בעיירות קשה לפעמים למצוא את הדרך הרבה יותר מאשר בהרים... קראתי ושמעתי על אנשים שהתברברו ביציאה מ- Courmayeur (גובה: 1226מ') אבל אני מצוידת בהסבר מדויק שקיבלתי אתמול בערב ב- tourist info center ומהר מאוד, אני מתחילה לטפס ביער מעל העיירה.

מזג האוויר שוב מאיר לי פנים.

אני כבר כנראה מורגלת לגמרי לעליות התלולות של ה-TMB. העלייה ל- Rif. Bertone (גובה: 1989מ') לוקחת לי שעה ו- 3/4 ואני נהנית ממנה מאוד. הולכת לבד, בשביל השומם כמעט (עקפתי רק קבוצה אחת של 4 מטיילים), המתפתל לו ביער מקסים שנפתח פה ושם לנופים הנפלאים של העמק, העיירה שמתחת וההרים שמעבר.

ליד ה- refuge אני נחה כ- 25 דקות.

קצת הלאה, במעלה ההר, הדרך מתפצלת וצריך לבחור בין שתי אפשרויות (שתיהן מצוינות):

·האפשרות האחת, השביל הראשי (main TMB route) -; מחבקת את צלע Mont de la Saxe, מעל עמק Val Ferret במעין "שביל מרפסת" (balcony path) עד ל- Rif. Bonatti.

·האלטרנטיבה השנייה, שהיא ארוכה יותר ונחשבת לקשה למדי אבל מאוד מומלצת, מטפסת בתלילות במעלה אותו הרכס והולכת בפסגתו (2584 מ') לפני שהיא יורדת בתלילות רבה ל -; Col Sapin (גובה: 2436מ') וממשיכה משם ל- Rif. Bonatti.

אני בוחרת באופציה הראשית -; הראשונה.

השביל הפרחוני על צלע Mont de la Saxe מעל Val Ferret הנפלא

ההליכה מ- Bertone ל- Bonatti, על צלע ההר מעל עמק Val Ferret, היא פשוט מהממת! הנופים פתוחים מאוד לכל עבר ויפים להפליא.

אני פוגשת מעט מטיילים אחרים בכ- שעתיים וחצי של הליכה קלילה בשביל המתון. העשב מסביב כולו פורח והשלווה היא מוחלטת.

בסביבות 12:45 בצהריים אני מגיעה ל- Rifugio Bonatti (גובה: 2025מ'). הבקתה גדולה ויפה מאוד, היא משקיפה על עמק Val Ferret המהמם ונראית נוחה ומזמינה. הקטע החמישי של ה- TMB ע"פ המדריך שלי מסתיים כאן ואני בטוחה שזו בקתה שכדאי ללון בה. אבל אני, שבחרתי באלטרנטיבה הקלה בקטע הזה, עדיין לגמרי לא מוכנה לעצור להיום. אני מאוד רוצה להמשיך ללכת.

אני פוגשת מחוץ לבקתה זוג שוודים (בחור ובחורה -; צעירים מאוד, חמודים מאוד ויפים מאוד...) שפגשתי פה ושם בימים האחרונים (לראשונה ב- Refuge de la Croix du Bonhomme). גם הם הלכו דרך צלע ההר (אם כי התחילו את הבוקר ב- Bertone) וגם הם ממשיכים עוד היום הלאה.

אני נכנסת לבקתה, ממלאה מים, ומבקשת מאחת הבחורות בדלפק (דוברת אנגלית מצוינת) להתקשר עבורי ל -; Refugio Elena שבהמשך הדרך, לברר אם יש מקום.

עכשיו, כשמקומי ללילה מובטח, אני מתיישבת למנוחה ארוכה, בקרבת הבקתה לפני שאני יוצאת שוב לדרך.

תופסת שלווה

השביל ממשיך להתפתל קברת דרך על צלע ההר לפני שהוא מתחיל בירידה הארוכה (חדה מאוד לעיתים!) לתחתית העמק.

Val Ferret האיטלקי הוא עמק יפיפה, מוקף פסגות הרים גבוהות משני צידיו ובמרכזו זורם נהר. חם למטה, בתחתית העמק, ועמוס במטיילים (אפשר להגיע באוטובוס מ- Courmayeur אבל חבל מאוד לפספס את ההליכה בשבילי ההר). אני עוצרת ליד Chalet Val Ferret (גובה: 1784מ') למלא מחדש את פאוץ' המים שלי (2 ליטר) שהתרוקן לחלוטין בזמן שחלף (פחות משעתיים) מאז עזבתי את Bonatti (אל דאגה -; יש בדרך מספר נחלים עם מים זורמים וניתן ללגום גם מהם).

אחרי מנוחה קצרה אני ממשיכה ללכת. חוצה את הכביש מעבר ל- Chalet, עוברת על גשר מעל לפלג שוצף של הנהר ומתחילה לטפס בשביל יפה מאוד, בדרך התלולה ל- Rifugio Elena (כ- 50 דקות). אחרי שמהבוקר צעדתי כמעט לבד, הקטע הזה עמוס למדי בקבוצות של מטיילים הצועדות בטור בשביל הצר.

מפל מים לצד הדרך המטפסת ל- Rifugio Elena

לינה

בסביבות 4 אחה"צ אני מגיעה ל- Rifugio Elena (בגובה 2061מ'; http://www.rifugioelena.it/). הבקתה גדולה מאוד ומשקיפה לנוף נפלא. בפנים יש חדרים זוגיים וגם חדרי dorm גדולים מאוד אבל נוחים ביותר. השירותים והמקלחות פחות נוחים (המים במקלחת פושרים וכביסה אני עושה במים קפואים במידה כואבת) אבל בסה"כ -; עוד בקתה מומלצת (45 יורו, חצי פנסיון).

אני פוגשת ב- Rifugio כ"כ הרבה פרצופים שכבר מוכרים לי (אלכס וסבסטיאן הצרפתים, הקבוצה הספרדית הגדולה והלבבית שפגשתי לראשונה ב- Les Houches, הזוג השוודי הצעיר, הקבוצה הצרפתית הגדולה עם המדריכה הסופר-אנרגטית, הקוריאנים...). ובפעם הראשונה, אני מתיישבת לשיחה של ממש, עם פאולה ויואה, זוג שפגשתי לפני כן ומשום מה "תויגו" כשוודים. אני לומדת שהם פינים ושהם מקסימים ממש ושלפאולה זו הפעם הרביעית (!!!) ב- TMB. זה בוודאי נשמע מוזר ביותר למישהו מהצד, וזה הפתיע גם אותי, אבל ככל שהימים חולפים, אני מתחילה להבין שגם לי יהיה קשה מאוד לא לחזור לכאן, יום אחד...

ארוחת הערב היא שוב חוויה:

דקות ספורות לפני 7 חדר האוכל הענק של Rifugio Elena עדיין ריק למדי. על השולחנות כבר מוצבות תוויות עם שמות הסועדים המיועדים אבל עיקר התכונה (וב- Elena היא תמיד רבה) היא עדיין למטה -; בחדרים, במקלחות, סביב חבלי הכביסה. ופתאום, פחות או יותר בבת אחת, למעלה מ- 100 אנשים מגיחים אל החלל החמים הזה והוא מתמלא המולה. תחילה כולם מתרוצצים, מנסים לאתר את המקום המיועד להם, ומהר מאוד מתיישבים והארוחה מתחילה. עכשיו זה הצוות שמתרוצץ, מוציא מנות לשולחנות במהירות רבה וביעילות מרשימה. וברקע בליל שפות קולני -; בצרפתית, ספרדית, איטלקית, קוריאנית, אנגלית, שוודית...

הערב מתארחת בבקתה קבוצה גדולה (בין 20 ל- 30) של ילדים איטלקים במשהו שדומה לטיול שנתי (בנים ובנות, בני 11 בערך). הם לנים ב- dorm בעליית הגג (שנשמע מלמטה כמו כוורת דבורים). דקות אחרי שכולם מתיישבים וממש בשעה שהמנות הראשונות יוצאות מן המטבח הילדים מתחילים לשיר. יתר האורחים משתתקים לרגע. החדר גדול ומחולק לשני מדורים ולא כולנו רואים את הילדים אבל נדמה לי שכולנו מתרגשים מהמחווה.

Rifugio Elena

הרוח מצליפה בחוזקה רבה בערב מחוץ לבקתה. אני מנסה לצאת החוצה, להעיף מבט אחרון, לפני השינה, על היום שדועך לו לאט על רקע Val Ferret המתפתל לו למטה והקרחון שתלוי לו מעל. אבל קר מאוד והרוח מאיימת להעיף אותי מהמרפסת. אני נמלטת, כעבור דקות לא ארוכות, לחמימות שבפנים.

קראתי בחודשי ההכנה לטרק על הימים ש"מרפדים" את Courmayeur משני הצדדים ובשמחה רבה אני "נאלצת" להסכים עם הדעה הרווחת שמדובר בשניים מהמשובחים בימים שלטרק המשובח הזה יש להציע.

בפרק הבא: יום ההליכה השישי

ענבר (IO).