כל הלילה נשבה רוח חזקה בחוץ - אבל אני הרגשתי מוגנת, היה לי חמים ונעים וישנתי די טוב במחנה המוצלח שלי ליד Shadow Lake.
באמצע הלילה הגחתי החוצה ומצאתי שמים מהממים !!! כמויות כוכבים היו עצומות והם ניצנצו באור כל כך חזק... זה היה ממש מדהים.
בבוקר עדיין נשבה רוח חזקה והיה קר. הקור והרוח גרמו לי להתמהמה מעט ואני התארגנתי לי בנחת בתוך האוהל ולא מהרתי להגיח ממנו החוצה.
כשיצאתי סוף סוף מהאוהל, הרתחתי מים ואכלתי שתי מנות דייסה. לא הייתי רעבה במיוחד אבל ידעתי שאזדקק לאנרגיה בהמשך הבוקר...
ב- 7:40 הסתיימו ההכנות. המחנה קופל והתרמיל הועמס על הגב ואני יצאתי לי לכיוון Texas Pass במצב רוח נחוש. מחושי הגב מאתמול חלפו להם, ולמרות ״סיפורי האימה״ אודות מעבר ההרים הזה - הרגשתי די חזקה ובטוחה בעצמי. בדקתי את הנתונים היבשים של המקטע וזה נראה לי כמו משהו שאני מסוגלת לו...
יצאתי לדרך כשאני לובשת גופיה מנדפת ארוכה מעל לחולצה הקצרה, כובע פליס וכפפות פליס על הידיים. הנחתי שאוריד שכבות כשאתחיל לטפס.
תחילה היה עלי לצאת מהיער הצמוד ל- Shadow Lake. משם ממשיך שביל - בולט מאוד ונוח יש לציין - במעלה הדרך, בשטח שהופך יותר ויותר סלעי ובו פחות ופחות עצים.
זו דרך יפיפיה! המשך של ההליכה אתמול - על רקע קירות האבן המרשימים. הדממה עכשיו, בשעת בוקר מוקדמת, היא מוחלטת. כל התחושה היא של הוד והדר ואני מלאה בהתרגשות.
אני חולפת ע״פ שלושת האגמים הגבוהים (קרובים אחד לשני) - בדרך לתחתית המדרון שבראשו מעבר ההרים שלי.
כ- 3 ק״מ בעלייה מתונה מובילים אותי לבסיס של המדרון, בצמוד לאגם טקסס.
השטח עכשיו מסולע מאוד. השביל נגמר. צלע ההר תלולה, מעט מתפוררת ועמוסה בסלעים ואבנים בגדלים שונים.
אבל... זה לא לי נראה ככ גבוה או ככ מאיים!
בעודי עומדת בתחתית המדרון ומאתרת לי נתיב, אני רואה 3 דמויות קטנות שעומדות עכשיו ממש למעלה. זה העלה בי חיוך - הינה, זה אפשרי.
התרכזתי בקרקע - אף כי אין פה ממש שביל, אני מוצאת שקל להבחין היכן הלכו מטיילים אחרים לפני. לעיתים יש שבילון על האדמה בין הסלעים, אפילו באורך מטר; לעיתים מישהו טרח והציב גל אבנים קטן; יש סימני סוליות נעליים על האדמה בכל מיני נקודות. אני מתקדמת ככה, בריכוז רב, בין סימן לסימן. כשנעשה תלול אני עוצרת ומקפלת את מקלות ההליכה ומחברת אותן לתרמיל. ידיים חופשיות עוזרות כאן יותר. אני נאחזת בבולדר מימין ובסלע משמאל - אבל למען האמת אני לא מרגישה שקשה לי. אני עוצרת אפילו כדי לצלם - בשני הכיוונים (בתמונה העליונה: אני מסתכלת במעלה המדרון, בתמונה למטה - האגמים שבבסיסו; שתיהן צולמו במהלך העלייה).
אני מוצאת את עצמי למעלה - בראש Texas Pass אחרי כ- 45 דקות בלבד. מקטע העלייה - די קצר!
הגובה: בערך 3500מ׳
תחושה של אושר מציפה אותי. אבל אני ממהרת להמשיך בהליכה כי קר מאוד למעלה והרוח כמעט מעיפה אותי... אין לי ממש הזדמנות לחגוג.
אני חוצה בזהירות שני כיסי שלג קטנים (למרבה המזל - לא באיזור תלול) ומתחילה לרדת בכיוון דרום כשהנופים הנפלאים של ה- Cirque עוטפים אותי.
בצד הזה של המעבר הרוח מיד נחלשת. קירות הסלע מגינים עלי.
אני פוגשת, די בתחילת הירידה, 3 נשים שיושבות להן על הסלעים, אוכלות ונחות. הן עטופות בבגדים חמים, כולל מעילי פליס. גם אני לא התחממתי מספיק בעלייה כדי להסיר שכבות. אני עוצרת לידן לשיחה קצרה ואז ממשיכה ללכת.
מעט הלאה משם אגם Lonesome היפיפה מופיע למטה.
השביל במקטע הירידה אל האגם ברור עכשיו אבל הוא נעשה תלול מאוד ומתפורר לעיתים. בעיני הירידה קשה יותר מאשר העלייה... ופחות מהנה. אבל עדיין מדובר במאמץ סביר לחלוטין - והנוף 360 מעלות מסביבי - מפצה ממש (אבל ממש) בקלות.
כשאני סוף סוף למטה לצד האגם אני מוצאת לי פינה פרטית, בין העצים, על סלע גדול שבולט אל המים. אני רוצה לעשות פה הפסקה, פחות בגלל שאני זקוקה להפסקה בשלב הזה של היום - ויותר כי לא בא לי לעזוב כל כך מהר.
אני חושבת שאם אפשר אז מומלץ ללון לצד האגם הזה. היה לי נהדר ליד Shadow Lake אבל יפה פה כל כך... זו ממש פינה מיוחדת.
בסופו של דבר קמתי, איגפתי את האגם - והתחלתי לטפס לכיוון Jackass Pass, כשהעיניים מופנות כל הזמן לאחור - לכיוון ה Cirque.
העלייה די קצרה ולא תלולה מידי - אם כי השיפוע לא זניח, והמאמץ, אתם יודעים, מצטבר.
אני כבר בחולצה קצרה, כובע מצחייה וכפפות הליכה דקות.
Jackass Pass הוא מעבר הרים מאוד רחב ובעיני הוא יפה מאוד!
אבל אני עוצרת רק כדי לצלם את השלט (כן, אני שוב על שביל רישמי ומשולט) ולהפנות מבט אחרון אל ה- Cirque of the Towers.
המקטע הבא פראי ומקסים בעיני.
במיוחד אהבתי את המראה של Arrowhead Lake מלמעלה - מחודד ותחום ע״י צוקים (בלי שוליים כלל).
אפשר לאגף את האגם הזה משני הצדדים.
מימין (גדה מערבית) - ה-״climbers route״ הוא שביל מלא בבולדרים ענקיים שעובר בסמוך לגדת האגם בתחתית צוק מרשים.
משמאל (הגדה המזרחית) - השביל מטפס מעט על צלע ההר (עגולה ועשבונית) ויורד בחזרה לקצה השני (דרומי) של האגם שם מתאחז השביל וממשיך בירידה לכיוון האגם הבא.
השביל השמאלי נחשב לקל בהרבה...
משום מה, בלי הרבה היסוס, אני בוחרת בשביל הימני שנראה לי... מגניב. במשך דקות ארוכות (אני חושבת שכחצי שעה! לפחות) אני זוחלת על סלעי ענק, מושכת את עצמי מעליהם או מחליקה לתחתיתם. כמה זה מאתגר? פעמיים נאלצתי להוריד את התרמיל, לשלשל אותו למטה ואז לרדת בזהירות בעצמי. כמובן שאין שום שביל (אבל יש ערמות אבנים קטנות שהעמידו מטיילים קודמים - וכדאי ממש! להעזר בהן). אני חושבת שהשתמשתי כמעט בכל חלקיק בגוף שלי (ובהרבה תושיה, ריכוז, סבלנות ומחשבה). מתישהו באמצע חשבתי לעצמי שאולי, כמטיילת בודדה, היה חכם יותר ללכת בשביל השני... אבל - נהנתי בטרוף! היה מסעיר ואדיר ושונה.
אגם ראש-החץ הוא האגם הכי אהוב עלי במסלול!
(הייתי לבד על ה- climbers route; כל מי שפגשתי באחד מצידי האגם - בחר בשביל השני...).
אחרי שסיימתי את אחרון הבולדרים והגעתי בחזרה לשביל - ניערתי מעלי את האבק, והמשכתי בירידה.
אל האגם הבא - North Lake, הגעתי ב- 12:10.
התיישבתי שם למנוחה.
ב- North Lake היו הרבה אנשים! משם והלאה כמות האנשים התחילה להציק לי קצת...
הצד הזה של ה- Cirque מאפשר גישה קלה יותר אליו (בעיקר אם מגיעים רק עד Jackass Pass ולא יורדים למטה). בנוסף - יש הרבה מטיילי יום במקטע הזה שלא הולכים עד לקרקס, אלא רק עד למי מהאגמים שבו. והיום יום ראשון... ומזג האוויר ממש יפה...
זה לא שיש פה שיירות מטיילים בסדר גודל של טיול בית-ספר. ממש לא!
אבל כל כמה דקות מצאתי את עצמי מברכת מישהו שבא ממול לשלום, ממתינה בסבלנות לאפשרות לעקוף וכו׳
למרות היופי שמסביב, הרגשתי שהקסם קצת פג לי...
אחרי North Lake יש מקטע שביל שעולה ויורד לסרוגין והוא מלא במכשולים - סלעים, ענפי עצים שוכבים, שורשים, בורות... השביל נעלם לי שוב ושוב - אבל בסהכ זה מקטע קצר ולא קשה להבין את הכיוון.
בערך בשעה 1:30 אגם Big Sandy הופיע מולי, בתחתית השביל. מדובר באגם ... גדול ויפה מאוד.
עצרתי לכמה דקות על סלע גדול שמשקיף על האגם מלמעלה, כדי ״לשאוב״ את הנופים, לפני שחזרתי לשביל שיורד, עכשיו בשיפוע קצת יותר חד וביער - אל האגם.
בצד הצפוני של האגם - אליו מגיח השביל, חנו ארבעה אוהלים בקצה שטח עשבוני, שטוח ופתוח שמגיע עד גדת האגם. על השבילים הסתובבו די הרבה מטיילים. יש שביל שמוביל בעלייה מזרחה מקצהו הצפוני של האגם - לסדרה של כמה אגמים גבוהים נוספים, אני מניחה שזה מקור המשיכה העיקרי.
אני הזדרזתי לצד הדרומי, ושם מיהרתי לעזוב את השביל ולאגף את האגם לכיוון הגדה המזרחית שלו.
כאן תכננתי ללון הלילה.
כפי שהסברתי אתמול, יש בווינדס מגבלה על לינה באוהל במרחק של 200פיט (61מ׳) לפחות ממקור מים. ביג סאנדי הוא אגם מאוד גדול ויש הרבה מאוד אופציות לינה מסביבו, גם כאלו שעומדות במגבלות. אבל לא תמיד ככ קל למצוא אותן. האגם מפורץ, יש אליו יובלים די רבים (כך שלעיתים מתרחקים מגדת האגם - ועדיין נמצאים קרוב מידי לאחד היובלים); הגדה לעיתים סלעית ותלולה, קשה למצוא חלקה שטוחה וחלקה - וגם מיוערת.
הגדה המזרחית, זו שאני בחרתי לתור - היתה בדיוק כזו. התקשתי למצוא לי פינה מתאימה שעמדה במגבלות... לפחות היא היתה נטושה מאדם, בשעה מוקדמת זו.
לבסוף, אחרי כחצי שעה - מצאתי לי חלקה מצוינת. הורדתי את התרמיל והתיישבתי.
בזמן שתרתי אחרי מקום לאוהל שלי, חלחלה בי המחשבה שלא ככ בא לי בעצם להפסיק ללכת. השעה היתה מאוד מוקדמת ואני הייתי עדיין מלאה באנרגיות. בנוסף, יש יותר מידי אנשים... האגם הזה יפה ממש אבל אני פשוט לא הרגשתי ״את זה״. לא הרגשתי את השלווה, את החיבור עם הטבע.
התלבטתי ממש.
יכולתי להקים את האוהל שלי כאן, ועם תרמיל קל - לעלות בשביל אל האגמים מצפון-מזרח לביג-סאנדי, לטייל שם כמה שיתאים לי ואז לחזור ללינה פה.
יכולתי גם לעלות עם כל הציוד - וללון שם. זו כנראה האפשרות האולטימטיבית.
אבל כמות האנשים שראיתי בכיוון הזה ממש הוציאה לי את החשק... לשתי האפשרויות הנל.
ידעתי שאני רק כשעתיים קלות של הליכה מה- trailhead, שם מחכה לי הרכב. אני יכולה לסיים הליכה כבר היום... אבל היה לי קשה לקבל החלטה לסיים כבר היום את השביל...
בסופו של דבר, החלטתי להתחיל ללכת בכיוון ה- trailhead אבל במקום לבחור בדרך הישירה (דרך Sandy Lake Trail) - להתפצל ממנה בשביל אלטרנטיבי (Diamond Lake Trail), כמעט מקביל - שעובר דרך 2-3 אגמים אחרים ולבסוף מתחבר אל הדרך הראשית כבר קרוב למגרש החנייה. שחשבתי שאולי מי מהאגמים בשביל הזה יתאים לי בכל זאת ללינה.
השעה היתה בערך 2:15 כשקמתי והעמסתי תרמיל וחזרתי אל השביל.
השביל מיוער וקליל, מוביל אותי בכיוון דרום-מערב במגמת ירידה מתונה מאוד, ואני התקדמתי בקצב מהיר. חלפתי ככה, די במהירות ע״פ אגם דיימונד. הוא לא משך אותי מספיק כדי לעצור. ליד V Lake, דווקא עצרתי קצת - כדי למלא מים. אבל לא ראיתי אף איזור שנראה לי מתאים לאוהל - ולא היה לי ממש חשק לבלות זמן בחיפושים...
המשכתי לאגם האחרון בדרך - Meeks Cabin Lake. דווקא ליד האגם הקטנטן הזה זיהיתי מיד חלקה ממש חמודה ונוחה לאוהל. אבל ידעתי שאני אולי חצי שעה הליכה מהרכב... בשלב זה כבר התחלתי לחשוב על מקלחת חמה וקפה ומיטה רכה ונקייה... עצרתי שם לכמה דקות אבל לא התלבטתי יותר מידי - העמסתי שוב את התרמיל והמשכתי ללכת.
כמה דקות אחרי 4 כבר הייתי ליד הרכב.
עוד עמדה לפני נהיגה לא קלה בדרך היפה - עד ל Pinedale, אבל את ההליכה בשביל סיימתי.
התחלה: Shadow Lake
סיום: Big Sandy Trailhead
מרחק: 21~ ק״מ
הפרש גבהים: -1050, +680מ
זמן (ברוטו): כ- 8:15 שעות
לסיכום:
ה- Winds מדהימים! פראיים, מהודרים, דרמטיים. הנופים רחבים ופתוחים מאוד.
השבילים טובים מאוד בדכ, השילוט מצוין; יש המון מקורות מים.
Texas Pass לא היה לי קשה! (בוודאי לא קשה כפי ששמעתי בכמה דיווחים לפני כן).
המקטע הלא מסומן - ברור בשטח. אני בהחלט חושבת שהדרך הנכונה לחוות את ה- Cirque היא בדרך הזו וחבל ממש לוותר על הצד הזה של הקרקס בגלל מקטע off trail שכזה.
ה- Cirque עצמו - עומד בכבוד בציפייה שמייצר השם שיוצא לו למרחקים. הוא מרתק ומלהיב מכל הכיוונים.
בנוסף ל- cirque, אהבתי במיוחד את המקטע שבין ה- CDT ל- Shadow Lake ב- Washakie Creek - וגם את האיזור של Arrowhead Lake.
יצאתי לשביל בסופ״ש - וזה היה חסרון משמעותי מבחינתי; בשבילי הגישה המזרחיים אל ה- Cirque ובאיזור Big Sandy היה עמוס מידי בשבילי. בצד המערבי של ה- Cirque לעומת זאת - לא חוויתי עומס.
אילו לא היה סופ״ש - אני בטוחה שהייתי מבלה בשמחה עוד כמה שעות טובות ולילה בשבילים הגבוהים ממזרח ל- Big Sandy Lake. נראה שמדהים גם שם.
סגנון הטיול שלי במסע הזה - עם רכב צמוד והליכה של שבילים קצרים עם הפוגות יותר עירוניות בינהם - לא אפשר לי את הניתוק המוחלט שחווים כשנמצאים ימים ארוכים רצופים בשטח. ביליתי יותר מידי זמן במוטלים בדרכים ובאריזה לקראת המסלול הבא.
אני חושבת ששביל רצוף ארוך יותר בווינדס היה מאפשר לי לחוות אותם בצורה טובה יותר.
למזלי תכננתי עוד שביל קצר, באיזור אחר של הרכס. אחרת נראה לי שהייתי עוזבת בתחושה של החמצה. מצד אחד אני מסוגלת ללכת הרבה ביום אחד (ולפעמים פשוט מתאים לי להמשיך ללכת עוד ועוד) - ומצד שני זה פשוט לא איזור שכדאי לעזוב ככ מהר...
Wind River Range - אני עוד אחזור! :)
