שבועיים או שלושה שבועות לפני תאריך הטיסה המיועד שלנו, התחלתי לעקוב אחר מזג האוויר באיזור אגם לוצרן.
אמנם ירד גשם מידי כמה ימים, אבל הטמפרטורות היו די מושלמות (בסביבות 14-16 מעלות בשיא היום בדכ) והגשמים לא נראו מאיימים במיוחד.
אלא שממש לקראת הטיסה שלנו, התחזיות צפו ימים רצופים של גשם חזק וטמפרטורות נמוכות משמעותית מהשבועות הקודמים... נדמה לי שיומיים לפני הטיסה הנחתי את גיל להוסיף לתרמיל עוד חולצה ארוכה ופליס קצת יותר חם.
נחתנו בציריך הגשומה ואחרי שבילינו כמה שעות בעיר, עלינו על רכבת לעיירה Brunnen אשר על שפת אגם לוצרן (בפינתו הצפון-מזרחית).
נסיעת הרכבת (בת כשעה) היתה מהנה מאוד. נופי שוויץ הירוקים ליוו אותנו כל הזמן.
הגענו לברונן בשעת ערב מוקדמת. ירד גשם קל כאשר עשינו את דרכנו למלוננו הנעים. הגשם התחזק כאשר יצאנו לאסוף מצרכים ב- coop לארוחת ערב.
מכיוון שבקושי ישנו בלילה, הלכנו לישון מוקדם - כשאנו מקווים שהתחזיות טועות לגבי מחר...
בסביבות 2 בלילה התעוררתי והצצתי בתחזית. לחרדתי, מה שהיה צפוי להיות יום גשום חלקית וקריר למדי - הפך לסוער ממש עם צפי לשלגים מגובה ~700מ׳.
הייתי מוטרדת מאוד אודות היכולת שלנו להתמודד עם התנאים הצפויים...
בבוקר חלקתי את החששות עם גיל.
אחרי ארוחת בוקר טובה במלון, העמסנו תרמילים, נפרדנו ויצאנו החוצה.
מכיוון שהחלק הראשון של השביל היום כולל עלייה לגובה של קרוב ל- 800מ׳ חשבתי שאולי ״נכון יותר״, לאור מזג האוויר הצפוי, לדלג על המקטע הזה ברכבת...
המלון שלנו קרוב מאוד (עשרות בודדות של מטרים) לאגם ואנחנו ניגשנו אליו, אף כי השביל (וגם תחנת הרכבת...) הם בכיוון ההפוך.
באותם רגעים ראשונים לא ירד גשם משמעותי, אבל האוויר היה אפוף רטיבות.
המראה שנגלה לעיננו היה מרומם נפש!
המים הכההים של האגם הגדול, ההרים שמקיפים אותו - מכוסים בערפילים ומעוטרים בפיסות של לבן...
הלב שלי התחיל לצהול. הסתכלתי על המדרון התלול, המיוער, שעליו ידעתי עובר השביל שלנו. הרחק למעלה ראיתי כרי דשא מזמינים וקצת מעל - מעט לבן של שלג קל שנערם על הקרקע.
הודעתי לגיל שאני רוצה ללכת ברגל ! ואם הוא ״איתי״ - אז נתחיל לטפס ונראה כבר. אם נרגיש שקשה לנו - נוכל לחזור או לדלג בהמשך.
למזלי האחיין שלי לגמרי בראש שלי וגם סומך על הנסיון שלי ותמך לגמרי בהחלטה החצי-ספונטנית לנסות ללכת את השביל עפ התכנית המקורית.
קצת אחרי 8 בבוקר, הפננו את הגב לאגם ״שלנו״ (כך כינינו אותו לאורך המסע) ותוך פחות מדקה זיהינו את סימון השביל שלנו בפנייה לרחוב צדדי של הכפר/עיירונת. שביל מס׳ 99 !
כמה צעדים אחכ אנחנו כבר עטופים ביער ירוק - מטפסים בשיפוע משמעותי, על גבי שביל יער רחב, בהתרגשות עצומה ובצעד מהיר.
מהר מאוד התחלנו להזיע ולהסיר שכבות מתחת למעילי הגשם שלנו... בסופו של דבר נשארנו עם גופיה ארוכה בלבד. לעיתים התווסף לה באף או עוד חולצה מנדפת קצרה ואני הלכתי עם כפפות פליס דקות.
במהלך העלייה ירד גשם קל לסרוגין, שלא הפריע לנו כלל.
השביל ביער - בעלייה משמעותית כל הזמן - היה מהנה, אבל המקטע הפך למלהיב ממש כשהגענו, כעבור כ- 20 דק׳ של הליכה נמרצת, לנקודת תצפית, ראשונה מיני כמה, זו:
אנחנו צועדים דרומה לאורך ה״רגל״ המזרחית של האגם. בראש ה"רגל״ (צפון) - העיירה היפה Brunnen, ממנה יצאנו לדרך. ממול - גבוה על צוק - אפשר לזהות בקלות את בתי הכפרון Seelisberg שאליו נגיע ע״פ התכנית ללינה מחר.
אחרי שהשגנו שיא גובה ראשון (~700מ׳ - כ- 270מ׳ עלייה מברונן) ירדנו עם השביל לכפר Morschach ואז חזרנו שוב לטפס.
בשלב זה, צעדנו בעיקר בשטח פתוח, ירוק מאוד, מתגלגל - דרך farmland. והגשם התחזק...
מעט אחכ, גיל שם לב שטיפות הגשם קצת לבנבנות וצונחות לקרקע באיטיות !
ש ל ג - הגענו לגובה השלג !
ההתלהבות שלנו, שלו במיוחד, היתה רבה.
הרגשנו נהדר להלך כששלג קל יורד ומתחיל להצטבר מסביב.
רוב הדרך היא על דרכי עפר / כבישי חווה - רחב, נוח, בטוח וקל להליכה.
הגענו לשיא גובה שני (ואחרון ליום זה) - ~830מ׳ - והתחלנו בירידה התלולה בחזרה לשפת האגם, בכיוון הכפר Sisikon.
השביל הפך לשביל הליכה אמיתי - בקטעים התלולים בנוי ממדרגות של אדמה מעורבת בחצץ ועץ.
הלכנו לסרוגין כשנוף האגם פרוש לפנינו/מתחתנו, והצוקים עטופי הערפל, מכוסי יער וכיסי שלג - תוחמים אותו ממול - או ביער בו נהננו מאוד מהצמחייה הרעננה.
כל המקטע הזה - מהבוקר ועד שהגענו בסביבות השעה 10:30 בבוקר לסיסיקון (כ- 8 קמ שביל מברונן) - היה ממש ממש ממש נ פ ל א !
אומרים שלכל עונה, לכל מזג אוויר - יש את היופי שלה. זה כל כך נכון! העננות, השמים הקודרים, הערפילים שמסתירים חלק מהנוף - יש להם את היופי הדרמטי, המאיים משהו שלהם.
האוויר הקר, הצלול, הרעננות של הצמחייה שמסביב...
מעט השלג שירד ונערם סביבנו - לא הקשה כלל ואף תרם לחוויה.
אעפ שלא היינו עדיין עייפים או רעבים, החלטנו להכנס לפיצריה בסיסיקון כדי לנוח, לשתות קפה ולהתכונן לחלק השני של היום.
השביל משתנה כאן מאוד. הוא נשאר נמוך כל הזמן, קרוב יחסית לשפת האגם, ואף כי אינו לגמרי שטוח - העליות והירידות הן קצרות.
בחלק הראשון של היום הקפדתי על קצב הליכה גבוה. מכיוון שמבחינתי אנחנו על ״זמן שאול״ (הצפי הוא כאמור: סערה) העדפתי להגיע מהר למקטע השביל הנמוך. לא עשינו הפסקות של ממש והשתדלנו להתקדם מהר.
מכאן והלאה, אפשר להרגע.
כשתכננתי את המסע, ציפיתי במיוחד למקטע השביל הגבוה של היום הראשון. והוא לא אכזב כלל !!!
לשמחתנו החלק השני של היום - בשביל הנמוך - הפתיע לטובה.
השביל עצמו הוא יצירה הנדסית מרשימה, שכן חוצים צוק (שרשרת צוקים) עצום שבעצם מגיע לעיתים ממש עד למים. הלכנו לעיתים במנהרות חצובות בסלע - לפעמים ממש בסמוך לכביש, לעיתים נפרדים ממנו; פעמים אחרות על ״מדף״ סלע רחב שנחצב עבור ההולכים; מידי פעם נעזרנו בגשרים משותפים להולכים, לרוכבי האופניים, למכוניות ואפילו לרכבת! אבל תמיד יש הפרדה - עם תשומת לב לבטחון ההולכים; כשתוואי השטח מאפשר - הולכים בשביל של ממש שמתפתל ביער בסמוך לאגם.
קשה שלא להתרשם מהסדר והדאגה לפרטים של השוויצרים. גיל במיוחד נדהם מאיכות השביל שנבנה עבורנו. וזה חזר על עצמו גם בימים הבאים: האם תתכן כזו התחשבות, כזו תשומת לב לפרטי פרטים, כזו השקעה באזרח הפשוט, באיכות חייו - ועם ביצוע כזה מושלם???...
מאוד נוח, מאוד מהנה, מאוד מגוון - מאוד מאוד מאוד יפה! הנופים אל האגם וההרים המופלאים שבצד השני תכופים במקטע מעניין זה.
וכל בית , כל כפר, כל תחנת רכבת, מעגן סירות - מטופחים וצבעוניים ומשתלבים כל כך יפה בטבע.
בסביבות השעה 12:30 הגענו לפאתי העיירה Flüelen.
בדקות האחרונות התחיל גשם שהלך והתחזק. צעדנו בקצב מהיר למרכז העיירה, שם אנחנו נפרדים מהשביל שלנו ומהאגם וממשיכים דרומה כשעה לעיר הקטנה Altdorf למקום הלינה שלנו.
אלא שכשהגענו לנק הפיצול כבר ירד מבול... היינו ספוגים במים בחלק התחתון של הגוף (גיל הלך עם שיכמייה שכיסתה היטב את רוב רגליו אבל המעיל שלי מגיע טיפה מתחת לישבן ושנינו צועדים בנעלי ריצת שטח ועם גרביים ספוגות).
העפתי מבט לרחוב שיוצא מהכיכר המרכזית של העיירונת. לא רחוק מהכנסייה זיהיתי בית קפה במבנה חמוד. השעה היתה כבר קרוב ל- 13 ואנחנו בעצם עדיין לא אכלנו כלום מאז ארוחת הבוקר...
נכנסנו לבית הקפה שהתברר כמקום חמים ומסביר פנים עם אוכל טעים. ישבנו שם שעה ארוכה, כשאנו נהנים ממרקים חמים ולחם וכוס בירה (הוא) / קפה (אני).
להפתעתנו, בזמן שישבנו בפנים - פסק הגשם ופיסות כחול הופיעו בשמים, וכמה קרני שמש עליזות הצליחו להגיח בין העננים ! זה היה מחזה מאוד זמני שנמשך כ- 15 דק ולא חזר על עצמו במהלך הטיול שלנו אפילו פעם אחת נוספת אבל אנחנו נהננו ממה שיש.
בערך בשעה 2 שבנו לצעוד.
גם השביל בין Flüelen ל- Altdorf הפתיע לטובה! אמנם מדובר באיזור עירוני אבל השביל מוביל ממש בפאתי העיירות, לאורך שדות ונחלון קטן. נופי ההרים ממשיכים להיות נפלאים, הכבישים רחוקים מהשביל ומרגישים עוד קצת שלווה וטבע עד שנשפכים פתאום ממש למרכז העיר.
באלטדורף ביליתי לילה כשצעדתי על ה- via alpina ב- 2021. זו עיר קטנה חמודה מאוד.
בביקור ההוא הגעתי מותשת ולא היה לי כח להסתובב בעיר. הפעם אחרי שנחנו בחדר יצאנו אחהצ לסיבוב ארוך ברחובות העיר. אכלנו פיצות מצויינות במסעדה איטלקית נחמדה מאוד (Wilhelm Tell) וקינחנו בלימונצ׳לו על הבר של המלון.
היה יום גדוש ומעולה שבו התגברנו על החששות ממזג האוויר. שנינו ברכנו את עצמנו על ההחלטה לצאת למסלול עפ התכנית המקורית.
הציון שלי ליום הזה: 10.
==
נתוני שביל (משוער, עפ תכנית ההליכה שלי שנבנתה ב- outdoor active):
מרחק: כ- 20 קמ
עלייה מצטברת: כ- 700מ׳
ירידה מצטברת: כ- 650מ׳
יצאנו ב- 8 והגענו למלון ב 14:30 עם שתי הפסקות ארוכות (הקצב שלנו מהיר)
==
