SWCP - חלק 2

באורח פלא, אחרי יום הליכה ראשון מוגזם בהחלט, קמתי בבוקר מאוששת למדי. עדיין קצת מקוררת, עם פריחה קלה על העור ומיחושי שרירים קלים פה ושם – אבל במצב תקין בסה”כ!

ב- 5:30 כבר מלאתי אמבט במים חמים ורבצתי בתוכו שעה ארוכה, קוראת ספר ומחממת את הגוף לקראת עוד יום של הליכה.

ארוחת הבוקר במלון שלי (כלולה במחיר) מוגשת רק ב- 8:30, כך שהתארגנתי בבוקר לאט. “דחפתי” לפה 4 טוסטים עם חמאה, ביצה מקושקשת וקצת פירות טריים לצד מיץ וקפה – ויצאתי לדרך בערך ב- 9:30.

הדרך מתחילה מיד לטפס במעלה Lynmouth/Lynton בשביל סלול שמתפתל על מדרון עשיר מאוד בצמחייה – עצים, שרכים, שיחים, פרחים… במקביל לקו של קרונית רכבל (שניתן באמצעותו לדלג על העלייה). 

בתוך הצמחייה מפוזרים פסלים קטנים, חמודים וכמה עיזי בר שמתגוררות על המדרון מנשנשות עלים פה ושם, לצד השביל. 

הים נשקף מלמטה, השמים כחולים וצלולים, לא קר ואין רוח – וזו התחלה ממש מושלמת ליום.

אחרי עלייה די תלולה אבל לא מאוד ארוכה השביל משאיר מאחור את העיירות ומגיח מעליהן לקטע פתוח ונפלא! השביל, הוא מתון וצר עכשיו והוא מתפתל על צלע תלולה מאוד של ההר. יש ספסלים שפזורים לאורך הדרך וסלעים בגדלים שונים וצורות שונות ועוד ועוד פרחים.

אני מגיעה בקלילות ל- Castle Rock (סלע גדול, בולט מאוד, שמיתמר מעל לים), עוקפת אותו והולכת בינות לסלעים ב- Valley of Rocks והלאה בקטע כביש נעים בנופי גבעות ירוקות שבהן רועות כבשים ופרות ומעבר להן פרוש הים על מפרציו הכחולים...

בד”כ קטעי כביש מעצבנים אותי למדי אבל הקטע הזה שקט ושליו מאוד והנופים כל כך מהנים שאפילו הכביש אינו פוגע לי בכלל בהנאה.

בכל המקטע אני פוגשת די הרבה מטיילים, רובם עם תרמילים קטנים, וכמה backpackers עם תרמילי ענק, כמו שלי. גם אתמול לא הייתי לבד על השביל, אע”פ שהיום יש תנועה קצת יותר עירה של מטיילים.

הפגישות מלוות בברכות שלום הדדיות ותו לא. אבל גם זה נעים לי.

-

אני חולפת על פני Lee Bay ומגיעה ל- Woody Bay שם אני נפרדת מהכביש. השביל מתפתל עכשיו ממש מעל למפרץ היפיפה ואני מתקדמת בהנאה עצומה עד שאני מגיעה לספסל שאי אפשר לסרב לו.

אני מורידה את התרמיל ומתיישבת למנוחה ארוכה אל מול נוף צוקים משגע, בערך ב- 11:40.

-

אחרי שעזבתי את הכביש, השביל נעשה יותר מיוער. במקטעים מסוימים הוא פתוח לים מימין וגובל בצמחייה משמאל ובחלקים אחרים השביל נבלע ביער אבל נפתח לעיתים קרובות לנופי ים שהם תמיד מפורצים ומאוד-מאוד יפים.

השביל מוסיף להיות מעניין גם בהמשך – כשאני חוזרת ללכת. הוא עולה ויורד לסרוגין ורק לעיתים רחוקות מתון ממש. אני חוצה נחל חמוד על גבי גשר ליד מפל נחמד (שם אני אוספת מים אותם אני מסננת עם ה- mini sawyer שלי), יש קטע נפלא – שביל מצוק חשוף מאוד מעל Haddon's Mouth (מקום שבו נחל נשפך אל הים) ועוד מקטעים ביער או מחוצה לו, קרוב יותר או קרוב םחות לים.

השביל כל הזמן משתנה וזה ממש נחמד.

מהבוקר אני מרגישה מצוין. עדיין קצת משתעלת אבל זה לא מציק לי יותר מידי, הברכיים וכפות הרגליים שדי סבלו בסוף היום אתמול – סוחבות יפה בינתיים וגם השרירים מאומצים אבל לא מרגישים תפוסים מידי.

לקראת Combe Martin מתחילה פתאום שוב רוח חזקה ונעשה קר. אני ממהרת לעטוף את עצמי במעיל גשם (שבולם קצת את הרוח) וחובשת כובע פליס שמכסה לי גם את האזנים. מהבוקר הלכתי עם שתי שכבות מנדפות – חולצה קצרה ומעליה חולצה ארוכה, ועל הצוואר יש לי באפ.

-

עוד פוש קטן, כמעט אחרון להיום, ובסביבות 16:00 אני ב- Combe Martin. זה כפר מאוד חביב, לא ממש קטן, עם כל השרותים הנחוצים וגם info center. אני נכנסת למרכז המבקרים שם מקבל את פני אדם מבוגר. אנחנו בוחנים ביחד את המפה והוא עוזר לי לבחור אתר קמפינג שנמצא כמה ק”מ הלאה, ממש בצמוד לשביל שלי.

למען האמת, אני די מהססת אם להתקדם, אחרי שאתמול הפרזתי לגמרי במרחק ההליכה. ב- Combe Martin יש הרבה מקומות לינה, מכל הסוגים ואני יכולה בקלות למצוא לי b&b קטן ונחמד ולהשאר פה. אבל האדם ב- info מבטיח לי שהקמפינג לא מרוחק יותר מעוד חצי שעה – שעה הליכה. אני מאוד רוצה לישון באוהל ובאתר מסודר תהיה לי גם מקלחת חמה ויש מים זורמים לשתייה (בניגוד לאתמול אז תכננתי לישון בשטח ובהתאם סחבתי המון מים).

-

אני עושה הפסקה של תה חם ואז ממשיכה ללכת.

כ- 2 ק”מ אח”כ (בעלייה) אני נתקלת ב- Napps Touring Holidays ממש משמאל לשביל. אני לא בטוחה שזה האתר אליו כיוון אותי האדם באינפו אבל מחליטה להציץ ולבדוק את המקום.

'Holiday Parks', אני לומדת די מהר, הם אתרי קמפינג די מפלצתיים. בעצם, כמו שהשם שלהם מרמז, אלו “פארקי נופש” של ממש והם מיועדים בעיקר למשפחות או לנופשים אחרים ו(הרבה) פחות לתרמילאים או הייקרים שסוחבים את האוהלים הקטנים-ככל-הניתן שלהם, יחד עם כל הציוד האחר, על הגב.

הפארקים האלו נפרשים על שטחים עצומים ויש בהם עשרות רבות, או מאות, של חלקות קמפינג שמיועדות לכל סוגי המגורים הניידים כמעט – כולל camper-vans/caravans ואוהלי ענק. לרבות, אם לא כל, החלקות יש גישה עם רכב ורובן מחוברות לחשמל. בנוסף יש באתר מגוון של שרותים: בריכה, חנות, פאב, מקלחות ושרותים וכו וכו.

אבל כשאני נכנסת לאתר ליד Combe Martin, אני מגלה שהוא כמעט נטוש… יש ארבעה או חמישה קרוונים שחונים בתחתית האתר, ליד הכניסה, וכמה מיבני נופש קבועים, גם הם למטה. על הגבעה הגדולה, הירוקה – אני לא מזהה אף לא אוהל אחד. נפלאות טרום-עונה

אני נכנסת לקבלה ומתקבלת בלבביות ע”י אישה שמודיעה לי (בשמחה) שאני הישראלית הראשונה שבאה להתארח אצלה! בגלל שהאתר ריק אני יכולה לבחור לי איזו חלקת אוהל שאני רוצה – עבור מחיר של 5 פאונד בלבד (וזה כולל מקלחת חמה). היא ממליצה לי על חלקה מסוימת, ממש בראש האתר, שממנה נשקף, לדבריה, הנוף הכי טוב. אני מקבלת את ההמלצה בשמחה.

הגבעה בנויה מטרסות דשא שעליהן מסומנות חלקות אוהל. בין החלקות מתפתלים שבילים ופה ושם ניצבים שולחנות פיקניק.

כל זה כמובן בנוף הנפלא של המפרץ.

אני נאבקת שעה ארוכה ברוח, עד שאני מצליחה סוף-סוף להקים את האוהל שלי (זה לא כל כך קל לבנות אוהל לבד ברוח חזקה). אולי הייתי צריכה לחפש את החלקה הכי מוגנת במקום להתפתות לזו עם הנוף הכי יפה…

אח”כ אני ממהרת למקלחת שהיא חמה ונהדרת.

על ספסל פיקניק אני מרתיחה מים בקומקום החדש שלי (Titan Kettle של MSR – קל משקל, מוצלח לחלוטין – וגם עולה בהתאם!) ומכינה לי ארוחת ערב של macaroni & cheese.

אני יושבת לי בחלקת גן העדן הזו וכיף לי כל כך… רק הרוח הורגת אותי! לא נותנת לי מנוח. אני שוב מתחילה להשתעל ומחליטה לגשת לפאב כדי להתחמם.

כן, כמובן שיש פה פאב! אני באנגליה, למי ששכח.

אני כמובן האורחת היחידה בפאב, בנוסף לשניים-שלושה מקומיים שיושבים על הבר. אני מזמינה קנקן תה חם ויושבת שם שעה וחצי בערך, קוראת וכותבת ביומן. בסביבות 9, כשעדיין אור בחוץ, אני חוזרת אל האוהל שלי – שניצב לו עדיין בודד בראש הגבעה, מחכה לי.

סיכום היום:

נק' התחלה: Lynmouth.

נק' סיום: כ- 2 ק”מ אחרי Combe Martin.

מרחק משוער: כ- 23 ק”מ.

זמן (ברוטו) על השביל: כ- 8 שעות.

לינה: Napps Holiday Park.

highlight יומי: הנוף מעל Lee Bay ו- Woody Bay.

סיכום מסלול: מוצלח כל הזמן. לא קשה.

---

ליום ההליכה השלישי