באוקטובר 2016, צעדתי 10 ימים על שביל הליכה ארוך באנגליה שנקרא ה- Coast to Coast.
כתבתי באתר על החוויות שלי מהשביל (לינק לפרק הראשון) אבל נתבקשתי לספק גם מידע כללי יותר, לוגיסטי.
זוהי המטרה של הפוסט הזה ואני מקווה שהוא יהיה לעזר לאנשים שמעוניינים לצאת למסלול.
שימו לב כי בסוף הסקירה צרפתי לינקים למקורות מידע נוספים.
כללי/רקע:
ה- Coast to Coast הוא מסלול הליכה בן כ- 192 מייל / 310 ק"מ המחבר את העיירה St. Bees - אשר לחוף הים האירי, במערב האי הבריטי - עם Robin Hoods bay, לחוף הים הצפוני במזרח האי.
את המסלול הגה, תכנן ופרסם חובב טבע בריטי ידוע בשם Alfred Wainwright בתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת (השביל מכונה גם היום לעיתים קרובות Wainwright's Coast to Coast).
ה- C2C אינו מוכר כ'שביל לאומי' (National Trail) גם היום ובשל כך הוא לא נהנה מתקציבים ששבילים לאומיים באנגליה נהנים מהם ואינו זוכה לסימון משלו. למרות זאת, השביל נחשב לאחד המסלולים הפופולריים בבריטניה.
המסלול חוצה גבעות ועמקים; שדות מרעה, יערות דלילים ומרחבי דשא פראיים (moorland); נחלים ואגמים…
כש- Wainwright תכנן את המסלול, הוא השתדל להמנע מקירבה לערים ואף כי הוא עובר במספר עיירות בעלות גודל משמעותי - רוב הזמן נק' היישוב אותן חוצה השביל הן קטנות למדי (כפרים, חוות מבודדות ועיירות קטנות). חלק גדול מההליכה הוא בתחומם של שלושה פארקים לאומיים: ה- Lake District NP בקומבריה, ה- Yorkshire Dales NP ו- North Yorkshire Moors.
התמצאות וניווט:
מכיוון שאיננו שביל לאומי, ה- C2C לא נהנה מסימון יעודי המלווה אותו לכל אורכו (כפי שנהוג בשבילים הלאומיים). במקום זאת, המסלול עושה שימוש ברשת של שבילים מקומיים.
למטייל שרוצה לעקוב אחרי המסלול שהגה AW אין מנוס מלהעזר באחד מהמדריכים (הרבים) שמתארים את המסלול (מדריך כתוב או מדריך online, כולל גם גרסה מעודכנת של המדריך המקורי שכתב AW) בשילוב עם מפה.
חשוב להדגיש כי, התפיסה בשביל הזה היא - “אין דרך אחת”! ומבחינה זו, העדר שילוט/סימון ייעודי, מתאים ל"רוח השביל". Wainwright בעצמו עודד את המטיילים לסטות מהשביל המוצע, לבחור אלטרנטיבות (בהתאם לזמן, לטעם האישי ולמזג האוויר), להקדיש זמן למסלולי צד.
אבל, כמובן שהעדר הסימון מקשה על מציאת הדרך...
באיזור האגמים המחסור בסימון ושילוט הוא מורגש במיוחד. יש שפע גדול של שבילים שמתפצלים וחותכים זה את זה שוב ושוב, בד"כ בלא כל שילוט, ודי קל לטעות ולעלות על שביל מקביל.
בנוסף, בגלל האדמה הבוצית, השביל נוטה "להעלם" פה ושם – מה שמקשה עוד יותר על הניווט... (תקראו את פרק פרק 7 בבלוג שלי, שם אני מתארת את הקושי הספציפי הנ"ל).
חשוב מאוד לאמת לעיתים קרובות את המיקום במפה וחשוב מאוד להביא גם מצפן.
דברו עם מטיילים אחרים – ובמידת הצורך, בקשו ללכת איתם. פוגשים הרבה מקומיים על השביל – הידע שלהם אדיר והם תמיד שמחים לסייע. כדאי מאוד להתייעץ איתם! (כשמטייל מקומי “מאפס” אותכם עם שמות של כמה פסגות שאתם רואים בשטח ויכולים לאתר גם על המפה - זה מקל ועוזר מאוד על ההתמצאות).
בנוסף, מצאתי את ההסברים במדריך של ה- Trailblazers בו השתמשתי בשביל הזה כמועילים במיוחד! המדריך מלווה את ההסברים הכתובים ברישומים סכמטיים של הדרך. הרישומים מלאים בנק' ציון שמועילות מאוד בניווט בשטח (זה יכול להיות רק עץ בולט או איזה סלע גדול במיוחד – דברים שלא מופיעים במפה אבל בשטח בוצי כשהשביל נעלם על הקרקע הם יכולים להיות ההבדל בין חבירה קלה לשביל בהמשך הדרך או התברברות מתסכלת ומייגעת). כמו כן המדריך מיטיב מאוד להדגיש נק' בעייתיות לאורך השביל. הנקודות הללו מודגשות אף הן על גבי הרישומים הסכמטיים ויש לצידן הסברים טובים שמסייעים בבחירת הדרך הנכונה. אני חושבת שבלי המדריך (כלומר: בליווי מפה בלבד) הייתי מתקשה מאוד לנווט בשביל הזה (יכולות הניווט שלי הן בסיסיות בלבד).
ומי שעדיין מתקשה – אפשר להעזר ב- GPS (המדריך מספק גם את המידע זה, בצורת קבצים שניתן להוריד למכשיר שלכם; אני לא השתמשתי).
עונה ומזג אוויר:
השביל אינו גבוה ולכן העונה בו יחסית ארוכה. משהו כמו מאפריל/מאי ועד בערך סוף-אוקטובר.
אבל חשוב להבין שמזג האוויר באנגליה שונה מאוד (מאוד!) מכל דבר שאנחנו רגילים אליו כישראלים. אין באנגליה דבר כזה "עונה יבשה". ואין דבר כזה מזג אוויר “יציב”.
באנגליה, כמו באנגליה, צפו להרבה גשם (והרבה בוץ!) כל השנה ובאיזורים חשופים (יש כאלו הרבה לאורך השביל!) - גם הרבה רוח, לעיתים חזקה.
הטמפ' הן בד"כ נמוכות ממה שאנחנו מכירים בישראלי (או בכל אופן, בתל אביב...), כך שבאוקטובר מזג האוויר דומה יותר לשיא החורף שלנו. בקיץ, יחד עם זאת, יכול להיות ממש חם.
חשוב מאוד לעקוב אחרי מזג האוויר מכיוון שסערה, גם בשיא הקיץ, עשויה להפוך כל מקטע קל למאתגר למדי וכל מקטע חשוף ונידח - למאתגר ממש! במיוחד יש לשים לב להתפתחות תנאים של ערפל - שמקשה מאוד על ההתמצאות באזורים הפתוחים ובכלל.
מנסיוני - תחזיות מזג האוויר (הקרובות) באנגליה הן מדויקות למדי וניתן לסמוך עליהן במידה רבה.
-
אישית, אני נמנעת מהליכה בשיא הקיץ משיקולי מזג אוויר (חום ולחות) וריבוי מטיילים.
אם הייתי יכולה לבחור, הייתי הולכת את המסלול בספטמבר או במאי. אלו לטעמי החודשים האידאליים (ומבין השניים הייתי מעדיפה את מאי - תודות לפריחה).
בפועל, בגלל מגבלות של מקום העבודה, יצאתי לשביל, אחרי התלבטויות רבות אני חייבת להודות, בתחילת אוקטובר. מבחינת טמפרטורות אוקטובר הוא חודש מושלם לטעמי. קריר - אבל לא קר מידי (הלכתי בד"כ בגופיה מנדפת ארוכה, לעיתים בתוספת של מעיל גשם קל ו/או מיקרו-פליס; לעיתים עם באף על הצוואר). הבעיה היא שמדובר באחד החודשים הגשומים בשנה… כמו כן, שעות האור הן די מועטות (מה שמגביל את השעות המתאימות להליכה וכפועל יוצא את המרחקים היומיים).
בדיעבד, היה לי מזל גדול עם מזג האוויר ב- 8 הימים הראשונים של ההליכה. ירד מעט מאוד גשם שלא הפריע לי בכלל (זה נדיר מאוד באופן כללי - ובמיוחד במחוז האגמים הכל כך גשום, בוודאי באוקטובר). ביום ה- 9 מזג האוויר "התהפך" עם גשמים קלים שירדו כמעט כל היום. ביום העשירי נהנתי מבוקר די יבש אבל אחר הצהרים ירד מבול (!!!) שהקשה עלי מאוד ופגע מאוד בהנאה. בימים הבאים מזג האוויר הצפוי היה סוער (אבל אני הפסקתי ללכת בתום היום ה- 10; לא בגלל מזג האוויר).
בעקבות הנסיון הזה, אישית אני לא אמנע מלצאת לשביל דומה בתאריכים גבוליים שכאלו גם בעתיד (יומיים גשומים, מתוך 10 ימים, באנגליה בכל עונה - למי שלא הבין מהפתיחה... - זה ממש לא הרבה! וגשם חזק מאוד יכול לרדת גם בקיץ; הקור כאמור לא הפריע לי בכלל).
אני כן אקח איתי לשבילים הבאים באנגליה (ואולי גם במקומות אחרים, כשאלך מחוץ לעונה) - גייטרס ומכנסי סערה (הללו בהחלט חסרו לי באותן שעות בהן ירד מבול).
כמו כן - אני חושבת שלצאת עם אוהל לשביל הזה בעונה הזו, היה קצת יותר מידי עבורי (במיוחד מכיוון שיצאתי לשביל בדיוק יומיים אחרי שקמתי משבוע של שפעת...). הערבים היו קרירים (טמפ' חד-סיפרתיות) וגם אם בתוך השק"ש היה לי מספיק חם - הטמפרטורות בצירוף עם שעות אור מעטות גרמו לי להתחפר באוהל שעות ארוכות מידי (אחרי כמה נסיונות פשוט ויתרתי לעצמי בהמשך ונמנעתי מלינה באוהל).
-
בכל אופן, ברור לי שתנאים שכאלו אינם מתאימים לכל אחד/ת ויציאה מאוחרת כל כך לשביל היא בהחלט סיכון.
באופן כללי - למי שרגיש לקור וגשם אני לא ממליצה לצאת לשביל ארוך באנגליה בטח שלא באוקטובר...
לשיקולכם!
דרגת קושי:
זה תמיד הסעיף שאני הכי מתקשה/הכי לא אוהבת לכתוב עליו… ממש חשוב לי להדגיש שכמו כל דבר אחר - עניין הקושי הוא מאוד בעיני המתבונן! אין כאן קביעה חד משמעית ואני לפחות לא מכירה שום מדד שיהיה מדויק או קרוב לזה.
לאחרונה "חטפתי בראש" מצמד מטיילות שקראו את אחד הבלוגים שלי בגלל שלא ציינתי בו שמדובר במסלולי ל"מטיבי לכת בלבד!". נו טוףףףף. אני באמת חושבת שזו טענה מטומטמת להחריד. גם מפני שהמושג הזה הוא הכי "באוויר" שאפשר, גם מפני שזה מושג "ישארלי" לחלוטין (ולא - זה לא מסלול ישראלי בשום צורה), גם מפני שהואשמתי בחוסר אינפורמציה לגבי מקטעים קשים מסוימם למרות שבפרוש נתתי דגש מיוחד על אלו (הבחורות פשוט לא טרחו לקרוא הכל...) ובעיקר משום שכל מסלול רב-יומי בן כמה מאות קילומטרים הוא בהכרח לא ל"בטטות כורסא"!!! לפחות בעיני...
אבל למען הסר ספק: המסלול מיועד למטיבי לכת בלבד! 
וזהו - בזאת כיסיתי עצמי ובכל מקרה - זה לא מדריך שביל מלא וקחו את האחריות על עצמכם כשאתם יוצאים לשטח!
ובכל זאת, מכיוון שאני מאמינה שרובכם מטיילים רציניים, כמה דגשים שנראים לי חשובים/רלוונטיים ויכולים לסייע למי שמתלבט:
* אין שום מקטע טכני במסלול הזה.
* הניווט לא תמיד קל. זה בהחלט לא שביל שמתאים למי שתלוי מאוד בסימון ושילוט. השביל בעצמו נעלם מהעין מידי פעם, בנקודות בוציות.
* רמת הקושי היא די נשלטת, בהתאם לחלוקת הימים שבחרתם ואופי ההליכה שלכם.
מקובל ללכת את המסלול ב- 11-14 ימים (וגם זה נאמר בערבון מוגבל - רוצים ויכולים? תלכו את השביל ב- 10 ימים, רוצים? תלכו 16 ימים… פגשתי גם אנשים כאלו וגם כאלו על השביל).
אפשר ללכת עם ציוד מלא - אוהל, אוכל וכל מה שצריך כדי להיות self sufficient על השביל.
אפשר לצעוד ממקום לינה אחד למשנהו וגם להשתמש בשרותי הובלת תיקים.
ואפשר - כמוני, לשלב בין הנ"ל.
* השביל לעיתים בוצי ורטוב; לפעמים יש ממש "בורות מים" - bogs (תקראו על זה כאן וגם בפרק 7 בבלוג שלי). זה בהחלט מוסיף לרמת הקושי!
* מבחינת עליות וירידות - יש הרבה! זה ממש לא שביל שטוח. לא מדובר בסידרי הגודל של מסלולים הרריים (אלפים/פירינאים/דולומיטים וכו') אבל לא כדאי להקל ראש (צרפתי פרופיל גבהים בקישור למטה).
* אין מקטעי scrambling (אולי רק קטע קצרצר ממש ולא מסובך באחד הימים) ואין מקטעים סלעיים מאוד.
* לטעמי השביל לא מתאים למטיילים חסרי נסיון (משיקולי ניווט ותנאי מזג אוויר/שטח).
לינה, אוכל ומים:
המרחקים בין מקומות הישוב (גם אם זעירים) הם כאלו שמאפשרים לכם לצאת לשביל בלי אוהל ובכל מקום ישוב כמעט אפשר לקנות אוכל ולהצטייד באספקה (גם אם המבחר מצומצם). כך שגם מי שהולך עם אוהל לא חייב לסחוב אוכל ליותר מיום-יומיים.
מים ממלאים במקומות הישוב, חוות בדרך, נחלים ואגמים (יש לטהר!). לא סחבתי יותר מ- 1-1.5 ליטר מים באף שלב (אולי בשיא הקיץ זה שונה).
למרות הנ"ל, יש לשים לב לכך שברבות מהנקודות המיושבות בדרך אופציות הלינה הן מוגבלות. מי שבונה על לינה במקומות מסודרים צריך לקחת זאת בחשבון! בשיא העונה כדאי לשקול הזמנה של לינה מראש (או אולי כמה ימים קדימה, תוך כדי הליכה, בעיקר במקומות הרגישים). בטח אם אתם צועדים בקבוצה.
מי שהולך בשולי העונה צריך לבדוק את תאריכי הסגירה של מקומות הלינה באיזורים היותר נידחים.
למיטב ידיעתי, במקטע האחרון (המזרחי) - אותו לא הלכתי - אחרי Ingleby Cross - הזמינות של מקומות הלינה היא מצומצמת במיוחד. קחו את זה בחשבון.
להולכים עם אוהל - יש מספר לא מבוטל של אתרי קמפינג מסודרים לאורך המסלול. הללו נעים בין אתרים בסיסיים מאוד (לא יותר משדה קטן עם שרותים+מקלחת מינימליים) ל- holiday parks אימתניים שיש בהם הכל מכל וכל.
ברוב המקטעים ניתן למצוא אתרים מהגודל הקטן-בינוני שמתאימים יותר למטיילים "כמונו" שבאים עם אוהל קטן וכל הציוד על הגב ומחפשים בעיקר שקט ושלווה :)
(שימו לב שגם אכסניות ובתי הארחה מאפשרים לפעמים חנייה באוהל בחצר).
למי שרוצה לחסוך, ועדיין להמנע מסחיבה של ציוד קמפינג מלא – אני ממליצה באופן מיוחד על לינה באכסניות של רשת ה- YHA. יש לי נסיון רב אם האכסניות של הרשת הזו (גם מטיולים קודמים) – הן תמיד שומרות על סטנדרט גבוה ומציאות יחס תמורה-עלות גבוה מאוד לטעמי.
גם את הצימרים (bed & breakfast) לאורך השביל מצאתי נחמדים מאוד! במיוחד אני ממליצה על ה- Butt House בכפר Keld (אבל כל המקומות בהם לנתי היו טובים).
בכל פרק בבלוג אני נותנת אינפורמציה אודות מקום הלינה שלי באותו לילה.
כמו כן, פרטים נוספים לגבי לינה לאורך השביל – יש בקישורים שבסוף הסקירה.
הגעה ועזיבה:
טסתי הלוך וחזור למנצ'סטר עם איזיג'ט (בעלות של כ- 450 דולר, כולל כל התוספות של טיסת low-cost, בעונת החגים ובהזמנה של כמה שבועות בלבד מראש; אפשר לחסוך לא מעט כשמזמינים יותר זמן מראש).
לנק' ההתחלה בעיירה St. Bees קל מאוד להגיע ברכבת ממנצ'סטר (וגם מלונדון). יש די הרבה רכבות ביום, עם החלפה אחת או יותר - תלוי בתזמון ובמסלול שאתם בוחרים.
שימו לב שכרטיסי רכבות בהזמנה מראש באנגליה הם זולים יותר. לפחות את הכרטיסים בכיוון הלוך כדאי אני חושבת להזמין מראש.
לא סיימתי ב- Robin Hoods bay ולכן לא אוסיף מידע על דרכי יציאה.
בסה"כ הייתי אומרת שהשביל די נגיש (תלוי במקטע אותו אתם הולכים). זה לא שביל נידח. הרוב הגדול של הכפרים, וכל העיירות שבהן תעברו, מחוברים לתחבורה ציבורית - גם אם בתדירות נמוכה וכתלות בעונה. בד"כ תזדקקו לנסיעת אוטובוס לעיירה גדולה יותר ממנה תתחברו לקו הרכבת (כך עזבתי את השביל ב- Ingleby Cross).
פרטים נוספים/מלאים תמצאו בלינק המצורף למטה.
מקורות אינפורמציה:
בהיותו שביל כל כך פופולרי – הרשת מלאה במקורות אינפורמציה. הרשימה שהבאתי כאן היא חלקית בהחלט, ובכל מקרה כדאי מאוד להריץ חיפושים למידע עדכני.
אתרי אינטרנט לתכנון:
השתמשתי בעיקר באתר המצוין של Walking Places. באמת שיש באתר הזה כמעט את כל מה שצריך כדי לתכנן את המסלול.
חלק גדול מהקישורים המצורפים מובילים לאינפורמציה באתר הנ"ל.
עוד אתר מועיל הוא של rambling man.
ה- Sherpa Van היא חברה שעוזרת בארגון מסלולי הליכה באנגליה (מקומות לינה, הובלת תיקים, תכנון מסלול). אני הולכת באופן עצמאי לחלוטין, כך שלא בדקתי את השרות שלהם, אבל האתר מצוין! מועיל גם להולכים עצמאיים (בעיקר כאינדקס למקומות לינה)..
מדריכים כתובים:
אני רכשתי את המדריך של Trailblazers מהאתר של Amazon. בד"כ אני חסידה של מדריכי הטרקים של cicerone אבל הפעם, בעקבות המלצות חמות, החלטתי להמר על Trailblazers - ולא התאכזבתי. המדריך מצוין! השתמשתי בו בשלב התכנון וגם בזמן ההליכה והוא נתן מענה לכל הצרכים שלי.
עוד רשימת מדריכי שביל.
שימו לב שבין המדריכים הנ"ל ישנו גם המדריך המקורי שכתב ואייר AW בעצמו. המדריך הזה עדיין פופולרי על השביל וגם אני השתעשתי באפשרות ללכת איתו. ויתרתי בסופו של דבר מפני שהוא הרגיש לי… מיושן.
מפות:
השתמשתי במפות מסדרת A-Z. הן עשו את העבודה גם בשלב התכנון וגם בשלב הביצוע. כאמור, בליווי העצות והאיורים במדריך הכתוב! )מבחינתי הללו היו די חיוניים או לפחות מועילים מאוד).
עוד רשימת מפות של השביל.
מפות online סרוקות לפי מקטעים (קצת מיושן אבל מספיק כדי לעקוב מהבית).
פרופיל הגבהים שצורף לכל מקטע בספר של טריילבלייזר הספיק לי. זה בהחלט לא שביל אלפיני ואע"פ שממש לא מדובר בשביל שטוח הרי שהפרשי הגבהים לא אמורים לאיים יותר מידי על אף אחד/ת.
כאן יש פרופיל גבהים ברוזולוציה נמוכה לכל המסלול. לא באמת יעיל אבל נחמד להעיף מבט…
וידאו:
ה- Coast to Coast בשישה פרקים - סידרה של ה- BBC על השביל; הרבה רקע ואינפורמציה, קצת "איטי", "לימודי" וארוך אבל טוב מאוד!
סרטון מוצלח מאוד לטעמי (~40 דקות; באנגלית) של צמד הלכים בריטיים שהלכו את השביל בספטמבר במשך 12 ימים (עם שרותי הובלת תרמילים וללא אוהל).
יש עוד ה-מ-ו-ן סרטונים…
תכנון ימי הליכה:
מקומות לינה.
מדריך מצוין למקומות לינה על השביל.
רשימת אתרי קמפינג על השביל.
הגעה ועזיבה:
לסיכום:
מדובר בעוד מסלול ירוק ונפלא באדיבות המלכה!
("עוד" כי הוא מצטרף לק"מ רבים שכבר הלכתי באי הבריטי)
בעיני המקטע המערבי - באיזור האגמים - הוא ממש-ממש משגע (אתם תקבלו מושג חדש לגבי ירוק מה-הוא כשתעמדו על ראשי ההרים ותשקיפו אל העמקים הנפלאים שלמטה).
לצערי אני לא יכולה להעיד על המקטע האחרון של השביל (בין Ingleby Cross למפרץ רובין הוד; כ- 70 ק"מ / 3 ימים) מכיוון שלא הלכתי אותו.
הקטע שבין Richmond (אולי אפילו קצת לפני) ל- Ingleby היה לטעמי מאוד מאכזב מבחינה נופית. אבל אני סבלתי בו ממזג אוויר די גרוע (בעיקר לקראת סוף היום) ומכאבים חזקים ברגל, זה בטח לא שיפר את הרושם שלי... בסה"כ אני לא חושבת שזה מקטע שהורס את הרושם הכללי מהשביל.
החוויה האנושית על השביל היא נהדרת. תפגשו הרבה מאוד בריטים (חלקם הולכים את השביל במקטעים) - אבל לא רק. המקומיים לבביים בצורה יוצאת דופן ונכונים לסייע באופן שממש מחמם את הלב!
בהצלחה!!!
