שוב התעוררתי לבוקר מאוד אפור והתחזיות הצביעו על המשך גשמים לסרוגין כל היום…
-
התכנית המקורית שלי להיום היתה עלייה לפסגת ההר Snowdon – המלך הבלתי מעורער של ווילס – דרך ה- South Ridge וירידה מפסגת ההר, בכיוון צפון-מזרח, דרך Pyg Track ל- Pen-Y-Pass.
ההרים בווילס אמנם נמוכים בהשוואה להרים הגבוהים באמת של אירופה, גם פסגתו של Snowdon (הגבוה מבינהם) היא בסה״כ 1085מ׳, אבל מדובר ברכס סלעי ודי משונן ורוב דרכי הגישה שלו כוללות קטעים תלולים מאוד, צרים וחשופים. התחושה, כשנמצאים בשטח, היא של איזור הררי בעל תוואי שטח מאתגר.
המסלול שתכננתי דרך הרכס הדרומי נחשב למתאגר למדי.
-
בהתאם לתנאי מזג האוויר אני מבינה כבר בבוקר שלא הגיוני לנסות לטפס היום לפסגה. אחרי שחוויתי תנאים לא קלים בטיפוס לפסגת Cadair Idris, ביום השני למסע שלי בווילס, הפעם אני נמנעת מלהסתכן.
אני מחליטה ללכת מ- Beddgelert ל- Pen-Y-Pass, (שם הזמנתי לי חדר להלילה באכסניה של YHA) בשבילים נמוכים.
מעבר ההרים הזה (בגובה 359מ׳), שאליו מגיע כביש, הוא אחד מנק׳ הגישה העיקריות להר. מובילים ממנו 2 שבילים לפסגה (Pyg Track ו- Miners Track). שניהם נחשבים לקלים יותר מאשר ה- South Ridge. למרות שתחזיות מזג האוויר צופות התחזקות של הגשמים מחר, אני מרשה לעצמי לקוות שאולי מזג האוויר על ההר ישתפר ובכל זאת אוכל לטפס לפסגה משם, הלוך בשביל אחד וחזור בשני.
בשעה 9 בבוקר בערך יצאתי לדרך. בשלב זה עדיין לא ירד גשם.
-
השביל מוביל, לאורך תוואי הנהר היפה, בכיוון מזרח/צפון-מזרח, אל מחוץ לכפר והלאה דרך השדות ל- Llyn Dinas. חלק ממהליכה היא על כביש צדדי וחלק שביל. שקט מאוד, ירוק מאוד ומקסים מאוד מסביב, למרות שערפל די נמוך מכסה את האופק. מכל עבר מבצבצים הרים עטופים בערפל, סוגרים על הדרך מסביב.
אני מאגפת את האגם ממזרח ובקצהו המרוחק פונה שמאלה ומגיעה לכביש – A498.
בינתיים התחיל גשם שקצת מתחזק עכשיו ואני ממהרת להכנס לבית הקפה שב- Bethania (צבר בתים קטן).
השעה היא בערך 10:20, הלכתי כ- 6 ק״מ עד כאן, בשביל קליל ושטוח. אכלתי ארוחת בוקר מצוינת במלון ב- Beddgelert ואני לא באמת רעבה, אבל אני יושבת פה, שותה ונחה, כותבת קצת ביומן ואפילו קוראת קצת בספר.
-
בערך ב- 11 אני יוצאת שוב החוצה. למרות שעדיין מטפטף.
ממש אחרי המבנה האחרון, מתפצל פה שמאלה השביל לפסגת Snowdon. טיפה מדגדג לי בקצות אצבעות הרגליים… אבל אני שלימה עם ההחלטה שלי ללוותר היום על הטיפוס לפסגת ההר.
-
אחרי Bethania השביל, עדיין לאורך הנהר, הפעם משמאלו (מערב), חוצה שטחי מרעה, כמה נחלים וצברי עצים – והוא מאוד נחמד וקליל אבל לעיתים קרובות גם חלקלק ובוצי ומצריך תשומת לב.
הדרך עדיין קלה מאוד למעקב.
אחרי זמן לא רב, אני מתחילה לטפס, במדרון די תלול ומיוער, מעל Llyn Gwynant.
פה ושם אפשר להציץ אל האגם שמתחת לשביל, מימין, אבל הראות עכשיו הרבה פחות טובה.
הגשם ממשיך לרדת לסרוגין בעוצמות משתנות, אם כי עד כה אף הוא אף פעם לא ממש חזק.
השביל שוב חלקלק מאוד והפעם צריך להזהר גם מענפים, סלעים ושרשי עצים.
-
אחרי שאיגפתי גם את האגם הזה, אני יורדת בשביל שממשיך להיות מיוער לקצהו הצפוני. יש כאן, לצד האגם, עוד אתר קמפינג חמוד מאוד שסימנתי לי מהבית כיעד מועדף ללינה. אוהל בודד, של איזה מטייל אמיץ במיוחד, אפילו עומד בו, על העשב הירוק צמוד לגוש של עצים.
אני מתקדמת צפונה, חוצה עוד שדה מרעה פתוח בנוף סגרירי, חולפת ע״פ איזו תחנת כח כשמשמאל על מדרונות ההר התלולים אפשר לראות כמה מפלי מים דקיקים וגבוהים.
אח״כ הולכת קצת לאורך נחל יפיפה.
כל המקטע הזה מקסים!
קצת הלאה משם מתחילה סוף סוף העלייה לכיוון ה- pass בערוץ יפיפה לאורך Afon Trawsnant.
בהתחלה העלייה מאוד מתונה, לאט לאט השיפוע קצת מתחדד לפרקים – אבל הדרך ממשיכה להיות ממש נהדרת, ברורה ולא קשה בכלל.
-
כמה דקות אחרי שהתחלתי לעלות בשביל לאורך הערוץ – הגשם, שגם ככה התחזק קצת בדקות האחרונות, הפך להיות ממש חזק.
ואין כאן שום מחסה ושום דרך לחמוק ממטחי המים.
השביל עדיין ברור וקל למעקב, למרות שהראות די מוגבלת, ואני ממשיכה לטפס; אחרי בוקר לגמרי נינוח, אני מחישה עכשיו את צעדי.
לרגע חשבתי לעצור וללבוש את מכנסי הגשם שיושבים להם בכיס חיצוני של התרמיל, מוכנים בדיוק למצב כזה… אבל השינוי בעצמת הגשם היה כל כך מהיר – שעד שהחלטתי אם ללבוש או לא ללבוש את מכנס-הגשם, המכנס שלי כבר היה ספוג לגמרי במים ולא מצאתי טעם לכך…
אני עוצרת מתחת לעץ בודד, ואחרון בהחלט, ליד מפל קטן. אבל עכשיו נושבת גם רוח, אני רטובה ונעשה לי קר ובמילא ענפי העץ לא מגינים עלי לחלוטין מפני הגשם. אז אני מחליטה שעדיף להמשיך לטפס במעלה השביל.
-
בדקות הבאות אני נלחמת ברוח ובמטחי גשם חזקים שנוחתים עלי ובשיפוע ובמים שזורמים פה ושם גם על השביל. אני כבר ספוגה לגמרי, המעיל הדולף שלי נכנע וגם הנעליים. המכנסיים של דבוקות לגוף והמים נוזלים במורד הרגליים. המשקפיים מתכסות בטיפות שאין כבר טעם לעצור ולנגב.
חבר אמר לי, אחרי שקרא את התאורים בבלוג, שהוא חושב שהיה מרגיש כמו ״חתול במכונת כביסה״. אהבתי את הדימוי, אבל אני דווקא מצאתי את ההליכה במקטע הזה… מלהיבה! אחרי שנכנעתי לרטיבות וחדלתי מלנסות לחמוק ממנה פשוט התמסרתי לאתגר שהתנאים הציבו לי. שמתי לב שאני מאוד מפוקסת וחדה ו״ממוקדת מטרה״ – להביא את עצמי בשלום למחסה החמים והיבש שממתין לי למעלה, ויחד עם זאת הרגשתי מאוד שלווה, לא לחוצה ופשוט… נהנתי.
-
קינחתי את היום הקצר בתחושת סיפוק, כשסוף סוף מצאתי את עצמי בקצה השביל, למעלה, במגרש החנייה – ממול לאכסנייה ב- Pen-y-Pass.
השעה היתה בערך 13:15. מכיוון שהאכסנייה נמצאת על כביש, בנק׳ ממנה יוצאים שבילים שמובילים לפסגת ההר הכי פופלארי בווילס – אין מדובר במקום שליו ואינטימי.
יחד עם זאת, כפי שאפייני לאכסניות של ה- YHA, הצוות לבבי, מסביר פנים ונכון לסייע. ה- facilities מצויינים. ולפחות לפי הנסיון שלי (אם כי זה כנראה עניין של מזג אוויר ועונה) – אחה״צ ההמולה נרגעת כשמטיילי היום עוזבים את המקום.
במקום פועל בית קפה ואפשר לאכול בו ארוחת חמות – או להתשמש, כמוני, במטבח המשותף.
האכסנייה היתה בתפוסה מאוד חלקית והיה נחמד ונעים לשבת בחדר האוכל ואח״כ בסלון המשותף, להנות מהנוף ומשיחה עם מטיילים אחרים.
צעדתי היום כ- 13 ק״מ עם עלייה מצטברת של כ- 400מ׳ (כמעט כולם ב- 1.5 הק״מ האחרונים). יום קליל ויפה מאוד שהפך מעט מאתגר עבורי, בגלל תנאי מזג האוויר.
