יום ג, ה- 1 לספטמבר.

אני עוזבת את Red's Meadow בסביבות השעה 7:40 בבוקר.

אני מתרחקת רק כמה מאות מטרים משולי החווה ומוצאת את עצמי על מדרון שרוף. זו עדות לשריפה שהתרחשה פה ב- 1991 או 1992. קשה לקלוט עד כמה קרוב היה ה- resort לעלות באש עד שמגיחים מבין העצים הירוקים של החווה אל המקטע החרוך הזה. למרות השנים הרבות שחלפו - היער עדיין רחוק מלהראות סימנים משמעותיים של התאוששות.

בסמוך לחווה אני מבריחה איילה עם במבי צעיר וכמה צעדים אח"כ עוד אחת עם צמד גדיים מנוקדים. זה עוזר לשפר את ההרגשה העגמומית שמשרה עלי היער השרוף.

-

השביל מטפס בשיפוע די נוח.

אחרי הליכה בת כ- 40 דקות, אני סוף-סוף משאירה את המקטע השחור מאחורי.

השביל ממשיך לטפס - ביער ותיק עכשיו. אני חוצה פלג מים שזרימתו חלשה מאוד וכעבור עוד 40 דקות, פחות או יותר, נעצרת להפסקה קצרה ליד נחל נוסף, בסמוך לפיצול השביל ל- Horseshoe Lake (כמעט 3 מייל מ- Red's).

הנחל כאן זורם במרץ ואני מרווה את צמעוני ומתרעננת קצת.

הבוקר האוויר אפוף עשן. וזה כבר לא משהו שאני מבחינה בו מרחוק. הראות די גרועה וגם כשההיער נפתח - קשה לראות נוף. אני מזהה צלליות של רכסי הרים אבל לא הרבה מעבר לכך.

אפילו השמש לא ממש מצליחה לחדור את שכבת העשן שמכסה את הארץ והאור הוא מאוד מוזר.

-

לפי הסימנים בשטח, פיצול השבילים הזה משמש לעיתים קרובות לחניית לילה של מטיילים. חוץ ממים זורמים ויער נעים יש פה משטחים חוליים שטוחים לאוהלים.

אחרי כ- 15 דקות של מנוחה אני מעמיסה שוב את התרמיל, חוצה את הגשרון מעל הנחל וממשיכה לצעוד.
 השביל ממשיך באותה מתכונת: בתוך יער, בשיפוע מתון.

-

בערך ב- 10:30 אני נעצרת לצד גשר שחוצה נחל ב- Deer Creek.

זו נקודת המים האחרונה למשך כמעט 6 מייל (כ- 9.5 ק”מ) והיא מאכזבת מאוד! ערוץ הנחל די רחב, יחסית להרבה מהפלגים הקטנים שפוגשים שוב ושוב לאורך המסלול, אבל הזרימה שבו כל כך נמוכה וחלושה...

אני בודקת את מלאי המים שלי ומחליטה שליטר וחצי יספיקו לי עד הנקודה הבאה, בתנאי שאשתה פה הרבה.

אני מורידה את התרמיל ושותה מים ישירות מהפילטר ואוכלת חטיף אנרגיה ונחה...

גם הנקודה הזו מתאימה מאוד לשמש כמקום לחנייה של לילה - תודות לאופי הקרקע שהוא נרחב ורך ושטוח (במיוחד בשנים/עונות שבהן זרימת המים טובה יותר).

כשאני מגיעה נמצאים פה כבר שני גברים, נראים בני 60+, שלנו אף הם ב- Red's ויצאו בבוקר מוקדם. הם מספרים לי שלא הצליחו להשיג פרמיט להליכה מ- Happy Isle בעמק היוסמיטי בתאריכים שהיו נוחים עבורם ולכן הם הסתפקו ביומיים הליכה באיזשהו מסלול אחר ביוסמיטי שהביא אותם ל- Tuolumne שם הם חברו ל- JMT. השניים נראים מעט... לא בכושר והם מתוודאים בפני שמאוד-מאוד קשה להם. הימים שלהם מתחילים מאוד מוקדם ומסתיימים בשעה די מאוחרת והם מרגישים שהם קרובים מאוד לקצה גבול היכולת. ועדיין - הם כאן!

-

בעודי יושבת ומשוחחת עם הצמד מגיחות מהעבר השני של הנחל - שלבי וקרי! אלו שתי בנות מזרח-קנדיות צעירות ונחמדות מאוד שפגשתי ב- Kennedy Meadows Resort ליד Sonora Pass בנקודת ה- resupply שלי ב- PCT. הן הלכו עד Red's, שם היו מתוכננות לסיים, ומכיוון שנשארו להן עוד כמה ימים, הן המשיכו עוד קצת והיום הן מסיימות ללכת ונוסעות ל- Mammoth ומשם - הביתה. אני מאוד שמחה לפגוש אותן ושמחה בשבילן על המסע המוצלח.

-

בסופו של דבר, אחרי כחצי שעה של מנוחה, ואחרי שאני נפרדת מהבנות ומשני הגברים (שאותם אני מקווה לפגוש בהמשך) - אני חוזרת לצעוד במעלה המדרון המיוער.


 אחרי שעליתי ועליתי מהבוקר - הגיע הזמן לרדת בחדות במדרון לכיוון מקור המים הבא - קצת לפני פיצול השביל ל- Duck Lake.

אני בטוחה שהנוף פה - ביום צלול - הוא מעולה! ע"פ הצלליות שלהם, אני די בטוחה שההרים שמסביבי הם מאוד מרשימים ודרמטיים. אבל הראות, שהיתה מוגבלת מהבוקר, היא ממש איומה עכשיו.

-

מהנחל עד לפיצול השביל עצמו - יש רק קטע קטן. אבל המדרון תלול (כלפי מעלה) ופתאום - אחרי שהלכתי בקלילות כל הבוקר - אני מתחילה להתקשות. כשאני מגיעה ל- Trail Junction אני מתיישבת למנוחה.

בזמן שאני יושבת ו"אוספת אוויר", חבורה די גדולה של בני נוער (תיכוניסטים; 6-7 בנים ו- 2-3 בנות) מגיחים מכיוון Duck Lake - עוצרים לדקה להתייעץ לגבי המשך המסלול, ואז חולפים על פני וממשיכים לצעוד במעלה השביל שמוביל ל- Purple Lake (שהוא גם היעד הבא שלי ומרוחק רק 2.3 מייל מכאן).

כמה דקות אחריהם, מגיעים מאותו כיוון, מתנשמים ומתנשפים, שני גברים מבוגרים. גם הם נעצרים לידי ומציגים את עצמם כמורים של החבר'ה הצעירים. כשאני מתעניינת לגבי הקבוצה ומביעה את הערכתי הרבה על המסע שהם עושים עם בני הנוער, השניים מודים שהם מעט מתקשים לעמוד בקצב שמכתיבים הצעירים…

אחרי מנוחה של כ- 15 דקות אני כבר מרגישה לגמרי מאוששת וחוזרת לצעוד בשביל.

אחרי כמה דקות אני חולפת על פני צמד המורים, שבאמת הולכים לאט, וקצת הלאה משם מדביקה נער ונערה שמשתרכים קצת מאחור.

אני משתדלת לא להצמד עליהם יותר מידי, לא להלחיץ. השביל צר ואין לי אפשרות לעקוף אותם אז אני הולכת כמה דקות ארוכות מספר מטרים מאחוריהם עד שהם שמים לב לקיומי ומאפשרים לי לעבור.
 זמן לא רב אח"כ אני מדביקה את יתר הקבוצה.

הפעם אני מחליטה שיהיה ממש קשה לעקוף כאן חבורה גדולה שכזו. הנערות והנערים נושאים תרמילים גדולים מאוד, וכנראה גם כבדים מאוד, ולרבים מהם יש עוד אי אלו חפצים - מזרון שטח או שק"ש או משהו נפחי אחר - שמחוברים מחוץ לתרמיל.

אבל השביל לא רק צר - הוא גם די מאובק. אז אני מאיטה את הקצב בנסיון לפתוח בינם לביני פער קטן, להתרחק מענן האבק הקטן שמתרומם סביב השביל כשהקבוצה עוברת.

יש בזה משהו נעים דווקא, בהליכה היותר איטית, בעיקר מכיוון שהשביל כאן די קל. גם האוויר צלול מעט יותר עכשיו.

-

אחרי שסיימנו לטפס מתחילה הירידה הקצרה אל האגם.

בערך ב- 14:40 אני ב- Purple Lake.

האגם גדול מאוד ויפיפה!

-

מהבוקר הלכתי כבר קרוב ל- 14 מייל, קצת יותר מ- 22 ק"מ, למרות האופי העולה ויורד של השביל.

כבר מתחיל להיות לי ברור שהאסטרטגיה המקורית שלי, זו שהכתיבה התקדמות איטית, במטרה להמנע מפציעות עומס ובמיוחד למנוע חזרה של דלקת בגידים ממנה סבלתי מוקדם יותר בקיץ - כבר לא מתאימה לי. היא גם לא נחוצה. בשבועות האחרונים בניתי את הכושר שלי בהדרגה בחזרה. אני מרגישה מצוין ולפציעה אין כל זכר.

כשאני נחה לצד אגם Purple Lake, אוכלת עוד Cliff bar, אני סורקת את המפה וקוראת במדריך.
 האגם הבא - Lake Virginia - נמצא רק 4 מייל מכאן. מארק וסאם מתכננים ללון שם הלילה, גם שני הגברים שפגשתי ב- Deer Creek מקווים להגיע לשם לקראת ערב. אני יודעת שיהיה לי נעים לחנות בקירבה לכל אחד מהצמדים אבל אני כבר מסתכלת גם הלאה משם, מחפשת מקומות לינה טובים בהמשך השביל.

בכל מקרה - אגיע ל- Lake Virginia ואחליט שם.

-

עצרתי למנוחה לצד חבורה של ארבעה גברים, מעט צעירים ממני. פגשתי אותם כבר פה ושם בימים הקודמים על השביל אבל חוץ מ'שלום-שלום' לא ממש יצא לנו לדבר.

עכשיו אנחנו "משלימים את הפער".

מסתבר שהם ארבעה הייטקיסטים מסן פרנסיסקו (ארבעתם עובדים באותה חברה). הם התחילו ללכת ב- Tuolumne Meadows ומתכננים להמשיך עד Muir Trail Ranch.

כמי שמכירה היטב את העיר, ואף עבדה שם בעבר (הדי רחוק) במשך שנה בחברה לא מאוד שונה משלהם, אני לא מופתעת מהמרקם האנושי של הארבעה: רק אחד הוא אמריקאי "מקורי" (ואפילו יליד קליפורניה). האחרים (אף ששלושתם הגיעו לארה"ב כילדים צעירים) הם בחור חמוד להפליא ממוצא אסייתי, עוד בחור ששורשיו בברזיל ועלי - שנולד באירן.

-

הארבעה קמים ללכת כשאני עוד יושבת לצד האגם. אבל אני חוזרת לצעוד אולי 10 דקות אח"כ ודי מהר אני כבר מדביקה אותם.

הדרך מטפסת תחילה אל מעל Purple Lake ואז יורדת ל- Virginia Lake.

בערך בשעה 16 אנחנו, חמשתינו, כבר ליד האגם.

האגם גדול מאוד והשטח סביבו פתוח ומסולע ומיוער בדלילות. וכבר בשעה מוקדמת שכזו קר פה. בקצה המרוחק של האגם יש צבר גדול יותר של עצים, שאולי יתן מחסה כלשהו מהרוח, אבל אני פחות אוהבת לחנות במקומות פתוחים שכאלה ובמילא - עדיין מוקדם.

אחרי עצירה קצרה, של כמה דקות בלבד - אני מחליטה להמשיך הלאה.

הבנים גם הם ממשיכים ואנחנו הולכים ביחד עוד קצת.

-

השביל מקיף את אגם וירג'יניה ומטפס מעט מעליו ואז מתחילה ירידה תלולה בסדרה של switchbacks (זיגזגים) ארוכים בנוף שהוא, אפילו ביום מעושן שכזה, מאוד-מאוד יפה!

השביל הוא צר ובערוץ למטה - שנקרא Fish Creek - ניתן להבחין בנהר שזורם בפיתולים לכל מיני כיוונים.

גם הצלע הנגדית של הערוץ היא תלולה וצוקית והמראה הוא דרמטי ומעניין כאחד.

-

בשלב כלשהוא חבורת הבנים נעצרת לעוד מנוחה. אבל אני, שכבר עשיתי אינספור מנוחות היום, מתקדמת לבדי הלאה, במורד צלע ההר, עד שאני מגיעה, בסביבות השעה 17, לתחתית הערוץ - בסמוך לאיזור שנקרא Tully Hole.

-

אני ממשיכה בשביל, שהוא מתון מאוד עכשיו ומתפתל לצד הנחל שזורם בעליצות ב- Fish Creek, חולפת ע"פ פיצול השביל ל- McGee Pass, וכחצי מייל אח"כ, מוצאת לי נקודה מושלמת לקמפינג ממש משמאל לשביל - בצמוד למים.

האיזור שטוח ויש מקום לכמה אוהלים, גישה נוחה למים וסימני מחנה פעיל (מעגל אבנים למדורה, גזעי עץ ש"הוסבו" לספסלים קטנים וכו').

בשעה 18 המחנה שלי כבר מאורגן ואפילו הספקתי להתרחץ במי הנחל הקפואים.

מאוד משמח אותי לגלות ששיגרת המחנה נעשתה הרבה יותר קלה עבורי בימים האחרונים. אני מתארגנת הרבה יותר מהר, וקצת פחות מפריע לי כל האבק שמסביב...

אני מקווה שמי מהאנשים הנחמדים שפגשתי היום לאורך המסלול עוד יגיע לכאן ויקים את האוהל שלו לידי - אבל ב- 19:30, אחרי שאכלתי וסיימתי להתארגן, אני כבר מבינה שהלילה הזה יהיה הראשון שלי לבד בשטח על ה- JMT.

אני שוב שמחה לגלות עד כמה השתפרתי ביכולות הקמפינג שלי - למרות שנחמד לי לחנות לצד עוד מטיילים, אני רגועה לחלוטין, ולא מודאגת מכלום, כשאני מתחפרת באוהל שלי בסביבות השעה 8, כשנעשה חושך בחוץ.

--

סיכום היום:
נקודת התחלה - Red's Meadow Resort
נקודת סיום - Fish Creek - about half a mile South of McGee Pass Trail Junction
מרחק - כ- 18 מייל / 29 ק"מ
זמן ברוטו - כ- 9:30 שעות
הרבה הליכת יער במחצית הראשונה של היום (אף כי השביל נפתח פה ושם לנופים); נוף דרמטי יותר בהמשך - בדרך ל- Purple Lake והלאה ל- Virginia Lake. הירידה ל- Tully Hole מרשימה ומהנה מאוד! אף כי המדרון תלול.
 החנייה (wild camping) לצד הנחל (במורד הערוץ, אחרי הפיצול ל- McGee Pass) נוחה מאוד תודות לקרקע השטוחה והרכה וכן תודות לקירבה למים שזורמים פה במרץ. הערוץ מיוער ומוגן מפני הרוח.

--

המשך המסע