!Mission: Everest. פרק 11.

יש שמתאכזבים מהדרך לשם וממחנה הבסיס עצמו. הטענה העיקרית של אלו היא ש... "הרי לא רואים משם את Everest!".

אני באופן אישי מתקשה להבין את הדעה... אני חושבת שאולי היא תוצאה של רצף השיאים שמובילים את המטיילים לנקודת ה"קצה" הזו. פתאום כל מקום שאיננו פסגה חשופה עם נוף של 360 מעלות -; שכולל את ה"גדול מכולם" -; מרגיש, לחלק מהאנשים אולי, כמו... שומקום...

 אבל Everest Base Camp הוא לא שום-מקום! הוא אפילו לא "סתם מקום"...

נכון -; לא רואים משם את Everest (אם כי בדרך -; ניתן לגנוב הצצה חטופה!), ההליכה לכאן מאובקת ולא קלה (אחרי לילה בלי טיפת שינה ב- Gorak Shep, בגובה 5140מ', אף הליכה היא לא קלה!) והנוף אולי לא מרהיב כמו זה מפסגת Gokyo Ri או Kala Patthar -; אבל:

תחושת "קצה העולם" במקום חסר החיים הזה היא, לטעמי, חזקה ומיוחדת. והנוף - מ"מעמקי" הקרחון - מרשים ומרתק.
 לאלו מצטרפת הידיעה שכאן רק התחיל המסע ה"אמיתי" של כל אותם מטפסי הרים, Sir Edmund Hillary , Sherpa Tenzing Norgay ורבים אחרים -; כולל גם דורון הראל "שלנו" -; אל פסגת האוורסט... והמחשבה על כל אלו שיצאו לדרך ולא שבו...

מבחינתי, ההגעה אל ה- base camp -; יום אחרי שהגעתי לפסגת Kala Patthar, היוותה עוד שיא במסע הזה.

אע"פ שהמשכתי אח"כ "לכבוש" עוד פסגה (Chhukhung Ri), הרגשתי שם -; במחנה הבסיס, ואני מרגישה עכשיו -; שבועות אחרי, שהביקור הוא מעין סיכום של המסע כולו. הוא מחבר את כל הקצוות לתמונה אחת שלימה.

 לא חייבים להגיע עד לאוהלי משלחות הטיפוס עצמן (אם כי -; אפשר!). אני עצמי הסתפקתי בהגעה לנקודה שבה מסתיים השביל ומוצב השלט "Everest Base Camp" ובהליכה על הקרחון עוד קצת מעבר (המחנה עצמו נמצא כ- 200מ' משם ואין ביניהם שביל ברור -;צריך לפלס דרך בין תצורות הקרח והאגמים שמרכיבים את הקרחון) -; לא הרגשתי בטוחה ללכת "בלי שביל" על הקרחון ובשלב מסוים, אולי 50מ' מהאוהל הקרוב, פשוט הסתובבתי והלכתי לי משם...

 לא הייתי מוותרת!

 למרות שהלודג' בו לנתי ב- Gorak Shep (מקום שנקרא Himalayan Lodge) הוא מוצלח ומסביר פנים בהחלט -; אחרי הביקור ב- Everest Base Camp -; די מיהרתי לעזוב... זה לא קל לבלות לילה בגובה שכזה.

ירדתי בחזרה ל- Loboche (בגובה 4910מ') ושם העברתי את הלילה (ב- Alpine Inn המוצלח).

פרק 12.