כשתכננתי את הטיול שלי לסקוטלנד, שהתחיל בסוף ספטמבר 2014, היה לי ברור שההתחלה של המסע, והמוקד שלו, יהיה טרק ה- West Highland Way.

אבל הטרק הזה לוקח 6-7 ימים בד”כ – ולקח לי בפועל שישה בסופו של דבר – ולי היו שבועיים שלמים.

בשנים האחרונות הדגש שלי בטיולים הוא טרקים ושישה ימים זה בשבילי טרק קצר (יחסית). אז הכיוון להמשך החופשה היה בהתחלה למצוא טרק נוסף, בן 4-5 ימים, שיצטרף ל- WHW ל- 10-12 ימי הליכה.
 את היומיים האחרונים של החופשה תכננתי מראש לבלות בעיר Edinburgh.

אחרי קצת שיטוטים ברשת, התכנסתי לשתי אופציות, ששתיהן מתחילות (או מסתיימות) ב- Fort William שהיא נקודת קצה של ה- WHW:

  1. ה- Great Glen Way - (”מחוף-לחוף גרסת ההיילנדס”) מחוף האוקיינוס האטלנטי (העיירה Fort William) לחופי הים הצפוני (העיר Inverness). מסלול בן 117 ק”מ, אפשרי בקלות ב- 5 ימים. מסלול שטוח ברובו, הולך בתוואי ה- Great Glen – פחות או יותר לאורך התעלה הקלדונית.
    כל הפרטים על ה- GGW באתר המצוין של Walking Highlands
  2. ה- East Highland Way - מסלול לא רישמי בן 134 ק”מ מ- Fort William ל- Aviemore שלפי מיטב הבנתי הולך ותופס תאוצה.
    כל הפרטים על ה- EHW באתר המצוין של Walking Highlands

אחרי חקירה לא ארוכה, הגעתי למסקנה שה- EHW ארוך ומאתגר מידי לפרק הזמן שעמד לרשותי.

ה- GGW לעומת זאת קסם לי יותר ויותר ככל שקראתי עליו. הוא טרק קל למדי, מסומן כולו, יש אפשרויות רבות ללינה באוהל לאורך המסלול אבל אפשר לשלב עם B&B/מלונות/אכסניות/פונדקי דרכים. הוא עוקב אחרי התוואי של התעלה הקלדונית – פרויקט הנדסי מעניין ומרשים – ושל אגמי ה- Great Glen ועובר בעיירות מעניינות – ולכן נותן נקודת מבט על איזור ההיילנדס שהיא שונה (מבחינה נופית ומחינת תוכן) ובעלת ערך מוסף בהשוואה ל – WHW.

בנוסף לאפשרות לחבר ל- WHW מסלול הליכה רב-יומי נוסף, שקלתי גם נסיעה אל האי סקיי. סקוטלנד ידועה באיים הפראיים, למודי הרוחות שלה וסקיי מוזכר שוב ושוב כיעד יפה במיוחד שבו אפשרויות הליכה רבות מצד אחד והוא נגיש בקלות מאיזור ההיילנדס מצד שני.

לפני הנסיעה לסקוטלנד החלטתי לא להחליט... תכננתי להתחיל ב- WHW ולראות לגבי ההמשך בשטח. מה שנקרא “לזרום”. אבל בפנים רציתי את ה- GGW יותר...

תוך כדי הליכה על ה- WHW, התייעצתי פה ושם עם מקומיים שנקרו לדרכי (וגם עם תיירת גרמניה נחמדה שלה נסיון עשיר בטיולים בכל רחבי סקוטלנד) לגבי המשך הטיול שלי. כשהסברתי את ההתלבטות בין שתי האופציות, קיבלתי תשובה אחת, נחרצת למדי: וותרי על ה- GGW וסעי אל האי סקיי!

וכך קרה שכאשר הגעתי ל- Fort William, עם סיום הטרק, כבר נתקבלה ההחלטה ומיד ניגשתי ל- info center ברחוב הראשי בעיירה שם הזמנתי כרטיס נסיעה באוטובוס ל- Portree שבאי סקיי – למחרת בבוקר.

פרטים על הנסיעה, תחנות עצירה, לוחות זמנים ומחירים אפשר למצוא באתר של Citylink.

הנסיעה אל העיירה Portree הייתה לא פחות ממהממת! הדרך עוברת בחלקה הראשון לאורך ה- Great Glen (על כביש A82) בנוף מקסים של אגמים ויערות ונמשכת מערבה על כביש A87, תחילה בנוף דומה ואח”כ, בנוף שנפתח אל המפרצים והאיים לחופם המערבי של ה- highlands.

ישבתי לי באוטובוס, צמודה מרותקת אל החלון, נהנת מהנוחות שבנסיעה באוטובוס (אחרי שישה ימים של הליכה) כשאני חושבת לעצמי – רק בשביל הנסיעה הזו היה שווה לבחור באי סקיי.

האוטובוס עושה עצירה בת כ- 10 דקות בעיירה Kyle of Lochalsh שעל המפרץ. מהעבר השני – the Isle of Skye, ובתווך מנצנצים מי המפרץ.

הדרך המשיכה להיות מרתקת – במזג אוויר כמעט מושלם! – גם אחרי שהאוטובוס חצה את הגשר שמוביל אל האי. הנסיעה היא בכביש צר שמתפתל בין הרים ועמקים, חולף ע”פ נהרות, מפלים ואגמים, ע”פ עיירות קטנות ובתים מבודדים – הכל בנוף פראי של אי שניכר בו שמזג האוויר עשוי להיות לא סלחני (גשמים ורוחות) – אע”פ שהיה כחול ושימשי וצלול כשהגעתי.

הגעתי אל העיירה Portree בשעת צהריים (קצת אחרי אחת). ירדתי בכיכר המרכזית ומיד ניגשתי ל- information center (שתי דקות הליכה מהתחנה, יש שילוט). הצטיידתי במפה עליה סימנה לי הפקידה הנחמדה מס’ מקומות לינה זולים בקירבת מקום ויצאתי לחפש לי מקום לינה ללילה (מאחר ואני מטיילת מחוץ לעונה, ועוד מצוידת באוהל כגיבוי – לא הזמנתי מראש).

לאחר שהשתכנתי ב- Tongdale Hotel (שנבחר בשל מיקומו המרכזי ומחירו הנמוך – 40 פאונד לחדר twin כולל ארוחת בוקר – ובסה”כ ענה על הצרכים שלי) חזרתי אל ה- info עם תרמיל קטן. אספתי מפה של האי, לוח זמנים של קוי האוטובוס שסובבים באי והמלצות למסלולים ויצאתי להסתובב בעיירה. מכיון שמזג האוויר היה מצוין, החלטתי לא לעצור לארוחת צהריים. במקום זאת נכנסתי לסופר וקניתי אי אלו מצרכים אותם לקחתי איתי. בחרתי מסלול מאלו שהומלצו לי – מסלול שטיפס לנק’ נופית מצפון לעיירה - והתחלתי ללכת. אחרי כשעה של הליכה, מצאתי ספסל שמשקיף על המפרץ והתיישבתי שם לאכול.

אחרי שסיימתי לאכול ולנוח, חזרתי אל העיירה (המסלול כולו לקח לי כשעתיים וחצי – כולל מנוחה – והיה נחמד). שוטטתי ברחובות, ירדתי אל הנמל, נכנסתי לחנויות ולבסוף התיישבתי בבית קפה מזמין, בעל סגנון אקלקטי, בסמוך לנמל של העיירה. אכלתי מרק חם, שתיתי קפה, כתבתי קצת ביומן וקראתי בספר. בשעות הערב חזרתי לחדר. 

פורטרי בהחלט עיירה חביבה, אבל לטעמי לא יותר מכך.

בסה”כ – יום נינוח ונחמד שגולת הכותרת שלו ללא ספק: הנסיעה אל האי.

ביום המחרת תכננתי לתור את האי – באוטובוס, כולל מספר מסלולי הליכה לא ארוכים. אולם נדמה “שביזבזתי” את שארית המזל שלי עם מזג האוויר הסקוטי ביום ההגעה לאי. קמתי לבוקר גשום וזועף :(

אחרי ארוחת בוקר, שהייתה טובה והוגשה עם חיוך, ניגשתי אל תחנת האוטובוס בכיכר המרכזית של פורטרי, כשכל הציוד שלי עלי. עליתי על האוטובוס ב- 9:10 כשהתחנה הראשונה המתוכננת שלי – Old Man of Storr. מדובר במסלול בן כ- 8 ק”מ בנופים מהמפורסמים של האי – צוקים זקופים שניצבים על גבעה סלעית שמשקיפה אל הים. אותו “איש זקן” הוא אחד הצוקים שלו מראה של... איש.

אלא שככל שהתקרבתי אל היעד (מרחק קטן מהעיירה) הלכו ורבו בי הספקות לגבי היציאה אל השביל – השמים היו אפורים מאוד, הראות גרועה למדי ו... ירד גשם, די חזק. כשהאוטובוס עצר במגרש החנייה שבו מתחיל המסלול, נשארתי יושבת במקומי...

מסלול האוטובוס שעליו נסעתי מקיף את הפנינסולה (Trotternish Peninsula) מפורטרי, לאורך חופה המזרחי – צפונה, ואז לאורך חופה הצפוני – מערבה, ולאורך החוף המערבי – דרומה ובחזרה לפורטרי

לשמחתי הרבה, מזג האוויר החל להשתפר בהדרגה כאשר האוטובוס סיים להצפין ופנה מערבה. תכננתי להגיע היום עד לעיירה Uig אשר לחופה המערבי של הפניסולה. ע”פ התכנית, הייתי אמורה להגיע לשם רק בצהריים, אבל בגלל שלא עצרתי בדרך – הגעתי כבר כעבור כשעה (מתישהו אחרי השעה 10).

החלטתי לפנק את עצמי במלון אמיתי. לקחתי חדר ליחיד ב- Uig Hotel (עבור 55 פאונד לחדר ליחיד, כולל ארוחת בוקר טובה) אשר ממוקם מעל למפרץ – בצדו המרוחק מהנמל. כמו רוב מלונות הדרכים בסקוטלנד, כך נדמה לי, יש במקום אווירה של פונדק דרכים רווי הסטוריה. קבלת הפנים היא נעימה ולבבית מאוד – בעל ובעלת הבית, אולי גם תודות לעונה, שאינה עמוסה – מעבר להיותם נחמדים ואדיבים באופן כללי – הקפידו להתעניין בתכניותי ולייעץ עצות בהתאם. החדר שלי השקיף על המפרץ – נוף ממש נפלא – והשהות במלון בסיכומו של עניין מאוד נעמה לי!

”זרקתי” את התרמיל הגדול בחדר ויצאתי ל”עמק הפיות” (Fairy Glen) שנמצא די קרוב למלון (כ- 25 דקות הליכה נעימה). 

אני מטיילת בעלת נסיון ואני יודעת שלפתח ציפיות מסויימות לגבי מקום – זו טעות. אבל... ראיתי תמונות וקראתי חוות דעת על ה-Fairy Glen והמקום קסם לי מאוד והיווה את אחת מנק’ המשיכה העיקריות שלי ל- Skye. חלמתי על עמק ציורי מנוקד ב... פיות :) מצאתי עמק חמוד מאוד ובהחלט לא נטול קסם, בעל תצורות קרקע מיוחדות ומעניינות (גבעות חרוטיות משונות עטופות עשב). היה נעים מאוד (המילה היא כנראה – ”קסום” ;-) לשוטט בעמק הקטן אבל... השמים היו אפורים למדי (אם כי לא ירד גשם), העשב בעונה זו ירוק-חום ו... בתמונות זה נראה יותר יפה! אני בהחלט ממליצה לבקר שם אבל, בעיקר לנוכח הציפיות שפיתחתי, למען האמת התאכזבתי קצת.

החלטתי לנסות לעלות על הרכס מעל לעמק – במסלול שתיאר בפני בעל המלון. מסלול שכזה, חשבתי, יאתגר אותי יותר – בשלב זה כבר הרגשתי שאני זקוקה לקצת יותר אתגר. אבל... הרוח הייתה מטורפת! ומהר מאוד נאלצתי לחזור אל העמק למטה. היה ממש בלתי אפשרי להתקדם.

בסה”כ הסתובבתי באיזור כשעתיים-שלוש (כולל ההליכה אל העמק ובחזרה ממנו והספקת אוכל קצרה למדי) – ואז חזרתי ל- Uig. בגלל הרוח לא היה שום טעם לנסות מסלול גבוה/נופי נוסף, אז הלכתי אל הנמל, ירדתי פה ושם למפרץ ולבסוף חזרתי אל המלון שבו אכלתי גם ארוחת ערב.

בסה”כ עבר עלי עוד יום חביב ומהנה בהחלט אבל התחלתי להרגיש שסגנון הטיול הזה – קצת נסיעה, קצת הליכה, קצת מנוחה – פחות ממלא אותי. רק יומיים אחרי שסיימתי את ה- West Highland Way ואני כבר מתגעגעת! 

גם למחרת התכניות שלי נסבו סביב מסלול הליכה. הפעם באיזור אחר של האי – Cuillin Hills. וגם הפעם מזג האוויר הסקוטי לעג לי בפנים... קמתי לבוקר אפור נורא וגשום נורא.

עליתי, לפי התכנית, על האוטובוס ל- Sligachan, כשאני מקווה שמזג האוויר ישנה את דעתו עד שאגיע. אבל זה לא נועד לקרות.

ירדתי ביעד, בגשם, ומיהרתי להכנס אל תוך המלון לידו עוצר האוטובוס (Sligachan אינה עיירה, יש שם רק מלון דרכים ואיזושהי אכסנייה שנסתרת לעין אבל מסומנת במפה). ישבתי ליד חלון עצום שהשקיף לנוף הפראי, ההררי שבחוץ – נוף מרתק, מרשים ובעל עוצמה. לגמתי תה חם וחיכיתי... כעבור כחצי שעה נראה היה שהגשם שכך. למרות שהיה אפור מאוד בחוץ ונשבה רוח חזקה, החלטתי ש”עכשיו או לעולם לא” ויצאתי החוצה. 

האיזור הזה מומלץ מאוד להליכה ויש בו שפע של מסלולים, בכיוונים שונים, באורכים שונים, בדרגות קושי שונות. זה בהחלט איזור שמתאים מאוד לחובבת מסעות רגליים כמוני. אבל השביל היה בוצי מאוד ואחרי כמה דקות של הפוגה הגשם שוב התחיל. בשילוב עם רוח חזקה והרבה אפור – החוויה של ההליכה הרגישה לי אחרי איזה זמן כ... מיותרת.

חזרתי על עקבותי ונכנסתי שוב למלון.

היה לי כבר ברור שסיימתי את הביקור באי סקיי – לפחות להפעם... הצצתי במפה, הסתכלתי בלוח הזמנים של האוטובוסים השונים ו... החלטתי ככה ברגע על “סיבוב פרסה”!

בשעה 11:20 כבר הייתי על אוטובוס, עושה את דרכי מהאי סקיי בחזרה לעבר ה- Great Glen. ה- Great Glen Way – שעליו וויתרתי למעשה כדי לבקר בסקיי – ישב לי עדיין בלב, מסתבר. האוטובוס שעליו עליתי נוסע מסקיי מערבה ואז צפונה – לאורך ה- Great Glen ל- Inverness. אבל אני ירדתי ממנו בעיירה Invermoriston ליד אגם Ness (כן, ההוא של המפלצת!) – שם עליתי על אוטובוס נוסף שהביא אותי, בסביבות השעה 16:30 אל העיירה החמודה Fort Augustus.

המשך ...