אם הייתם אומרים לי באוקטובר 2019, עת סיימתי חצייה רגלית של הפארק הלאומי סנודוניה בווילס, שמסלול ההליכה הבא שלי יתקיים רק בספטמבר 2021 - הייתי מסרבת להאמין.
אלה שהרבה השתנה מאז...

יום חמישי, ה- 2 בספטמבר 2021. השעה היא קצת אחרי 7:30 בבוקר.
אני יוצאת מפתח האכסנייה החביבה שלי בכפר Linthal, אי שם במזרח שוויץ. עם תרמיל גדול על הגב ומקלות הליכה ביד, אני מתחילה לצעוד מקטע של ה- Via Alpina #1 (להלן: VA1).
המסלול שלי לסוף קיץ 2021.

הכל הרגיש לי מושלם באותו בוקר: השמים הכחולים, האוויר הרענן, הצבע הירוק שעוטף את הכפר, ההרים שניבטים אלי מכל עבר. Linthal לא נמצא על מפת התיירות של המדינה ההררית היפיפיה הזו - אבל הנוף פה פשוט משגע!

אני חוצה את הנהר ומתחילה לטפס ביער. השיפוע של המדרון נראה מלמטה מטורף וקשה להאמין שיש שם שביל שמיועד לבני אנוש רגילים, כמוני. אבל השביל מתוכנן היטב והוא ״סופג״ את השיפוע. זה שביל רחב ונוח ומתוחזק היטב. אני מטפסת בצל העצים, צוברת גובה עם כל צעד, ולא מתקשה יותר מידי.

אחרי כשעה ורבע, של עלייה מהנה ביער השקט, אני מגיחה מהיער ליד כנסייה קטנטנה ומתוקה במורדות הכפר הגבוה Braunwald.
אני על "מדף" גבוה וירוק מאוד, העמק פרוש לו למטה. הנוף פתוח ומהמם.
בראש העמק - מערבה, כמה פסגות עוטות כיפות שלג לבנות.
בקירבה אלי - שולט הירוק של העשב והעצים. מורדות ההרים מיוערים ופסגותיהם - צוקים חשופים מרשימים. גם כאן נותרו כיסי לבן קטנטנים, פה ושם ומפל דק וגבוה נשפך מאחד הצוקים.

יותר ממחצית העלייה שלי להיום - קצת מעל 600 מ׳ הפרש גובה, כבר מאחורי. השיפועים מפה והלאה מתונים למדי, פרט למקטעים תלולים קצרים יחסית.

אני ממשיכה בעליה קלה דרך Braunwald המנומנמת, בה אני רואה לראשונה היום כמה אנשים, והלאה בדרך שהיא לעיתים סלולה ולעיתים עפר כבוש היטב.
הנוף משגע.
אני מתפתלת לי עם הדרך הנוחה, אל מול הצוקים המרשימים, דרך עוד מקטע יער, חולפת ע״פ נחל רענן - ומגיעה, מוקדם משציפיתי, ל- Nussbüel.

המרפסת של המסעדה הזו נראת תלויה מעל העמק והנוף שנשקף ממנה מזמין אותי להוריד תרמיל ולהתיישב בצל שמשייה.
השעה היא בערך 9:50. בקצת יותר משעתיים הליכה, כבר צברתי מעל 700 מ׳ גובה וכ- 7.5 ק״מ שביל מאחורי.
אני לא באמת זקוקה למנוחה אבל אין לי שום סיבה לרוץ! היום הראשון שלי קצר מאוד ובקצב הזה - אני אגיע לפני צהרים ליעד.
ובעיקר... נעים פה נורא!
אני מזמינה כוס גדולה של ice-tea, חולצת נעליים ומתמסרת לשלווה התהומית שעוטפת את המרפסת.

בסביבות 10:45 אני מעמיסה תרמיל וחוזרת לצעוד.

אחרי Nussbüel השביל יורד מדרך העפר ומתחיל שוב לטפס בשיפוע משמעותי - הפעם על שביל עיזים ושוב ביער.

המקטע הזה מפתיע אותי מעט מפני שהדרך עד כאן היתה מהונדסת ומתוחזקת באופן די מושלם ואילו עכשיו השביל צר ובוצי לעיתים ומלא מכשולים בצורת שרשי עצים, אבנים, ענפים שוכבים וכו. צריך להתרכז כל הזמן אבל אין בזה שום דבר מסובך באמת. מבחינתי זה מקטע ״מרענן״ ומלהיב שמציע גיוון לאופי ההליכה מהבוקר ועבורי זה תענוג גדול.

מאז שעזבתי את המסעדה, אני צועדת אחרי אישה צעירה שהולכת לבד עם תרמיל גדול. מכיוון שהשביל צר, אין היכן לעקוף. אני מקפידה לתת לה מרווח הליכה של כמה מטרים טובים ומאמצת את הקצב שלה, שהוא מעט איטי משלי. דווקא מתאים לי :)
היא ה״הייקרית״ היחידה שאני פוגשת היום על השביל, פרט למטיילי יום בתחתית העמק, בקירבה ליעד.

אנחנו מגיחות מהיער ליד כביש נידח ושקט לחלוטין אחרי כ 35-45 דקות של טיפוס (הערכה גסה).

העמק הגבוה של Urnderboden פרוש לו למולי, למטה ממני. מבני הכפרון Urnerboden - היעד שלי להיום, נמצאים אי שם, הרחק למטה.
בצד הצפוני של העמק הארוך - הרכס שלמרגלותיו אני פוסעת, הוא צוקי וארוך. קירותיו נישאים מעל לעמק והם יפיפיים ומרשימים מאוד.
הלאה, במעלה העמק ממערב - מצידו השני (הדרומי), ההרים מכוסי קרחונים ופסגותיהם לבנות.
בין אלו לאלו, בראש העמק - Klausenpass, מעבר ההרים שלי למחר.
המראה נהדר ובמזג האוויר המושלם בו אני זכיתי - הראות צלולה ומושלמת.

אני מחליפה כמה מילים עם האישה השוויצרית, שמתיישבת פה למנוחה, ומתחילה בירידה (נוחה מאוד רוב הזמן) לכיוון תחתית העמק.

שנייה לפני שאני מגיחה אל הכביש - מס׳ 17, שמוביל מ- Linthal דרך Urndeboden למעבר ההרים Klausenpass - אני עוצרת לצד נחל, להפסקה בת כ- 20 דקות, בצל כמה עצים, לאכול חטיף ולשתות מים.
אני הולכת עם פילטר ולא סוחבת הרבה מים, אז אני משתדלת לעשות את העצירות שלי ליד מקור מים - הפאוץ׳ של התרוקן ובדקות האחרונות הייתי מאוד צמאה.

קטע הכביש לא נעים במיוחד. בדיוק בנק׳ בה עובר השביל נעשות בו עבודות והבלאגן הוא די רב. פרט לעבודות, הכביש לא שקט במיוחד. לא מעט כלי רכב שונים ומשונים (מכוניות, אופנועים, קראוונים וכו׳) עושים את דרכם לכיוון המעבר - או באים ממנו.
כשאני יורדת מהכביש (אחרי מרחק קצר בלבד), יש עוד מקטע קצר לא נחמד במיוחד דרך מחצבה.

אני חוצה את אלו, ולבסוף - אני בחזרה על שביל. שטוח מאוד ונוח.
השביל מתרחק מהכביש ומוביל אותי במעלה העמק היפיפה, לצד נהר נמוך אך עירני.
אני שוב צועדת לי בשלווה, מוקפת ירוק. המים מקפצים בעליצות לצידי, פה ושם אנשים חונים לצד השביל, טובלים בנהר, עושים פיקניק, מטיילים ברגל.
חקלאים בודדים עובדים בשדות הירוקים שביני לבין הכביש. פעמוני פרות מנגנים לי מנגינה שוויצרית נעימה.
האווירה מאוד פסטורלית ונעימה והנוף נפלא-נפלא-נפלא!

אני עושה הפסקה אחרונה להיום, רק מפני שמצאתי ספסל פנוי, לצד הנחל, ולא יכולתי לסרב לו...
כפר היעד הקטן שלי - Urnerboden, כבר במרחק נגיעה (כ- 15 דקות הליכה מכאן).
אני יושבת על הספסל, כותבת ביומן שלי, מדי פעם מברכת מטייל שחולף בשביל לידי לשלום. אני מחליפה עוד כמה מילים עם האישה השווצרית שפגשתי על השביל שחולפת על פני עכשיו, ומבינה שהיא אכן צועדת את השביל שלי (או כמוני - מקטע ממנו) וממשיכה היום ללינה בבקתה שליד מעבר ההרים. ובעיקר, אני מקשיבה לפעמוני הפרות ולמי הנחל שזורמים בקופצניות בין הסלעים; אני נותנת לאוויר הרענן ללטף את הגוף שלי ומרגישה שלווה ורגועה כמו שלא הרגשתי, כך נדמה לי, שנים.


אני מסכמת בשביעות רצון יום ראשון קליל ואידאלי של הליכה. היה לא פחות ממושלם! יפה ומהנה מהשנייה הראשונה - ועד לכאן.


סיכום יומי, ע״פ האפליקציה בה אני משתמשת (outdoor active):
מ- Linthal ל- Urnerboden דרך Braunwald

16.5 ק״מ
+ 1068 מ׳
- 349 מ׳
4:03 שעות נטו (זה הרבה, הרבה פחות מהתחזיות ע״פ המדריך וע״פ האפליקציה, אבל זה מה שהיא מדדה...)
6 שעות ברוטו (כן, עשיתי היום הרבה הפסקות)