CdF - הקדמה

כשחזרתי מנפאל, לפני כמעט שנה, אחרי שהגשמתי חלום בן 10 שנים - להלך למרגלות האברסט - שאלו אותי חברים ובני משפחה: אז מה הלאה?
באופן אולי מפתיע (בהתחשב בהגיון הרב שיש בשאלה), כבר אז – לא הייתי מודאגת. בכלל.
נפאל מילאה אותי באושר גדול וחידדה בי את האהבה שבוערת בי בשנים האחרונות – אהבה למסלולי הליכה ארוכים (טרקים).
הראש שלי והלב שלי מלאים בכל כך הרבה מסלולים כאלו שאני חולמת לעשות... כל מה שאני אצטרך לעשות בשנה הבאה, ידעתי כבר אז, זה לבחור - מבין כל אותן אופציות מעולות.

דווקא השנה, אחרי אותו שיא בנפאל, לא התאפשר לי לצאת לטרק ארוך. נאלצתי לזנוח את כל אותן אפשרויות שמדורגות אצלי הכי גבוה ב- wish list.
6 ימי הליכה נטו – זה מה שהקצבתי לעצמי, בהתאם למגבלות. וגם בתאריכים הייתי מאוד מוגבלת – סביב ראש השנה.

 אז פישפשתי ב"רשימה" הזו שלי ובחרתי:
Carros de Foc ('מרכבות האש') - מסלול מעגלי, בן כשישה ימים, בשמורת הטבע Aiguestortes, אשר בהרי הפירינאים הספרדיים.

CdF מה זה?
 בקיץ 1987, כמה שומרי-בקתה בפארק הלאומי Aiguestortes, יצאו למסע מעגלי רגלי שחצה את הפארק. המסע הושלם ביממה אחת והיתה לו מטרה: ביקור של שומרי הבקתות האחרות בפארק (תשע במספר).
המסע הזה הפך למסורת...
מתישהו, מישהו, מסיבה כלשהיא תבע את השם: 'מרכבות האש' - וזהו שמו הרישמי של המסלול היום.

 את המסלול משלימים היום בשתי קטגוריות:
הקטגוריה האחת, Sky Runner, שומרת על המסורת המקורית – השלמה של המסלול תוך יממה אחת!
 משתתפים של המרוץ הזה מוגבלים לתאריך מסוים (השנה – 2013 – זה התקיים בין ה- 6 לספטמבר ב- 7 בבוקר לבין ה- 7 בספטמבר ב- 7 בערב). בטווח הזמנים הקצוב הזה, על המשתתפים לעבור בכל תשע הבקתות – בסדר וכיוון שאינם קבועים מראש – ולהחתים בהן את השומר בחותמת מיוחדת המוטבעת בפנקס שמקבל כל משתתף (עם ציון השעה המדויקת). אבל: עליהם להשלים את המסע (להחתים את הפנקס בכל הבקתות) תוך 24 שעות! מספר המשתתפים בקטגוריה זו מוגבל ויש להרשם מראש.

הקטגוריה השנייה, Open, כשמה כן היא – "פתוחה" או גמישה.
 ההולכים צריכים לעבור בין כל 9 הבקתות כשהם אוספים חותמות בפנקס – אבל אין כל חשיבות לזמן ההליכה! (כמו גם לנקודת/בקתת התחלה, לכיוון ההליכה ולמסלול המדויק).
ניתן ללכת את המסלול בקטגוריה הנ"ל (נכון לעונת 2013) בין הראשון ליוני לבין ה- 29 לספטמבר (מי שעקב, יודע שהשנה, עקב כמויות חריגות של שלג כמעט בכל אירופה מאוד מאוחר בעונה, זה היה כמעט בלתי אפשרי ביוני בפועל – אבל רשמית העונה נפתחה ב- 1 ביוני וכל הבקתות היו פתוחות ומאוישות החל מתאריך זה!).

 אני הלכתי את המסלול בקטגוריה הפתוחה - ובה אתמקד כאן.
 יש לציין כי בשטח אין ל- CdF מסלול מסומן אחד. הרעיון הוא לבקר בתשע הבקתות – תוך שימוש במבחר (הגדול) של שבילים שעוברים בפארק.

מפה סכמתית ובקתות משתתפות croquis_plus_petit.gif

בקתות ה"חובה" של ה- CdF הן תשע (כאמור אין כל חשיבות לסדר):
Aimitges
Saboredo
Colomers
Restanca
Ventosa I Calve
Estany Llong
Colomina
Josep Maria Blanc
Ernest Mallafre

 הבקתה העשירית – Plan de la Font – אינה חלק מהמסורת. אפשר ללכת אליה כתוספת / מסלול צד.

אתר רישמי / אינפורמציה online

ש למסלול אתר רישמי שהוא אינו מעולה (במיוחד למי שאינו דובר ספרדית/קטלונית) אבל הוא מקור האינפורמציה העיקרי לטרק ובסה"כ הוא מספיק.
 אני ממליצה מאוד להרשם גם לדף הפייסבוק של המסלול (בעיקר לפני היציאה) מפני שלשם זורמת אינפורמציה עדכנית (פתיחת הבקתות, מזג האוויר, מסלולים עוקפים וכו') ברגע שהעונה מתחילה.

חלוקת הימים ודרגת הקושי

שני הנושאים הללו הם כ"כ אינדיוידואליים, עד כי לטעמי אין כמעט טעם לכתוב/להמליץ עליהם - בעיקר כאשר לא מכירים את קהל היעד.
יש אנשים שאוהבים לעשות עצירות ארוכות במהלך יום ההליכה ואחרים שכמעט לא עוצרים; יש כאלו שאוהבים להגיע מוקדם לבקתה ואחרים שאוהבים לבלות את מרבית היום על המסלול; יש שצריכים להגיע כמעט עד קצה היכולת בכל יום כדי להרגיש סיפוק או מיצוי ואחרים שזקוקים לזמן מנוחה; יש מי (מבינכם...) שהשלים כבר עשרה מרתונים ואחרים שכושרם הגופני הוא... קצת פחות טוב; אלו הם רק מעט מההבדלים העקרוניים בין ההולכים.
גם כאשר מדובר באדם אחד - קושי תלוי בכ"כ הרבה גורמים: מזג האוויר, המצב הפיזי והמנטלי של האדם בתקופה הנתונה וכיוצא בזאת.

ובכל זאת...
 הייתי מדרגת את הטרק כבינוני ואת מספר הימים הדרושים (לאדם ה"ממוצע") כדי להשלים את המסלול בבטחון ובנוחות: 5 או 6.

 כמה דברים שיש לזכור:

  1. הטרק אינו טכני בכלל (הוא אינו מצריך ציוד או ידע מיוחדים) וככזה הוא מתאים (כמעט) לכולם.
  2. מכיוון שהלינה היא בבקתות - ובהן ניתן גם לאכול - אין צורך לסחוב אוהל וציוד בישול, וניתן לצעוד עם תרמיל קל בלבד.
  3. זמינות הבקתות (כאמור - תשע במספרן) מאפשר גמישות רבה בחלוקת המקטעים (ומספר הימים).
  4. מדובר בטרק שכולו באזור הררי. מזג האוויר - גם בשיא העונה - עשוי להשתנות בקיצוניות ומהר.
  5. קטעים רבים (וארוכים) חשופים מאוד (מבחינת תכסית צמחיה) - אין צל ואין היכן להסתתר (מפני ה"אלמנטים").
  6. המסלול כולל עליות וירידות רבות – חלקן תלולות.
  7. המסלול סלעי מאוד במקטעים רבים (ולעיתים ארוכים). לפעמים אלו סלעים קטנים (או אפילו דרדרת אבנים) ולפעמים ממש בולדרים. זה מצריך הרבה (מאוד!) ריכוז. קל (מאוד!) ברגע של חוסר תשומת לב לעקם קרסול ואף גרוע מכך – גם בתנאים אידיאליים. במזג אוויר רטוב ו/או כאשר הראות לקויה – ביחד עם האופי הסלעי של השטח – המסלול הופך לקשה ומסובך הרבה-הרבה יותר.

אני חייבת אזהרה / הערה ספציפית אחת:

יום הליכה שבין בקתת Ventosa לבקתת Llong הוא יום הליכה סלעי במיוחד (פרט לקטע המקסים האחרון). מעבר ההרים Collet de Contraix שחוצים ביום הזה הוא תלול ותובעני מאוד - ללא ספק הקשה במסלול.
 אני כמובן לא מנסה להניע אף אחד מללכת את המסלול הזה – לא את כל ה- CF ואפילו לא את המקטע הנ"ל – להפך! מי שיגיע לראש ה- col הספציפי הזה יזכה לתמורה נאותה: בצורה של נופים נפלאים ותחושת הישג מהדהדת.
אבל המסלול הזה (לדעתי) אינו מתאים לכל אחד/ת. חשוב שתהיו מוכנים (פיזית ומנטאלית) להליכה ארוכה מאוד ע"ג סלעים (גדולים או קטנים) - לעיתים בשיפוע ניכר - כולל קטעים ארוכים של scrambling, חשוב במיוחד לבדוק את מזג האוויר לפני היציאה וחשוב להשאר מרוכזים מאוד לאורך כל המסלול.

מעבר ההרים בדרך מבקתת ונטוסה לבקתת אסטאני לונג

 אני הלכתי את המסלול בשישה ימים. היו לי הרבה ימים קצרים והספקתי מספר מסלולי צד. הקצב הזה בסה"כ התאים לי. אם כבר הייתי משנה אז אולי הייתי מקצרת ביום (ע"י חיבור מקטעים) - אבל בוודאי לא מאריכה.

שילוט / סימון / מפות - התמצאות

חובה-חובה-חובה לצאת לטרק הזה עם מפה טופוגראפית.
 לא היו לי בעיות התמצאות/ניווט מיוחדות אבל נעזרתי מספר לא קטן של פעמים במפה (ואפילו במצפן) למרות שזכיתי למזג אוויר פשוט מושלם בכל ימי ההליכה.

 כמה סיבות (טובות) שבגללן חייבים מפה:

  1. השילוט קיים והוא בכלל לא רע אבל הוא לא מופיע בתדירות גבוהה. אני אישית הייתי זקוקה (שוב ושוב) לאשרור של המפה. למעשה, אתם מנווטים פחות ע"פ שילוט ויותר ע"פ סימון בשטח (כתמי צבע ע"ג סלעים ו/או עמודים). לעיתים קרובות - גם את אלו אין - או אז מוצאים את הדרך בעזרת גלי אבנים (רוג'ומים). חשוב להבין שבגלל האופי הסלעי של הדרך, לעיתים קרובות לא ניתן להבחין בכלל בשביל על הקרקע. כמו כן, בין הסלעים, גלי האבנים אינם תמיד בולטים ולפעמים צריך להתאמץ כדי לאתר אותם.
  2. אין ל- Carros de Foc סימון ייחודי בשטח ("צבע" אחיד) – המסלול הוא, כאמור, תערובת של שבילים. משתמשים לפעמים ב- GR11 לפעמים בואריאנט צדדי שלו ולפעמים במסלולים אחרים (אלו מסומנים בד"כ בצהוב). אתם פשוט חייבים מפה כדי לדעת באיזה שביל להשתמש.
  3. אתם הולכים בפארק לאומי שיש בו שפע של מסלולי צד. אתם בוודאי תירצו לטפס לאיזו פסגה או להקיף איזה אגם (במיוחד אם חלוקת הימים שלכם היא מרווחת) – המסלולים הללו מסומנים בשטח (לעיתים קרובות רק ע"י גלי אבנים) אבל הם לא תמיד משולטים (למשל הטיפוס – המומלץ! – ל- Pic de Peguera עליו אספר בהמשך).

אני רכשתי (באינטרנט, מראש) צמד המפות ברזולוציה של 1:25,000 שמכסות את כל המסלול ועוד קצת, כשה- CF מצוין בהן בסגול (אם כי כאמור: אין לזה כל קשר לסימון בשטח). בסה"כ הסתדרתי איתן מצוין אע"פ שיש בהן אי דיוקים קטנים.
 ניתן להשיג אותן גם בחנויות ב- Espot וגם בברצלונה (אבל אין לי פרטים לגבי איפה בדיוק).

ואריאנט של ה- GR11 בדרך לבקתת סאבורדו

הגעה

טיסה
 יש שפע של טיסות ישירות (charter, low-cost וגם טיסות סדירות) לברצלונה במגוון רחב מאוד (ומשתנה מאוד) של מחירים.

הגעה אל הפארק באוטובוס
 הגישה הנוחה ביותר בתחבורה ציבורית מברצלונה אל Parc Nacional d'Aiguestortes i Estany de Sant Maurici (שזהו השם המלא של הפארק שבתוכו עובר המסלול) היא דרך העיירה Espot אשר בצד המזרחי של הפארק.

 נכון לסוף אוגוסט 2013, יוצא בכל בוקר ב- 7:30 מתחנת ,Barcelona Nord אוטובוס אחד שיעדו הוא העיירה La Guingueta.
האוטובוס הוא של חברת ALSA, הנסיעה לוקחת כ- 5 שעות (עם עצירה של כחצי שעה בעיר Tarrega – כשעתיים מברצלונה. יש שירותים – קחו איתכם נייר טואלט זמין בכיס – התרמילים נעולים בתא המטען של האוטובוס בזמן העצירה). יתר העצירות הן לצורך העלאת / הורדת נוסעים.
כרטיס בכיוון אחד עולה כ- 37 יורו (אני רכשתי את הכרטיס, כחצי שעה לפני היציאה, בקופה בתחנת האוטובוס).
יורדים מהאוטובוס בצומת T (ליד אגם ותחנת דלק) מעט מאוד לפני היעד (La Guingueta) – בקשו מהנהג שיעצור לכם בצומת של Espot! הצומת הזו נמצאת כ- 8 ק"מ מהעיירה (בכביש הררי מתפתל).
אתם יכולים להזמין מונית שתבוא לאסוף אתכם מתחנת הדלק (הקופאית בתחנה מצוידת במספר ותשמח להתקשר עבורכם, ההמתנה היא של כ- 10 דקות, מונית – לפחות בכיוון ההפוך – מאספוט לצומת – עולה ליחיד 10 יורו).
 אתם יכולים גם להמתין לטרמפ. הגענו לצומת הזו שמונה ישראלים (...) באותו אוטובוס וכולנו עלינו לטרמפים די מהר.

מ- Espot אל המסלול
מ- Espot אפשר ללכת (על ה- GR11) לאגם Sant Maurici בכניסה לפארק – כ- 4 ק"מ בעליה מתונה (בכיוון ההפוך זה לקח לי כשעה וחצי – שעה ושלושת רבעי).
 האגם נמצא דקות מבקתת Ernest Mallafre וכשעתיים מבקתת Amitges.
אפשר להגיע לאגם גם עם ג'יפ של השמורה (כ- 5 יורו לכיוון אחד).
 אפשרות נוספת היא עליה לבקתת Josep Maria Blanc בשביל GR11.20 שיוצא אף הוא מאספוט (ההליכה לוקחת, אני חושבת, כ- 3 שעות).

 בכל מקרה יש במרכז העיירה הקטנה information center מועיל ותוכלו לקבל סיוע שם.

אפשרויות אחרות
כאמור המסלול הוא מעגלי ולכן אפשר לחבור אליו בכל נקודה.
 בתחבורה ציבורית, הכי נוח להגיע מאספוט - כפי שצוין למעלה וזו האופציה היחידה לגביה יש בידי מידע מלא. אבל יש עוד נקודות נגישות בשילוב של אוטובוסים ומוניות + קצת הליכה או רכב + אולי מונית + קצת הליכה. למעשה כל הבקתות במסלול קרובות יחסית (שעות ספורות של הליכה לכל היותר) לנקודה בה יש מגרש חניה (למי שהגיע ברכב) ו/או מונית/ג'יפ לעיירה קרובה (ממנה אפשר להמשיך גם בתחבורה ציבורית). יחד עם זאת, התדירות של תחבורה ציבורית באיזורים האלו היא לא גבוהה לכן – יש לבדוק ולתכנן היטב.


לינה ואוכל

אתם מוזמנים ללון ולאכול בכל אחת מתשע הבקתות לאורך המסלול.

הלינה היא בחדרים משותפים, לפעמים קצת צפופים, ב- bunk beds (תביאו אטמי אוזניים!).
 תקבלו כרית ושמיכה – יש להביא ליינר/ציפה! אין צורך בשק"ש – ואם עדיין קר לכם תבקשו או תיקחו עוד – יש ספיירים בכל בקתה.

בכל הבקתות (פרט ל- Saboredo שנמצאת, נכון לקיץ 2013, בשיפוצים והתנאים בה הם בסיסיים במיוחד) היו מקלחות אולם – לא תמיד יש מים חמים! כשיש מים חמים – בד"כ מקלחת חמה היא בתוספת של 2-3 יורו (ולפעמים גם מוגבלת בזמן). כשאין מים חמים – אז מדובר במים קפואים.

לא נכנסים לבקתות עם נעלי ההליכה, מקלות ההליכה והתרמילים!
 אפשר להכנס לבקתות בנעלי/סנדלי בקתה שלכם או להשאיל זוג כזה מהבקתה (יש בכולן בשפע).
בכל הבקתות יש קופסאות פלסטיק בהן אתם שמים את הציוד אותו תיקחו איתכם לאזור השינה (פרט לבקתת J. M. Blanc שבה התרמיל נכנס איתכם).

לינה בחדר משותף בתנאי חצי-פנסיון (ארוחת ערב חמה, בשרית, משביעה ובד"כ גם טובה וארוחת בוקר בסיסית בד"כ) עולה (נכון לקיץ 2013) 42 יורו לבקתה.
אם אתם צמחוניים – אתם מתבקשים להודיע מראש (אל חשש – ידאגו לכם!).

אפשר לרכוש בבקתות ארוחת פיקניק (שעולה כ- 9 יורו וכוללת, עם שינויים קלים פה ושם, סנדוויץ', פרי, חטיף אנרגיה או ממתק וקרטון שתיה).
בימים בהם אתם עוברים בבקתה כלשהי במהלך ההליכה – תוכלו לאכול בה

שימו לב: ניתן ללון בבקתות מבלי לאכול בהן (ולהפך) ויש הנחות לחברי מועדונים אלפיניים.
 פרטים מדויקים לגבי כל המרכיבים והאפשרויות – באתר של ה- Carros de Foc, באזור ה- reservations ובדף של הבקתות.

 הבקתות הן בסיסיות אבל בסה"כ מצאתי את כולן מספקות בהחלט ואף למעלה מכך!

חדר השינה בבקתת ונטוסה המקסימה

אוכלוסיה ושפה

בהשוואה לטרקים ארוכים אחרים שעשיתי באירופה (ה- TMB וה- WHR), ה- CdF הוא הרבה פחות בינלאומי. רוב ההולכים את המסלול (בשלמותו - כמטרה) הם ספרדים ויותר מכך - רובם קטלונים.
נוכחות משמעותית נוספת בטרק היא של צרפתים. יתר ההולכים - בני עמים אחרים - הם מיעוט קטן יחסית (אבל כמובן שכולם מתקבלים בברכה!).
 כפועל יוצא של הנ"ל, השפה השולטת בטרק היא ספרדית (וקטלונית). חשוב לציין שרבים מהספרדים שפגשתי בטרק לא מדברים אנגלית בכלל. לעיתים זה התבטא בקשיי תקשורת או בקושי להשיג אינפורמציה אבל תמיד (תמיד!) מסתדרים בסוף - עם קצת סבלנות והרבה נכונות, של שני הצדדים (לעיתים באמצעות מתווך דובר אנגלית שנמצא בסביבה).

 אני מטיילת לבד ואינני דוברת ספרדית בכלל. מצאתי את עצמי, לעיתים קרובות, "זרה" יחידה, מוקפת במקומיים כשרק אחד או שניים מהם דוברים אנגלית. לפעמים זה התחיל בהיסוס ולקח קצת זמן אבל אף פעם לא נשארתי, שותקת, בצד. אנשי הבקתות וגם המטיילים האחרים, תמיד התאמצו לשתף אותי בשיחה, הביעו התעניינות, תמיכה ואפילו הערכה על כך שבאתי - במיוחד מישראל הקטנה! - "רק" כדי ללכת את המסלול "שלהם".

לגבי גילאים - כמקובל באירופה, מסלולים כאלו אינם מוגבלים לצעירים חסונים בלבד. פגשתי בטרק סטודנטים בני 20 וקצת כמו גם בני 50 ומעלה.
 כולם מתערבבים על השביל ובבקתות - נשים וגברים, צעירים יותר ופחות, קבוצות של 6-8 מטיילים כמו גם הולכים בודדים.


כמה מילים כלליות נוספות על המסלול

מצאתי ב- Carros de Foc מסלול שסיפק לעיתים נופים ברמה הגבוהה ביותר והציב בפני אתגרים שהצליחו להפתיע אותי (ומאחר ועמדתי בהם: מילא אותי בתחושה של הישג).
אמנם חלק מהמקטעים היו פחות מלהיבים, אבל לא היה לי אף יום הליכה שלם שאכזב.

אהבתי מאוד את המסורת המיוחדת שהטרק הזה מסמל - מסורת שאני עכשיו שותפה (גאה) לה! זה היה לי הביקור הראשון בהרי הפירינאים, נהנתי מהחום-האנושי הספרדי ומהנופים היחודיים.

הקרבה לברצלונה, עיר מלאת שמחה וקסם לטעמי, נתן לי את האפשרות לשלב חופשה של הליכה בטבע עם סיום עירוני.

 אם יש חסרון לטרק הזה הרי הוא בגיוון.
בהשוואה לטרקים אחרים שעשיתי - הנופים הם פחות מגוונים והימים בטרק בסה"כ די דומים האחד לשני.

לאור כל הנ"ל - כטרק קצר (של 4 עד 6 ימים) אני חושבת שה- CdF הוא מצוין.
אבל אם היו לי עוד יום-יומיים-שלושה - הייתי בוחרת מסלול אחר (מגוון יותר).

ומילה אחרונה (לפני שאני מתחילה בתיאור, חוויתי יותר, של ההליכה עצמה):
 האיגואסטורטס מצטיין במיוחד בשפע של אגמים. אני חושבת שבשישה ימים בפארק הזה ראיתי אותה כמות של אגמים שראיתי ב- 43 שנותי גם יחד.
 חובבי אגמים: זה ללא ספק הפארק/המסלול בישבילכם!

IMG_1371.JPGIMG_1471.JPGIMG_1610.JPG

אל הפרק הבא: יום ההגעה