TMB - סיפור מסע -; יום 2

מ- Les Contamines ל- Refuge de la Croix do Bonhomme.
מרחק: 13-14 ק"מ
זמן (כולל הפסקות): כ- 7 שעות (בהליכה איטית)
מדינה: צרפת
יום ראשון, ה- 27 ליוני, 2010.
בערך ב- 8:30 (מאוחר יחסית בשבילי) אני ארוזה, "מועמסת" ויוצאת לדרך. ממש לפני היציאה (כמו גם אתמול בערב) אני קוראת שוב את תיאור המסלול בספר. אחרי מנוחה, אני מאוששת מיום האתמול, משוכנעת שצפוי לי יום מדהים ונרגשת להתחיל ללכת.
ההתחלה קלה אך מעט מאכזבת, כ- 45 דקות על כביש לא מעניין בשולי העיירה, עד לכנסייה -; Notre-Dame de la Gorge (שהייתה בשיפוצים).
משם מתחילה עלייה (מעט תלולה בתחילה -; מתמתנת מאוד בהמשך), לאורך נחל מלבב, בתוך יער נחמד ולא צפוף מאוד עד ל- Refuge Nant Borrant (עליו קראתי המלצות טובות באינטרנט).
בתחילת העלייה, מיד אחרי הכנסייה, אני פוגשת בהלן ונייג'ל (זוג רופאים בריטים מקסימים שפגשתי שוב ושוב) ומחליטה להצטרף אליהם, לפחות ל"בינתיים" (שמצטברים להם בסופו של דבר לשלושה ימים כמעט מלאים).
עם היציאה מהיער, בערך אחרי Nant Borrant, הנוף משתפר עוד יותר והופך מקסים ממש, אפילו מרגש! אנחנו הולכים עכשיו בשביל רחב ומצוין, במעלה Val Montjoie (עלייה מתונה מאוד) באזור שהוא שמורת טבע (Reserve Naturelle de Contamines-Montjoie). מסביבנו אחו פתוח בו רועות פרות, הרחק לפנים הרים משוננים, מעותרי שלג ויפיפיים מפארים את הנוף והאווירה פסטורלית לגמרי. מזג האוויר נפלא, נחל זורם לצידינו, אנחנו מתקדמים תוך שיחה ונהנים מאוד-מאוד-מאוד!
IMG_0242.JPG
השביל הנפלא במעלה עמק Montjoie
האידיליה מסתיימת לה מתישהו כשהשביל (שזוכה לתנועת מבקרים עירה!) הופך תלול יותר ויותר אחרי Refuge de la Balme. כמו שקורה כשעובדים קשה, השיחה דועכת. כל אחד מתרכז ב"מאבק" הפרטי שלו, בנשימות שהופכות להיות יותר ויותר כבדות. אני, שמתקשה הרבה פחות -; מתקדמת קצת כל פעם ועוצרת לחכות לשותפי למסע. אני מנצלת את הזמן כדי לשאוף אוויר צלול ולהכניס עמוק פנימה את הנופים הנפלאים שעוטפים אותי מכל עבר.
עם העלייה בגובה, אנחנו עוזבים מאחורינו את העמק הירוק (כשהשביל המתפתל בו, זה שבו הלכנו, מלווה אותנו זמן רב -; במבט לאחור, והוא נראה מלמעלה יפה לא פחות) ונכנסים לעולם שכולו הרים. השביל הופך צר יותר, סלעי ובסופו של דבר הוא תלול ממש ועוטה שלג.
מיד עם ההגעה ל-; Col du Bonhomme (גובה 2329מ') אנחנו מתוגמלים על העבודה הקשה בנופים נפלאים ביותר, בערימות שלג וב... מבט מדאיג לאתגר הצפוי לנו: ההליכה מהמעבר למעבר הבא -; Col de la Croix du Bonhomme (רק כ- 120 מטר מעלינו ובמרחק ממש לא רב) חוצה את צידו התלול של אוכף עמוס שלג. ה"שביל" הוא בעצם טור דקיק ביותר של צעדים (בעובי כף רגל) שמימינו -; מדרון (ארוך וכאמור: תלול למדי).
נבהלנו!
אנחנו מחליטים להתיישב לנוח, בבקתת העץ הקטנטנה (emergency shelter) שבמרכז ה- Col הרחב. להתאושש מהבהלה הקלה שאחזה בנו ומהמאמץ שקדם לה (וגם קצת להמתין לעוד מטיילים, מנוסים או אמיצים מאיתנו...). אני שמחה שאני לא לבד.
IMG_0255.JPG
מקלט העץ הקטנטן ב- Col du Bonhomme (מבט מסוף העלייה, ממש לפני ההגעה ל- Col)
מעט אחרינו מגיעה למעבר קבוצת מטיילים צרפתים גדולה (בערך עשרה אנשים) מלווה במדריך. הם נותנים מבט חטוף בנוף ובלי טיפת היסוס ממשיכים בדרך... אנחנו צופים בהם בעניין: הם הולכים לאט ובזהירות אבל לא נראים מתקשים מדי. אני מציעה לשותפיי שנצא לדרך כל עוד אנחנו בטווח עין מהם -; ליתר בטחון.
הברכיים רועדות קצת בהתחלה (למען הסר ספק: זה לא המאמץ -; זה הפחד...). בגלל מזג האוויר החם, השלג רך מאוד ולא יציב ובשביל הצר נפערים פה ושם בורות קטנים וצריך להיזהר מאוד לא לדרוך בהם. אבל פרט לתשומת לב רבה, אנחנו מגלים לשמחתנו ש"השד לא כ"כ נורא!". אנחנו פשוט הולכים לאט (מאוד!), ממש צעד-צעד, מוודאים שהרגל הקדמית מונחת יציב בשלג לפני שאנחנו מרימים את האחורית.
בין קטעי השלג, שאינם ארוכים מאוד, יש סלעים רחבים מספיק כדי להכיל (גם אם בצפיפות) את שלשתינו ואנחנו יכולים לנוח (ומאחר שכבר נרגענו - גם ליהנות מאוד מהנוף). בשלב מסוים, בקטע השלג הראשון חבר אלינו מאחור, מטייל בודד. על סלע מנוחה כזה, אני מסבירה לו שאנחנו מתקדמים ממש לאט (הקבוצה הצרפתית השאירה אותנו די מהר מאחור והסתלקה לה) ומציעה לו לנצל את המרחב היחסי כדי לעקוף. בחיוך מעט מבויש (ואנגלית מצוינת) הוא מודה שהוא מעדיף לצלוח את הקטע איתנו וכך אנחנו פוגשים את בוג'ידארי! (בחור מעניין, אינטליגנטי ונחמד מאוד ממוצא בולגרי שגדל בצרפת ומתגורר בשנים האחרונות בלונדון -; נפלאות האיחוד האירופי).
אחרי הליכה איטית (אבל בסופו של דבר די קצרה), אנחנו מגיעים ל- Col de la Croix du Bonhomme (גובה 2483מ') ומביטים בסיפוק רב על הדרך שעשינו (שפתאום גם נראית קצת פחות תלולה...).
עוד הליכה ממש קצרצרה בשלג (הפעם בשביל רחב מאוד ומוגן לחלוטין) ואנחנו מגיעים, בסביבות 15:30, ל-Refuge de la Croix du Bonhomme (גובה 2443מ').
מחוץ לבקתה הגדולה (הממוקמת נפלא, עם מרפסת שמשקיפה על עמק), אנחנו פוגשים את ידידינו הצרפתים אלכס וסבסטיאן -; צמד מקסים שפגשנו בערב הקודם. הם עקפו אותנו מתישהו בעלייה ל- Col du Bonhomme.
IMG_0254.JPG
נוף מ- Col du Bonhomme
לינה
אחרי יומיים של לינה בעיירות שבעמק (Les Houches בלילה שלפני הטרק ו- Les Contamines בסוף יום ההליכה הראשון) החלטתי כבר בבוקר שהגיע הזמן ללון בבקתת הרים וביקשתי ממנהלת האכסניה ב-Les Contamines שתתקשר עבורי ל- Refuge de la Croix du Bonhomme ותזמין לי מקום (זה מקובל מאוד ב- TMB אגב ואפשר לעצור אפילו בבקתות בדרך -; כאלו שאתם לא לנים בהן -; ולבקש שיתקשרו עבורכם משם ליעד כלשהו בהמשך. ההיענות היא תמיד לבבית). אתר האינטרנט של הבקתה: http://lerefugedubonhomme.free.fr/.
בצער, אנחנו נפרדים מהלן ונייג'ל (שהזמינו את כל מקומות הלינה מראש והם היחידים מבנינו שממשיכים היום למטה ל- Les Chapieux -; עוד כשעתיים הליכה בירידה נוחה). "קובעים" להיפגש "איפשהו" לאורך המסלול מחר.
קר למעלה, בבקתה מוקפת השלג, וכולנו נכנסים פנימה -; ממהרים להשיל את הציוד, להתמקם בחדר (המאוד נוח שמיועד ל- 4 ואני חולקת אותו רק עם אלכס וסבסטיאן). הבנים (שמנוסים ממני בטרקים בהרים) מאיצים בי למהר למקלחת "לפני שייגמרו המים החמים". אני מאמצת את העצה רק כדי לגלות שהמים לא חמים, הם גם לא קרים -; הם קפואים!
כשאני מסיימת להתארגן, עולה מהחדר וחוברת לבנים שכבר ישובים בחדר האוכל (שבו נאספים כולם, בהדרגה, לבלות את הערב), אני מגלה שהשמים קדרו מאוד פתאום ויורד גשם. אני חושבת על ידידיי הבריטים שנמצאים עכשיו בחוץ...
בארוחת הערב (7:00) אני מגלה את שיטת הישיבה שנהוגה ברוב הבקתות/אכסניות בדרך (אבל בשבילי היא חידוש, עד עכשיו הישיבה הייתה לפי "בחירה חופשית"): הצוות מסמן בפתקים עם שמות (של קבוצות, זוגות או יחידים) כל שולחן, ממש לפני הארוחה, ובשעה היעודה כל אחד מאתר את שמו ומתיישב במקום המיועד לו. זה עובד נהדר ולעיתים זה די משעשע (אבל אם אתם רוצים לשבת ליד מישהו -; תדאגו להירשם כקבוצה או לעדכן את הצוות בהקדם).
כך הופרדתי מחברי החדשים והתיישבתי בשולחן עם מדריכת טיולים בריטית (שמתגוררת בצרפת ושמחה מאוד לחלוק ידע) ושני לקוחותיה (גבר סקוטי ואישה פינית, מעט מבוגרים). הם הופתעו והתלהבו מעובדת היותי ישראלית (אין הרבה ישראלים בטרק) ובשעה וחצי הבאות מצאתי עצמי עונה על אינספור שאלות (לא מעיקות!) וב"תמורה" זוכה למספר עצות ובעיקר: בחברה נעימה מאוד.
האוכל עצמו היה רק נחמד אבל לגמרי מספק -; ובסה"כ הבקתה הזו (גדולה מאוד, נוחה מאוד, יעילה מאוד) בהחלט מומלצת (42 יורו לחצי פנסיון).
ממש לפני שאני הולכת (עייפה) לישון, אני מספיקה לחשוב על איך שהכול התחיל, רק לפני יומיים עם "דרמת התרמיל" שלא הגיע שעכשיו נראית לי רחוקה כ"כ. ואני מבינה עד כמה המסלול הזה כבר "כבש" אותי לגמרי.
ביומן שלי כתבתי באותו ערב (ציטוט מדויק לגמרי): "בסה"כ היום הזה, על מגוון חוויותיו, היה די מדהים".
IMG_0262.JPG
מבט הרחק לאחור, אל Refuge de la Croix du Bonhomme, מהדרך היורדת לLes Chapieux (חלק מיום מספר 3)
בפרק הבא: על יום ההליכה השלישי
 ענבר (IO).