התכנית שלי להיום לא לגמרי סגורה. מבחינת הליכה, אני מתכוונת לצעוד לעיירה Limone sul Garda (שהיא, בדומה ל- Riva del Garda, אחת ה״מפונפנות״ בעיירות האגם). אבל אני יודעת שאגיע לשם מוקדם, ואני חושבת שאמשיך הלאה. עוד לא לגמרי סגורה על ה״איך״ וה״איפה״...
בכל מקרה, בערך ב- 8:30, אחרי ארוחת בוקר טובה במלון, אני עוזבת את הכפרון החמוד Pregasina.
אני צועדת בכביש אפר מלא אבנים, במגמת עלייה נוחה, קצת יותר מקילומטר וחצי בכיוון Punta Larici. אפשר להמשיך על הדרך עד ל- Bocca Larici שנמצאת ממש ליד נקודת התצפית שהיא היעד המרכזי שלי היום (הומלצה בחום ע״י צוות המלון). אבל אני עוזבת את הדרך ומטפסת שמאלה בשביל.
קשה לי להסביר כמה נהנתי מההליכה בשביל הזה - עד ל- Punta Larici!
מדובר בשביל שהוא פארק שעשועים/מגרש משחקים של הטבע עם קצת התערבות מוצלחת של האדם.
זהו שביל צר שמתפתל בין העצים, ממש קרוב לקצה המצוק (לא מפחיד! לא מסוכן!), לעיתים על ה״הידרה״, לפעמים שביל-מרפסת; עולה ויורד (טוב, רוב הזמן עולה) לסרוגין בשיפוע משתנה (משמעותי חלק מהזמן, כנראה שאפילו רוב הזמן, אבל מרוב הנאה, ממש לא שמתי לב); פה ושם טיפה מתפורר, פה ושם נעזרתי קצת בידיים לטפס מעל לאיזה סלע (בחיי - לא קשה כמו שזה נשמע! אני לפחות, לא התקשתי); יש אפילו 2 מקטעי מנהרה קצרים - חצובה בצלע ההר; בסהכ - שביל טוב מבחינת המדרך, מעניין מאוד, ופתוח לנופים מרהיבים רוב הזמן!
מאוד מאוד מאוד ! מומלץ למי שיכול לצעוד בשביל ולא על הדרך שממנה אין כל נוף.
התקדמתי בהתלהבות רבה מאוד כשאני ממש צוחקת לעצמי מרוב אושר.
השביל היה ריק לגמרי - לא פגשתי אפילו אדם אחד.
משך כל הזמן נשבה רוח די מטורפת - במיוחד כשנמצאים על שביל ברום מצוק... אבל גם זה לא הפריע להנאה שלי כלל.
בערך ב- 9:30 כבר הגעתי ל- Punta Larici.
יש מנק׳ התצפית הזו נוף באמת מהמם לאגם לכיוון דרום וכבר רואים את עיירת היעד שלי - לימונה - הרחק למטה. בנוסף, הצוקים מימין לנק׳ התצפית (בעצם המצוק שעליו אצעד בשעה הקרובה) - יפים במיוחד.
רציתי לעשות שם הפסקה ארוכה, זה מקום שפשוט ״דורש״ הפסקה שכזו - אבל הרוח ממש לא אפשרה לי.
2 דקות אחרי שהגעתי ל- Punta Larici, בעודי מתלהבת מהנוף ומנסה למצוא לי פינה מוגנת מהרוח, הגיע לשם מטייל נוסף - הראשון שאני פוגשת היום על השביל. מסתבר שהוא מקומי שנולד וגדל ב- Pregasina ואביו עדיין מתגורר בכפר. הוא אמר לי שהוא הלך את המסלול הזה בקלות עשרות פעמים וטען שהרוח ממש חריגה בעוצמתה.
אחרי כמה דקות נוספות המשכנו ביחד בשביל מרחק קצר ל- Bocca Larici. היתה לנו שיחה נעימה מאוד (הוא דובר אנגלית טובה) בה למדתי בין היתר שבכפר Pregasina מתגוררים דרך קבע כ- 50 אנשים (זה יותר מכפי שחשבתי, למען האמת, אבל זה עדיין כפרון קטן).
ב- Bocca Larici (גם שם יש נוף נהדר) השביל פוגש את הדרך.
נפרדתי מהבחור האיטלקי הנחמד שפנה ימינה עם הדרך בחזרה ל- Pregasina והמשכתי בעצמי להתפתל עם השביל בכיוון Monte Palaer.
המקטע הזה דומה לשביל של הבוקר - אף הוא מהנה, יפיפה ומלהיב.
כמו בחלק הראשון - בכל מקום בו היתה נקודת תצפית בולטת מעל הצוקים - ניצלתי את ההזדמנות כדי לבלוע עוד קצת מהנוף שפרוש מתחתיי.
ת-ע-נ-ו-ג !
השביל הוביל אותי בכיוון הצוקים היפיפיים.
ככל שהתקרבתי הלכה וגברה בי הסקרנות: איך לעזאזל אני עוברת אותם? לא רואים שום מעבר ושום שביל וזו ממש חידה שנפתרת רק כשממש מגיעים ומגלים שהשביל מוביל דרך סדק בין הצוקים ממש.
מדהים!
הלאה משם השביל מתמתן מאוד כאשר נקודת הציון הבאה היא - Passo Rocchetta.
יש בנק זו לא מעט התפצלויות שביל. אני המשכתי בזה שמסומן ל- Monte Guil.
עד כה היום שלי היה לא פחות ממושלם. מלהיב ומרהיב כל הזמן.
במקטע זה לראשונה - אין כמעט נוף.
אחרי שהשגתי את שיא הגובה של המקטע ירדתי בחדות על מדרון עשבוני מרחק קצר עד שחברתי לשביל עפר. כמה עשרות מטרים עליו, והגעתי להתפצלות שבילים נוספת ב- Passo Guil.
השעה היתה קצת אחרי 11.
הפעם בחרתי פשוט בשביל שסומן ל- Limone (מס׳ 117).
השלט הורה: שעה ו- 20 דקות ואני התחלתי לרדת במדרון התלול ביער, ללא נוף אך, לראשונה היום - גם ללא רוח. השקט שעטף אותי היה לי נעים מאוד.
מכיוון שראיתי מהשבילים הגבוהים בהם צעדתי הבוקר את לימונה הרחק-הרחק למטה, היה לי לגמרי ברור שהירידה הולכת להיות משמעותית ! (כמובן שגם למדתי את השבילים ערב קודם לכך).
המדרון בהחלט איתגר אותי חלק מהזמן אבל התקדמתי בניחותה.
המקטע הראשון של הירידה היה ביער ירוק ויפה. שביל מכוסה עלים עם מעט מכשולים.
אחרי כחצי שעה הופתעתי לפגוש שלט נוסף שצפה שעה ועשרים עד לימונה על שביל 117... חח
אחרי הליכה ארוכה ביער על השביל הזה (בכל מקטע הירידה עד לימונה יש לא מעט פיצולי שביל) - הגעתי סוף סוף לנק׳ בה ניגלו אלי הצוקים מהצד השני של הערוץ (Valle del Singo) בו אני צועדת. צוקים מרשימים ויפים.
קצת אחכ השביל נשפך לדרך אפר / שביל ״רומי״ הבנוי מאבנים.
הנופים שוב טובים מאוד, פה ושם רואים טיפה כחול הרחק למטה, בין הצוקים שתוחמים את הערוץ; אבל ההליכה על האבנים בשיפוע משמעותי לא הכי קלה לי והברכיים קצת מתלוננות.
אני עושה הפסקה לחטיף על ספסל ראשון. בהמשך יש עוד ועוד ספסלים לצד הדרך, גם כמה שולחנות פיקניק במקטע האחרון.
אני מקצרת את ההפסקה מכיוון שנגמרו לי המים בפאוץ׳ ואני צמאה - אני ממשיכה להתגלגל במורד הדרך עד שאני פוגשת את הנחל הרענן שזורם בערוץ. גם בנק׳ זו יש ספסל. אני עוצרת שם שוב להפסקה קצרה כדי לשתות מים דרך הפילטר.
בקטע האחרון, בירידה משמעותית כמעט כל הזמן, לאורך הנחל עד לעיירה יש פתאום די הרבה מטיילים שעולים או יורדים בשבילים או יושבים לפיקניק בצד הדרך (לפני כן פגשתי רק אדם אחד - ב- Punta Larici, וקבוצה של 4 מטיילים ליד Passo Guil).
וזהו : בערך בשעה 1, אחרי ירידה ארוכה, ״שוברת ברכיים״ - אני ב- Limone sul Garda!
--
נתוני השביל:
מרחק - 13.5 ק״מ
הפרשי גבהים - פלוס 850 מ׳ / מינוס 1255 מ׳
אין לי מספיק מילים כדי לתאר כמה נהנתי מהשביל היום.
באופן ספיציפי, המקטע מ- Pregasina ועד ל- Passo Rocchetta הוא מעולה שבמעולים! ברמה של שביל אלפיני מבחינתי. נוף משגע וחווית הליכה מענגת.
אין מה לומר : העיירה לימונה משגעת!
צבעונית ומטופחת ומלאה תכונה ועניין. מצד אחד היא תחומה ע״י הצוקים האדירים (אלו שאני מבינה בסיפוק שבפסגותיהם צעדתי בשעות האחרונות) ומהצד השני ע״י מי האגם הכחולים המנצנצים בקרני השמש.
אבל לימונה מלאה בתיירים, די ״מפוצצת״ (זה יום ראשון).
בשבילי זה ממש ״מוזר״ ואני לא מרגישה ככ נוח בהתחלה.
אני מגיעה רעבה ומחליטה שהכי נכון זה להתיישב לאכול ריבוע פיצה איטלקית טעימה. תוך כדי אני גם נרגעת ומתרגלת להמולה שמסביב...
בשעתיים וחצי הבאות אני מבלה בלימונה בהנאה. אני משוטטת לי עם גדודי התיירים ברחובות הצבעוניים, לאורך האגם. אחכ אני מתיישבת שוב, הפעם לכוס אספרסו וכוסית לימונצ׳לו. אני בוחרת שולחן קטן, ליד חלון, בפינה של בית קפה נחמד שנשפך לסמטת אבן שקטה... תוך כדי שתייה ומנוחה אני עושה תכניות להמשך היום, ובעצם גם ליום הבא. אני מזמינה לי לינה בעיירה Malcesine שנמצאת בצד השני של האגם ומעט דרומה.
בערך ב- 3:40 אני עוזבת את לימונה במעבורת (הפלגה סוערת - הרוח ממשיכה להכות בחוזקה) בכיוון היעד החדש שלי.
מלצ׳סינה אף היא עיירה ממש יפיפיה. קצת פחות ״מפונפנת״ ומתויירת מריבה ומלימונה - אבל רק קצת ;-)
בשעות אחה״צ של יום ראשון - גם הרחובות שלה אינם ריקים. ועדיין, יותר קל לי להתמודד עם כמויות כאלו של תיירים.
אחרי שאני מתארגנת במלון אני יוצאת שוב לשוטט בסמטאות אבן צבעוניות, משקיפה שוב אל האגם, אל הצוקים...
כזו היא החופשה שלי השנה. תערובת של שבילים מאתגרים ונופש בעיירות תיירותיות מבוקשות.
אני מסכמת יום שלישי סביב אגם גרדה בסיפוק רב. השילוב, כך מסתבר, עובד בכלל לא רע.
המשך יבוא...