אני שוב פותחת את הבוקר בנסיעת רכבת (בת כ 50 דק׳).
הפעם, היעד הוא העיירה Ebensee בקצהו הדרומי של Traunsee - האגם הבא במסלול שלי.
אתמול בערב הזמנתי לי להיום מיטה בבקתת הרים בשם Rieder Hütte. הבקתה קרובה לאתר סקי קטן בשם Feuerkogel.
אפשר לטפס מ- Ebensee במעלה ההר או לעלות ברכבל Feuerkogel שיוצא מפאתי העיירה (כ- 20 דק׳ הליכה מתחנת הרכבת).
אני בחרתי באופציה השנייה.
אחרי ביקור קצר בפארק הצמוד ל- Traunsee, צעדתי במעלה העיירה לכיוון תחנת הרכבל.
יום שימשי, צלול וחמים קיבל את פני עם הגיעי, באדיבות הרכבל, למעלה אתר הסקי (גובה התחנה העליונה כ- 1500מ׳ בלבד).
סביב התחנה ישנן כמה וכמה בקתות די גדולות המשמשות ללינה וכמסעדות הרים.
היום שבת ומזג האוויר מושלם כך שהשבילים והבקתות ממש לא ריקים.
מרחתי שכבות של קרם הגנה ויצאתי לדרך למסלול ראשון לנקודת תצפית בקצה צוק שם ניצב צלב גדול - Europe Cross.
המסלול אמנם כולל מעט עלייה (נק׳ התצפית היא בגובה של כ- 1700 מ׳) אבל הוא בסה״כ די קליל (הרבה ילדים ומבוגרים הלכו אותו במקביל אלי). לוקח כשעה להגיע לצלב. הוספתי בדרך עלייה לפסגה אחרת שעליה רכבל כסאות קטן (שלא היה פעיל). הנוף ממנה היה נפלא וברחתי קצת מהמוני המטיילים.
הנוף מקצה הצוק אכן מרשים מאוד ומן הסתם כל המטיילים מתרכזים לשם (יש ״תור״ להצטלם עם הצלב, אני כמובן ויתרתי). מצאתי לי פינה, שקטה יחסית, בצד, הסרתי את התרמיל והתיישבתי לתצפת ולנוח.
בחלק האנכי של הצוק יש ויאה-פראטה די מטורפת. היה מעניין לצפות במטפסים שעושים את דרכם למטה כשהם תלויים ״בין חיים למוות״...
אחרי שמיציתי, קמתי וחזרתי לצעוד - הפעם בכיוון בקתה בשם Kranabethhütte.
התכנית המקורית שלי היתה ללון בבקתה הזו אבל כשהתקשרתי (אתמול אחה״צ) לנסות להזמין מקום, כבר לא היתה מיטה פנויה. במקום, החלטתי לדגום את הבקתה לצורך הפסקת שתייה ונישנוש.
כשהגעתי ל Kranabethhutte - שיש לה מרפסת מקסימה שמשקיפה אל העמק שבין Bad Ischl ל- Ebensee (דרכו נסעתי ברכבת) וגם לאגם Traunsee - מצאתי שהיא עמוסה מאוד ולא כל כך היה לי חשק להתיישב שם. החלטתי לשוב לתחנת הרכבל (מרחק קצר) שם יש כמה בקתות גדולות.
אחרי הפסקה ארוכה במרפסת של Gasthaus Christophorushütte הצבעונית להפליא יצאתי שוב לדרך - הפעם לכיוון בקתת היעד שלי: Rieder Hütte.
הדרך לבקתה מלהיבה ולא חסרת אתגר. השביל הוא לגמרי לא שטוח, אף כי הפרשי הגובה לא מאוד ״מרשימים״ (הנתונים רק למקטע הזה: כ- 5.5 ק״מ; +400~ / -250~), אבל האתגר האמיתי הוא התוואי: השביל מתפתל בשטח המאוד סלעי שמאפיין את האיזור. לרוב השביל צר, עולה ויורד, פה ושם בתלילות והוא מצריך הרבה ריכוז. נעזרתי בידיים פעמיים/שלוש כדי לטפס (ובעיקר לרדת) על הסלעים. הנוף נעשה פראי כשמתרחקים מתחנת הרכבל וכל הבקתות שמקיפות אותה.
למרות האתגר, הרבה מטיילים אחרים צעדו איתי בשביל - מטפסים לפסגה זו או אחרת בדרך.
אפשר אגב להגיע לבקתה גם מהצלב - בדרך קצרה בהרבה. בכלל - יש בכל האיזור שפע של מסלולים ופסגות קטנות שניתן לטפס עליהן. והנופים נפלאים תמיד.
הגעתי לבקתה בסביבות 4 אחה״צ. היא היתה עדיין די מלאה במטיילי יום שישבו בה להפסקה לפני שימשיכו בדרך. ועדיין - בניגוד לבקתות המעט המוניות שנמצאות באתר הסקי - Rieder Hütte היא בקתה קטנה ומקסימה, פשוטה/צנועה יחסית, והיא ממוקמת ב״אמצע שום מקום״ - מוקפת בנופי פסגות עד קצה האופק מכל הכיוונים.
מיד כשהגעתי שמחתי ממש שבחרתי דווקא בה.
באיזור 5 נעלמו להם כל מטיילי היום. הלנים בבקתה הלכו ונאספו בה.
השלווה היתה אדירה.
החוויה שלי בבקתה הזו היתה נהדרת: מיקום נפלא, צוות לבבי ומסביר פנים, אוכל טוב, חדר דורמיטורי נוח. רק מקלחת חסרה לי... (הרטבתי מגבת וניקיתי את עצמי עד כמה שניתן בכיור).
בשעות אחה״צ והערב ביליתי, כמו יתר האורחים, לסרוגין בבקתה (כשאני קוראת או כותבת או מאזינה לפודקאסט) או בטיולים על הגבעות הסלעיות שליד - מחפשת לי נקודות נוף חדשות.
לקינוח (בנוסף לסורבה תות מצויין אשר הוגש בארוחת הערב) זכינו גם לשקיעה מהממת.
מרחק: 13 ק״מ
הפרש גובה: +700 / 535-
(לא כולל מסלולים סביב הבקתה בערב ואת ההליכה מתחנת הרכבת דרך שפת האגם לתחנת הרכבל; בתכלס? המרחק שהלכתי היום לא רלוונטי - יש כל כך הרבה אופציות בשטח, פסגות קטנות יותר או פחות לטפס עליהן, שבילים, פיצולים...)
היום הזה סיפק לי הפוגה חצי-אלפינית, גבוהה ופראית יותר, מהפסטורליה המושלמת של אגמי זלצקמרגוט. היה מוצלח מאוד!
