יום שישי ה- 28.8.

את האוהל הקטן שלי לא ביקר בלילה אף דוב. לפחות לא אחד שעשה מספיק רעש כדי להעיר אותי... הייתי עייפה מאוד, נרדמתי מהר וישנתי די טוב!

ב- 7 בבוקר כבר עסקתי בקיפול האוהל. אחרי ארוחת הבוקר הרגילה של דייסה בטעמים (2 שקיות) סיימתי את ההתארגנות ובסביבות 7:50 עזבתי את מחנה Sunrise ויצאתי לדרך.


 השביל מתחיל לאורך האחו הצמוד למחנה עד לקצהו הצפוני שם מתחילה עלייה מתונה ביער.

Cathedral Pass – בגובה 9700 פיט / 2960 מ', היא הנקודה הגבוהה של היום (עלייה קלילה למדי של כ- 600 פיט / 183 מ' מ- Sunrise). מכאן והלאה רוב השביל הוא שטוח או בירידה מתונה.

למרבה הצער, הראות הטובה שאפיינה את הימים האחרונים התחלפה באוויר רווי עשן - תודות לשריפה שמתחוללת לא מאוד רחוק מכאן, בכיוון מערב. את הנוף היפה של צוקי הגרניט המרשימים (Cathedral Peak המפורסם הוא אחד הבולטים בינהם) אני רואה רק דרך מעטה מעורפל.

ליד הפס אני פוגשת צמד מטיילים שלנו לצד Cathedral Lake, קרוב מאוד לפס מעברו השני. הם מספרים לי שבלילה הם צפו במטוסים/מסוקים שופכים חומרים מעקבי בעירה על האיזור בו משתוללת האש, לדבריהם קרוב מאוד לשביל.
 לו ידעתי בשלב זה עד כמה שרפות היער עתידות להשפיע על גורל המסע שלי…

ב- 9:30 אני כבר עוצרת להפסקה לחופו של Upper Cathedral Lake.


 התכנית שלי הייתה לסטות מעט הלאה מכאן מה- JMT לצורך ביקור Lower Cathedral Lake. אבל מכיוון שהוא נמצא בכיוון השריפה, כבר ברור לי בשלב זה שאני אוותר על טיול הצד ואסתפק בהליכה ישירה אל היעד שלי להיום - Toulomne Meadows Campground.

דווקא לצד האגם העליון האוויר נקי יותר ואני יושבת לי בנחת, מכרסמת תערובת של אגוזים ונהנת מהשלווה.

אחרי מנוחה לצד האגם, קמתי והמשכתי ללכת.

כמה צעדים הלאה ואני נתקלת בקבוצה של מכבי אש שחוסמים את הדרך. אני מהססת אבל כבאי נחמד מסמן לי להתקרב. הוא מסביר לי שהאש בשליטה ואפשר לעבור מכאן ל- Tuolumne בבטחה. צריך רק לבצע מעקף קטנטן של האיזור הרגיש. הוא מכוון אותי הצידה ומנחה אותי לעקוב אחרי הסרטים הורודים שקשורים לענפי העצים ומסמנים את המעקף.
השביל נכנס ליער ואני מגיעה במהרה לנקודת הפיצול לכיוון האגם התחתון. בשלב זה היער כבר ממש אפוף עשן ויש ריח חזק של שריפה באוויר. פה ושם אני מבחינה בגזעים מעשנים לא רחוק מהשביל.
 אני מודה לכבאי ומתחילה לצעוד ביער - מעץ מסומן אחד לעץ המסומן הבא. ככה וכמה דקות ארוכות אח"כ, אני מגיעה בחזרה לשביל. גם שם הדרך חסומה ע"י מתנדבת שמכוונת את המטיילים שמגיעים מהכיוון הנגדי אל המעקף.

הלאה משם המסלול ממשיך בירידה מתונה ביער. עוד ועוד מטיילי יום וגם מעט אנשים עם תרמילים גדולים באם מולי; גם שיירה של סוסים ופרדות עמוסי ציוד שעושה את דרכה למחנה Sunrise. אין לי ספק שהתנועה העירה על השביל היא בעיקר תוצאה של המצאותי בפארק הלאומי הפופולרי ביותר בארצות הברית, והרבה פחות מכך תודות לשביל שעליו אני הולכת - ה- JMT, אע"פ שאף הוא פופולרי מאוד. למען האמת, בתור מטיילת יום, אני חושבת שהייתי מסתלקת מהר מאוד מהמקום עטוף העשן הזה ומחפשת לי פינת טבע צלולה יותר להתהלך בה…

ב- 12:30 בערך אני כבר מגיעה אל היעד - Tuolumne Meadows!

זה יום קצרצר וקליל - בסה"כ ביליתי רק 4:40 שעות ברוטו על השביל. 11 מייל (כ- 18 ק”מ) בערך - בתוואי קליל, זה ממש כלום בשבילי ולרגע או שניים אני חושבת אולי לשנות תכניות ולהמשיך ללכת. מאוד בא לי להמשיך ללכת, מאוד בא לי להתרחק ממרכזי המטיילים ולחזור לשבילים המרוחקים יותר…


 אבל אני צריכה להתארגן כאן עם אספקה לימים הבאים. זו נקודת resupply בשבילי. שלחתי לעצמי חבילה עם אספקה לחנות של ה- Campground והדואר נפתח רק בשעה 3. אח"כ אצטרך לארגן את האספקה; להשלים קניות בהתאם לצורך, אם יהיה, בחנות; לארוז מחדש. כל זה לוקח זמן ומצריך ריכוז...

-

אני פונה ל- backpacker's campground שבמעלה חניון הקמפינג הגדול.

אני מקימה את האוהל הקטן שלי בקצה האיזור המיועד להולכי רגל (backpackers) - בחלקה מספר 13. אני כבר מכירה היטב את האתר - ביליתי כאן 2 לילות בסיום מקטע ה- PCT שלי, רק לפני כמה ימים בודדים. החלקה הזו - #13, מתחילה להרגיש לי קצת כמו בית...

אני משלמת עבור הלילה (יש עמדה לתשלום עצמי), מצמידה את ספח התשלום לעמוד המיועד בחלקה הקטנה שלי, מאפסנת את כל הציוד בתא הברזל הממוגן נגד בעלי חיים - לפי ההוראות ושולחת הודעת טקסט לורד - חברתי היקרה שהיא אשת הקשר האמריקאית שלי ומעבירה את ההודעות שלי אל המשפחה בארץ.

עם סנדלים, מעט בגדים ומגבת אני עושה את דרכי אל הנחל שתוחם את האתר מצפון. הנחל הזה - נהר בעצם, אלא שהשנה הוא נמוך מאוד - מושלם לרחצה! הקרקעית שלו סלעית ופה ושם ישנן בריכות קטנות שאפשר לטבול בהן בהנאה. באתר הקמפינג יש שרותים עם מים זורמים וברז עם מים שטובים לשתייה אבל מקלחות אין שם. אני מתרחקת מה- campgound ומוצאת לי פינה חצי פרטית שם אני מרשה לעצמי להשיל את הבגדים ולרחוץ במים הצלולים. אח"כ אני מתחרדנת בשמש על סלע - החיים הטובים!


 לקראת השעה 3, רעננה ונקייה, אני צועדת בחזרה לעבר החנות. אני אוספת את החבילה שלי בדואר, אוכלת סנדוויץ' ושותה קפה אמריקאי גועלי, קונה מעט מצרכים לארוחת ערב וחוזרת לחלקה מס' 13 "שלי" לארגן את האספקה שלי לימי ההליכה הבאים.

אחה"צ עובר עלי בנעימים. כל חלקת קמפינג מצוידת בשולחן פיקניק נוח ובתיבה תאכסון הציוד. אחרי שאני מארגנת את האספקה שלי אני לומדת את ימי ההליכה הבאים, כותבת ביומן, קוראת בספר וסתם נחה. אני זוכה לביקור של אייל ושני Coyote שמגיעים ממש עד לחלקה שלי.


 לקראת ערב עוברת בין החלקות ריינג'רית צעירה. היא בודקת שכל שוכני האוהלים במתחם מאפסנים את הציוד שלהם לפי ההוראות. היא מספרת לי שבשבועות האחרונים מבקרת כאן מידי פעם דובה... היא חוזרת על ההנחיות כיצד יש לנהוג במידה והדובה תופיע שוב הלילה. היא מבטיחה שהדובה אינה תוקפנית וכשצועקים עליה היא בורחת…


 אחרי שהריינג'רית הולכת, אני מוציאה את המצלמה שלי מהנרתיק ולא נפרדת ממנה יותר אפילו לרגע - כשהדובה תגיע, אני נחושה להיות ערכוה ומוכנה!

בערב אני עוד הולכת להרצאה היומית של הריינג'רים שנערכת סביב מדורה כל ערב ב- 8 בתחתית ה- backpacker's campground.
 כשאני חוזרת לאוהל שלי, אחרי 9, כבר חשוך לגמרי. אני נזכרת איך בלילה הראשון שלי כאן, רק לפני ימים בודדים, חלמתי על דוב שמסתער לי על האוהל... עכשיו אני לגמרי לא מודאגת בפינה המוכרת שלי. אני מרגישה לגמרי רגועה ולגמרי מוכנה ומלאה בציפייה לקראת ימי ההליכה הבאים.

--

סיכום היום:
נקודת התחלה - Sunrise High Sierra Camp – backpacker's campground
נקודת סיום - Tuolumne Meadows – backpacker's campground
מרחק - כ- 11 מייל / 18 ק"מ.
זמן ברוטו - כ- 4:40 שעות.
קליל!
הרוב הגדול של המקטע הוא בירידה מתונה (פרט לעלייה קטנה ל- Cathedral Pass בבוקר). החצי הראשון של המסלול הוא נפלא - עם אגם Cathedral וצוקי הגרניט היפים. החלק השני, ביער, הוא פחות מלהיב.
אפשר לסור לבקר גם באגם Cathedral השני - הוא מרוחק כמעט ק"מ מהשביל (כלומר תוספת של כ- 2 ק"מ הלוך חזור; בשיפוע). אני שמעתי שהוא יפה מאוד אבל לא יכולתי לבדוק את הטענה בגלל השריפה.
 החנות ב- Tuolumne Campground היא מצוינת ואפשר בהחלט לסמוך עליה להצטיידות או השלמת מצרכים. יש במקום גם מסעדה פשוטה ולא רחוק משם יש חנות ציוד קטנה (לא הייתי זקוקה לתוספות אבל ביקרתי בה מסקרנות והיא בהחלט יכולה לסייע מאוד למטייל שחווה חוסר/פגם כשלהוא בציוד).
המחנה הוא די בסיסי. יש שרותים עם מים זורמים וגם ברזים עם מים לשתייה וזהו. אין מקלחות אבל אפשר (וכדאי) לרחוץ במי הנחל הסמוך (נא להשתמש בסבון bio-degradable בלבד! או לוותר על סבון לגמרי).
בכל חלקת אוהל תמצאו שולחן פיקניק ותיבת ברזל לאחסון הציוד.
אני ממליצה לבדוק את ההרצאות של הריינג'רים שמתקיימות במחנה כל ערב - הייתי בשלוש, שתיים היו נחמדות ואחת - מרתקת ממש (זה תלוי לדעתי בעיקר בריינג'ר שמעביר את ההרצאה, מבחינת חומרים זה מעניין תמיד).
 אני מאוד אוהבת את המחנה הזה! מקווה לחזור לשם, לחלקה מספר 13 "שלי" ביום מן הימים…

--

להמשך המסע