אחרי שאתמול נשברתי בגלל החום ועצרתי במלון ב- Varzo במקום להמשיך בשביל, התלבטתי מאוד איך להתקדם היום.
המקטע הבא מתחיל בעלייה תלולה, רצופה של 1800 מ׳ ! שאין לכל אורכה כמעט מים (פרט לנביעה אחת בשליש התחתון). אחרי שקראתי שוב ושוב על המסלול וחפרתי עוד ועוד במפה ולמרות שהיו בהחלט מקומות לאורך המקטע שהלהיבו אותי - הייתי חייבת להיות כנה עם עצמי ולהודות: אין לי חשק להתמודד עם מקטע עליה שכזה. חששתי שלא אעלה מספיק מהר ויהיה לי חם מידי.
חיפשתי מסלול חלופי, שיתחיל מגובה של מעל 1000 מ׳ ויביא אותי בחזרה ל- GTA עם מינימום דילוג.
אחרי שעות של חפירה והתלבטות עם עצמי, לבסוף החלטתי (רק בבוקר) לבחור באופציה של רכבת לעיר Domodossola ואוטובוס משם לכפר San Lorenzo, Bognanco (עד לגובה 1100 מ'). מבוגננקו/סן-לורנזו יש שביל שעולה ל- GTA ויביא אותי קרוב ל- Rifugio San Bernardo שהוא על פי המדריך שלי בסוף המקטע של היום (כלומר אני מדלגת על יום הליכה).
אחרי כל ההתלבטויות שלי ועד שסוף סוף בחרתי באופציה שנראתה לי הכי נכונה עבורי בהתאם לתנאים, היתה לי עוד תקלה מתסכלת. בדקתי לו״ז לרכבת באפליקציה של trainitalia. הגעתי בנחת לתחנה לקראת השעה המיועדת רק כדי לגלות שבגלל עבודות התחנה סגורה ואין רכבות (לא, זה לא צויין בשום צורה באפליקציה). עד שהבנתי מה קורה (לא היה שום שילוט, בטח לא באנגלית. כמה מקומיות חמודות עזרו לי) כבר פספסתי גם את האוטובוס החלופי.
נאלצתי להמתין שעה נוספת במרפסת של הבר שליד תחנת הרכבת 😬 (שבו כבר רבצתי שעה אתמול כשהמתנתי לפתיחה של החנות). אני אשקר אם אומר שלא התחלתי להרגיש שהשביל שהיה ממש מושלם עד כה מתחיל להתפספס לי. קצת התחרטתי על ההחלטה שלי אבל כבר היה אחרי 8 והיה חם מידי עבורי בשביל להתחיל עלייה רצופה של 1800 מ׳.
נסיעת האוטובוס לדומודוסולה עברה טוב ואחרי המתנה לא קצרה נוספת עליתי סוף-סוף על ההסעה שתביא אותי ל- trailhead שבחרתי.
הנסיעה ל- San Lorenzo היתה נהדרת וממש החזירה לי את מצב הרוח. בתחנה המתין מיניבוס קטן (טרנזיט, עם מקום אולי ל- 8 נוסעים). כשעליתי ישבו שם כבר 2 קשישות וקשיש איטלקיים, עם סלים, ובאוטובוס התחוללה שיחה עירה באיטלקית שכללה גם את הנהג ונמשכה עד שכולם ירדו. הרגשתי שנקלעתי לארוע לגמרי מקומי. אחרי שהמיניבוס עזב את דומודוסולה הוא התחיל לטפס, תחילה במתינות אחר כך בתלילות כשהוא מתפתל בכביש צר במעלה ההר. הנוסעת הראשונה ירדה בפאתי העיר ו- 2 הנוסעים האחרים ירדו בתחנות כלשהן בנקודות ישוב קטנטנות בדרך. נשארתי לבד עם הנהג יותר ממחצית הנסיעה. הנוף הלך והשתפר, הנסיעה היתה מלהיבה ואני שמחתי ״להרוויח״ גובה. כשהגענו לכפר San Lorenzo, התחנה האחרונה של הקו, הנהג שאל אותי, כמעט ללא אנגלית, אם אני רוצה להמשיך איתו עוד קצת למעלה ואני שמחתי על ההצעה. לבסוף הוא הוריד אותי בנק׳ בה עצר את האוטובוס - ליד Oratorio di San Rocco. בכך הוא חסך לי קצת יותר מקילומטר וכ- 110 מ׳ גובה. בקטנה אבל ג׳סטה נחמדה.
התחלתי לצעוד לקראת 12 בצהריים.
השביל המיוער שלי התנהל תחילה במקביל לכביש כשאני חוצה אותו כמה פעמים. ביער היה צל וככל שעליתי נעשה יותר נעים. השיפוע היה מורגש אבל השביל טוב ולא התקשתי כלל. לניווט נעזרתי באפליקציה כי יש שם לא מעט שבילים ואין כל כך שילוט.
חלפתי על יד אתר קמפינג (Camping Village Yolki Palki) שנראה ממש מקסים.
חלפתי ע״פ בתים פה ושם, לא ממש נקודות יישוב, בקתה בודדת או צבר של 2-3 מבנים. רבים מהמבנים (אולי בקתות נופש?) היו מקושטים וכל האיזור נראה כאילו מטיילים בו לא מעט, אע״פ שהשבילים היו ריקים, לא פגשתי אף אדם. העדר שילוט/סימון גרם לי לחשוב שאלו שבילים יותר מקומיים.
יכול להיות שפשוט שמחתי להיות שוב על שביל אבל מצאתי את המקטע מהנה מאוד.
ל- Rifugio San Bernardo הגעתי ב- 13:30. בעצם לא הייתי צריכה להגיע עד אליו, השביל שלי חבר אל ה- GTA מעט דרומית-מערבית לבקתה. אבל ממש רציתי. לא הייתי זקוקה פיזית להפסקה, אבל מנטאלית הייתי זקוקה ל- restart. רציתי לשבת להרגע ולהפנים שאני בחזרה על השביל שלי והכל בסדר.
הבקתה אינה מבודדת ולמעשה מגיע אליה כביש. זה כביש הררי קטן וחצי - סלול ממה שראיתי אבל היו לא מעט מכוניות במגרש החנייה. הזמנתי לי אספרסו ותה קר והתיישבתי צופה בהתרחשויות. כתבתי ביומן והתארגנתי בנחת ליציאה לשביל (מרחתי קרם הגנה, הלכתי לשרותים וכו׳).
ב- 2:30 הרגשתי שאני ב- state of mind לחזור לשביל.
חזרתי על עקבותיי כברת דרך קצרה - ואז המשכתי על ה- GTA דרום-מערבה.
סימנתי לי את Alpe Vallaro כיעד, לפחות יעד ראשון. יש שם Bivacco שאני רוצה לבחון.
השביל ממשיך ביער רענן, פרחוני ונעים. בחלקים רבים הוא שביל מרפסת ונפתח לנופים לעיתים קרובות.
הנופים לכיוון מזרח אל העמק העצום - לפעמים ממש עד דומודוסולה - נפלאים. ובהמשך הולכים ומבצבצים גם הרים ירוקים יפיפיים ממערב/דרום-מערב ועמקים מעניינים נוספים.
תחילה היה השביל מתון וקליל, העליות המשמעותיות היחידות היו קצרות. מה שכן השביל לעיתים צר ודי סמוך למדרון ופה ושם קצת overgrown. אז תשומת לב מתבקשת.
העלייה המשמעותית היחידה הגיע רק לקראת סיום וגם היא לא היתה קשה או ארוכה ממש וכבר התנהלה בנוף שהיה לרוב פתוח ומאוד מעניין.
ב- 16:30 הגעתי לשיא הגובה ו- Alpe Vallaro נגלה לעיני מעט מתחת (התמונה מראש הפוסט).
המראה של המבנים הקטנים - בתי אבן של בקתות הרועים בחלק הקרוב אלי ומבני מחסה החרום בלבן-כחול בצד המרוחק של ה- Alpe - היה משובב נפש. התרגשתי ושמחתי מאוד.
אחרי שצילמתי כמה תמונות התחלתי לרדת בכיוון הבקתות.
ליד בקתות הרועים שמחתי לראות שוקת עם מים זורמים. קל לזהות שהבקתות עדיין בשימוש, יש מכלאה של בקר והרבה סימנים על הקרקע (כלומר: חירבוני פרות, טריים יחסית).
אבל המכלאה היתה ריקה והבקתות היו נטושות ואני סימנתי לי את המקום כאופציה טובה ל״מקלחת״ (אם אשאר ללון כאן).
בסקרנות גוברת המשכתי לכיוון ה- Bivacco.
מצאתי 2 בקתות קטנות חמדות להפליא (מבחוץ) צמודות זו לזו שצופות לנוף מהמם של העמק עד דומודוסולה בערך.
הבקתה הגדולה יותר נקראת Bivacco E. Marigonda והקטנה Bivacco Dino del Custode.
אחרי כמה דקות של התפעלות מהנוף - נכנסתי לבדוק את הבקתות מביפנים.
צריך להבין שמחסות החרום הללו הם פשוטים מאוד. אבל לדעתי (וממה שראיתי לאורך השביל) השתיים הללו הן בין המצוידות שיש. אני ממש הופתעתי ! (לטובה).
במטבח יש ברז עם מים זורמים, שולחן עץ עם ספסלים ואפילו תאורה מינימלית (עובדת מאוד חלקית). יש כלים בארונות - סירים, צלחות, כוסות, סכום. היו אפילו סבון כלים וספוגים ומטליות ומגבות. היה קצת אוכל (קפה, מעט תבלינים, שמן זית, חבילת פסטה).
בקומה השנייה, בחדר השינה, יש מיטות קומות (מסגרות מתכת) עם מזרונים דקים ישנים ושמיכות צמר.
הבקתה השנייה קטנה בהרבה ופחות מצוידת אבל דומה (בקומת השינה אין מיטות, רק כמה מזרונים על ריצפת העץ).
שתי הבקתות מתוחזקות טוב. אפילו רמת הנקיון סבירה.
אין תשלום. יש קופה (ממש לא בולטת!) והזמנה להשאיר תרומה לטובת תחזוקת הבקתה (אני השארתי כמעט 5 יורו במטבעות).
אחרי שבדקתי את 2 הבקתות וממש התלהבתי ממה שראיתי החלטתי שאני רוצה להישאר ללון כאן.
כשהגעתי היה כבר גבר איטלקי אחד (בן כ- 60 להערכתי) במרפסת של הבקתות. החלפנו ׳שלום׳ אבל הוא היה עסוק בשיחה בטלפון (יש מעט מאוד קליטה סלולרית ! בעיקר בחוץ, ממול לבקתה) ואחר כך נשאר בחוץ - שותה בירה וצופה אל הנוף ומעשן. הוא לא נראה לי ״הייקר״ ע״פ הלבוש. הציוד שלו היה מונח בבקתה כשנכנסתי. ראיתי שהוא הביא בקבוקי בירה ורדיו ושקית עמוסה מהסופר.
לא כ״כ ידעתי איך מקובל לנהוג. אני אמורה ״לתפוס״ לעצמי את הבקתה השנייה? משום מה הייתי קצת נבוכה מהנוכחות שלו.
אחרי קצת זמן, ניגשתי למרפסת ופתחתי בשיחה. תחילה שאלתי אם הוא דובר אנגלית והוא אמר שמעט. הצגתי את עצמי והוא אמר שקוראים לו וינצ׳נסו והוא גר בנוברה ועלה לכאן ל- 3 לילות (הוא מטייל וחוזר כל ערב לבקתה).
משנשבר מעט הקרח אז אמרתי לו שאף פעם לא ישנתי ב- Bivacco. ושאלתי אם זה בסדר מבחינתו אם אשאר בבקתה הזו או שהוא מעדיף שאשאר בבקתה הקטנה. הוא אמר משהו כמו ״ברור שזה בסדר״ והרגשתי שהוא מתכוון לזה (זו כנראה שאלה מטומטמת. יש מקום לכ- 12 אנשים בבקתה... היא לא פרטית שלו).
הכנסתי את הציוד שלי לבקתה. תפסתי לי מיטה והלכתי להתקלח ליד בקתות הרועים.
כשחזרתי ראיתי שוינצ׳נסו הביא עצים והוא חותך אותם כדי שנוכל להדליק את תנור העצים. אז החלטתי לתרום את חלקי. טיטאתי את ריצפת המטבח וניגבתי את השולחן והספסלים ואת הדלפק והמדפים ושטפתי את הכיור.
בסופו של דבר וינצ׳נסו תרם המון לחוויה הנפלאה שהייתה לי בבקתה. הוא אדם נדיב ונעים. עם האנגלית שלו וקצת איטלקית שלי ובסיוע של גוגל טרנסלייט פה ושם הצלחנו לתקשר ממש טוב. הוא אפילו פינק אותי בארוחת ערב מצויינת שהוא התעקש לבשל לשנינו מהמצרכים שלו ובלי עזרה שלי (בקושי נתן לי לשטוף את הכלים אחרי הארוחה).
למדתי שכמו שיש ״שיגרת אוהל״ ואת ההתנהלות בבקתות ההרים המאוישות - גם מחסות החרום יש להם את השיגרה הנעימה שלהם. לצערי לא יצא ללון בעוד מחסה כזה בהמשך השביל אבל אני אחפש אותם בעתיד.
אגב, בעוד אני התרחצתי במים הקפואים ליד בקתות הרועים - וינצ׳נסו הרתיח סיר גדול של מים על תנור העצים (עליו הוא גם בישל) והתרחץ במים חמים מאחורי הבקתה שלנו... נו טוב, למדתי לפעם הבאה.
סיכום יומי.
דילוג באוטובוס מ- Varzo ל- Domodossola ומשם במיניבוס ל- San Lorenzo.
התחלה: Oratorio di San Rocco.
סיום: Alpe Vallaro.
לינה: Bivacco E. Marigonda. בשביל מחסה חרום - הבקתה מעולה. החוויה שלי שם היתה נהדרת.
מרחק: 11ק״מ.
עלייה מצטברת: 930מ׳.
ירידה מצטברת: 200מ׳.
גובה מירבי: 1840מ׳.
גובה מינימלי: 1100מ׳.
העלייה מסן לורנזו בחזרה ל- GTA לא היתה קשה. לא היה המון נוף אבל בשביל אלתור השביל מהנה ומוצלח.
מקטע ה- GTA מ- Rifugio San Bernardo ל- Alpe Vallaro קל ומצויין !
היער רענן ונעים, הנופים נפלאים.
העמק של דומודוסולה עצום והמראה מלמעלה מרשים. גם העמקים הקרובים יותר מעניינים - זה שעולה לכיוון המשך השביל שלי מחר, ורכס ההרים הירוק מהצד השני שלו (לשם פני מועדות), יפה ומעניין במיוחד.
אחרי התחלה צולעת היה לי יום ממש נהדר.
