בפוסט הקודם פרטתי את רשימת ה״דרישות״ שהובילו אותי לבחור ב- Via Alpina #1 (השביל ״הירוק״) כמסלול שלי לסוף קיץ 2021.
בפרק הזה, אתייחס לאותן ״דרישות״ - ועד כמה השביל עמד בהן בפועל.
כמו כן אוסיף נקודות ועיצות נוספות שיסייעו, אני מקווה, למי שחושב ללכת את המסלול.

להלן הדרישות שגיבשתי לאור כל המגבלות, כפי שהן הוצגו בפוסט הקודם, עם התובנות שגיבשתי לגביהן:

- טיסה קצרה יחסית (כלומר: אירופה בלבד):
מישראל יש טיסות ישירות לציריך, באזל וג׳נבה.
שדה התעופה הקרוב לתחילת השביל תלוי כמובן בנקודת ההתחלה שתבחרו... וכנ״ל לגבי הסיום.
מכיוון שמדובר בשביל קווי, סביר להניח שנק׳ הסיום ונק׳ ההתחלה לא יהיו קרובות לאותו שדה. אם תלכו את כל השביל אזי נק׳ ההתחלה קרובה לציריך - והסיום לג׳נבה.
למרבה המזל - התחבורה הציבורית בשוויץ מעולה וקל להתנייד בין הערים הנ״ל ברכבת. כך שלטעמי בחירת שדה תעופה מרוחק יותר היא לא ממש קריטית בד״כ.
אני נחתתי והמראתי מבאזל. טיסה לשם התאימה לי מבחינת לו״ז, עלות ותנאי כרטיס (ביטול וכו) - יותר מאשר טיסה לציריך (השדה הקרוב לנק׳ ההתחלה שלי - Linthal). ניצלתי את יעד הטיסה לביקור בן חצי יום בבאזל החביבה - ואז יצאתי לכיוון Linthal ברכבת שעברה דרך ציריך (עם החלפה) מה שהוסיף לי כשעה של נסיעה (מאוד נעימה) ליעד. בעיני זה זניח. את ההליכה התחלתי בבוקר היום הבא.

- מדינה מערבית עם רפואה מתקדמת:
לא חושבת שצריך להרחיב. check 👍

- ללא בידוד בהגעה ליעד:
- ללא בדיקות נוספות בהגעה ליעד:
רלוונטי לימי קורונה. ובמילא משתנה כל הזמן.

- לינה בחדרים פרטיים:
המגוון של מקומות הלינה, מבחינת מספר ואופי, הוא גדול מאוד.
מבקתות הרים (מבודדות יותר או פחות) ומלונות הרים, דרך אכסניות וצימרים (B&B) ועד מלונות במרכזי עיירות גדולות.
אפשר ללון גם באוהל, אבל אני לא התרשמתי שזה נפוץ מאוד במסלול הזה, לא ניתקלתי בהרבה אתרי קמפינג ולא התעמקתי במגבלות שיש אודות הקמת אוהל בשטח.
משיקולי קורונה, הגבלתי את עצמי ללינה בחדרים פרטיים (אם כי התפשרתי על שרותים ומקלחות משותפות, לעיתים). בשילוב עם המחירים הגבוהים שמאפיינים את שוויץ - זה גרם לי לוותר לחלוטין על לינה בבקתות הרים ואכסניות בטיול הזה (לעיתים היו חדרים פרטיים אך הם היו יקרים מידי עבורי).
פעמיים לנתי ב׳מלון הרים׳ (משהו בין מלון לבקתת הרים, ובדכ יש בהם גם חדרים פרטיים וגם דורמיטוריז) ופעם אחת (ב- Golderli הקטנטנה) לנתי לבד בחדר דורם (שהוצע לי ללינה פרטית).
מכיוון שאני משתדלת לטייל הרבה, אני מנסה להקפיד על תקציב. במסלול הזה הגבלתי עצמי ל- 100CHF ללילה. חרגתי מכך רק פעם אחת, למיטב זכרוני - באנגלברג (היה סופש). לעיתים קרובות הצלחתי למצוא לינות (עם ארוחת בוקר) גם בהרבה פחות (אבל כאמור התפשרתי על שרותים משותפים).
עבורי בקתות הרים הן חלק כמעט בלתי נפרד מטרק באלפים. המיקום שלהן מפצה בקלות, מבחינתי, על התנאים ובדכ האווירה בהן נהדרת והיא תורמת מאוד למה שאני קוראת ״הוואי הטרק״ (שלא ממש היה קיים עבורי במסלול הזה). קצת ״צבט״ לי בלב, כשחלפתי ליד אחת או שתיים מהן. האלמנט הזה חסר לי בשביל הזה, אבל ההחלטה היתה נכונה לטעמי.
כמובן שללינה משותפת יש גם השפעה בדמות חסכון כלכלי.
אם אתם נחושים ללון בחדרים פרטיים, ועוד יותר - אם בנוסף לכך אינכם מעוניינים להתפשר גם על שרותים משותפים, יתכן ותצטרכו:
1. להכניס את היד עמוק לכיס.
2. לתכנן מראש.
3. לדלג לפעמים.
אבל בסהכ, עם קצת גמישות - השביל בהחלט מאפשר למצוא את אופי הלינה שמתאים כמעט לכל אחד. אני הסתדרתי מצוין והרגשתי נעים ונוח ממש בכל מקום לינה. הזמנתי את הלינות תוך כדי הליכה, בדכ לילה או שניים קדימה, דרך booking.

- משקל תרמיל נמוך (זמינות של אוכל, מים, לינות):
תודות לעובדה שלא לנתי בשטח, אף לא בבקתות, משקל התרמיל שלי לא עלה על 8 ק״ג להערכתי בשום שלב.
אספקה קיימת בזמינות גבוהה.
כמעט תמיד יש היכן לאכול ולשתות בדרך. בכפרים ובעיירות, בבקתות הרים, מלונות הרים, מסעדות הרים.
סחבתי מעט מאוד מים (לא יותר מליטר בכל רגע נתון, בדכ פחות) - תמיד היה מהיכן למלא במרווחים מאוד סבירים. אבל אם נוקטים בשיטה הזו - חשוב לשתות או למלא מים כשאפשר.
כמובן שחשוב לסנן את המים שאתם אוספים. גם אם נראה לכם שמקור המים (אגם, מפל, נחל) נקי מאוד - יש המון בקר בשטח. אני משתמשת בפילטר מסוג Sawyer Squeeze.
בכל עיירה וכמעט בכל כפר - יש חנות סבירה ובדכ הרבה למעלה מזה (מבחינת המבחר). וכמובן מסעדה/ות (לעיתים קרובות במקומות הלינה עצמם - בבקתות ההרים זו בדכ האופציה היחידה).
אבל אם חשוב לכם לאכול מהסופר (ולא במסעדות) ואתם לא מאוד גמישים בתזונה שלכם (למשל טבעונים) כמובן שחשוב לברר לגבי אספקה בכל נק׳ עצירה ללינה שהיא במקום יישוב קטן מאוד. יתכן שתצטרכו לסחוב מעט מזון (לכל היותר ליום אחד קדימה).
ב- Urnerboden למשל, היתה רק חנות אחת עם מס׳ מצומצם מאוד של מצרכים - במחלבה, שלא מתאימה בכלל מן הסתם לטבעונים. אבל זה בהחלט היה יוצא מהכלל. בדכ - הזמינות של מזון מצוינת לאורך השביל (ובכפר הספציפי הזה, יש גם מסעדה).
מבחינת ביגוד וציוד אחר - אין לי דגשים מיוחדים. סחבתי מינימום של ציוד.

- נגישות גבוהה (נקודות יציאה נוחות יחסית בכל יום):
זה השביל הכי גמיש שיצא לי ללכת מהבחינה הזו! (מתייחס כמובן למקטע שהלכתי, ולמעשה היתה לזה השפעה על המקטע שנבחר - אבל למיטב ידיעתי גם מקטעי הקצה אותם לא הלכתי הם סבירים מאוד מהבחינה הזו).
התחבורה הציבורית בשוויץ היא משהו שאין לו אח ורע, לפחות ע״פ נסיוני. פשוט תענוג - (עוד) משהו שאפשר להתקנא בו. הדיוק, הנוחות, הזמינות הגבוהה יחסית.
השביל עובר בהרבה עיירות וכפרים. רובם נגישים בצורה מפתיעה בהתחשב באופי ההררי של השטח.
זה לא אומר שתוכלו להגיע לכל עיר גדולה תוך שעה - ממש לא! חלק מהמקומות הקטנים יותר בהם עובר השביל נגישים באמצעות אוטובוסים בלבד והתדירות של אלו עשויה להיות מוגבלת. ועדיין - יחסית לשביל אלפיני הנגישות והזמינות היא פשוט מעולה!

הירידה ממעבר ההרים Hohtürli

- גמישות גבוהה בדרגת הקושי(כולל אפשרות לדילוג על מקטעים באמצעות רכבלים/אוטובוס/רכבת):
השביל הזה מצטיין בגמישות שהוא מאפשר בכל הנוגע ביכולת שלכם לשלוט ברמת הקושי.
תודות לריבוי מקומות לינה - ניתן לחלק את מרבית ימי ההליכה למקטעים לא ארוכים מבחינת ק״מ וע״י כך גם להשפיע מאוד על הפרשי הגבהים היומיים. זה נכון בעיקר אם אתם מוכנים/יכולים ללון בבקתות הרים ומלונות הרים - ולא רק בעיירות ובכפרים.
תודות לנגישות של השביל בתחבורה ציבורית - קל יחסית לדלג על מקטעים שנראים לכם קשים מידי עבורכם (או מכל סיבה אחרת).
תודות להמצאות רכבלים - לעיתים קרובות אפשר לקצר את מרחקי ההליכה ולצמצם את הפרשי הגבהים היומיים.
וכמובן שניתן לתכנן מקטע באורך שמתאים לכם. אפילו רק יומיים!
למרות הנ״ל - חשוב לי מאוד לציין כי מדובר בשביל אלפיני. ההליכה היא לעיתים בשבילים צרים, תלולים וחשופים. חלק ממעברי ההרים - הם ״מסמרי שיער״! יש מעט מאוד קטעים שטוחים - ואלו בדכ קצרים למדי. כאמור אפשר לדלג - ואפשר להקל במידה רבה, אבל אם אתם רוצים ללכת חלקים משמעותיים של השביל כדאי שתרגישו בנוח על שבילים כאלו. אחרת יתכן ותזכו במפח נפש...
כמו כן, קיצורים ודילוגים כאלו מצריכים יותר עבודת הכנה, וגם - הבנה של היכולות שלכם, ההעדפות שלכם וכו׳
יחד עם זאת - כמובן שלא חייבים להחליט על הכל מראש. רצוי להתחיל בימים יחסית קלים ולא מסובכים, במיוחד אם אתם מועטי נסיון או לא בטוחים ביכולות הנוכחיות שלכם.

הספסל של אלברט איינשטיין בעיר ברן

- מדינה אחת שתהיה מעניינת עבורי גם ל׳אחרי הטרק׳ (היה בידי שבוע נוסף אותו רציתי להקדיש למנוחה) או למקרה שיהיה לי קשה ואצטרך לפרוש מהשביל ולשנות את אופי החופשה:
אני חושבת שקל לקבוע ששוויץ מצטיינת בעיקר בטבע הבלתי נתפש שלה. אבל היא בהחלט מציעה גם הפוגות עירוניות נעימות.
במהלך החופשה הזו ביקרתי בבאזל ובברן. שתיהן ערים חביבות (בבאזל ביקרתי ביקור חטוף בעבר). כמובן שלא מדובר בערים בסדר גודל של לונדון/פריז/רומא וכו׳ - אבל מצאתי רחובות נעימים להליכה, מבנים יפים, בתי קפה מזמינים, פארקים מטופחים, מזרקות ואף מוזיאונים וכו׳
בעבר ביקרתי בציריך ובג׳נבה - ומבחינתי גם הן נכנסות לקטגוריה של ערים שאפשר לבלות בהן יום-יומיים מהנים בהחלט.
לא הייתי טסה לשוויץ לחופשה עירונית במהותה - אבל לחופשה שעיקרה בטבע, בשילוב כמה ימים עירוניים - אני מוצאת ששוייץ מוצלחת מאוד.
בנוסף, כמובן שרוב מטיילי-הטבע במדינה עושים זו במסגרת של טיולי-יום / טיולי ״כוכב״, ולא כשביל ארוך. יש בשוויץ המון פנינות תיירות מהדרגה הראשונה כך שהיא מתאימה מאוד לחופשה כזו, בכל אורך.
אני הצלחתי לשלב בתום הטרק כמה ימים ב- Saas Fee המדהימה וב- Interlaken וסביבותיה (העיר אינטלאקן עצמה אינה גולת הכותרת של הביקור - הטבע שסביבה הוא העניין).
אני יכולה לציין גם את Zermatt, בה ביקרתי בעבר, כיעד אידאלי לחופשת הליכה במתכונת מסלולי יום / נק׳ תצפית.
אלו לדעתי רק קמצוץ מאפשרויות הטיול המעולות שיש למדינה הזו להציע.
לכן - שוויץ עונה מבחינתי בקלות על ההגדרה של מדינה שיש בה המון עניין גם ללא/לאחרי טרק.

- מסלול שמתאים לעונה (תחילת עד אמצע ספטמבר):
זכיתי למזג אוויר ממש מושלם!
מתוך 13 ימים על השביל - היו יום וחצי שהיו גשומים, וגם זה לא במידה שמנעה ממני ללכת.
הטמפרטורות היו פשוט נפלאות. הלכתי בחולצה קצרה כמעט כל הזמן.
באופן כללי השביל מומלץ להליכה בערך מתחילת יולי ועד סוף ספטמבר. אפשר כמובן למתוח את הגבולות האלו, עם נסיון מתאים וקצת מזל.
בניגוד לאיזורים הרריים אחרים באירופה - בעיקר הדולומיטים אבל גם איזורים רבים באלפים - השביל היה ירוק מאוד ומנוקד כיסי שלג רבים, למרות שהלכתי בספטמבר (יתכן שנהנתי משנה גשומה יחסית, לא בדקתי את זה לעומק). כך שלטעמי זה חודש מומלץ במיוחד!
בכל מקרה, חשוב לזכור שמדובר במסלול אלפיני ומזג האוויר באיזורים הרריים שכאלו משתנה במהירות ויכול להיות מאוד מאוד מאתגר. חשוב להשאר קשובים לתחזיות ולעשות את ההתאמות הנחוצות תוך כדי ההליכה על השביל.

- למשך הזמן (כ- 12-14 ימי הליכה נטו)
האתר הרישמי של ה- Via Alpina מתאר הליכה מ- Sücka (ליכטנשטיין) ל- Lenk, באורך של כ- 290ק״מ, אותה הוא מחלק ל- 14 מקטעים.
אלא שחלקם ארוכים וקשים מידי ליום הליכה אחד, בשבילי (לדוגמא: המקטע Engelberg ל- Meigingen, בלי שימוש ברכבלים, הוא באורך 29ק״מ עם 1704מ׳ עלייה ו- 2107מ׳ ירידה! והערכת הזמן היא של כמעט 12 וחצי שעות הליכה...).
המדריך של סיסרון מתאר הליכה מ- Sargans ל- Montreux (אגם ג׳נבה), עם אופציה למקטע מקדים מ- Gaflei, באורך כ- 360 ק״מ, על פני כ- 18 מקטעים. גם שם יש מקטעים שהם ארוכים וקשים מידי, לרובינו.
כמובן ששתי ההצעות האלו הן הצעות בלבד. אני לחלוטין לא נצמדתי למדריך שאיתו הלכתי - וממילא לא הלכתי את השביל כולו (ע״פ מי מההצעות).
אם קראתם עד כה אתם כבר מבינים שהשביל הזה מאוד-מאוד גמיש :)
אני חסידה של הביטוי "hike your own hike" ובשביל הזה - זה ממש מתבקש, וגם קל מאוד לביצוע.
למעשה, בחרתי רק נקודת התחלה - ב- Linthal, ותכננתי ללכת כמה שיתחשק עד לזמן מירבי של 14 ימים.
בפועל הלכתי מ- Linthal ל- Lenk עם דילוגים ב- 12 ימים (+ יום חופש באנגלברג), ובסה״כ - כ- 200ק״מ.
* הערה חשובה: למרות שאני מציינת קילומטרים, בשבילים אלפיניים יש משקל לא פחות חשוב להפרשי הגבהים! (וגם לאופי השביל, מקטעי scrumbling למשל מאיטים מאוד את קצב ההליכה ומוסיפים לקושי).
ככלל אצבע - אני ״נותנת כבוד״ לכל מקטע שיש בו 1000מ׳ הפרש גובה בעלייה ו/או בירידה.

- וכמובן יהיה מושך עבורי באופן כללי מבחינת אופי ההליכה ואיכות הנופים:
חד משמעית, הנופים לאורך השביל הזה הם ברמה הגבוהה ביותר! כל המקטעים שהלכתי מציעים נופים יפיפיים - בדכ מדהימים.
רוב הזמן הנופים הם פתוחים. המקטעים המיוערים אינם ארוכים ועפ״ר מאפשרים הצצה לנוף פה ושם (מה גם שהם בעצמם מהנים מאוד בדכ, לטעמי).
שיבצתי בבלוג תמונות לא מעטות והשתדלתי שהן תהינה מגוונות. אני מקווה שהתמונות מדברות בעד עצמן...

מבחינת אופי ההליכה/שביל/מדרך - בשל הקירבה לציביליזציה, יש לא מעט מקטעי כביש/מדרכה. אבל לטעמי אלו בדכ לא מעיבים יתר על המידה על איכות המקטע. רק ביום השני - בירידה הארוכה, ובמיוחד בקטע לצד כביש ראשי - עד לעיר אלטדורף, הרגשתי שדי לי (אפשר לדלג באוטובוס מכמה מקומות).
בנוסף, יש מקטעים לא מעטים על דרכי עפר/דרכי ג׳יפים; וכמובן - ״שבילי עיזים״ / שבילי הליכה אמיתיים רבים ונפלאים.
יש מעט מאוד מקטעים סלעיים ממש.

===

עד כאן התייחסות ישירה ל״דרישות״ שעלו בשלב בחירת השביל.
להלן עוד כמה נקודות:

  • ניווט:
    הסימון של ה- Via Alpina #1 לא מופיע לעיתים קרובות מאוד לאורך השביל. בדכ הוא נמצא בנק׳ פיצול ולא ״סתם ככה״ לאורך השביל (מה שנקרא לפעמים ״סימוני בטחון״).
    בשבילי זו היתה הפעם הראשונה שיצאתי לשביל ללא מפה מנייר. הסתמכתי על ניווט בסלולרי בלבד. השתמשתי באפליקציה- Outdoor Active והייתי מרוצה.
    מכיוון שכך, קצת קשה לי לחוות דיעה על טיב הסימון/קלות הניווט. אבל עד כמה שעקבתי - אני חושבת שבסהכ הסימון והשילוט טובים ואני די בטוחה שהייתי מסתדרת בקלות עם מפת נייר (אני רחוקה מלהיות מומחית בניווטים).
    בחרתי לוותר על מפת נייר בעיקר כדי לחסוך משקל והרשתי לעצמי לעשות זאת תודות לאופי השביל (רחוק מלהיות נידח; מסודר; משולט; רווי עיירות וכפרים וכו׳) בשילוב עם אופי ההליכה שלי בטרק הזה (אפשרות לטעינת המכשיר כל ערב). אבל זו לא ההמלצה הכללית שלי! אני נוטה להעדיף מפת נייר (עם גיבוי סלולרי) וגם בעתיד אשקול היטב אם להשתמש בסלולרי בלבד.

  • מקורות מידע מומלצים:
    התנ״ך / האתר הרישמי של שבילי ה- Via Alpina הוא זה: http://www.via-alpina.org/en/page/1/the-via-alpina. אפשר כנראה ללכת כל אחד משבילי הויאה אלפינה בסיוע האתר הזה בלבד.
    יחד עם זאת... אני דווקא פחות התחברתי אליו.
    רכשתי עותק דיגיתאלי של מדריך סיסרון לשביל: https://www.cicerone.co.uk/the-swiss-alpine-pass-route-via-alpina-route-1-third ונעזרתי כמעט רק בו. מצאתי אותו מאוד נוח. הוא מפרט היטב אפשרויות לינה, אופציות דילוג ומסלולים אלטרנטיביים.
    אני חסידה של מדריכי סיסרון, אוהבת את הפורמט, התאורים במדריך סייעו לי - בשלב התכנון ובשלב ההליכה, ואני ממליצה בהחלט על מדריך השביל הזה.
    בנוסף, אני ממליצה לבדוק דיווחי שביל באתר hike.co.il ובאתר sipurderech. וגם פה - ב׳למטייל׳ כמובן :)

  • גיוון נופי:
    השביל משלב מקטעים גבוהים ״קשוחים״, טרשיים/צחיחים - עם עמקים ירוקים ושטחי מרעה פסטורליים וגם מקטעי יער (בדכ לא ארוכים, אבל יש). השילוב הזה קיים כמעט בכל מקטע (כלומר: אופי השביל משתנה כמעט כל יום, במהלך היום).
    השביל חוצה רכסים דרך מעברי הרים רכובים, רחבים, ״רכים״ יחסית - וגם כאלו שהם צרים מאוד, תלולים מאוד, פראיים; הללו נגישים בהליכה בשבילים מאתגרים בלבד.
    תוסיפו לזה מעבר בכפרים זעירים, כפרים גדולים, עיירות ואפילו ערים קטנות.
    אני מצאתי את הגיוון הנופי בהחלט משביע רצון.

  • הליכה לבד:
    נשאלתי, ולא פעם אחת, לגבי הליכה לבד בשביל ארוך. מאוד קשה לי לענות על זה. העניין הוא הרי מאוד סוביקטיבי וממש לא קשור רק לטרקים.
    אני מניחה שיש לשאלה כמה צדדים.
    - יש את העניין הבטיחותי.
    במקרה של פציעה על שביל - להיות לבד זה תמיד חסרון (safty in numbers).
    למרות ש... שותפים צריכים להיות מתאימים (שותף שייגרום לכם ללכת מעבר ליכולות שלכם - עשוי דווקא לסכן אותכם, למשל).
    בהיבט הזה - לבחירת השביל, כשהולכים לבד, יש משמעות רבה בעיני! ואפשר להקטין את הסיכון בדי הרבה דרכים. אני לא הולכת מסלולים off trail למשל, לא נשארת על השביל בשעה מאוחרת (שאז במקרה של פציעה הסיכוי שיעבור מטייל אחר הוא נמוך יותר) וכו׳
    ה- Via Alpina #1 הוא שביל מתאים מאוד יחסית מהבחינה הזו. הוא מסודר, לא מרוחק/נידח, יש מטיילים נוספים וכן בקתות הרים ורכבלים ברבים מהמטעים. תחושת הבטחון האישי שלי עליו היתה טובה מאוד.
    - ויש את העניין החברתי.
    כאן זה כבר ממש אישי. אין פה תשובה מוחלטת. לי זה מתאים - לאחרים ממש לא.

לסיכום:
עבורי זה היה השביל הנכון בזמן הנכון!
נהנתי מאוד-מאוד-מאוד! ואני מאושרת מכך שהצלחתי לצאת לשביל בתקופה שכזו.

עד לקיץ הבא...