ישנתי די טוב בקמפינג ב- Le Betulle ליד Antronapiana.
קמתי מוקדם, המקום היה שקט לגמרי. התארגנתי בנחת, אכלתי דייסה, ארזתי ויצאתי לדרך ב- 7:10.
היום שלי מתחיל עם מקטע בן כמעט 7 ק״מ, בירידה מתונה (אבדן גובה של כ- 360מ׳) לאורך עמק Antrona (שבו יושבת Antronapiana) בכיוון מזרח. אני צועדת לסרוגין לצד הכביש או בשבילים/דרכים צדדיות, דרך כמה נקודות יישוב קטנות.
השביל היה די סתמי. כן, היו כמה מבנים נחמדים, אבל לא יותר.
ב- 8:30 הגעתי לנקודת הפיצול בתום המקטע הראשון.
השביל מתחיל לטפס פה בתלילות במעלה מדרון מיוער בכיוון דרום-דרום-מזרח. מדובר בעלייה רצופה בת כ- 900מ׳.
תחילה היער נעים למדי. עם מעט שרכים וקצת טחב על הקרקע. אולם בהמשך הוא נעשה יבש מאוד.
השביל לא רע בכלל אבל השיפוע משמעותי כל הזמן. יש מעט מאוד נוף וכמה שרידים של בקתות או מחסות, אבל זו בסופו של דבר עלייה עיקשת בלי הרבה תמורה או עניין תוך-כדי.
ניסיתי לטפס בסבלנות אבל 2 גורמים הקשו עלי:
ראשית, היה חם. ובעיקר לח. הזעתי מאוד, פה ושם אפילו הופיעו אדים על המשקפיים שלי וזה ממש עיצבן. אין מים לאורך העלייה. סחבתי ליטר וחצי אליהם הקפדתי להוסיף טבליות של אלקטרוליטים. אני שונאת חום וגם לא מתמודדת איתו היטב, העלייה בתנאים הללו לא היתה מהנה עבורי.
בנוסף, בערך באמצע העלייה, התחלתי להריח ריח של שריפה! הריח לא היה חזק והוא הופיע ונעלם לסרוגין, אז הנחתי שאני לא קרובה מאוד לאש והחלטתי להמשיך לטפס. אבל היה לי קשה לשמור על שלווה כשאני לא יודעת היכן נמצאת השריפה (ומטפסת בתוך יער...!).
ב- 11:15 בערך, הגחתי סוף-סוף אל שיא הרכס, ליד Rifugio Alpe della Colma (גובה 1550מ׳ בערך).
מצאתי בקתה סגורה (מסתבר שאין להם כוח אדם להחזיק אותה פתוחה כל הקיץ), ברז מים יבש (!) וגבר הולנדי בשם יאן שיושב במרפסת שלה, מכין קפה על גזייה.
וגם נוף פתוח ונפלא - משני צידי הרכס.
התיישבתי בצל, במרפסת של הבקתה והתחלתי לשוחח עם יאן.
מצאנו המון תוכן משותף. יאן הוא הייקר מנוסה מאוד (בן 63, כבר פנסיונר; צועד את המסלול שלי, גם הוא עם אוהל, ויש לו עד סוף אוגוסט!). הוא צעד לא רק שבילים רבים באירופה אלא גם בנפאל ובארה״ב. השיחה שלנו נדדה בין התנאים הקשים - חום ושרפות - כאן ועכשיו, והצפוי בהמשך השביל (יאן מכיר חלקים רבים ממנו), לבין יעדים רחוקים וחלומות אחרים של כל אחד מאיתנו.
לשמחתי הרבה יאן מצא ברז מים ליד אחת הבקתות האחרות שעל הרכס. כמו כן, תודות לנוף הפתוח, רווח לי לגלות שהשרפות לא קרובות אלינו ולא באות מכיוון המדרון אליו נרד בחלק השני של היום.
שני הגורמים הללו אפשרו לנו לשבת שם זמן רב בנחת, כשאנו שותים ומנשנשים תוך שיחה.
זו היתה מנוחה מאוד מתבקשת אחרי העלייה הקשה.
יאן כבר ישב למעלה יותר מחצי שעה לפני שהגעתי, אז לקראת 12 הוא קם והמשיך ללכת.
כ- 10 דקות אחריו, קמתי גם אני.
יש כ-קילומטר של הליכה לאורך הרכס הפתוח. בנוף מטמטם!
השביל משקיף למטה לעמק העמוק והצר - Valle Anzasca, שבו זורם Torrente Anza. העמק הזה נמשך מזרחה שם הוא מתאחד עם Val d'Ossola הגדול ופתוח בהרבה שבו זורם נהר אחר ה- Toce (העיר דומודוסולה שוכנת בו מצפון). מקטע הרכס של השביל משקיף גם למטה ל- Valle Anzasca, אליו פני מועדות, וגם אל קצהו המזרחי שנפתח ל- Val d'Ossola.
פה ושם על מי מהמדרונות צץ לו כפר קטן / צבר בתי אבן מצטופפים להם ביער.
בגלל כל השרפות שמסביב (כן, הסתבר שיש יותר מאחת 😔) לא זכינו לראות צלולה לגמרי אבל זה היה עדיין מרהיב.
לצערי, אחרי המקטע הראשון, נבלעתי עם השביל ביער.
אחרי כמה דקות עקפתי את יאן והמשכתי לרדת בקצב שלי, עכשיו בתלילות.
מקטע הירידה הארוך מצטיין פחות בנופים (או בטיב היער, שהיה לרוב יבש למדי) ויותר בכפרים קטנים שהזמן עמד בהם מלכת (נדמה לי שעברתי 3 כאלו, יש מים בכל כפר!).
הכפרים היו בהחלט מעניינים, מבחינת מבנים, ולרוב גם היה סביבם נוף טוב אל העמק וההרים המיוערים שתוחמים אותו.
אני לא יודעת כמה חיים (חיי יום-יום) מתנהלים עדיין בכפרים הללו. הנגישות אליהם מאוד מוגבלת (יש איזה כבישון שמתפתל במעלה המדרון) והם היו מנומנמים לחלוטין. כמה מהבתים הראו סימני חיים ברורים (כביסה תלויה, גינת ירק רעננה שהושקתה לאחרונה, באחת הסמטאות התנגנה לה מוסיקה); רובם היו מתוחזקים אך סגורים היטב. ראיתי רק גבר אחד, מבוגר, עובד בגינת בית האבן שלו.
גם מטיילים אחרים לא פגשתי, למעשה מאז הבוקר!, פרט ליאן ההולנדי.
המקטע הזה מעניין! אבל ככל שירדתי נעשה לי מאוד מאוד חם.
באחד הכפרים עשיתי הפסקה ארוכה בצל, ליד ברז מים (היו גם שרותים ציבוריים, בצורת בול-פגיעה). אבל אחרי כחצי שעה החלטתי להמשיך לרדת, עוד היה מוקדם והתחלתי להשתעמם, אני לא אשב כאן במילא עד שהחום ישבר...
בחצי השעה האחרונה לירידה כבר רציתי בעיקר להגיע למטה... קיוויתי למצוא לי מקום ממוזג כלשהו לנוח בו.
הכפר היפה Molini, בתחתית העמק, בגובה 400מ׳ וקצת, מסמן את סוף המקטע של היום במדריך שלי. השביל חוצה כאן את הנהר ומתחיל עלייה ארוכה-ארוכה-ארוכה ביער - על המדרון מצידו השני של העמק.
אבל אני רק חיפשתי מפלט מהשמש.
השעה היתה בערך 3.
התיישבתי במסעדה, ממש לצד הכביש שחוצה את העמק. המסעדה גדולה ויש לה המון חלונות שמשקיפים אל המדרון המיוער - בנוף ממש יפה. אבל היא היתה ריקה מסועדים כשהגעתי והחדר הגדול היה מחניק ולא ממוזג כמובן 😬. התפלאתי שבכלל מגישים עדיין אוכל ולמען האמת התלבטתי אם לא להגיד ׳תודה׳ ופשוט לצאת. אבל בחוץ מחכה לי השמש ואני חייבת תכנית להמשך היום ומעדיפה מקום מוצל כדי לרקום בו אותה.
לשמחתי, הבחורה הצעירה ששרתה אותי (היתה שם עוד קשישה שלא אמרה מילה אבל העיפה בי מבטים זועפים מידי פעם 🤷🏻♀️), פתחה מיד את כל החלונות וגם הביאה לי מים קרים עם קרח עוד לפני שהזמנתי (כנראה ראתה שאני נואשת חח). שמתי קוביית קרח על הראש, מתחת לכובע; מהחלונות נכנס קצת אוויר ואני התחלתי להרגע.
אחרי שהזמנתי פסטה עם פטריות (שהייתה טרייה ומעולה!) פתחתי את המדריך האלקטרוני של השביל וגם את outdoor active והתחלתי לחשוב מה עושים. היה לי ברור שהתכנית של הימים הבאים לא יכולה לכלול עוד ירידות לגובה 400 מ׳ ועליות תלולות ביער שמתחילות שם.
המקטע של מחר מטפס מכאן כ- 1000מ׳ רצופים בתלילות ביער, לפני שהוא ממשיך, עדיין רוב הזמן בעלייה אבל עכשיו לפחות עם כמה הפוגות ב- Alpes ואפילו כמה ירידות קטנטנות בינהן - עוד כ- 800מ׳ עלייה!
היה לי ברור שעם כל הרצון - בהינתן התנאים הנוכחיים, זו לא תוכנית טובה עבורי. מחר יהיה שוב חם מאוד, אם כי החל מאחר הצהריים צפוי גשם. אני פה קודם כל כדי להנות!
חיפשתי איזה כביש גישה לנקודה גבוהה יותר של המקטע, אבל לא מצאתי כזה.
להמתין לשבירה של החום ולהתחיל את הטיפוס היום - היה גדול עלי. גם כי מדובר בעוד לפחות 3 שעות של המתנה חסרת מעש וגם כי כבר הלכתי הרבה היום. הספיק לי.
כשישבתי עם יאן ההולנדי במרפסת של הבקתה כמה שעות קודם לכן, הוא סיפר לי על שביל חלופי שמתחיל בכפר בשם Bannio, לא רחוק מכאן. יאן אמר שהוא מתכוון לדלג על העלייה של מחר דרך השביל הזה. לא ממש שאלתי אותו פרטים, היו לנו נושאים אחרים לדבר עליהם. אבל עכשיו איתרתי את הכפר (מזל שזכרתי את שמו!) וגם את השביל שיאן תאר ובדקתי היכן הוא מחזיר אותי ל- GTA. התאכזבתי לגלות שאני מפסידה יומיים על פי הספר. זה היה קצת יותר ממה שקיוויתי. אבל אחרי שחפרתי לא מעט, לא הצלחתי למצוא אופציה טובה יותר.
בסופו של דבר החלטתי לדלג היום בטרמפ (קל, לא חיכיתי הרבה. אפשר גם ללכת אבל מדובר ב 4 ק״מ די שטוחים אך לא מוצלים!) לכפר החמוד Pontagrande שנמצא ממש על הנהר בין מוליני לבניו. לקחתי לי שם חדר ב- b&b כי לא היה מצב שאתחיל לחפש לי פינה לאוהל בחום הנוראי ששרר בעמק.
התכנית הזו תאפשר לי להתלבט לגבי ההמשך עד מחר...
סיכום יומי.
התחלה: Campeggio le Betulle ליד Antronapiana.
סיום: Molini.
לינה: B&B Villa Rosa, ב- Pontegrande. חדר יפה ונוח אבל לא ממוזג. ארוחת בוקר טובה מאוד.
לקחתי טרמפ ל- Pontegrande.
מרחק: 17ק״מ.
עלייה מצטברת: 990מ׳.
ירידה מצטברת: 1480מ׳.
גובה מירבי: 1575מ׳.
גובה מינימלי: 450מ׳.
המקטע מתנהל בגבהים נמוכים ביחס ליתר הימים בשביל. כשיש גל חום כל כך קיצוני, זה מקטע בעייתי למי שסובל בחום.
מקטע העלייה ל- Alpe della Colma (ולמעשה כל המקטע בחצי הראשון של היום) היה המקטע שהכי פחות אהבתי בשביל. הרבה בגלל מזג האוויר (וגם בגלל שרפות).
הנופים הפתוחים למעלה מעולים (!) ובכלל החלק העליון של השביל טוב מאוד. המקטע (קצר) על קו הרכס - מרהיב.
מקטע הירידה ל- Molini עובר דרך כמה כפרים עתיקים מעניינים, מלאי חן וקסם. זה מקטע שליו מאוד.
