ישנתי ממש טוב בבקתה הקטנה Bivacco E. Marigonda. קמתי מוקדם והתארגנתי בשקט. אכלתי דייסה ובדיוק כשאספתי את כל החפצים לתרמיל וינצ׳נסו (השותף שלי לבקתה) קם ויכולתי להפרד ממנו.
ב- 7:30 יצאתי לדרך.
השביל טיפס תחילה ואחר כך התמתן והיה ברובו שביל מרפסת נפלא.
הבוקר הצטיין בנופים מעולים לעמק לכיוון Domodossola, ממזרח. באור הרך של הבוקר זה מראה שנכנס ישר ללב. כל כך יפה.
קצת אחרי שיצאתי מהבקתה פגשתי על השביל נחש חום די קטן.
בהמשך, ככל שהתקדמתי בדרך, הריכוז שלי הופנה אל הרכס הירוק שבו מסתתר מעבר ההרים שלי להיום - Passo della Preja. הרכס הלך והתקרב אלי, מלא בקמטים וחריצים מעניינים. רכס יפיפה!
אבל היו לשמחתי עוד לא מעט נקודות עניין בדרך.
ל- Alpe Campo הגעתי כעבור קצת פחות משעה. קצת לפני האחו עצמו, טיפה מעליו לצד השביל, חנה אוהל בודד שדריו עוד שכבו בתוכו.
באחו עצרתי לאסוף מים מנחל צלול ורענן שירד מהמדרון. ע״פ התכנית שלי אתמול, זה היה היעד האופציונלי הבא ללינה, אילולא בחרתי להישאר ב- Alpe Vallaro. כאן קצת פחות שטוח אבל הנוף נהדר - כבר אל המדרון עליו אטפס בדרך ל- Passo della Preja.
ההליכה עד כאן היתה קלילה ומאוד מאוד מהנה. ומזג האוויר - מושלם.
המשכתי לצעוד בהנאה רבה, גם כאשר השיפוע התחדד לבסוף והעלייה האמיתית למעבר ההרים החלה. השיפוע מורגש והמאמץ לא זניח אבל זה לא פגע כלל בהנאה שלי.
כל הדרך היתה מלאה בצמחייה ירוקה ופרחים בשלל צבעים קשטו את הקרקע. המון פרפרים וחרקים אחרים התעופפו מסביב. והנופים בכל הכיוונים היו וואו אחד גדול.
בסביבות 10 מצאתי את עצמי על אותו שביל גישה אחרון למעבר ההרים - זה שזיהיתי מרחוק, חוצה את המדרון במאוזן, מעל לכיס שלג קטן. העפתי מבט אחרון הרחק אל העמק - עד לעיר דומודוסולה - לפני שעברתי את עשרות המטרים האחרונים ל- Passo della Preja. בגובה 2327 מ׳ זה היה אולי מעבר ההרים הכי אהוב עלי בכל השביל. בוודאי אחת מגולות הכותרת שלו.
מהבוקר צעדתי לבד, כשעתיים וחצי. בראש מעבר ההרים פגשתי צמד נשים איטלקיות, עם משקפות ותרמילי יום קטנים, קצת מבוגרות ממני להערכתי, אולי בנות 60. כשהגעתי הן כבר התכוננו לצאת שוב לדרך אבל התעכבו כדי להחליף כמה מילים. הן היו חמודות להפליא וממש התלהבו לשמוע שאני מישראל. לא האמינו שבאתי לאיטליה במיוחד כדי ללכת את השביל. בעודנו עומדות ומדברות במעט האנגלית המשותפת וכמה מילים באיטלקית שאני מסוגלת להפיק, אחת מהן הבחינה בכמה פרטי Ibex מקפצים על המדרון מתחת למעבר. אחת מהן העבירה לי את המשקפת שלה כדי שאוכל להתבונן בהם יותר טוב. זו היתה תצפית שנמשכה רק 2-3 דקות, הם נעלמו לנו די מהר.
כעבר כ- 10 דקות הן נפרדו ממני לשלום והתחילו לטפס על הרכס, בכיוון דרום-מזרח, לנק׳ גבוהה יותר בשביל לא ברור (לי; אם כי משולט). חתיכת טיפוס על צלע תלולה וסלעית שהן ניווטו בה באופן מעורר הערכה (עם הרבה עזרה של הידיים).
ישבתי לבדי במעבר ההרים על איזה סלע עוד כמה דקות כשאני עוקבת אחרי ההתקדמות שלהן ומנשנשת קצת קרקרים ושותה.
אחר כך העמסתי שוב תרמיל וחזרתי לצעוד.
יש כמה שבילים חלופיים בין מעבר ההרים ליעד הבא שלי - Alpe Cheggio. אני עקבתי אחרי זה שתואר במדריך שלי אבל בפועל לא השתמשתי באפליקציה ואני לא בטוחה ב- 100% שהייתי על השביל המתואר כל הזמן.
מקטע הירידה הראשון היה מאוד תלול וכמו שקורה לעיתים קרובות גם מתפורר פה ושם וגם צר. זה הצריך לא מעט תשומת לב אבל זה לא משהו שלא פגשתי כבר בימים האחרונים (שוב ושוב).
הנוף פיצה בקלות והיה פראי ומרתק. ״לא נגוע״.
אחר כך הגיע מקטע לצד נחלון (אם כי לא כל הזמן צמוד אליו) שהיה מאוד overgrown! השביל נעלם לי שוב ושוב, הסימונים היו מעטים ולפעמים ממש פילסתי לי דרך בצמחייה. ביחד עם שביל צר מאוד ולפעמים שוב מתפורר - זה היה מאתגר. אבל מצאתי את האתגר מהנה ומעניין. הצמחייה היתה כל הזמן פראית ויפיפייה. היה קשה לראות הרבה לפנים כך שכל פעם נגלה אלי קטע חדש, בן כמה עשרות מטרים, ורק אז הקטע הבא.
הלכתי ככה בסבלנות, כשאני מגלה מקטע אחרי מקטע אחרי מקטע - ממש כמו חוקרת קטנה. עד שפתאום נגלה לעיני אגם הטורקיז המשגע Lago Alpe dei Cavalli.
וואו ! זה היה עוצר נשימה.
הקטע הבא היה שוב די קליל: מקטע גבוה מעל לאגם. השביל היה שוב טוב מאוד והסימונים שוב הופיעו. זה כנראה שביל הרבה יותר פופולרי מזה שבחרתי לי בדרך ממעבר ההרים לכאן.
הירידה האחרונה לקצה המרוחק של האגם - אל Alpe Cheggio, היתה שוב תלולה. לא היה נוף אל המים כל הזמן אבל כשהאגם שוב הופיע זה היה תמיד מרהיב.
הגעתי למטה באיזור 12:40.
פרט ל- 2 הנשים שפגשתי במערב ההרים לא ראיתי אדם בכל המקטע.
הכפר מטופח וחמוד מאוד, גם אם מנומנם. נראה שהרבה מהבתים בו הם בתי נופש. רבים מהם משופצים או מתוחזקים היטב. אבל האופי נשמר. בתי אבן חד או דו-קומתיים.
צעדתי בהנאה במורד הכפר כשאני מתבוננת בבתים, חלפתי ע״פ מסעדה גדולה וכנסייה יפה והמשכתי עד לתחתית הכפר ל- Rifugio Città di Novara. הבקתה כבר יושבת לצד הכביש שמוביל מהכפר למטה (או להפך...), לידה מגרש חנייה גדול.
כמו רבות מהבקתות על השביל, בוודאי היותר נגישות, היא משמשת גם כמסעדה. עשיתי שם הפסקת צהריים ארוכה.
המלצרית לא ממש דיברה אנגלית אבל הצלחתי להזמין ספגטי ברוטב פסטו שהיה ממש מצויין וגם תה אפרסקים קר שהפך למשקה הקבוע שלי על השביל. לקינוח שתיתי אספרסו טוב (את זה אני יודעת להזמין באיטלקית 😁).
לקראת סוף הארוחה ניגשו אלי זוג מבוגרים. הם הזכירו לי שנפגשנו במרפסת של Rifugio San Bernardo אתמול! והיו מלאי התפעלות ופרגון לראות שהגעתי ברגל עד כאן (הם מטיילים עם רכב). אתמול רק הנהנו לשלום אבל עכשיו דיברנו קצת, עד כמה שאפשר לדבר כשלא מדברים את אותה שפה - הם היו חמודים, בעיקר האישה, והופתעו מאוד לשמוע שאני מישראל ואפילו ממש גרה כאן (אני עונה לרוב ״תל-אביב״ כששואלים מאיפה אני).
יצאתי שוב לדרך רק ב- 14:15 בערך.
הירידה הארוכה (שיפוע משמעותי) ליישוב Antronapiana, בחלקה לצד הכביש, לא היתה החלק הכי מלהיב ומהנה ביום. אבל היא עברה בסדר.
הכפר עצמו די מעניין. גדול יותר מהכפרים שפגשתי עד כה (פרט ל- Varzo).
רק ש... היישוב נמצא בגובה של כ- 900מ׳. הגעתי למטה בערך ב- 3:15 והיה ... חם ! 😡
התכנית שלי היתה ללון הלילה באתר קמפינג סמוך - כ- 15 דק הליכה מתחתית הכפר. אבל רציתי לעצור במכולת, לקנות לי כמה מצרכים טריים לארוחת ערב. מאחר שהמכולת נפתחת רק ב 16:30, נכנסתי לבר לשתות קפה קר. המקום לא היה ממוזג ולמען האמת היה בפנים די מחניק. אבל לא היה לי נעים להסתובב ולצאת, אז ישבתי בשולחן הכי קרוב לדלת ואחרי ששתיתי את הקפה די ברחתי משם. ישבתי על ספסל בצל בכניסה לחנות והמתנתי שם עד שהיא נפתחה (ניצלתי את הזמן לעדכן משפחה וחברים).
לאתר הקמפינג - Campeggio le Betulle, הגעתי בסביבות 5:15. הוא מקום מתוקתק עם facilities טובים וצוות מסביר פנים. אמנם הפינה שלי לא היתה ממש פרטית אבל המקום שליו ולא ממש ישבתי ליד האוהל במילא. יש שם בית קפה קטן ושולחנות עם שמשיות ו- wifi טוב, אז כשלא הייתי עסוקה ב״סידורים״ שלי (הקמת האוהל, מקלחת, כביסה וכו׳) ביליתי בעיקר שם. האתר נמצא ביער מוצל וקצת אחרי שהגעתי החום כבר נשבר.
הלכתי לישון מוקדם, עם אטמים באזניים, מלאה בסיפוק מהיום הנהדר שעבר עלי.
סיכום יומי.
התחלה: Alpe Vallaro.
סיום: Campeggio le Betulle ליד Antronapiana.
לינה: Campeggio le Betulle. לבבי, נקי ונוח. אין הרבה פרטיות בחלק מהחלקות. לי היה נעים שם.
מרחק: 15.5ק״מ.
עלייה מצטברת: 650מ׳.
ירידה מצטברת: 1530מ׳.
גובה מירבי: 2327מ׳.
גובה מינימלי: 900מ׳.
יום מעולה עם נופים פראיים והרבה עניין.
אפשר אולי להכתיר את מעבר ההרים Passo della Preja והצבע הלא הגיוני של Lago Alpe dei Cavalli מהשביל למעלה כשיאי היום, אבל יותר מדויק לתאר את הדרך כולה כמושלמת בכל צעד ממש (או לפחות עד Alpe Cheggio).
הניווט היה טיפה מאתגר לפרקים בירידה ממעבר ההרים. אבל זה היה מקטע ממש כייפי ולא היה לי ספק לרגע לגבי הכיוון.
בעלי חיים: כמה Ibex והמון (!) פרפרים יפיפיים. הרבה חרקים. נחש.
צמחייה: עשירה ורעננה. פרחונית מאוד.
