אני קמה לבוקר אפור מאוד. בלילה ירד גשם. ע״פ התחזיות, גם היום צפוי לרדת גשם משמעותי אחה״צ.
אני מצויידת ביום ספייר, אבל בבוקר יבש. אם אצא מוקדם, אני אמורה כבר להגיע לבקתת Plan-Mya (לאור התחזיות שריינתי לי שם מקום) לפני הגשם.
החלטתי פשוט לצאת מוקדם. ללכת מהר אני יודעת שאני יכולה. ויהיה בסדר :)
אחרי ארוחת בוקר טובה, בערך ב 7:15, אני מעמיסה תרמיל ויוצאת לדרך.
אני מתחילה לטפס במעלה העמק, עם השביל (רחב ונוח מאוד) ביחד עם מטיילים אחרים.
הלכתי את המקטע הזה בסוף יוני 2010 ביחד עם שני רופאים בריטיים מקסימים איתם התיידדתי. זכינו אז ליום שימשי צלול ומשגע. היה ירוק מאוד מסביב, פרחוני - ומכיוון שהלכנו בתחילת העונה, פסגות ההרים היו עטופים עדיין בשלג לבן.
מצחיק כמה שונה היתה החוויה הבוקר :)
לא עברו 20 דקות מאז התחלתי לטפס עם השביל והתחיל לטפטף.
יצאתי לדרך כשהתרמיל עטוף בכיסוי הגשם שלו - אבל אני בעצמי לא לבשתי מעיל.
עוד קצת במעלה השביל - והגשם התחזק. עצרתי ולבשתי את מעיל הגשם הוורוד שלי והמשכתי ללכת.
קצת הלאה, למעלה - הגשם פסק. עם התחדדות השפוע התחלתי להזיע. עצרתי שוב, הסרתי תרמיל, הורדתי את המעיל והמשכתי.
לא עברו 10 דקות ו... שוב גשם.
עצרתי ולבשתי שוב את המעיל.
ההליכה מהנה, הנוף יפה - בעיקר לאחור, במורד העמק, למרות העננות.
הגשם יורד לסרוגין בכל משך העלייה, לעיתים רק טפטוף, לעיתים חזק יותר.
למרות העלייה הבלתי פוסקת אני לא מתקשה מידי. השביל טוב כל הזמן.
כמה דקות לפני השעה 9:30 - אני בראש מעבר ההרים Bonhomme (בגובה 2330מ׳).
יש שם מחסה קטנטן שזכרתי מהפעם הקודם בה הלכתי את המסלול. מכיוון שיורד גשם אני ממהרת להכנס פנימה. גם בפעם הקודמת שעליתי ל- col הסתתרתי בצריפון. אז מעבר ההרים - והמדרונות סביבו - היו עדיין תחת מעטה שלג. עכשיו הקרקע חשופה אבל רטוב מאוד.
אני מתיישבת לנוח לכמה דקות, לפני שאני חוזרת ללכת.
באופן לא אופייני, השביל ממשיך לטפס אחרי ה- col.
העננים זזים מהר למעלה ובמהרה אני מוצאת את עצמי צועדת בערפל.
השביל ברור ויש עוד מטיילים בסביבה, במינון נוח. אבל הנוף עכשיו מוסתר לגמרי ע״י הערפל ואת בקתת Bonhomme אני מזהה, כשהיא עטופה לגמרי בענן, רק כשאני כבר ממש קרובה אליה...
גם הגשם התחזק ואני ממהרת להסיר את התרמיל ואת הנעליים, ונכנסת פנימה.
השעה 10:15 בערך.
התיישבתי ליד החלון, עם כוס תה, והמתנתי...
אני לא זוכרת כמה זמן ישבתי בבקתה. להערכתי משהו קרוב לחצי שעה.
בינתיים הגיעו עוד הייקרים, כאלו שעקפתי בעלייה או שיצאו אחרי או הגיעו מכיוון אחר.
ה- GR5 מתפצל כאן מה- TMB בכיוון דרום-מערב. את השביל שלי - שיורד כברת דרך קצרצרה, ואחכ חוזר לטפס - רואים מחלונות חדר האוכל של הבקתה.
כשאני מבחינה שהתבהר בכיוון שלי, אני ממהרת להעמיס תרמיל ויוצאת שוב לדרך, בצעד מהיר.
השביל נוח. צר אבל חלק וברור.
אבל אמרתי כבר שהעננים זזים מהר היום...
לא עברו 10 דקות מאז עזבתי את הבקתה - ואני שוב עטופה בענן ומתחיל לרדת גשם.
אני עוצרת ועוטה עלי מעיל (שכבר לא יורד שוב היום) וממשיכה ללכת בגשם שהולך ומתחזק, ועכשיו מלווה אותו גם רוח.
כפי שאתם מבינים - התחזית לא דייקה היום. הגשם לא המתין עד אחה״צ...
המקטע הבא הוא אחד שחיכיתי לו מאוד!
מדובר בשביל צר שעולה ויורד לאורכו של רכס צר במיוחד, כשהוא כל הזמן קרוב מאוד לשיא הרכס - או עובר ממש למעלה על הסכין הצרה.
כמה צרה? אני תמיד עם מדרון לפחות מצד אחד, לפעמים - כשאני הולכת ממש על הסכין - יש תהומות משני צידי. אם אני פורשת את שתי הידיים על הצדדים, אז שתיהן כבר מעל תהום :)
זה משוגע!
והנוף פתוח וכמובן שאמור להיות יפה מאוד... אמור. אני צועדת לאורך הרכס, עולה ויורדת - בערפל כבד, בדכ כבד מאוד. אני לא רואה הרבה מעבר לשביל שלי (שהוא נוח ומצוין כל הזמן - ולא טכני בשום שלב).
הרוח התחזקה וגם הגשם הוא דווקא עכשיו בשיאו. אני הולכת עם מעיל גשם אבל לא הבאתי מכנס גשם - ותוך דקות אני ספוגה לגמרי במים בחלק התחתון. קצת מתחת לאגן ועד לקצות האצבעות.
אני עדיין נהנת מעצם ההליכה בשביל המלהיב אבל... אני מפסידה לגמרי (!) את הנוף.
אני חושבת שהמקטע נמשך משהו כמו חצי שעה. לא לגמרי שמתי לב לזמן, הייתי מרוכזת מאוד בהליכה מהירה מבלי להחליק...
בשלב מסוים הגיעה ממול מטיילת בודדה עם תרמיל גדול, עטופה גם היא בציוד הגשם שלה. אנחנו עוצרות רק לחצי דקה, בעיקר צוחקות לרגע ביחד על המצב...
קצת אחכ, מופיע מולי על השביל הצר אייל מפואר בעל קרניים מתעגלות! שנינו עוצרים לשנייה אבל אני ממהרת להמשיך בנחישות והוא מפנה את הדרך, בקפיצות לעבר המדרון, נבלע בערפל הכבד.
לבסוף אני מגיעה לקצה הדרומי של הרכס (שיא הגובה, היכנשהו באמצע הרכס, הוא 2530מ׳).
אני מתחילה לרדת בשביל שהוא תלול פה ובוצי וחלקלק מאוד.
בערך באמצע המדרון אני מחליקה פתאום ומוצאת את עצמי יושבת על הקרקע (לא חשוף ולא מסוכן) בתוך שלולית של בוץ. כל החלק האחורי שלי: מכנס, החלק התחתון של התרמיל, הנעליים... מרוחים לחלטין בבוץ וגם כמובן רטובים לגמרי. ההלם מתחלף בכמה דקות של עצבים אבל אני מבינה מהר מאוד שאין על מה ועל מי לכעוס, קורה. אני ממשיכה ללכת וכשאני מגיעה למטה, שוטפת את עצמי מעט מהבוץ, עד כמה שבכלל אפשר - ליד נחל רענן שמימיו פחות או יותר נקיים.
בעיקר אני צועדת בצעד נמרץ במורד הדרך. השביל מתפתל למטה כשהוא חוצה עכשיו שוב ושוב דרך לא סלולה. אני צועדת לעיתים על הדרך ורוב הזמן על השביל - ושניהם בוציים וספוגים לגמרי במים. רוב הזמן יורד גשם, בעוצמה משתנה. ההפגות קצרות. גם הערפל מתפוגג חלקית פה ושם אבל ממשיך ללוות אותי רוב הזמן.
אני חולפת ע״פ מבני חווה וממשיכה על אותו מסלול - דרך/שביל. קרוב לחלק התחתון, שם עובר כביש - אני פוגשת אדם נוסף שעולה בשביל מולי, עטוף בציוד גשם, עם תרמיל גדול וכלב. אנחנו מברכים זה את זו לשלום ואני ממשיכה להתגלגל למטה...
כמה דקות לפני שאני מגיעה לכביש, ישנה בקתת מטיילים שנראית חדשה לגמרי. ממש כאילו הסירו את הניילונים לפני דקה. מדובר במבנה אבן יפיפה, מזמין מאוד שלא מופיע במפה שלי אבל אני מוצאת אותו אחכ ב- google maps - נקרא Le Chalet Du Berger. לצידו חלקה עשבונית מגודרת בה עומדות פרות. אלמלא היתה בידי הזמנה בבקתת Plan-Mya הייתי בשמחה עוצרת פה לשאול אם יש מקום (אני בטוחה שהתנאים פה מפנקים מאוד).
עוד דקה הליכה ואני כבר על הכביש, לצד Refuge du Plan de La Lai.
אני חוצה בזהירות את הכביש ומתחילה לטפס בצד השני שלו - לאורך דרך ג׳יפים. עוד כמה דקות של עלייה נוחה ואני ליד הבקתה שלי - Plan-Mya.
השעה היא קצת אחרי 13 בצהריים.
ביום שכזה נעים במיוחד להגיע למחסה.
הבקתה הזו בסיסית מאוד - הכי בסיסית שהיתה לי בטיול. אבל היא מוצאת חן בעיני מיד.
קודם כל, האישה שמקבלת את פניי לבבית וחמודה, מקסימה ממש. ודוברת אנגלית טובה.
שנית, מקדם את פניי ריח נפלא של בישול.
יש כאן את כל מה שאני צריכה: מקלחת חמה, שרותים, מים זורמים (טובים לשתייה), עמדה לטעינת הסלולרי (קליטה אין...), מקום לתלות את הבגדים הרטובים וכיור לכבס אותם.
אין פה מותרות, אין חדרים פרטיים, אין הרבה פרטיות גם באיזור השינה (לא ממש חדרים, מחיצות בחלל אחד) - אבל יש פה ממש כל מה שמטיילת כמוני צריכה.
ובפנים חמים ויבש ובעיקר כל כך לבבי... כל כך אני ובשבילי.
אני שומעת על אנשים שמזדעזעים מהתנאים, אבל עבורי זה מפנק :)
בשעה וחצי הבאות אני עסוקה בעיקר בהתארגנות. אני מתמקמת על דרגש השינה שלי, מסירה את הבוץ מהמעיל ומכיסוי הגשם של התרמיל ומנקה את הנעליים עד כמה שאפשר. אני מוציאה את המדרסים ודוחפת נייר עיתון עמוק לתוך תא-האצבעות של הנעליים - כדי שיספוג את המים ויעזור להן להתייבש. אני מתקלחת (מים חמים, מקלחת נפלאה!) ומכבסת את הבגדים הרטובים / מלוכלכים ומוצאת היכן לתלות אותם...
אחרי כל זה אני סוף סוף מתפנה להתיישב ולנוח.
בשעות הבאות הבקתה הולכת ומתמלא במטיילים. כולם מגיעים ספוגים במים, עם תרמיליהם הגדולים. אנחנו יושבים סביב שולחנות העץ, מחליפים חוויות, חופרים ביחד במפות.
ארוחת הערב פה היא פשוט נפלאה! אני מקבלת מנה צמחונית (פשטידה) ממש מצויינת והכל - מהמרק ועד לקינוח (שאותו דווקא פחות אהבתי) - מעולה ממש.
אחה״צ, באחת מההפוגות בגשם - שירד כמעט כל היום, אל תוך הלילה - אני יוצאת ומתבוננת אל השביל לאחור. העננים התרוממו, לפחות לכמה דקות, ואני מצליחה סוף-סוף לראות את הרכס הצר המשונן שעליו צעדתי.
===
התחלה: Refuge Nant-Borrant
סיום: Gite Plan-Mya (דרך Col du Bonhomme ובקתת בונהום)
מרחק: 15.1 ק״מ
הפרשי גבההים: +1210 / -820
זמן ברוטו: 5~ שעות
===
ההליכה על הסכין שהיתה אמורה להיות שיא היום - התפספסה לי לגמרי. היה מלהיב מבחינת שביל אבל הפסדתי לגמרי את הנוף, פשוט לא ראיתי כלום.
פספוס :)
מה שמדהים זה כמה התחזקתי בשבוע הראשון של המסע, אליו יצאתי בכושר מאוד (!) לקוי. בדקתי 3 או 4 פעמים אם לא עשיתי טעות כלשהי בפרופיל השביל של היום. לא יאומן ש +1200 מ׳ עלייה וכ- 800מ׳ ירידה מרגישים לי עכשיו, גם עם תרמיל גדול, כמעט כמו טיול בפארק...
חבל שהשביל מתקרב לסיומו - כשזה בעצם הזמן להתחיל ;-)
