הבוקר של היום השמיני שלי על המסלול מתחיל קצת… עקום. קודם כל, בקושי הצלחתי לישון בלילה באוהל. כרגיל. אז הרגשתי קצת “עקומה” כשסוף-סוף קמתי.

האוהל שלי הוא דו-שיכבתי רק ב- 80%. זה אומר שיש לו דופן אחת שהיא חד שיכבתית בחלקה. למרות שהוא עומד יפה מאוד גם בגשמים חזקים, הדופן הלא כפולה היא רטובה למדי בתנאים שכאלו. זה די מקשה עלי את ההתארגנות באוהל כשמאוד רטוב כי אני מאוד נזהרת לא להרטיב את השק”ש או פריטים אחרים של ציוד. באוהל סולו, גם אם מרווח יחסית כמו שלי, כשהמרחב גם ככה מוגבל, זה די קשה שלא להתחכך בדופן.

גם כשיצאתי מהאוהל – ולמרות שלא ירד גשם בלילה – הכל מסביב היה מאוד ספוג במים. הדשא, השולחנות, האבנים. בתוך כל הרטיבות הזו די קשה להתארגן…

בגלל שלא הייתה רוח והאוהל שלי עמד בצל, ידעתי שייקח לו שעות להתייבש והחלטתי לנער אותו קלות, בעודו עומד (היריעה גדולה מידי בשבילי כדי לנער אותה לבדי כשהאוהל מפורק). לא חשבתי לשחרר את קצת את החוטים. כשניערתי את הדפנות, אחת המוטות ברחה מהתושבת שלה בלי ששמתי לב והצליחה לנקב לי קלות את הדופן (לא ממש חור אבל היא פתחה קצת את התפרים). גם ככה אני מתקשה עם כל הנושא של האוהל וכשראיתי את הנזק – התעצבנתי מאוד.

-

אכלתי את ארוחת הבוקר שלי – דייסה טעימה ומנחמת – כשאני קצת מצוברחת, קיפלתי את האוהל כשהוא רטוב לחלוטין, סיימתי לארוז ויצאתי לדרך ב- 7:50.

מיד כשהתחלתי ללכת מצב הרוח שלי השתפר משמעותית – כי השביל נהדר מהרגע הראשון.

תחזית מזג האוויר להיום היא: “מעונן וגשום החל מאחר הצהרים”. אבל בבוקר השמים היו כחולים, צלולים ומדהימים וברגע שהגחתי מהצל – השמש חיממה אותי קצת ונעשה לי מאוד נעים.

הנוף ממשיך להיות פראי בקטע הראשון – על קו חוף סלעי עד מאוד.

חלפתי על פני המגדלור הלבן היפה ב- Hartland Point מפה השביל משנה כיוון ופונה דרומה.

קצת לפני 9:30 הגעתי לבית המלון (ישן, בנוף יפה מאוד), ב- Hartland Quay. עשיתי שם עצירת קפה ומיץ. רחצתי את עצמי קצת בשרותים ומלאתי מים בפאוץ'.

אחרי המנוחה המשכתי ללכת.

הדרך היא כמעט כולה שביל מצוק ובד”כ קרוב לשפת המצוק. הנוף הוא נוף של צוקים תלולים ומפרצים מסולעים, עם סלעים כההים, מחודדים מאוד – בתוך ומחוץ למים. בעוד הצד של הים הוא פראי ודרמטי –היבשה מכוסה בשדות ירוקים מאוד, רעננים מאוד שמתגלגלים עד קצה האופק. השביל עצמו – שוב עולה ויורד, לעיתים בתלילות אבל על מדרך נוח. והדרך כולה פורחת בשלל צבעים וצורות שהלב לא יכול שלא לצהול.

התקדמתי בקצב די מהיר, נישאת על גלי ההתלהבות שגרמה לי הדרך.

היו כמה שיאי יופי, האחד מהם סביב Welcombe Mouth – שם יש מפל יפה, והשני סביב Marsland Mouth – שם חוצים עוד נחלון, נפרדים ממחוז Devon ונכנסים לשטח מחוז Cornwall!

שני המקטעים היפיפיים האלו הם ממש ממש תלולים!

ובכלל נראה שהשביל אימץ בימים האחרונים דפוס התקדמות של רכבת הרים, כשההליכה היא במתקונת של: עולים לראש צוק אחד, הולכים לאורך שיאו מרחק כלשהו ואז יורדים לתחתית הצוק הבא – וחוזר חלילה.

אני לגמרי בסדר עם סגנון ההליכה הזה, אחרי שבוע שלם של הליכה (שעבר בלי ששמתי לב בכלל) – אני כבר בכושר ומרגישה חזקה למרות משקל התרמיל, המרחקים ואופי השביל.

ועדיין… כשאני מתקרבת ל- Morwenstow אני כבר עייפה למדי. השעה היא קצת אחרי 14. זמן מתאים להפסקה. אין לי מספיק אוכל ומים כדי להגיע בנוחות ל- Bude ואני מחליטה לסטות מהשביל אל הכפר – סטייה של כקילומטר (בכיוון אחד) מה- SWCP. אני יודעת שיש שם tearoom בתוך חווה ולשם אני מכוונת.

אני מגיעה לבית החווה בסביבות 14:30. בחצר הפרחונית יש שולחנות הומי אדם אבל בתוך ה- tearoom המזמין אני מוצאת שולחן אחד פנוי. המקום הזה הוא בית תה אנגלי קלאסי, כמיטב המסורת. התפריט אנגלי מאוד (פאי רועים וכו') והעיצוב אנגלי מאוד (שולחנות עץ כפריים, צלחות חרסינה פרחוניות של סבתא וכו') – וזה ממש מוצא חן בעיני! אני מחליטה שמין הראוי לעשות כאן הפסקה של “cream tea”.

לא להתבלבל – לא מדובר בכוס תה עם חלב בלבד. ה”מנה” הזו היא מוסד של ממש (מי שלא מאמין לי מוזמן לקרוא בלינק). מדובר בקנקן תה שמוגש עם קנקן חלב/cream קטן ושני scones עם שמנת למריחה וריבה (או מספר ריבות, ולעיתים יש לבחור מתוך מספר – לפעמים גדול מאוד – טעמים של ריבה) – הכל מוגש כמובן בכלי חרסינה (לבנים או צבעוניים עם פרחים).

כן, אני יודעת – זה לא ממש אוכל (או כמו שההורים שלי יגידו “זה לא אוכל אמיתי”). אבל זה: 1. טעים. 2. זול. 3. ממלא מאוד (אני רוצה לראות מישהו שמסוגל לאכול עוד זית אחרי ש”הוריד” שני סקונז אנגליים אמיתיים).

אני יושבת כשעה במסעדה הנעימה, אוכלת ושותה, כותבת ביומן שלי וקוראת במדריך על המקטע הבא.

כשאני יוצאת לבסוף, אני נדהמת לגלות שתחזיות מזג האוויר דייקו מאוד גם הפעם: השמים הכחולים נעלמו ובחוץ אפור מאוד ואפילו מטפטף קצת. החצר של המסעדה שהייתה מלאה בסועדים כשהגעתי (רק לפני כשעה – שעה וחצי) ריקה כמובן מאדם.

-

אני הולכת לי בין השדות, בחזרה לשביל שלי, ופונה שם דרומה – לכיוון Bude.

השביל ממשיך להתגלל בתוך השדות לאורך הים אבל הראות מאוד מוגבלת עכשיו ולמרות שלא יורד גשם (פרט לטפטוף קל מידי פעם) – האוויר רטוב ויש רוח די חזקה וקר. למרבה המזל השביל מתמתן מאוד והוא קל הרבה יותר בהמשך הדרך.

-

אני מגיעה ל – Bude (עיירה גדולה שיש בה הכל) בסביבות השעה 19, כבר עייפה למדי. מזג האוויר הלך והתדרדר ככל שהתקדמתי. אני הולכת ממש בתוך ענן עכשיו וכשאני נכנסת אל העיירה הגדולה – מתחיל גשם. אדם נחמד מכוון אותי לרחוב שיש בו לדבריו המון b&b's. אני שמחה לגלות שורה של בתים לא גדולים שרבים מהם מציגים שלט “b&b” ומוצאת לעצמי, בקלות ובמהירות, חדר חמים ונעים. אני כל כך שמחה להיות מוגנת מהגשם ומהרוח שמכים עכשיו בחוץ...

-

סיכום היום:

נק' התחלה: קצת לפני המגדלור ב- Hartland Point.

נק' סיום: Bude.

מרחק משוער: כ- 30 ק”מ.

זמן (ברוטו) על השביל: כ- 11 שעות.

לינה: b&b ב- Bude (לא זוכרת את שמו).

סיכום מסלול: מעולה! נופים פראיים של מפרצים סלעיים מאוד לצד שדות ירוקים. פרחוני להפליא. הרבה עליות וירידות – יום הליכה קשה!

-

המשך המסלול