זה די מדהים איך תכניות של חודשים הופכות למציאות כ"כ מוחשית וכ"כ טוטאלית ברגע קטן אחד...

 שבת, ה- 3 לספטמבר.

 ישנתי מעט מאוד, אבל ב- 6 בבוקר אני כבר ערה וחסרת סבלנות -; רוצה לצאת לדרך. בחוץ קר ועדיין חשוך כשאני מתחילה להתארגן.
בערך ב- 7:15 אני עוזבת סוף-סוף את החמימות של Hotel Le Chamonix, יוצאת אל רחובות העיירה המתעוררת. אני משוטטת ברחובות Chamonix היפיפייה, המוכרת לי, קצת מתקשה להפרד וקצת מהססת לעשות את "הצעד הראשון" של "הדבר האמיתי".
אבל בסופו של דבר, אני מוצאת את דרכי לפאתי העיירה.
צעדים ראשונים, ברחובות Chamonix.

השביל שמוליך אותי ל- Les Praz de Chamonixאינו מרגש במיוחד -; בוודאי לא בהשוואה לנופי הימים הבאים. אבל עבור הרגליים הרועדות שלי זו התחלה מצוינת והלב שלי דופק בעוצמה.

 ב- Les Praz אני עוצרת להתרעננות קלה (אחרי כ- 40 דקות הליכה) ליד הכנסייה. מורידה את הגופייה התרמית הארוכה ונשארת עם חולצה קצרה, מורחת קרם הגנה נגד השמש, שותה וממלאת מחדש את פאוץ' המים. הנוף ב- Les Praz יפה והעיירה מזמינה ונעימה אבל אחרי הפסקה קצרצרה אני ממשיכה ללכת.
לפי ההנחיות בספר, אני נכנסת למגרש הגולף, צועדת לצד הנחל היפה ונכנסת ליער -; קטע הליכה נעים ומהנה מאוד! אני מתחילה להתלהב...

עלייה קטנטונת, ראשונה בטרק, ואני ב-Argentière, כשעתיים אחרי שיצאתי לדרך.
אני ממהרת לכיוון ה- tourist info center. יש לי כמה רעיונות לגבי המשך היום -; בעיקר אני מעוניינת לברר לגבי לינה ב- Refuge Les Grands (על מסלול אלטרנטיבי, ארוך בין -; Col de Balme והעמק של Trient, בצד השוויצרי). אבל גם ניסיונות חוזרים ונישנים של הפקידה החביבה אינם מניבים תוצאות. אין לה מושג אם המקום בכלל מאויש ופתוח. אני פונה לאופציה השנייה: לינה ב- Refuge Col de Balme, ממש על גבול צרפת-שווייץ. חוות הדעת לגבי ה- refuge הזה הן גרועות (קראתי כמה כאלו באינטרנט המתארות יחס אנטיפאטי במיוחד מצד הצוות במקום) אבל המיקום שלו מושלם. הפקידה ב- info אינה מסתירה את הסתייגותה ומסבירה לי, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שפשוט לא כדאי לי ללון שם...
אני נותרת עם די מעט אופציות שמוצאות חן בעיני ומחליטה להרחיק היום עד Col de la Forclaz. אני מזמינה מקום בחדר dormitory במלון שיושב ממש על ה- col (לידו עברתי כשצעדתי ב- TMB).
התקווה שלי הייתה ללון ב- Refuge Les Grands וקיוויתי להגיע לשם מ- Col de Balme, מעבר הרים שאליו שאפתי לעלות דרך הואריאנט הראשי של ה- TMB העובר ב- Col des Posettes. בשנה שעברה, בגלל מזג אוויר לא אידיאלי -; דילגתי על הקטע הזה וצעדתי מ- Col de Balme ל- Le Tour (במה שהיא הדרך הראשית של הטרק הזה). עכשיו, כשאני מתכוונת ללון ב- Col de la Forclaz, התכנית אינה ברת ביצוע עבורי, המרחק גדול מדי -; בוודאי לא ליום הראשון לטרק כשאני עוד "חורקת".
Col des Posettes יורד מהפרק ואני פונה לכיוון Le Tour.
מעל Le Tour.
הדרך מטפסת ל-Le Tour ביער. נחמד! אבל משום מה אני מרגישה עייפה, חסרת אנרגיה ואפילו די חלשה. בסה"כ התעכבתי ב- info ב- Argentiere למעלה מחצי שעה שבה עמדתי על הרגלים. לא נחתי.

כשאני מגיעה, בערך ב- 11, ל- Le Tour כבר נפלה בליבי ההחלטה לעלות למעלה ברכבל. העלייה תלולה ולא קצרה, הלכתי את אותו קטע בדיוק (בכיוון ההפוך) בשנה שעברה ב- TMB, ועוברת ממש מתחת לרכבל. נכון, רציתי ללכת את כל המסלול בלי "לרמות" ואני רק ביום הראשון וכבר... אבל אני מרגישה שהיום יהפוך למענה (מלשון עינוי) אם אתעקש על העלייה הזו בנוסף לואריאנט של Les Grands. על הואריאנט אני לא רוצה לוותר כי הוא מסלול חדש בשבילי והוא מומלץ מאוד וההחלטה ההגיונית והמתבקשת היא לוותר על העלייה ברגל מ- Le Tour ולעלות ברכבל.

 יש לי את היכולת בטיולים (שאין לי תמיד בחיים ה"רגילים") להשלים מיד עם אכזבות קטנות שכאלו ולהוציא את המיטב מהבחירה שבחרתי. זה עובד לטובתי גם הפעם.
למען האמת, אני נהנית מאוד מהנסיעה הקצרה (גונדולה ואח"כ מעלית כיסא) ואני מגיעה למעלה (קצת מתחת ל- col) במצב רוח ממש מרומם (בערך ב- 11:30). אני מתיישבת למנוחה ליד תחנת הרכבל העליונה, בנוף היפיפה.
Col de Balme (מהשביל ל- Refuge Les Grands).

אחרי המנוחה, אני עושה את כברת הדרך הקצרה, בעלייה די מתונה אל מעבר ההרים -; Col de Balme -; המוכר לי מה- TMB. אני לא מתעכבת הרבה, נפרדת מצרפת ופונה מזרחה, לשוויץ, בדרך ל- Refuge Les Grands.

הבחירה באלטרנטיבה הזו מתגלה כמצוינת! המסלול נפלא מיד מההתחלה. נוף מיוער, צבעוני, מנוקד צוקים ולקראת סופו גם קרחונים מרהיבים מלווה אותי. השביל מעניין ומגוון -; לעיתים מכתר את צלע ההר, לעיתים יורד קצת, לעיתים עולה, פה רחב ושם צר, מטפס קצת על סלעים... לא מסלול קל ולא קשה מדי, ושקט -; שקט מאוד, אני פוגשת מעטאנשים.

 זוג מטיילות נחמדות (דוברות אנגלית) שבאות מולי מספרות לי שה- refuge פתוח! וכשאני מגיעה, בסביבות 13:30, אני מוצאת מקום קטן, בסיסי ביותר ולבבי במיוחד שממוקם בנוף נפלא.
ה- guardian -; אישה מבוגרת, נעימה מאוד -; מקבלת את פני בשילוב של עדינות וחום, מיידעת אותי ש- "שני אורחים מישראל לנו פה לפני כמה שבועות" וגם שהאיש שמנהל את הרישום לבקתה נמצא בחופשה (ולכן לא הצלחתי ליצור קשר -; היא עצמה נמצאת שם כבר למעלה משבוע ואין לה אמצעי תקשורת...).
אני גם לומדת שהמקום מלא היום ומצטערת קצת שלא אזכה ללון שם אבל שמחה ששריינתי מקום ב- Col de la Forclaz.
אני ממלאת מים, מכריחה את עצמי לאכול חטיף אנרגיה -; כדי שיהיה לי כוח לירידה הארוכה (תוך כדי הליכה אני בד"כ חסרת תאבון ואני צריכה להקפיד לאכול משהו), ובסופו של דבר נפרדת לשלום ויוצאת שוב לדרך.
Refuge Les Grands and Glacier des Grands.

 הירידה לכיווןChalet du Glacier שעל גדות הנהר הקרחוני של Glacier du Trient היפיפה תלולה למדי וממש לא קלה לברכיים. קרוב ל- Refuge Les Grands יש קטע הליכה קצרצר מרהיב במיוחד על "מדף" החצוב ממש בקיר-הסלע -; אהבתי!
והשביל גם נותן הצצה -; טובה מאוד -; מזרחה, אל צידו השני של הקרחון, אל מעבר ההרים Fenêtre d'Arpette -; האלטרנטיבה הראשית למחר, שעליה פסחתי במהלך ה- TMB ואני מאוד (מאוד!) רוצה לעשות. אני מתבוננת וחושבת לעצמי: "no way!" -; זה תלול כמו קיר וזה פשוט לא נראה לי עביר... אני חווה איזשהו משברון קטנטן, בתחום הביטחון העצמי אבל ממקדת את עצמי מהר מאוד בחזרה אל האתגר הנוכחי.
השביל על `מדף הסלע` - בירידה מ- Refuge Les Grands.

הנוף היפה כ"כ, מקל במידת מה על ההליכה, בירידה מתונה, בשעה האחרונה של היום, בין Chalet du Glacier ל- Col de la Forclaz. אבל רק במידת מה. אני מאוד חסרת אנרגיה וכפות הרגליים שלי כואבות מאוד, כורעות תחת המשקל.
רק כשאני נכנסת למקלחת באכסניה (אליה הגעתי בערך ב- 15:45) אני מבינה את פשר החולשה שתקפה אותי היום. אני מכוסה כולי בפריחה אלרגנית אדומה -; כזו שתוקפת אותי בכל פעם שאני חולה וחום גופי עולה. ההתרגשות (המובנת) שמילאה אותי היום -; לקראת היציאה למסע, גרמה לי להתעלם מסימנים מובהקים של מחלה קלילה (עייפות, חולשה, כאב ראש, חוסר תאבון). אני בולעת שני אדביל ולוקחת כדור מציצה לגרון ונשכבת על המיטה -; מנצלת את השעות הספורות עד לארוחה (ב- 7:30) למנוחה.

 בסביבות השעה 5 מתחיל לרדת גשם. חזק. והתחזיות למחר לא מעודדות. אני משתדלת להניח לדאגות לגבי מזג האוויר (שבו אני ממילא לא יכולה לשלוט), מצבי הבריאותי (שממש לא נראה לי חמור) והאתגר שצפוי לי מחר ורק לנוח, לנוח...


ליום ההליכה השני