פרק 6 -; הוי Macherma שלי ההיית, או חלמתי חלום?


 ב- 7:30 אני נפרדת מ- Mong (מעבר הרים בגובה 3970מ') ומבית ההארחה מסביר הפנים Snow Land View וממשיכה לצעוד צפונה.

 היום מתחיל בירידה... ירידה... ירידה... -; אל צידו השני של המעבר -; לעיתים תלולה, קצת בין עצים וקצת על שביל חשוף עד שאחרי כ- 40 דקות אני מוצאת את עצמי ב- Phortse Tenga (בגובה 3680 מ').
הקצב טוב עד כה ואני ממש לא מתקשה אבל נאמנה להחלטה להאט קצת ולעצור להפסקות לעיתים קרובות, אני נכנסת ל- tea house, מורידה את התרמיל ומתיישבת. חוץ מיותר הפסקות גם החלטתי לסחוב פחות מים -; יש מספיק מקומות בדרך בהם אפשר לשתות -; אז אני מזמינה מיץ תפוזים שמשום מה מגיע... חם (לא, לא היה כתוב "hot orange" -; שבדומה ל- "hot lemon" ו- "hot ginger" אני כבר מצפה שיהיה חם, אלא "orange juice"). די מגעיל אבל אני יושבת, נחה ו... שותה.
10-20 דקות בערך (זה מה שהסבלנות שלי מאפשרת לי...) ואני מעמיסה את התרמיל וממשיכה ללכת.
מפה, אני יודעת, השביל חוזר לטפס. נראה איך אני אתמודד עם זה היום...
השביל שיורד ל- Phortse Tenga.
השביל ,בעל אופי דומה לזה של הבוקר רק בעליה - ממשיך בעיקר ביער, חולף ע"פ מפל סואן (שבו אני ממלאת מים, אותם אני מטהרת עם יוד) ואז מגיחה מהיער לנוף היפה של העמק.
באותו רגע אני לא ממש חושבת על זה אבל יעברו עוד כמה וכמה ימים עד שאני אראה שוב עצים...
ב- 10:20 אני מוצאת את עצמי, באופן קצת מפתיע, כבר ב- Dole!
בניגוד לאתמול, היום אני מקדימה את תחזיות משך הזמן של המסלול. כבר אמרתי שלא מדובר בתחרות, אבל הלכתי בעבר שני מסלולים ארוכים באלפים באירופה ע"פ המדריכים של אותו מחבר -; Kev Reynolds, שכתב את המדריך הנוכחי שלי. האמת היא שאני די מעריצה את הבנאדם... אני סומכת מאוד על חוות דעתו -; בין היתר גם על הערכות הזמנים שלו (מניסיוני הקודם הייתי תמיד בגבול התחתון או מעט למטה מזה). אבל כאן, בטרק לאברסט, זה עובד משום מה פחות טוב. הערכות זמני הליכה באופן כללי הן לעיתים קרובות אינן מדויקות -; מפני שהן סובייקטיביות מאוד ותלויות ביותר מדי משתנים, גם כשמדובר באדם נתון. דירוגי קושי של מסלולים הם דומים מהבחינה הזו. ובכל זאת ,הרי ישאלו אותי תמיד: "כמה זמן לוקח..." אז אני משתדלת, בעיקר בהתחלה, לעקוב בערך אחרי השעון.

 בכל אופן, בפחות או יותר זמן, פחות או יותר קושי -; הגעתי לכפר הקטן דולה (בגובה 4200מ') ואני מרגישה מצוין!
נאמנה (בינתיים...) להחלטה לעצור להפסקה בכל כפר -; אני מתיישבת ב- guest house (אחד מכמה שיש כאן). מטיילים אחרים לא פגשתי עד כה היום (נתקלתי רק במעט פורטרים על השביל) וגם כאן -; נטוש.
ה- guest house שלי נקרא "Himalayan Lodge" והוא שייך לבן-דוד (או משהו כזה...) של בעלת ה- guest house ב- Mong (שציידה אותי בשני כרטיסי ביקור, אחד ל- guest house הזה והשני לזה של אחותה ב- Macherma). בפנים יש רק ילד חמוד (בן 10 בערך להערכתי) שמאשר שהמקום פתוח ואז רץ החוצה, לחלקת השדה הסמוכה לבית, להזעיק את האב.
אני מתיישבת ומזמינה Sherpa Stew (עולה 300 רופי; עשיר, טעים ומשביע!) אותו מגיש לי הילד, בזהירות רבה. Sherpa Stew הוא אחד המאכלים המקומיים שמיד הופך להיות favorite שלי. הוא מעין מרק סמיך, מבוסס על תפוחי אדמה, שאליהם מצטרפים ירקות אחרים (משתנים, בד"כ גזר הוא אחד מהם) ואטריות אלו או אחרות. Comfort food אידיאלי! מצוין כארוחה, מזין ומחמם.

חלקות מעובדות/חלקות מרעה במעמקי העמק והרים שתוחמים אותו ממזרח
המשך הדרך -; בשביל פתוח, מתון מאוד ואני בכלל לא מתקשה.
מאז שהגחתי מהיער -; הנוף נפתח ואני מוצאת את עצמי, מעל לגדה המערבית של הנהר, מוקפת הרים, צועדת לגמרי לבד.
בצפון בעיקר -; במעלה העמק -; הכיוון אליו פני מועדות, בסופו של דבר, הם לבנים מאוד. Cho Oyu -; ענק עוטה שלג וקרחוני עד, כ- 8200מ' גובהו (מס' 6 בעולם!) -; הוא הסמן הצפוני, הבולט מרחוק, ממש על גבול נפאל-טיבט. אבל ההרים ממזרח (מהצד השני של העמק) -; Taboche ו- Cholatse -; שני ענקים צמודים שפסגותיהם הן "רק" בגובה 6300מ' וקצת -; קרובים מאוד ומרשימים יותר מכאן.
מדי פעם אני חולפת ע"פ בקתת אבן בודדת, חלקת מרעה מוקפת גדר אבן או כפר קטן (על העצירה בכפר Luza -; בגובה 4360מ' -; כבר ויתרתי...) וגם מהעבר השני של הנהר (למרות שהמדרון שם נראה צר ותלול הרבה יותר) ניתן להבחין פה ושם באסופות מבנים קטנות ובחלקות מעובדות. גם בגדה המזרחית, אני יודעת, עובר שביל. הוא מוביל דרומה ל- Phortse וצפונה עד Dragnag (ממנו אפשר להגיע ל- Gokyo או -; דרך Chola Pass לעמק Khumbu המקביל ממזרח(. אני רואה את השביל הזה, אני יודעת שהכפרים שם מועטים, קטנים ובסיסיים יותר והשביל אינו מרובה מטיילים אבל הוא נראה לי מדהים ומושך כ"כ...
בדרך (הקצרה) בין Luza ל- Macherma אני הולכת אחרי עדר של יאקים המובל ע"י רועה מקומי. אני נהנית להתבונן ביצורים המגושמים, עבי הפרווה, כמו גם ברועה (צעיר ארוך שיער -; שחור מאוד וחלק) ובמקביל -; בנוף שמימדיו הולכים ומתעצמים ככל שאני מתקדמת צפונה. ממש מכל נקודה על השביל נשקף לעיני נוף חלומי מכל הכיוונים -; למטה, למעלה לאחור, לפנים ולצדדים: 360 מעלות של עוצמה ויופי.
Macherma מהרכס הצפוני לו.

 בערך ב- 13 אני מגיעה לכפר Macherma (בגובה 4470מ').

 ביליתי יומיים בכפר הזה (יום ההגעה + יום התאקלמות) והוא נותר עד עכשיו, כשאני כבר אחרי הטרק כולו, ואחרי כל הביקור בנפאל -; אחד המקומות האהובים עלי. מסוג המקומות (ויש לי כבר רשימה מתארכת של כאלו) שמהרגע שכף רגלי דרכה בהם לראשונה, אני כנראה אתגעגע אליהם לעד.
המקום השאיר עלי רושם אדיר, קודם כל ובעיקר -; בגלל מיקומו המרהיב! ושנית מפני שבהיותי האורחת היחידה (במשך 2 לילות) ב- guest house שלי ("Trekker's Lodge", פשוט אבל ידידותי -; המשפחה, כולל תינוקת מהממת בת 6 חודשים, מקסימה והאוכל ממש טעים!), זכיתי לתשומת לב רבה, ניהלתי מספר שיחות מעניינות עם בעל המקום (שטיפס לפסגת אברסט ב- 1989!) ונחשפתי בו קצת לאורך החיים הפשוט של המקומיים.
Macherma הוא כפר של רועי יאקים. זו פרנסתם המקורית של בני המקום ובזה הם עוסקים גם היום (בעל ה- guest house שלי נולד וגדל בכפר -; גם אביו היה בעל עדר יאקים וכך גם הדורות שקדמו לו). אלא שרוב התושבים (נדמה לי שכולם, הכפר אינו גדול) הסבו את בתיהם לבתי הארחה ועיקר פרנסתם -; הטובה מאוד, כך הבנתי, במונחים נפאליים -; מאירוח מטיילים זרים.
לכולם יש קרובי משפחה ה"מפוזרים" בכפרים שונים באזור ה- Khumbu וחלקם אף מחזיקים בבתים שניים -; בד"כ בכפרים נמוכים יותר, בהם הם מבלים חלקים מהשנה (אף כי בתי ההארחה כאן נשארים פתוחים, למיטב הבנתי, כל השנה).
אין בכפר או באחד הכפרים הסמוכים בית ספר. את התינוקת המקסימה שלו -; כשתגיע לגיל מתאים -; המארח שלי ישלח להתחנך בכפר Khumjung צפונית לנאמצ'ה (בבית ספר בו ביקרתי שהוקם ע"י תרומות מהקרן של Edmund Hillary), שם מחזיקה המשפחה בבית נוסף.
הבתים הם, כרגיל, תערובת של אבן ופח ורק המטבח והמסעדה מחוממים (ע"י תנור שניזון מקקי יאק מיובש). כמובן שאין מים זורמים, החשמל מוגבל מאוד (די קרוב לאין) והשירותים הם מחוץ לבית ומסוג "בול פגיעה". למקלחת יש צריפון עץ, בכניסה לבית. אתם יכולים ליהנות ממקלחת bucket (דלי של מים מורתחים) או להשתמש בראש-מקלחת ממש -; שמחובר בצינור לחבית בגג שמולאה באותו דלי מים.
כל בית בכפר מוקף חצר גדולה התחומה ע"י גדר אבן (מראה יפה מאוד -; בעיקר מלמעלה). פה ושם מסתובבות תרנגולות וכמובן יאקים ואי אלו סוסים וכלבים. הגדרות אינן אטומות או סגורות ע"י שער -; יש בהן פתחים (אזורים שבהם הגדר נראית פרוצה או שהיא נמוכה יותר) -; בהם משתמשים כולם: בני אדם ובעלי חיים. אידיליה כפרית שלווה ומלאת חן וקסם.
אחד הדברים שעניינו אותי -; ושאלתי את בעל הבית שלי -; היה האם היאקים מסומנים (ע"י בעליהם). ומשנעניתי ש"לא" המשכתי וניסיתי לברר איך הוא מזהה את אלו השייכים לו ואיך הוא אוסף אותם אליו כשהוא צריך (כאמור -; הם מסתובבים להם די בחופשיות). במבט תמהה הוא "הסביר" שהוא מזהה את היאקים שלו ושכשהוא רוצה הוא פשוט... קורה להם... נו, ברור! אח"כ הוא הודה שלפעמים הוא נאלץ לרדוף אחריהם -; בהרים -; כדי להביא אותם לכפר. למחרת, בשעות אחה"צ, כשישבתי לי ליד החלון ב- guest house זכיתי להדגמה -; מאוד-מאוד משעשעת, אני חייבת לציין -; של הנ"ל כשצפיתי בו רודף במשך שעה ארוכה אחרי יאק גדול ושעיר שקיפץ לו בעקשנות, הלוך ושוב, ימינה ושמאלה, מעל הפתחים השונים בגדרות בין בתי הכפר.
בכפר יש גם אתר קמפינג גדול ומרפאה שמאוישת (בעונת הטרקים) ע"י רופאים בריטיים מתנדבים. המרפאה ממוקמת בקצה המערבי -; המרוחק -; של הכפר. פעם ביום בעונה (בשעה 3, נכון לספטמבר 2012) נערכת במרפאה הרצאה מעניינת ומאוד מומלצת בנושא מחלת גבהים/התמודדות עם הגובה. ניתן גם (תמורת תרומה קטנה בסך 100 רופי) לבדוק שם את מצב רווית החמצן בדם. מעבר לכך -; הרופאים שם צעירים, נלהבים, מקסימים ומאוד מסבירי פנים -; לפחות כשאני ביקרתי שם -; וקיבלו את פני כאילו אני האורחת הכי חשובה ורצויה לה אי פעם זכו (אני די בטוחה שככה הם מקבלים את כל המבקרים...). שווה ביותר לעצור ולבקר!
וזהו. פרט להנ"ל אין בכפר בעצם כלום. חוץ מנוף כמובן. והוא... עוצר נשימה!
מלבד היות הכפר ממוקם גבוה-גבוה מעל לגדה המערבית של נהר ה- Dudh Koshi האדיר, ממש-ממש אל מול Cholatse ו- Taboche הנפלאים, הוא יושב גם בפתחו של עמק צדדי בו זורם ה- Macherma Khola (יובל של נחל קטן). העמק הזה -; המוביל לא הרחק מערבה -; תחום בקצהו ע"י הרים מחודדים מהממים המסודרים במאין אמפי-תיאטרון...
מ ר ה י ב ! ! !
העמק הצדדי ב- Macherma.
 ביום ההתאקלמות שלי, יצאתי בהמלצת בעל ה- guest house, למסלול שטיפס לו על הרכס הקטן שמצפון לכפר. הולכים בהתחלה בשביל שיוצא לכיוון Gokyo (מהקצה הצפון-מזרחי של הכפר), וכשמגיעים לשיא הרכס, נפרדים מהשביל הנ"ל, ופונים לאורכו של הרכס שמאלה (מערבה). כבר מקו הרכס נשקף נוף אדיר. למטה, לאחור (דרום) -; אל הכפר היפה, לצפון -; לכיוון גוקיו ואל Cho Oyu, לדרום-מערב אל העמק הצדדי של ה- Macherma Khola וההרים המשוננים שבקצהו, למזרח אל ה- Dudh Koshi למטה וההרים האדירים שתוחמים אותו מהעבר השני...
אבל מה שרבים לא יודעים זה שאם ממשיכים לטפס בקצה הרכס על המדרון אחרי שנגמר השביל (בכיוון כללי צפון-מערב; זו צלע סלעית מאוד וצריך לאלתר קצת -; אבל זה ממש לא מסובך), אחרי כמה דקות (ויותר טוב -; ככל שעולים בגובה), אם מסתובבים לאחור, מכיוון צפון-מזרח, אפשר לראות אותו... את Everest, כמובן!
בחזור ירדתי למטה אל קצהו השני -; המערבי -; של הכפר. בהתחלה בדרך-לא-דרך ע"ג הסלעים עד שחברתי ל"שביל יאקים" קצת מאולתר בו הבחנתי מלמעלה. השביל מוביל לתחתית העמק (שם השביל חוזר להיות ברור ומשופר) משם אפשר לחזור לכפר (שמאלה) או לפנות תחילה ימינה וללכת לאורך היובל אל תוך אותו "אמפי" הקסים (לפני שתשובו על עקבותיכם ותחזרו באותו שביל, דרך המרפאה ואתר הקמפינג אל מרכז הכפר).
זה טיול יום לא פחות ממופלא (לוקח משעתיים, במינימום, ועד כמה שתירצו לטפס ולהסתובב שם). בכ- 4-5 שעות בהן ביליתי בשטח פגשתי רק בשתיים מן הרופאות הבריטיות שיצאו, כמוני, לחפש את אברסט מעל הכפר. במטיילים אחרים או מקומיים לא נתקלתי.

אברסט - מהרכס שמעל Macherma.

לפרק 7.