יום רביעי ה- 12.9

בערך ב- 7:50, אני עוזבת את בקתת La Valette ויוצאת לדרך. השביל ריק ושקט מאוד.

לפי התחזיות מזג האוויר שהיה צלול ויבש מאז התחלתי ללכת – צפוי להפוך לסוער בהמשך היום...

הבוקר קריר יותר מאשר בבקרים הקודמים ולראשונה אני לובשת חולצה מנדפת ארוכה.

אבל בינתיים אין סימן של ממש לסערה. יש בשמים מעט עננים אבל לא פחות כחול.

-

בבוקר ניסיתי להזמין מקום ב- Refuge du Col de la Vanoise. אבל נאמר לי שהבקתה מלאה (להבנתי, ע”י טיול של בית ספר). אז אני מתכננת יום קצר – רק עד בקתת Barmettes שנמצאת במעלה אתר הסקי שמעל ל- Pralognan, בסמוך לתחנת רכבל שנקרא Fontanettes.

אילולא איום הסערה יכולתי למעשה לצאת לשם שינוי מאוחר, אבל אני במילא ערה ומאוד אוהבת את הקרירות של שעות הבוקר ואת השלווה של תחילת היום על השביל, על כל שביל…

מגמת ההליכה שלי הבוקר היא בכיוון צפון-מזרח.

יש כמה אפשרויות הליכה בדרך בין בקתת La Valette לבקתת Barmettes. בגדול אפשר לומר שישנה דרך גבוהה, שמובילה צפון-מזרחה – על גבי הרכס שתוחם את העמק של Pralognan, ואיתה ניתן להמשיך בעצם עד Col de la Vanoise שנמצא מזרחית ל- Barmettes. מהשביל הגבוה הזה (שגם לו עצמו יש פה ושם ואריאנטים מקבילים לא ארוכים), מתפצלים מערבה מספר שבילים – 3 מהם מובילים אל העמק, משם אפשר להמשיך ל- Barmettes על ה- GR55 או אחד מהשבילים הנמוכים המקבילים לו. שביל רביעי מתפצל מהשביל הגבוה מערבה בנק' צפונית יותר, ליד פסגה בשם le Moriond – משם מתחברים ל- GR55 בנק' קצת גבוהה יותר מ- Barmettes ויש לחזור מרחק לא גדול לאחור (הבקתה עצמה על ה- GR).

התכנית שלי היא להחליט בכל נקודת פיצול...

השביל בבוקר מאפשר הצצה, בכל מיני נקודות, לתחתית העמק – הרחק, הרחק למטה. אל העיירה, הכבישים, המבנים, השדות הירוקים… אבל גבוה על ההר שקט ופראי ונידח. העמק מוקף הרים גבוהים שפסגותיהם עוטפות אותו מכל עבר. סימני הציביליזציה שלמטה, אף שהם נראים לעין, מרגישים לי כמו עולם די רחוק. ומבחינתי – טוב שכך.

אני נשארת על השביל הגבוה, מתעלמת מהפיצולים שמובילים למטה – עוקבת אחר השילוט ל- Cirque du Petit Merchet ואח”כ ל- Cirque du Grand Marchet.

כעבור זמן מה, אני מגיעה לקטע די קצר שהוא צר מאוד וחשוף. המדרון סלעי וחלקלק ואין עליו ממש שביל. יש שרשרת ברזל שמעוגנת פה לסלע – ומאפשרת מעבר בטוח, ע”ג זיזים ומיני בליטות בסלע. בסה”כ – בסיוע השרשרת, זה לא מקטע מאתגר ממש. להפך – אני נהנת מהאלמנט הנוסף וזה קצת פותח לי את התאבון blush

-

נקודת הפיצול הבאה (אחרי השרשרת) היא קריטית!

מי שנשאר על השביל הגבוה מדלג בעצם על ההליכה בעמק – ופונה בחדות מזרחה לעבר Col du Grand Marchet.

השביל מצידו הצפוני של המעבר הזה מסומן במפה בנקודות. זה אומר שזהו שביל מאתגר! וממה שבררתי – הוא מאתגר במיוחד מהכיוון שממנו אני באה (דרום), מכיוון שאז יש לצלוח את המדרון המנוקד בירידה (וזה קשה יותר).

נקודת הפיצול נמצאת ליד נחל רענן שזורם מהקרחון שב- Cirque du Grand Marchet. מהנק' הזו רואים את ה- cirque היפה כמו גם את המדרון שבראשו מעבר ההרים.

המדרון הזה לא נראה מאיים כלל – אבל אני יודעת שהאתגר האמיתי נמצא מהצד השני של מעבר ההרים ואין לי שום דרך לאמוד אותו מכאן.

-

מכיוון שמזג האוויר בינתיים מושלם ואני מרגישה חזקה ומוכנה לאתגר – ולא פחות מכך מפני שאין לי שום חשק לרדת לעמק – אני מחליטה ללכת על זה! ופונה ימינה לעבר עבר ההרים du Grand Marchet!

למשך כברת דרך קצרה, השביל – שפונה פה מזרחה לאורך הנחל ולכיוון ה- cirque, מתון וקל. כעבור כמה דקות, ממש לפני שהשיפוע מתחדד, אני עושה הפסקה קצרה, שותה מים ומחליפה לחולצה קצרה. ואז אני חוצה את הנחל ומתחילה לטפס.

השיפוע משמעותי ופה ושם השביל מעט מתפורר/חלקלק. אבל בסה”כ העלייה לא ממש קשה ובכלל לא מאיימת.

הנופים לאחור הולכים ונפתחים ומשתפרים ככל שאני צוברת גובה, כך שכדאי לעצור מידי פעם, להעיף מבט.

-

מעבר ההרים Col du Grand Marchet הוא מעבר הרים דרמטי וצר. עולם שלם, חדש של פסגות עד קצה האופק מופיע מולי עם ההגעה אל ה- col!

זה מרשים מאוד ומלהיב מאוד ועוצמתי.

אבל במקביל, גם נגלה בפני האתגר שמציבה הירידה אל הצד הצפוני/ה”שני” של המעבר.

וממש מיד מובן לי – למה השביל במפה מנוקד…

המדרון ת-ל-ו-ל – ואני מתכוונת תלול מאוד! ובקושי ניתן להבחין עליו בשביל – או באיזשהו משהו שיכול לשמש לאחיזה.

זו פשוט “צניחה” בשיפוע די מטורף במדרון שנראה מאוד מתפורר...

אחרי לא מעט איבוד גובה! לאורך המקטע הראשון, נראה שיש מקטע די קצר ופחות או יותר שטוח בבסיס המדרון – ולאחריו השביל נעלם מהר מהעין שמאלה, למעין נקיק/מעבר צר בין שני קירות אנכיים – לכיוון מה שנראה כמו עוד מדרון תלול למדי…

smiley

אני מחליטה להתרכז כרגע בקטע התלול הראשון – ולא לחשוב על ההמשך. הפרד ומשול.

כמה צעדים ראשונים – הם עדיין על שביל יחסית נוח. תלול וצר וחשוף – אבל שביל.

משם והלאה, זה הולך ומתדרדר…

השביל – אם אפשר לקרוא לו ככה – ממש מאתגר! מאוד חשוף! וקשה – לעיתים ממש קשה! – למצוא נקודת אחיזה יציבה לשתי הרגליים. וכמו שחששתי מלמעלה – לא תמיד יש במה להאחז...

אם האסטרטגיה שבחרתי לי למעלה היתה – להתרכז במקטע הירידה הראשון, עד לבסיס המדרון שמיד מתחת למעבר – אז מהר מאוד זה הפך ל – “להתרכז בכל צעד וצעד”.

יש כמה מקטעים קצרים של הפוגה יחסית בהם אפשר לחבר שניים, אולי שלושה או לכל או היותר ארבעה צעדים זהירים – למשהו שיכול להדמות ל”הליכה”. אבל יתר הזמן – אני מעבירה משקל, בזהירות מירבית – מרגל לרגל, ושולחת רגל קדימה, לפעמים די בהיסוס, רק כשאני בטוחה שהרגל השנייה יציבה.

אני נעזרת במקלות ההליכה כשאין במה להאחז – ומעדיפה להאחז במה שיש, כשאפשר.

אני מודה שאני די שמחה (כמי שהולכת לבד) להבחין בשלב כלשהו במטייל בודד שעושה את דרכו למעלה – בכיווני, עם תרמיל יום זעיר על הגב… למרות שאני די בטוחה שצניחה במורד המדרון הזה תשאיר אותי במצב של מי ש… כבר אי אפשר לסייע לה.

-

באנחת רווחה, אני מגיעה בבטחה לתחתית המדרון! heart

אני באופן אישי – נהנתי! בשבילי זה היה מקטע מאתגר שהצריך ממני המון זהירות וריכוז והוסיף לי עניין וגיוון להליכה. הקטע המסובך היה בסה”כ די קצר ואני ממש אוהבת לשלב מקטעים כאלו אם וכאשר אפשר אבל…

הייתי אומרת לסיכום ש:

  1. זה ממש לא שביל לכל אחד/ת!!!
    אתם צריכים להיות חדים, רעננים ו- ”sure footed”; אל תלכו אותו כשאתם עייפים או ממהרים או לא מרגישים טוב והוא בוודאי לא מתאים למי שסובל מפחד גבהים או ורטיגו
     זה מסוג השבילים שאין – פשוט אין! – בהם מרווח לטעות. חייבים להתרכז כל הזמן
  2. בשום פנים ואופן לא לעשות את המקטע הזה כשמזג האוויר אינו אידאלי!
    רטיבות או ערפל – והשביל הופך מאתגר ל”מתכון לאסון”
     ועל שלג או קרח אני בכלל לא רוצה לדבר!
  3. אם אפשר, נראה שקל יותר לצלוח אותו בכיוון ההפוך (כשהולכים דרומה)
  4. מצד שני – אם התנאים אופטימליים ואתם מרגישים חזקים ומחפשים קצת אתגר: זה מקטע שבהחלט מספק אותו! בליווי יופי של נופים ולא מעט התרגשות ותחושת הישג

-

משהשלמתי את המקטע הראשון, אני מתקדמת עם השביל – ששוב הופיע והוא נוח עכשיו ודי קל – לכיוון המדרון הבא. סקרנית לגלות מה גודל האתגר שצפוי לי שם.

המקטע הבא – אף שגם הוא על גבי מדרון תלול – קל בהרבה מהקטע הראשון!

יש עדיין קטעים חשופים ותלולים מאוד – אבל רובם מאובטחים ע”י שרשראות ברזל או מעקה או מאחז אחר ותמיד יש שביל ברור.

זה כבר לא מאיים וההתקדמות שלי די מהירה – ואני ממש נהנת!

מעניין למה דווקא למעלה – בקטע הכי קשה – לא הוצבו שום אמצעי אבטחה שכאלו?!?!?! (נראה לי שזה בגלל אופי הסלע המתפורר בראש המדרון)

בקטע הירידה השני, אני פוגשת עוד 3-4 יחידים או זוגות – שבאים מולי, כולם עם תרמילי יום – מטפסים לכיוון מעבר ההרים. כך שלמרות שאני מצאתי אותו מאתגר – נראה שמעבר ההרים הזה דווקא פופולרי למדי.

-

בסמוך לנק' בה השביל חוצה נחל יפה אני מתיישבת להפסקה. אני שותה מים צוננים ושוטפת פנים ואוכלת חטיף אנרגיה ו”סתם” נהנת מהנוף. מכיוון שיש לי יום קצר, אני יושבת פה שעה ארוכה ומתאוששת מהמאמץ של הירידה (בעיקר המאמץ המנטלי, כי פיזית זה לא באמת מותיר אותי עייפה...).

מעט אחרי שאני שבה ללכת, אני מגיעה לעוד נקודת פיצול.

הפעם אני פונה למטה – מערבה, לכיוון אתר הסקי של Pralognan.

בדיעבד, הייתי ממליצה להמשיך בשביל הגבוה – ולקחת את הפיצול הבא, דרך le Moriond. אני לא לגמרי בטוחה למה החלטתי שהגיע הזמן לרדת…

השביל מוביל אותי בשיפוע חד לדרך ג'יפים מאובקת. ניתן להמשיך על הדרך הזו עד לבקתת Barmettes, אבל אני הולכת עליה רק כמה עשרות מטרים.

אחרי שאני חוצה את הנהר (ע”ג גשר) – אני ממהרת לעזוב את הדרך ומתחילה בעלייה.

העלייה מתונה לאורך מדרון עשבוני בקרחת יער למשך כמה דקות, אבל מהר מאוד – השביל נכנס ליער והמדרון מתחדד.

מכאן ועד לבקתה – אני צועדת בתוך יער נעים, בפיתולים, לאורך נחל נמרץ. השביל מתקרב ומתרחק מהנחל לסרוגין; לאורך העלייה יש 2-3 מפלים ממש יפים!

אני הולכת לאט, בוחנת כל שביל צדדי ונקודת תצפית (אם אני זוכרת נכון את המפל הראשון לא רואים מהשביל! תקשיבו לרעש של המים – ולכו לחפש את המפל). על ספסל באחד מהשבילים האלו, אני מתיישבת לכ- 20 דקות של מנוחה בצל.

בסה”כ, קטע העלייה ביער הוא בהחלט חביב – בעיקר תודות לנהר, ואני נוטה להאמין שהוא עדיף על פני דרך הג'יפים (אף שלא הלכתי בה, אז קשה לי להשוות).

יחד עם זאת – זה לא מקטע לגמרי קליל, בשל השיפוע.

לקראת השעה 13 אני מגיחה מהיער וכמה דקות אח”כ מגיעה לבקתת Barmettes.

הבקתה ממוקמת ממש בסמוך לתחנה העליונה של רכבל הכסאות (שאינו פעיל בעונה זו). יש כאן צומת שבילים וגם דרך ג'יפים – כך שזו אינה נקודה מבודדת. אולם ביום רביעי של אמצע ספטמבר – שקט ושלו ודי רגוע. יש כמה אנשים שנחים פה על המרפסת המזמינה של הבקתה ועוד כמה ש”מפוזרים” על השבילים שמסביב – אבל ממש לא מדובר בהמונים.

ובכל מקרה – הנוף, בייחוד לכיוון צפון מזרח, במעלה השביל בו אצעד מחר – הוא ממש ממש ממש מהמם!

הבקתה נוחה מאוד, עם תנאים ממש טובים (מקלחת חמה ממש מפנקת, ואין צורך ב- token; יש קליטה סלולרית טובה) – במיוחד לאור העובדה שאני זוכה לחדר dormitory פרטי משלי! הגבר הנחמד שמנהל לבדו את ה”עסק” לא דובר אנגלית כמעט אבל עושה כל מאמץ לתקשר איתי! (מלבדי לנו כאן הלילה רק עוד 6 גברים צרפתיים, שהגיעו בקבוצה עם מדריך, אותם הוא שיכן בחדר הסמוך לי).

גם הארוחות היו טובות (סוף סוך קרואסון טרי בבוקר, ולא רק לחם יבש!) ובסה”כ – למרות הקירבה לציבילזציה, זו בקתה ממש מוצלחת!

את אחה”צ אני מבלה, כרגיל, בסיור ארוך סביב הבקתה; ואח”כ בכתיבה וקריאה, כביסה ו… מנוחה.

-

לקראת שעות אחה”צ התחילו להאסף בשמים עננים אפורים גדולים ומאיימים ומעט אחרי שחזרתי משיטוטי במעלה העמק, בסמוך לבקתה – התחיל לטפטף; לפנות ערב הטיפטוף הפך למבול של ממש! רוח חזקה נשבה בחוץ ונעשה מאוד אפור ומאיים...

ישבתי לי בחדר האוכל של הבקתה, על ספסל מרופד בכריות, בצמוד לחלון גדול שהשקיף על הנוף. באח בערה אש, היה חמים ונעים ואני שמחתי להיות עכשיו בפנים – מוגנת מפני ה”סערה” שניבאו התחזיות ואכן הופיעה, בסופו של דבר, בתזמון מצוין מבחינתי.

מאחר והתחזיות צופות גשם גם מחר – יכולתי רק לקוות שהוא יופיע שוב, רק בשעה מאוחרת...

סיכום יומי

נק' התחלה: Refuge La Valetta

יציאה ב 7:50

נק' סיום: Refuge Barmettes

הגעה ב 12:50

דרך: Col du Grand Marchet (מאתגר!)

מרחק משוער: 8 ק”מ

עלייה מצטברת כ- 600מ'

ירידה מצטברת כ- 1140מ'

הואריאנט שבחרתי (דרך Col du Grand Marchet) מעט מאתגר (במקטע הירידה מה- col לכיוון צפון) אבל פרט אליו – מדובר ביום ממש קצר וקליל לטעמי (עשיתי די הרבה הפסקות ואת מעבר ההרים עברתי באטיות מירבית – ממש צעד אחרי צעד). בהחלט ניתן להמשיך לבקתת Vanoise כבר באותו יום לדעתי (יחד עם זאת, יש די הרבה שבילים בסביבת בקתת ברמטס, כך שמי שישאר ללון שם לא ישתעמם).

מבחינה נופית – ללא ספק השיא הוא בנק' הסיום… אבל גם הנוף ממעבר ההרים הוא מאוד מרשים.