WHR Day 4

זה היום שבו פגשתי את Team Alaska!  

 שלישי, ה- 6 לספטמבר.

אחרי לילה ממש טוב (סוף-סוף! בלילות הקודמים למרות שתמיד היה לי נוח, כמעט לא ישנתי) וארוחת בוקר ב"שירות עצמי" בחדר האוכל הריק באכסניה ב- Le Chable, אני יוצאת מוקדם לדרך.
קצת אחרי 7:30, אני חוצה את הנהר המפריד בין Le Chable ושכנתה Villetteומתחילה לטפס, תחילה ברחובות העיירה, ואח"כ בשבילים שמעליה.

 השמש זורחת, השמיים בהירים -; מזג האוויר מושלם. היום כולו הוא בעלייה (הפרש גובה מצטבר של 1636מ').
אני הולכת בעיקר ביער, מדי פעם עוברת ישובים זעירים, חמודים. הנוף יפה מאוד -; לעיתים היער נפתח ומאפשר הצצה אל העמק למטה/מאחור ממש עד Sembrancher.

למרות העלייה המשמעותית, אני נהנית מאוד, הגוף "סוחב" מצוין ואני מתקדמת די מהר.

אני הולכת לגמרי לבד, השביל ממש ריק. ורק אחרי כשעתיים וחצי אני מזהה בשביל מעלי, ביער, מטייל בודד נוסף.
על ספסל ליד Clambin(המסעדה סגורה), אחרי כ- 3 שעות של הליכה, בנוף הרים מרהיב בקרחת יער גדולה, אני מדביקה אותו. קוראים לו ג'ף. בריטי, בערך בן 45 או 50, מתוק להפליא!

 אנחנו נחים על הספסל ביחד. יש לו יבלת מכאיבה על אחת הרגליים ואני מציעה לו לנסות את הפלסטרים שהבאתי איתי (שלו לא ממש עושים את העבודה). לי יש יבלת על האצבע הקטנה ברגל שמאל אבל עם החבישה אני בכלל לא מרגישה אותה.
ג'ף עושה את המסלול עם אוהל והתרמיל שלו כבד מאוד, הוא מתקדם לאט אבל שעות ההליכה שלו (והמרחקים היומיים) גמישות יותר מאשר שלנו -; ה"מוגבלים" ללינה בעיירות ובבקתות ההרים. הוא מספר לי שבטעות הוא ארז אוהל זוגי במקום אוהל יחיד... הוא גילה את הטעות בערב כשהגיע ל- Chamonix והוא "משלם" עליה מאז... (האוהל כבד הרבה יותר מהאוהל השני).

אחרי כ- 20 דקות של מנוחה ושיחה משותפת ג'ף יוצא לדרך, אני נשארת לנוח שם עוד קצת. התקדמתי כ"כ מהר הבוקר ואני לא ממהרת לשום מקום (כבר הזמנתי מקום לבקתה הערב). והנוף... אוי, הנוף!

בסופו של דבר אני קמה וממשיכה לטפס. שוב ביער. אני מתקרבת למדרונות הסקי של Verbierובשלב כלשהו הולכת קטע ממש על מסלול סקי "יבש" (אני בהחלט מעדיפה אותם לבנים -; בחורף!) לפני שאני חוזרת לשביל ההליכה הנעים ביער.

עוד לפני שאני "פורצת" אל לב אתר הסקי, אני שומעת רוכבי אופניים עושים את דרכם במורד המדרון (לשמחתי הרבה מאוד -; במסלולים המיועדים להם). אחרי כמה שעות הליכה טובות שבהן פגשתי רק את ג'ף, ההמולה היחסית מתחת לתחנת הרכבל מפתיעה אותי. מספר לא מבוטל של מטיילי יום ורוכבי אופניים עוטי קסדות וציוד הגנה אחר מנקדים את המדרונות.

 אני שוב פוגשת בג'ף ואנחנו שוב חולקים מנוחה על ספסל מעל Verbier בנוף נפלא. הוא יעצור כאן למנוחה ארוכה -; כדי לייבש את האוהל הרטוב שלו.


השיפוע מתמתן מאוד אחרי שמגיחים למדרונות הסקי, ולמען האמת, הדרך עד לבקתה לא ממש מתרחקת מהרכבלים, לא בהרבה. אבל נופי רכס ה- Mont Blanc וה- Grand Combin ממלאים אותי בהתרגשות ואני הולכת לי בהנאה עצומה בשביל היפיפה המנוקד מים ופרחים (את היער השארתי מאחור -; לכמה הימים הבאים).

 מאמץ קטנטן אחרון ואני מגיעה ל- Cabane du Mont Fort -; בקתת אבן נוחה ומרשימה, עם מרפסת נוף מהגלויות.


היה לי ממש קל היום -; ובמיוחד בהשוואה לגמול -; בצורת נופים נפלאים כמעט מה- get go -; זה בהחלט יום הליכה מעולה. ביומן שלי כתבתי קצת אחרי ההגעה: "אני בגובה 2457מ' -; בבקתה נהדרת -; אחרייום ממש נפלא -; איזה כיף לי!!!".

בסה"כ (כולל שתי הפסקות די ארוכות) ביליתי "על המסלול" כ- 6 שעות וב- 13:30 אני כבר ביעד.

 קיבלתי חדר קטנטן ומתוק בעליית הגג. החדר מיועד לשניים אבל הבקתה בכלל לא מלאה היום (אמצע השבוע, סוף עונה) והחדרון כולו שלי.
אני נהנית מאוד ממקלחת חמה קצרצרה (4CHF לאסימון של 2 דקות מקלחת -; כן, הספקתי!) בזרם כ"כ חזק שאני כמעט מתעופפת מהתא ברגע הראשון (כמובן שב- 10 השניות הראשון המים גם היו קרים לגמרי).


נקייה ומאושרת עד כדי גיחוך, אני מגיחה אחרי התארגנות ארוכה למרפסת. יושבת שם קצת עם ג'ף שבינתיים הגיע (הוא נח כאן, אוכל מרק חם, לפני שימשיך בדרך -; למצוא לו מקום לינה מבודד איפושהו בהמשך המסלול).
אבל השמש החזקה, מבריחה אותי פנימה (לא חם -; ממש לא חם! -; אבל אני, ישראלית מלידה, לא מסוגלת לשאת את הקרינה השורפת של השמש).
לאט, לאט מגיעים לבקתה עוד ועוד מטיילים. ארבעת ה"אמריקאים הצעירים" בניהם. כולם נהנים מהשמש, על המרפסת, ורק אני -; לא מוצאת לי פינה, יוצאת החוצה וחוזרת פנימה (לצל) אחרי כמה דקות.

 בסופו של דבר, לקראת ארוחת הערב, כ- 20 אורחים שלנים כאן הלילה (יש בבקתה מקום להרבה יותר) מתקבצים פנימה.


 אני יושבת לבדי ליד אחד השולחנות, כשאחת הנשים פונה אלי באנגלית: "are you alone here?". אני עונה בחיוב והיא מצרפת כיסא נוסף לשולחן שלהם, מיידעת את הבחור ש"מתקתק" את המקום שאני אוכלת איתם ו...
כך הצטרפתי ל- Team Alaska.


ליום ההליכה החמישי