד.

מקורות מידע:
השתמשתי כמעט רק בספר של סיסרון (הגירסה שלי ישנה אבל זה הספיק)

גם זה מקור רב אינפורמציה (לא היה לי מספיק זמן או סבלנות לחפור בו)
https://www.viadifrancesco.it/en/ נדמה לי שזה ?האתר הרישמי״.

---

סיכום אישי:

וואו ! היה לי מהמם ועוצמתי.

כפי שתארתי בפרק המבוא, השביל הזה לא היה חלום של שנים ובנוסף תכננתי אותו די ברגע האחרון.
החלטתי לצאת אליו במידה רבה כ-״test run״ אחרי הפציעה שלי בגב. בחרתי בו כי חשבתי שהוא נוח להיות כזה - הוא נגיש, קרוב לציביליזציה, לא יותר מידי מאתגר, גמיש מאוד, אפשר ללכת עם משקל מינימלי על הגב.
והוא בכל זאת באיטליה. תמיד כיף לי באיטליה.

אז אני שמחה לאשר שהוא כל אלו^ - אבל הוא גם הרבה הרבה הרבה יותר!
קודם כל הוא יפה מאוד. היערות יפיפיים, השדות יפיפיים, הכפרים יפיפיים, ההרים יפיפיים, העמקים יפיפיים, הנהרות והנחלים יפיפיים... היה גם פרחוני במיוחד, כי הלכתי באביב.
המראה בבוקר של העננים שעולים מהעמקים הוא מהפנט. עוצר נשימה.

בנוסף, אם תחילה תהיתי האם זה שביל עירוני מידי עבורי, הרי שבפועל הערים הוסיפו עניין ויופי משל עצמן! הן גם סיפקו הרבה גיוון.
פה ושם נתקלתי בעומס קל של מטיילים (לא צליינים) בערים (בצ׳יטה-די-קסטלו, אליה הגעתי בסופש; כמובן שגם בפירנצה ובאסיסי וקצת בגוביו היפה; בקונסומה הקטנטונת היה קצת עומס מפני שזה היה סופש ארוך של חג); אבל השביל עצמו לא עמוס בכלל ולרוב גם נקודות היישוב הן כאלו (לפחות בתקופה בה הלכתי).

אני אמנם נטולת אמונה כלשהי אבל ניסיתי להתעניין קצת במושא השביל - Saint Francis. אני חושבת שזה הוסיף אלמנט של חיבור ביני לבין השביל - ולו בשל העניין והציפייה שזה עורר בי. זה עוד רובד שחבל לוותר עליו בעיני, גם כשהוא לא בא מכיוון של אמונה דתית שלכם.

פיזית? הניסוי הצליח! אני עדיין לגמרי מסוגלת. אחרי כמה ימים ספורים גם הבטחון חזר. כמו שדוקטור וייס כתב באחת התגובות: פזיותרפיה והמשך פעילות הן הפתרון. הדרך של סיינט פרנסיס, בנוסף להכל, אפשרה לי את ההחלמה הזו.

וכן - זו איטליה. הכל יפה. האווירה טובה. מבנים יפים. מוזיאונים מעניינים. אומנות. אוכל טוב.

למדתי שוב שכשאני באה בראש פתוח - כל שביל יכול להתאים לי. ה- Via di Francesco מסתבר יושב עלי כמו כפפה! ועכשיו הוא חלק ממני לעד.
זכיתי.

---

מי שרוצה לצאת לשביל הזה ומעוניין להתייעץ - מוזמן!