מבקתת Amitges לבקתת Colomers

ארוחות הבוקר בבקתות ב- Aiguestortes, מוגשות החל מהשעה 7 או 7:30 בבוקר. אני אוהבת לצאת לדרך מוקדם עד כמה שאפשר; אני אוהבת את האוויר קר, את האור הרך ואת הדממה שמאפיינת את השביל בשעות האלו.
 הבוקר הראשון שלי בטרק מתחיל ב - 8:05 והוא קר וצלול ושקט - בדיוק כמו שאני אוהבת.

בוקר שקט וצלול, על ה- GR11 ליד בקתת Amitges.

את המסלול שלי הכתיבו בכל יום שני גורמים:
הרצון לעבור בכל תשע הבקתות
כמו גם
סטיות ומסלולי צד שנבחרו בשטח (אחרי שיחה עם אנשי הבקתות ומטיילים אחרים) לפעמים ממש בנקודת הפיצול.
היום הזה מדגים את הפורמט בצורה די טובה...

 הדרך הישירה בין בקתת Amitges לבקתת Colomers (היעד שלי לסוף היום הזה) היא ברובה על ה- GR11 ולוקחת כ- 3 שעות (ע"פ האינפורמציה שבידי).
אבל אני בחרתי לי מסלול אחר.
 אני נפרדת מה- GR11 די מהר, בשביל שפונה תחילה לצפון-מזרח ואח"כ ממשיך צפונה – אל בקתת Saboredo. השביל הזה הוא ואריאנט של ה- GR11 הידוע שנקרא GR211.4 (הסימון של נקודת הפיצול מאוד בולט).
היתרון הגדול של הואריאנט הצדדי הזה הוא במיעוט של מטיילים. למעשה, פגשתי רק רץ אחד (שהתאמן ל- Sky Runner) בכחמש שעות על מסלול הצד.

 כשאני מתקרבת לנקודת הפיצול, העמקים שמסביב לשביל מכוסים בענן לבן. זו תחושה קסומה שמרככת לי את הלב: לצעוד על שביל שעובר גבוה מעל סמיכה לבנה של עננים.

מעל לעננים

הדרך מנקודת הפיצול עד לבקתת Sabordeo היא יפה וקלה (להתמצאות ולהליכה). אני חולפת על פני כמה אגמים, ומגיעה אל הבקתה שעתיים לאחר שיצאתי מ- Amitges.
בקתת Saboredo עצמה נמצאת בשיפוצים ואני עושה בה רק עצירה קצרה.

מעט אחרי הבקתה מתחיל טיפוס על צלע הר סלעית. השביל נעלם מהעין והסימון – רק בצורת גלי אבנים קטנים – הוא מינימאלי כאן, ודי קשה לזיהוי בשבילי (גם בתנאי ראות די מושלמים). אני פותחת את המפה, בודקת את הכיוון במצפן וממשיכה הלאה, בהססנות.
 לאחר זמן לא רב של פילוס הדרך בין הסלעים, אני פונה שמאלה: הקרקע שוב מופיעה פתאום ועליה השביל – ומעבר ההרים Sendrosa (מעבר ההרים הראשון שלי בטרק) ניצב מולי. היאח!

השביל המוביל למעבר ההרים Sendrosa

עוד מאמץ קטן - ואני למעלה!
 הקטע הזה (מבקתת Saboredo עד ל- Col Sendrosa) לקח לי כשעה וחצי (כולל עצירות, לא רבות ולא ארוכות). זהו לא אחד הקטעים המשובחים ביותר בטרק.

אני נעצרת ב- col למנוחה קצרה. למרות שהעלייה אינה ארוכה וממש לא מסובכת, אני מרגישה היטב את השרירים. זה יום ההליכה הראשון והכושר הגופני שהבאתי איתי מהבית... לוקה הפעם בחסר. הנפש שלי כבר רגועה לגמרי, אבל לגוף לוקח קצת זמן להתרגל.
 יש אפשרות לטיפוס מה- col אל Pic Sendrosa – אבל אני בוחרת לוותר הפעם.

אחרי העלייה... באה הירידה, שלא הייתה מסובכת אבל הייתה ארוכה וקשה לברכיים.
אני לוקחת ואריאנט חמוד, שמכתר שמאלה מהשביל הראשי, בין עצים (כרגיל, אני מחפשת צל!). בשלב מסוים ניכר היה שלא הולכים בואריאנט הזה כמעט – הצמחייה היא צפופה ומסתירה פה ושם את השביל – אבל הכיוון ברור מאוד בעיקר מכיוון שמלמעלה רואים היטב את המשך השביל.

בסופו של דבר אני חוברת אל השביל הראשי, ומתחילה לטפס שוב - הפעם בעדינות.
 ההליכה בקטע הזה (בערך מאמצע הירידה ואח"כ כששוב מטפסים) מהנה מאוד – ובמיוחד יפה היא ההגעה לאגם ירוק ומבודד לקראת סוף השביל (GR211.4). האגם הזה היה הנקודה האהובה ביותר על השביל מבחינתי היום.

אגם ירוק-כהה, בקצה השביל

 עם החזרה אל ה- GR11, אני שוב בנקודת פיצול.
 מכאן אפשר להמשיך מערבה בדרך קצרה על ה- GR11 לבקתת Colomers (נקודת הפיצול הזו מרוחקת כשעה מהבקתה).
אבל מכיוון שעוד ממש מוקדם (השעה היא בסביבות 1 בצהרים, כחמש שעות אחרי שיצאתי מ- Amitges), אני פונה על השביל דרומה (בכיוון ה- "הפוך"). אני הולכת על ה- GR11 כברת דרך קצרה – עד לאגם Long היפה (וה... ארוך) ושם פונה שם ימינה (מערבה) בואריאנט שעובר דרך מספר אגמים ועמוס מאוד במטיילי יום (זה היה סוף שבוע ומזג האוויר היה צלול וחם).

Estany Long

 הגעתי לבקתת Colomers בסופו של דבר מדרום – דרך אגם Mort – בשעה 3 (אחרי כ- 7 שעות על השביל).

פרפר על השביל ליד בקתת Colomers

 אני ממהרת למקלחת (כמו שאני עושה בכל יום, לפני שיגיעו עוד מטיילים). בבקתת Colomers אין מים חמים, המים במקלחת כ"כ קפואים שאני חושבת פעמיים לפני שאני מעיזה להסתבן (כי אני יודעת שאח"כ אני אצטרך להיכנס מתחת לזרם הקפוא הזה שוב כדי להוריד מעלי את הסבון).
ואז אני יוצאת, לבושה בבגדי הבקתה הנקיים שלי – שביום הראשון הם עוד באמת נקיים – לשבת בחוץ: קודם כל כדי להתחמם... ואז – כדי להתבונן בנוף, לכתוב קצת ביומן, "לדפדף" בין התמונות שהעליתי בחכתי היום...

למרות השעה המוקדמת, בניגוד לרוב הימים הבאים, לא יצאתי היום למסלול צד נוסף של אחה"צ – אני מרגישה טוב את השרירים ומעדיפה לנוח.

 אחרי שאני מתחממת לי קצת בחוץ אני נכנסת פנימה – להסתתר בצל. אני מתיישבת בחדר האוכל עם כוס תה ביד (בפנים כבר קריר) וספר. אני מבלה שם את השעות הבאות, קצת קוראת וקצת מתבוננת מהצד. רואה איך הבקתה מתמלאה לה לאט, לאט בעוד ועוד מטיילים. אני נותנת ל"שיגרת הבקתה" להשתלט עלי לחלוטין... וכיף לי!

על יום ההליכה השני בטרק...